המאבק ב-BDS לא צריך להתנהל בישראל

אפשר להוכיח שתנועת החרם על ישראל פוגעת בערכים הבינלאומיים אבל המאבק צריך להתנהל בבירות אירופה ובקמפוסים בארה"ב

אין טעם להתווכח עם אנשי ה־BDS. מי שקורא את משנתם מבין מיד שמדובר באנטישמים מודרניים. אגב, את ההגדרה הקולעת ביותר לשנאת היהודים העכשווית הגה יו“ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי. הוא טבע את שלוש הדל“ת: ‘דה־לגיטימציה‘, ‘דבל סטנדרט‘ ו‘דמוניזציה‘ כלפי ישראל. אלה בדיוק מאפייני התנועה. היא תובעת להחרים רק את ישראל ולא שום מדינה אחרת הנתונה בסכסוך, כלומר נוקטת סטנדרט כפול. בד בבד, תעמולת החרם משחירה את פני המדינה בטענות שווא על גזענות וטיהור אתני, כלומר מבצעת דמוניזציה ודה־לגיטימציה.

עוד כותרות ב-nrg:
- חוטובלי: "אין בסיס לדיווחים שישראל ריגלה בשוויץ"
- "דאעש כבר יכול לייצר פצצה רדיואקטיבית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בעולם ישנם מאות סכסוכים לאומיים, אך ככל שהעלו בדיקותיי, נגד שום צד מהמעורבים בסכסוכים הללו לא פועלת תנועה מסוג זה. צירוף האותיות BDS רוסיה, מוביל לתואר בלימודי רפואה בממלכתו של פוטין. הקלדת BDS סוריה, מדינה שמאות בני אדם נטבחים בה מדי יום, מלמדת שהפליטים הסורים מתנגדים לחרם על ישראל. BDS סין היא מערכת סינית לניווט לווייני – ה‘ווייז‘ שלהם, שבדיוק כמו ה‘ווייז‘ שלנו, איש לא חושב להחרים. מיותר לציין שאין תנועה בינלאומית להחרמת תורכיה, אף שארדואן לא משהו בדמוקרטיה, ואף שתורכיה כבשה את קפריסין. איש לא מערער על הלגיטימציה של מרוקו, שסיפחה את סהרה המערבית בניגוד להחלטות האו“ם. ועוד לא אמרנו מילה על שאר מדינות ערב, ולצדן איראן, שמדכאות כל ערך אנושי בסיסי, אך העולם הכאילו נאור מאמץ אותן לחיקו במיליארדי דולרים.

לא התארגנות מסודרת. עשרות פעילי BDS קוראים להחרים את ישראל צילום: AFP

רק בנוגע לישראל האותיות BDS מובילות לתוצאה Boycott - חרם; Divestment - משיכת השקעות; ו־Sanctions - סנקציות. כלומר, הזעם המוסרי הקדוש מופנה משום מה רק כלפי מדינת היהודים. מכיוון שהכוח המניע הוא אנטישמי, מתבקש היה לאסור על יהודים שפויים להידיין עם המחרימים. אלא שלמרבה הצער, לא חסרים בני עמנו שמובילים את המסע נגד ישראל. מה שנקרא, מדינה קטנה מוקפת אויבים מבפנים (ותודה לקורא זאב ארליך).

הוסף על כך את התועלת האדירה שמפיקה התנועה הקיקיונית מעצם העיסוק בה. הרעיון להחרים את ישראל מתגלגל בגרסאות שונות כבר 8, 14, 70 או 3,000 שנה, תלוי איך סופרים. אנשי ה־BDS עצמם טוענים שיצאו לדרך ב־2007. בישראל דווקא סבורים שהגישה נולדה בוועידת דרבן ב־2001. כך או כך, הרעיון היה לקחת את הסכסוך הפוליטי בין ישראל לפלסטינים, ולהמיר אותו למונחי מוסר וחוק בינלאומי. אם תרצו, לקחת את ערכי המוסר היהודיים ולהפוך אותם על פיהם נגד היהודים.

הרעיון הזה חולל עד כה נזק כלכלי אפסי, בין היתר משום שישראל כמעט התעלמה מקיומו. נציגויות ישראל בעולם ואוהדים מקומיים פועלים לא אחת לטרפד כינוסים ואירועים של מובילי החרם, ובחלק מהמקרים אף נרשמת הצלחה; עם זאת, ההנחה הרווחת היא שהתנגשות רועשת עם המחרימים תעניק להם תשומת לב שככה סתם כמעט שאינם מקבלים.

ברוח זו, יש במערכת המדינית מי שסובר שגם לפרשת אורנג' לא היה צריך להתייחס בקול תרועה רמה, ובמיוחד שגוי שראש הממשלה דיבר בקולו ולמצלמות על התופעה. אין דבר שמסב למחרימים סיפוק גדול יותר, שהרי אין זו הפעם הראשונה שענק בינלאומי מנתק מגע מישראל מסיבות פוליטיות. לפני ארבע שנים למשל החליטה חברת הרכבות של ממשלת גרמניה שלא להיכנס לפרויקט הרכבת החדשה לירושלים, מכיוון שאחד המקטעים חצה את הקו הירוק. גם אז נבעה ההחלטה מלחץ ממוקד של ארגוני BDS, שברגע מסוים שבר את הנהלת החברה הגרמנית. המקרה ההוא, בדיוק כמו פרשת אורנג‘, מדגים את חמקמקות ההתמודדות עם התופעה.

ראשית, כפי שנכתב לא אחת בעמודים אלה, ה־BDS אינו התארגנות בינלאומית מסודרת עם מנהל, מטה ושלוחות בעולם, אלא שלל תאים מקומיים שניזונים מכסף אירופי וערבי, ופועלים בדרך כלל באופן עצמאי. פעילותם אינה סודית, להפך, הם מנסים לגייס את דעת הקהל המקומית, ובדרך כלל נכשלים. הם גם פונים, מאיימים ומוקיעים על בסיס יומיומי עשרות פירמות עסקיות שפועלות בישראל. אלא שרק לעתים נדירות ובלתי צפויות הם רושמים הישג ממשי של משיכת השקעה מישראל.

בחירה בדרך הביניים

בעיה נוספת היא שאין דרך לנבא איזו מתוך כלל הפעילויות תביא ברגע מסוים לתוצאה אפקטיבית. אורנג‘ למשל היו נתונים ללחצים במשך שנים, ולמרות זאת, רק לפני חודשיים חתמו על הארכת שיתוף הפעולה עם ‘פרטנר‘ הישראלית. פתאום התחרטו, ואחרי שהתחרטו, לנוכח המתקפה הישראלית, חזרו בהם מהחרטה. מי יכול לצפות דפוס כזה? מי יכול לחזות לאיזה מנכ“ל יישרף הפיוז ברגע נתון מהתקפות האנטישמים, והוא יחליט לנתק מגע? זה בערך האתגר של ישראל.

עד היום ישראל בחרה אפוא בדרך ביניים. מצד אחד, נזהרים שלא להיגרר לעימות חזיתי וישיר עם ה־BDS, כדי שלא להעניק ליריב את תשומת הלב שהוא מעוניין בה כל כך. מצד שני, פועלים מאחורי הקלעים למנוע יציאת משקיעים מישראל, ועושים זאת באמצעות פעילות מול שחקן שלישי ופחות מוכר - ארגוני הערכה בינלאומיים.

אפשר להפוך את היוצרות. פעיל BDS קורא להחרים את ישראל צילום: AP

ברחבי אירופה פועלים כמה ארגונים שבודקים את תו התקן החברתי, הסביבתי והנורמטיבי של מדינות וחברות כלכליות. לעתים אלה החברות עצמן שמעוניינות בתעודת כשרות שכזו; לעתים חברה שבוחנת השקעה מבקשת מאותם ארגונים לבחון את תקינות היעד העסקי; לעתים הארגונים עצמם יוזמים בדיקות שכאלה.

כשמשקללים את כל אלה מגיעים למסקנה שהימנעות מהשקעה בישראל היא כנראה התוצאה העיקרית שה־BDS כן מחולל. כלומר, תודה לא־ל, ישראל לא סובלת ממחסור בכסף זר, או מקונגלומרטים שפועלים כאן. ועדיין, הנחת העבודה במערכת המדינית היא שיש מי שנרתע מלבוא לכאן בגלל רעשי הרקע. בסופו של דבר, משקיעים רוצים שקט ויציבות. אפשר להניח שאלמלא הדימוי השלילי שיריבינו מטפחים, מצבנו היה טוב עוד יותר.

זו אגב הסיבה שבמשרד החוץ עומדים על הרגליים האחוריות בכל הנוגע לסימון מוצרים מההתנחלויות. לא שלדרג המקצועי שם אכפת כל כך מהנושא, כמו הפיגוע התדמיתי לכלל ישראל שצעד כזה יחולל. אנשי עסקים בורחים מתיוג שלילי. אם לישראל ייווצר כזה, יכולה לצוץ בעיה של ממש.

זהו תרחיש האימים שממנו חוששים שם, אף כי הדעת נותנת שכל עוד אפשר להרוויח כאן, המשקיעים יגיעו. בסוף זה הרי מה שקרה בפרשת הרכבת הגרמנית. לכסף אין ריח, ואם כסף זורם למזרח אירופה, לאפריקה או לאיראן, הוא בוודאי יגיע לכאן. אפילו בימי החרם הערבי לא חסרו פירמות־ענק בינלאומיות שהאמינו בישראל, והגיעו למרות איומים מפורשים לפגיעה בעסקיהם. אז עוד לא היינו אומת הסטארט־אפ, כך שהיום מצבנו בטוח יותר.

לא נהיה דרום אפריקה

הניסיון הבינלאומי מראה שרק החלטה מפורשת של קבוצת מדינות להטיל עיצומים על מדינה, כפי שקרה לדרום אפריקה, לקובה, לרוסיה ולאיראן, אכן עוצרת השקעות. ואפילו אז רוב המדינות המוחרמות מחזיקות מעמד. באשר לישראל - אפשר להיות בטוחים שתרחיש קיצון כזה לא עומד על הפרק, כך שלא צריך להגזים. לא נהיה דרום אפריקה.

מה כן? מנהיגים מערביים שתומכים בישראל מסבירים ש"אם המצב יימשך, לא יוכלו להגן על ישראל". חלקם אוהדי ישראל שמזהירים בכנות מפני הסכנה. אחרים משתמשים בה כקרדום לחפור בו. בין כה ובין כה, התוצאה היא שבאין סכר, הסחף מתקדם לכיווננו והגיעה העת לעצור אותו. את היוצרות הללו אפשר להפוך, והדרך לעשות זאת היא הוקעת ה־BDS כזרם אנטישמי שאינו דורש צדק והומניות, אלא להפך. דרישתו לייחד לרעה מדינה אחת בעולם, ואף להביא למחיקתה מבפנים, היא זו שמנוגדת לערכים הבינלאומיים.

המחרימים מאשימים את ישראל בשלילת הזכויות הבסיסיות של הפלסטינים לחירות, שוויון והגדרה עצמית, וטוענים לטיהור אתני, קולוניזציה, אפליה גזענית וכיבוש צבאי. קל להראות שרוב הטענות הללו מגוחכות, אבל לא כאן צריך לעשות זאת. המלחמה צריכה להתנהל בקמפוסים באמריקה ובבירות אירופה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg