ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

כפר עיראקי אסר על ויכוחים פוליטיים – מסיבות בריאותיות

תושבי הכפר החליטו גם שאין לעשן, לצפור ברכב או לכרות עצים, והם מעודדים ריצה ורכיבה על אופניים. מפרי החוק לא ייענשו, אבל אם לא ישנו את דרכיהם – יצטרכו לחשוב אם זהו מקומם

המדינה הזו טבעה במלחמה נגד חמושי ארגון הטרור דאעש, והוכתה על ידי פלגנות מגזרית. אבל כפר אחד טוען כי מצא דרך לבודד את עצמו מהמהומה העיראקית: הוא אסר על ויכוחים פוליטיים.

עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- מחאה נגד מדיניות ההגירה באירופה: "המוות מגיע"
- התחבא בגלגלי מטוס וצנח למותו לפני הנחיתה
- ההסבר לטבח בארה"ב? "אין לנו קו קלוס קלאן"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בצדו של כביש צר המנוקד בשדות חמניות, שלט מקבל בברכה את המבקרים ומורה על הכללים של אלבוהנדי, כפר קטן ושליו על גדות נהר פרת, כ-160 קילומטרים מדרום לבגדד: ויכוחים פוליטיים או דתיים אסורים. אין לעשן, לצפור ברכב או לכרות עצים.
 
החוקים הללו מדהימים במיוחד במדינה שבה הדיבור על פוליטיקה דרך ענן סמיך של עשן סיגריות עשוי להיחשב כתחביב לאומי. גברים עיראקים מעבירים שעות ארוכות בבתי קפה ובאולמות מפגש מסורתיים לצד מאפרות מלאות או נרגילות כשהם דנים בתיאוריות הקשר או בתמרונים הפוליטיים האחרונים.

אלא שהתושבים בכפר אומרים כי חוקי ההתנהגות הללו נועדו להגן על בריאות המשפחות המתגוררות שם, וכן על האחדות בקהילה של כ-500 בני אדם בזמן מלחמה. "כולם מושפעים ממה שקורה במדינה", אמר קדים חסון, מהנדס בן 44 אשר קידם את קבלת החוקים הללו. "אנו מכירים את המצב בעיראק. המלחמה, הפוליטיקה – מה התועלת בדיבור עליהן? אם נשב פה וננסה לדחוף קדימה רעיונות, ייווצר מתח".

תחת שלטונו של סדאם חוסיין האופוזיציה הפוליטית דוכאה בחומרה, והחשש ממודיעים של הממשלה החניק את הדיבורים על פוליטיקה. אבל מאז שחוסיין הודח בפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, הדיון על פוליטיקה שגשג. עשרות מפלגות צצו לפתע וייצגו את הקבוצות האתניות והדתיות הרבות במדינה.

בעוד שהמחוזות הדרומיים לא נפגעו בשל הקרבות שניטשים בחלקים צפוניים ומערביים יותר, המלחמה היא עדיין הנושא הראשי שעל סדר היום בלב האזורים השיעיים הללו. הצעירים בעיירה הזו הלכו להילחם בשורות הצבא ובמגוון ההולך וגדל של מיליציות שיעיות, והעניקו דחיפות גדולה יותר לעיסוק בסכסוך. בו בזמן, הדרום השיעי צפה מקרוב בזמן שראש הממשלה לשעבר נורי אלמליקי, שזכה לתמיכה נרחבת בכפרים כמו זה, אולץ להתפטר באוגוסט והוחלף על ידי חיידר אל-עבאדי, שיעי נוסף. כל אלו משמשים כחומר בערה לדיון לוהט.

לדברי חסון, "הייתי אומר: 'מה הטעם? קבוצות דתיות תמיד מנסות לדחוף את אנשיהן קדימה'. דיונים דתיים הם עניין מסוכן". ב"מודחיף" המרכזי בכפר, אזור כינוס העשוי מקני סוף שזורים, עבדללה קדים סגבן, אדם כמוש בן 74, הסכים עם הדברים. "אחרי 2003 קיבלנו דמוקרטיה", הוא אמר, "היינו נוהגים לדבר, אבל היו כל כך הרבה צדדים לכל סוגיה, עד שזה יצר מחלוקת".

השיעים מאוחדים בהתנגדותם לדאעש, אשר מורכב מקיצונים סונים. אבל כשהוא נשען על כריות מקושטות מסורתיות שמונחות לאורך קירות אולם הכינוס, הסביר סגבן כי אלו זמנים רגישים. "אנו צריכים להימנע מלדבר על דברים שיכולים לפלג אותנו ולהישאר מאוחדים", הוא אמר, "כיצד נכנס האויב לערינו? מכיוון שהן היו מפולגות, שהיו בהן חילוקי דעות".

הוא הוסיף בזריזות שלמרות האיסור על דיונים דתיים, החוקים אינם אוסרים את העיסוק הדתי עצמו. "הדת היא כמו ים: היא עמוקה כל כך עד שלא כדאי לנסות להבין אותה לחלוטין", הוא ציין. את הפרטים הקטנים, הוא הוסיף, יש להשאיר לכוהני הדת.

למרות שהחוקים נכנסו לתוקף לפני כמה חודשים בלבד, העישון נחשב לא מקובל כבר זמן רב במקום הנידח הזה. זו מורשת שהותיר אביו של חסון, זקן הכפר שדיכא את הנוהג בנחישות בשל סיבות בריאותיות. לאחר שחסון הצעיר חזר לכפר לאחר שנתיים שבהן עבד במפרץ הפרסי, הוא לחץ לאכוף את החוקים, שאליהם נוספו הוראות "בריאותיות" אחרות.

לדברי חסון, הוא סיגל לעצמו תרבות של ריצה ורכיבה על אופניים – אף שזה "לא עניין קל". "היה נהוג שאם רואים אדם רץ ברחוב, זה נחשב לדבר מה משונה, לא נורמלי", הוא אמר, "עכשיו שברנו גם את המחסום הזה". זוגות אופניים עומדים כעת בשורה מחוץ לאולם הכינוס בכפר.
 

הכפר ערך ריצה להנאה, ובשביל לציין את "יום איכות הסביבה" מוקדם יותר השנה התקיים אירוע רכיבה לאורך כעשרים קילומטרים. הכפריים החלו לגדל דבורים מתחת לעצי הדקל בעיירה, והחל תכנונה של ספרייה ניידת. על ילדים נאסר לצרוך משקאות מוגזים, הנמצאים בכל פינה בעיראק חובבת הסוכר. עבאס כרים (15) צחקק כאשר נשאל מתי בפעם האחרונה שתה משקה כזה - לפני חודשיים, הוא ענה.

במכולת הכפרית לא ניתן לראות חפיסת סיגריות אחת, אף שפחיות משקה מוגז מציצות מבעד למדפים. לדברי חסון, הייתה התנגדות מועטה בלבד לחוקים החדשים. "היו כמה קולות קטנים שהתנגדו לכך, אבל לא הקשבנו להם", הוא הסביר.

קשה להאמין לכל זה במדינה שבה עישון הוא נוהג כה נרחב. מבנייני ממשל ועד למוניות, כמעט אין מקום שבו נחשב העישון מחוץ לגבול. חוק פדרלי שעלה לדיון על איסור לעשן במקומות ציבוריים מעולם לא נכנס לתוקף. חסון הכיר בכך שכמה תושבים מעשנים "מתחת לרדאר", בהתחשב בכך שזנבות סיגריות המפוזרות ברחוב מצביעות על קיומם של מפרי החוק.

על אורחים החוקים הללו לא חלים, אבל ריאדה אל-שהר (50), אמן המבקר בכפר, החליט להתאפק. ובכל זאת, עיניו נדדו בתכיפות למצית ולחבילת הסיגריות שלו, ומפעם לפעם הוא החל לחפש אותם. "אני ממש רוצה לעשן", הוא לחש, "אבל לא אעשה זאת, מתוך כבוד". הוא יתקשה לחיות כאן, אמר אל-שהר, והוסיף: "כאמן אני מוכרח לעשן".

התושבים אומרים כי מפרי החוק אינם נענשים, אבל מעודדים אותם לשנות את דרכיהם. אבל אם לבסוף יהיו מקומיים שלא יצייתו לכללים, הם עשויים להחליט אם מקומם הוא כאן. "בתחילה ננהג בהם בעדינות", אמר סגבן, "אבל הם צריכים לנסות להפסיק, כי אחרת לא יוכלו לחיות כאן. מרביתנו שונאים עישון וכן גם ויכוחים פוליטיים, ולכן כך זה צריך להיות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...