מבט מבפנים: הפנים הישראליות שמאחורי החרם
רשת "אלג'זירה" ראיינה מספר ישראלים שהגדירה כ"מחרימי ישראל", והביאה את דעותיהם נגד פעולות צה"ל והמדינה בסוגיה הפלסטינית
לרגל ריבוי הפרסומים על החרם נגד ישראל בעולם, רשת "אלג'זירה" העלתה מחדש למודעות קוראיה, באמצעות ציוץ בחשבון הטוויטר שלה, כתבת מגזין מפברואר שכותרתה "תפגשו את המחרימים של ישראל". בכתבה מרואיינים כמה ישראלים המפגינים דעות נגד "הכיבוש" ואשר מביעים את תמיכתם בתנועת החרם.עוד כותרות ב-nrg:
- פעיל טרור וכסף אירופאי: מי מאחורי החרם על ישראל?
- בפעם השלישית בתוך חודש: שרב נוסף בדרך אלינו
- פוטין: "רק משוגע יכול לחשוב שנתקוף את נאט"ו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כותרת המשנה של הכתבה היא "החברים הישראלים של תנועת החרם מסבירים מדוע הם רוצים שהעולם יפסיק לתמוך במדינתם". במשפט הראשון, לפני שמובאים דבריהם של הפעילים, הסביר הכותב והצלם, קרלו ג'יאנפרו, כי "כמה מהישראלים אשר דוחקים בעולם לעמוד מאחורי תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות מסבירים את הסיבות שלהם לתמוך בה".
כך למשל, דבי, המרואיינת הראשונה, הסבירה כי הפעם הראשונה שבה הגיעה ל"פלסטין" הייתה בגיל 17, במסגרת תוכנית חילופי תלמידים, אף שציינה כי מגיל צעיר הייתה פעילה בתוכנית שמקרבת יהודים וערבים. באותה תקופה, בשנות השמונים, היא סיפרה, חשבה שניתן יהיה לבנות פיוס בין העמים מבלי לערב פוליטיקה. מאוחר יותר, היא אמרה "הבנתי שבלי צדק אין פיוס".
לדבריה, "אם אתה לא בא ותומך בתנועת החרם, המוטיבציה האמיתית שלך תהיה פחד: פחד ממה שאנשים חושבים עליך, פחד מנידוי, פחד שחבריך לא ידברו איתך". את דבריה סיכמה בקביעה כי זכויות אדם צריכות להיות אינטראקטיביות: "זכות האדם הבסיסית שאנו זקוקים לה כיום היא הזכות לא להיות אויבים, הזכות לסרב לטבוח אחד את השני. אנו לא יכולים להשיג זאת בעצמנו, אנו זקוקים שאחרים יעשו זאת איתנו".
פעיל אחר, יער, סיפר כי כילד שעלה מאנטיגואה הוא תמיד הרגיש מנותק מ"שטיפת המוח" של החברה הישראלית, מהאלימות ומהמיליטריזם של החברה הישראלית. הוא נזכר כיצד כנער בן 15 הגיע להפגנה הראשונה שלו, וכיצד ירי בכדור גומי בראשו של נער בן 15 שינה אותו לנצח.
לדבריו, לפני כן חשב שיוכל להיות פרמדיק, אולם לאחר שחווה את התקיפה של חיילי צה"ל הוא הרגיש שלא יוכל להיות חלק מהארגון הזה. "הרגשתי לגמרי לבד", הוא סיפר, "ואני עדיין מרגיש לבד כי התנועה שלנו כה קטנה. כמאתיים איש בחברה הישראלית תומכים בתנועת החרם. אולי יש עשרה או עשרים איש בלבה שבאמת פעילים בתנועה".
שלושה פעילים מוכרים אחרים לפחות רואיינו בכתבה, העיתונאי חגי מטר, רוני ברקן מארגון "החרם מבפנים" ואיתן ברונשטיין, מייסד ארגון "זוכרות", הפועלת לביסוס זיכרון "הנכבה" בחברה הישראלית. הם לא מפגינים מקשה אחת של דעות, וכל אחד מסביר מדוע הוא מתנגד לפעולות ישראל אל מול הפלסטינים.
מטר למשל סיפר כי גדל בבית שמאלני וכי הפך לפעיל בעצמו בגיל 15-16. לדבריו, כאשר שירת בצה"ל באינתיפאדה השנייה וראה את חיי הפלסטינים ביהודה ושומרון, הוא באמת הבין שאינו יכול להיות חלק מהפעילות הזו. הוא נזכר כיצד נכלא למשך שנתיים בשל סירוב לשרת בצבא, ואמר כי במהלך הזמן הזה פרסם ספר על המשפט שלו וכיצד הוא שמח שתלמידים לומדים את הדברים שאמרו הוא וחבריו על הכיבוש. הוא גם הסביר כי חומות השנאה שקמו בארץ בין ישראלים ופלסטינים מפרידות בין הצדדים, וכך קל לכל אחד לומר לצד השני שהוא מפלצת.
רוני ברקן, מהפעילים הבולטים בעד החרם נגד ישראל בעולם, אמר כי הוא "מתנגד מצפונית לשירות בצבא הישראלי", והגדיר את עצמו כפעיל בארגונים "אנרכיסטים נגד החומה" ו"החרם מבפנים", קבוצה ישראלית שהיא חלק מתנועת החרם העולמית.
ברקן הסביר כי הוא פועל באופן כזה משום שזה "הדבר המוסרי לעשות", וכי זה דבר בסיסי ליהודים. "כבן אדם אני מוכרח להחרים, אבל כיהודי ישראלי יש לי אחריות יתרה, מכיוון שהמערכת הזו נותנת לי פריווילגיות נוספות. כך שאני חייב להילחם נגד זה (נגד הכיבוש)". לדבריו, מדובר במאבק מאוחד למען צדק, וצריך לחבר אותו למאבק הכולל בסוגיה זו בכל העולם.
ברונשטיין, מייסד "זוכרות", הסביר מדוע פעל לעורר את זיכרון "הנכבה" הפלסטינית בחברה הישראלית, ופירט מעט על אופן פעילותו של הארגון. הוא ציין כי בראייתו, מבלי שהישראלים יכירו בנכבה, בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, לעולם לא יהיה פיוס בין שני העמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם