מפוצלים: יהדות ארה"ב מתקשה להיאבק ב-BDS
חיכוכים רבים מונעים מתומכי ישראל לשתף פעולה יחדיו. השאלות שעומדות במחלוקת: איזה צד פוליטי ייטיב להציג את העמדה הישראלית, כיצד לנהל את הקמפיינים ולהקצות כסף ומי יעמוד בראש
התרחבות פעילות המחאה העולמית נגד ישראל, בעיקר מצד תנועת ה-BDS (חרם, משיכת השקעות ועיצומים), הביאה בשבועות האחרונים ארגונים יהודיים רבים לעבור למצב חירום וגרמה להם לשנס מותניים. כך למשל, בימים האחרונים הודיעו כמה נדבנים יהודים בולטים על תרומה בשיעור שעולה לכדי למעלה מ-150 מיליון דולר לצורך התמיכה בפעילות נגד ארגוני החרם.עוד כותרות ב-nrg:
- מבוקש: בן 35 שהתחתן עם ילדה בת 6
-תחושות של יום כיפור בקהילה היהודית של יוון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שמי שחשב שמול האויב המשותף תיווצר אחדות והארגונים יתייצבו כאיש אחד ובלב אחד כדי לעמוד בפרץ, כנראה שכח שמדובר ביהודים: מתברר כי כסף גדול, שיקולים פוליטיים ומשחקי כבוד לא נעדרים אף הם מזירת המאבק בחרמות למיניהם ובמעמדה המידרדר של ישראל בקמפוסים ברחבי ארה"ב. הארגונים היהודיים חלוקים ביניהם גם בשאלה מי יתמודד טוב יותר עם איומי החרם - תנועות הימין היהודיות בארה"ב, או שמא תנועות השמאל.
כבר כיום פועלות באוניברסיטאות ובמכללות האמריקאיות כמה קבוצות שנאבקות בחרם, וביניהן 'תוכנית עמיתי הקמפוס', המצויה בכ-18 מכללות, או 'ישראל ברוח חיובית', תוכנית שנועדה לעורר אהדה לישראל בקרב סטודנטים אמריקאים.
בסוף השבוע שעבר התקיימה בלאס-וגאס ועידת פסגה ביוזמת המיליארדר שלדון אדלסון (גילוי נאות: העיתון הזה מצוי בבעלות בני הזוג אדלסון), שבה השתתפו גם איש העסקים חיים סבן ושורת אנשי עסקים מהוליווד. בוועידה היו נוכחים נציגיהם של יותר מחמישים ארגונים יהודיים-אמריקאיים, ובמסגרתה גויסו למעלה מ-50 מיליון דולר למלחמה במאמצי החרם. עשרים מהמשתתפים התחייבו לתרום סכומים בשיעור של מיליון דולר כל אחד לטובת המאמץ המאוחד, שאף זכה לכינוי משלו: "המכבים של הקמפוסים".
רשימת המשתתפים בוועידת הפסגה ארוכה, אך את עיקר תשומת הלב משכו דווקא אלה שלא השתתפו בה - 'הקרן הקיימת לישראל' בארה"ב, למשל. מנכ"ל קק"ל בארה"ב, ראסל רובינסון, אמר ל'ג'ואיש וויק' כי אמנם "מישהו מהקונסורציום התקשר כדי לדבר איתי על שיתוף פעולה", אך לא יותר מכך. ארגונים אחרים בחרו לא להשתתף באירוע, וזאת כהגדרתם, בשל "האופי הימני של הארגונים שהיו בו, המזוהים עם עמדות פוליטיות נציות".
מחרימי הוועידה כוללים את 'הקואליציה לישראל בקמפוסים', ארגון שהוקם כדי להתנגד ליוזמות אנטי-ישראליות במוסדות ההשכלה הגבוהה, וכן 'רשת הפעולה למען ישראל', שהיא תוכנית נגד החרם המשותפת לפדרציה היהודית של צפון אמריקה ו'המועצה היהודית ליחסי ציבור של הקהילה היהודית בניו-יורק', אשר ראשיה טוענים כי לא הוזמנו לאירוע. גם ארגוני שמאל מובהקים דוגמת 'ג'יי-סטריט', 'עמנו' ו'הקרן החדשה לישראל' לא הוזמנו לוועידה, אף שלטענתם הם מתנגדים לתנועת החרם.
בינתיים, קק"ל ארה"ב הכריזה על יוזמה משלה למלחמה בחרם: הקמת מרכז הסברה לתלמידי תיכון ומכללות בעלות של 100 מיליון דולר, שבו ידריכו את הסטודנטים כיצד להילחם בתופעה בקמפוסים השונים, ולהתמודד עם התפשטות השנאה המפעפעת נגד ישראל והיהודים בארה"ב. המרכז הזה, כך הכריז רובינסון, יעבוד בשיתוף פעולה עם ארגון הסטודנטים הבינלאומי 'הלל', עם חב"ד ועם ארגון 'מדיה ווטש', העוקב אחרי העיתונות הערבית והפלסטינית במזרח התיכון, ואשר מקיים קשרים עם עיתונאים רבים.
בקרב הנהגת הארגונים היהודיים שוררת דאגה רבה מחוסר האפשרות לאחד כוחות לקראת המאבק נגד החרם, הנחשב לאחד החשובים בתולדות יהודי ארה"ב. לדברי אחדים מראשי הארגונים היהודיים, המחלוקת נובעת גם בשל העובדה שישראל הפכה שלא בטובתה לנושא במחלוקת בין המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית.
סטיבן ביים, מנהל המחלקה ליהדות בת זמננו ב'וועדה האמריקאית-יהודית', אמר כי ניהול המאבק על בסיס בין-מפלגתי מעמיד בסכנה את טובת העניין עצמו. "ישראל הייתה מאז ומתמיד נושא חוצה-מפלגות, ומכאן הצלחתה הגדולה. כל סוגיה שהופכת למחלוקת בין-מפלגתית מעלה חששות כבדים", הסביר ביים.
המחלוקת בין הארגונים השונים אינה רק על ענייני כבוד וכסף. למעשה, מדובר בתפיסות שונות על האופן שבו יש לנהל את המאבק. הרב שמולי בוטח, שאמור לעמוד בראש תוכנית 'המכבים של הקמפוסים' מטעם שלדון אדלסון, מתנגד בחריפות לגישה שלפיה הצגת תנועות החרם כאיום על ישראל רק מסייעת לחיזוק מעמדן.
"העם היהודי סיגל לעצמו מנהג משונה למזער את האיומים על קיומו, וזאת גם כאשר הם ברורים ואינם ניתנים לערעור", אמר הרב בוטח. הוא השווה בין התעמולה נגד ישראל לזו שהייתה היהודים ערב מלחמת העולם השנייה. "ברגע שאתה מצליח לעשות דמוניזציה לקבוצה או לעם", הוא הסביר, "אין לדעת לאן זה יוביל". לטענתו, "בקמפוסים ניטשת מלחמה, ועלינו להתנהג בהתאם. תנועות החרם מתואמות ביעילות, ונהנות ממימון חסר תקדים. מנגד דרושה לנו דחיפה אדירה כדי להתחיל להשיב מלחמה שערה".
לעומתו טען מייקל סטיינהארט, מייסד 'תגלית', כי ככל שיגבר הרעש סביב תנועות החרם, כך גם יגדל הנזק. "יש הגזמה רבה בנוגע לחרם", אמר סטיינהארט, "אך אם אנחנו, הקהילה היהודית, נמשיך לעשות רעש, רק נעצים אותו". ביים הסכים איתו. "אין צורך להקצין. אין מדובר במשבר", הוא אמר, וציין כי רוב הסטודנטים היהודים בקמפוסים, למרות הכול, אינם מרגישים מאוימים ונהנים מתחושת ביטחון.
אחרים, כמו מרטין רפל, למשל, סגן בכיר לנשיא 'המועצה היהודית לענייני ציבור' לשעבר שכיום משמש יועץ ל'פורום למדיניות ישראל', סבורים כי דווקא ארגוני השמאל עשויים להצליח יותר במאבק. "השיח בין פרוגרסיביים לפרוגרסיביים עשוי להיות יעיל יותר", הוא כתב במאמר שפורסם בסוף השבוע שעבר ב'ג'ואיש וויק'. "הארגונים שמתנגדים לחרם ומצויים בצד השמאלי של המפה הציונית חיוניים להצלחתנו, ויש לצרפם ללא היסוס למטה התכנון של המאבק".
דב הייקינד, חבר בית הנבחרים של מדינת ניו-יורק, סבור מצדו שאין מקום לשלב ארגונים כאלה במאבק נגד החרם, שכן לטענתו הם חותרים בהתמדה תחת מדינת ישראל. הייקינד הוסיף ואמר כי ההתמודדות עם החרם קשה במיוחד בארה"ב, מכיוון שלאיש לא אכפת מי הצד הצודק במאבק.
"זוהי אנטישמיות טהורה", אומר הייקינד. "אפשר להתמודד איתה רק באמצעות חינוכם של בני הנוער היהודים, שכיום אינם יודעים את העובדות. הם אינם לומדים את ההיסטוריה של עמם, ובהיעדר ידע מתקשים להתמודד עם השאלות שמציגים אנשי תנועת החרם. כאשר מרצים באוניברסיטה מנסים להחרים את ישראל, או כשנציגים של הממשלה בירושלים אינם מסוגלים להשלים נאום אחד באנגלית, מי נלחם בכך? שיעור היהודים באוניברסיטאות, שעולים לכדי 2 אחוזים בלבד מאוכלוסיית ארה"ב, מגיע לכ-10 ואפילו ל-15 אחוזים. רוב הסטודנטים אינם יודעים דבר על ישראל והיהדות. היכן כל הארגונים והקבוצות שילחמו בקריאות לחרם? היכן הילדים היהודים? חייבים לחנך את הסטודנטים הללו ולגייס אותם למאבק בעד ישראל ונגד החרם".
הבעיה היא שאף שכולם מודעים לסכנה גדולה הטמונה בחרם ובפילוג שבין הארגונים הנאבקים בו, אין באמת סיכוי לאיחוד השורות. "אצלנו מתאחדים רק כאשר מתרחשת טרגדיה נוראה, כמו חטיפת הנערים או כשמעל ראשה של ישראל מרחפת סכנה קיומית", הסביר הייקינד, שבקרוב מקווה להעביר בבית הנבחרים של ניו-יורק יוזמת חקיקה שלפיה כל חברה או ארגון - כולל מוסדות להשכלה גבוהה - הקוראים להחרמת ישראל, לא יוכלו ליהנות מתקציבים ממשלתיים. "אין צורך בעשרה ארגונים חדשים להילחם בחרם, ולא מדובר רק על כסף", הוא אמר, "חשוב רק שתהיה תוכנית אמיתית. הרעיון הוא לא רק לבזבז 150 מיליון דולר, אלא לבחון מה לעשות בו כדי ליצור שינוי".
ד"ר ג'וזף פרייגר, בכיר בקהילה היהודית בקווינס, ניהל בעצמו כמה יוזמות למאבק בשנאה לישראל. כך למשל, הוא ארגן ביום ההצדעה לישראל קונצרט רב-משתתפים וגייס חברי קונגרס וסנאטורים אמריקאים במטרה להילחם בתופעה. לדבריו, פעילי החרם פועלים באווירה אנטישמית, והם מכים שורשים בחברה האמריקאית. "השגנו כמה ניצחונות", הוא ציין, "אבל צריכים לנצח במלחמה כולה, ולשם כך יש לשלב ידיים. איני רוצה כיצד נעשה". עם זאת, הוא חיווה דעתו, היוזמה של אדלסון וסבן מבורכת, והיא עשויה להוביל לגיבוש מהלך רציני ויעיל למלחמה בחרם.
'הקואליציה למען ישראל בקמפוסים', ארגון יהודי נוסף, ניסה להקים מעין ועידת נשיאים של קבוצות יהודיות הפועלות בקמפוסים, אך המהלך לא עלה יפה בשל התחרות על המקורות הכספיים ובגלל המחלוקות בכל הקשור לדרכי הפעולה השונים שיש לנקוט בהם.
אחד מראשי הארגון, שביקש לא להזדהות בשל החשש מזיהוי פוליטי, אמר כי "אמנם בתחילה הייתה אווירה של אחווה ורצון לפעול יחדיו בשיתוף פעולה, אבל כמה תוכניות פשוט פרחו באוויר. אחרי כמה שנים היה ברור ש'הלל' ואיפא"ק הם ה'גורילות במשקל כבד' באוניברסיטאות, והם ימשיכו לעשות כרצונם, תוך התעלמות מהחלטות הקבוצה". לדבריו, "אין שום סיבה להאמין שניסיונו של אדלסון יהיה מוצלח יותר".
פעיל ב'הלל' הסביר כי אפשר בהחלט להניח שלארגונו, בדומה לכמה אחרים, יש יכולת לבצע את העבודה בשטח, וזאת בשל הניסיון הגדול בכל הקשור לפעילות בקמפוסים. "קצת צניעות", ביקש הפעיל מכמה ארגונים יהודיים אחרים, "מדוע שלא תקשיבו לסטודנטים שיש להם כבר ניסיון רציני במאבקים בקמפוסים? אם זה הופך למאבק על האגו, זה ייכשל".
אלא שההסבר הזה לא מניח את דעתו של דב הייקינד. "'הלל' נמצא בשטח כבר שנים רבות. אם כך, איך יכול להיות שהבעיה עדיין קיימת? מדוע הסטודנטים שלו לא פועלים בנושא?" הוא שאל. "עד לרגע זה אני לא יודע מי נלחם בחרם, מה מתארגן בימים הקרובים ומי מנהל את ההצגה. אם היה מי שינהל את המאמץ, לא היינו זקוקים לכל היוזמות החדשות הללו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם