ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

יוון: האם לסרב למרקל או להסכים ולהפוך לעניים?

בראשון יחליטו אזרחי יוון אם לאמץ את מתווה ההבראה של האיחוד האירופי. התומכים וגם השוללים חוששים מאיבוד עצמאות המדינה

כמה דקות לפני שהמטוס נוחת באתונה, אחד הדיילים הסתכל על השורות האחרונות במטוס, שעליהן היו שרועים כמה מהנוסעים בשינה ערבה. "אוי ואבוי", הוא אמר. זה אמנם נאמר ביוונית, אך טון הדיבור הצליח לתרגם את דבריו לכל שפה. כשנשאל מה קרה הוא ענה, הפעם באנגלית, "אנחנו בתחילת יולי, ויש מקומות ריקים על טיסה לאתונה. אני לא זוכר דבר כזה בעשור האחרון. אוי ואבוי לנו אם ככה ייראה הקיץ".

עוד כותרות ב-nrg:
- גורם צבאי: "המח"ט פעל בצורה טובה, היה בסכנת חיים"
- פיגועי הרמדאן: כן, צריך עונש קולקטיבי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, לא שורר באתונה כאוס - אפילו לא משהו שמתקרב לזה. גם באזורים שאינם נמצאים בחלק המתויר של האקרופוליס, כיכר סינטגמה וסביבותיהם, החיים נמשכים כסדרם. הבעיה היא שה"כסדרם" הזה אינו כסדרו כבר כמה שנים. אתונה ידעה כבר מהומות על רקע כלכלי, ולכן אף אחד לא יכול להבטיח שהשקט הזה יישמר בעיר גם בימים הקרובים. יש כאלה שאף לא היו מהמרים על השעות הקרובות.

המשבר היווני, שעיני העולם כולו נשואות אליו, ניכר למבקר השבוע באתונה בעיקר בפרטים הקטנים - לפעמים אפילו בפרטים שלא נראים וצריך לחפש אותם. ריקי וידל, ישראלית המתגוררת ביוון כבר למעלה מארבעים שנה ומפעילה את המסעדה הכשרה היחידה בעיר, הפועלת בבית חב"ד השוקק חיים ומסביר הפנים בהנהגתו של הרב מנדל הנדל ורעייתו נחמה, שאלה אם ראינו במהלך שיטוטינו בעיר מערבל בטון.

לאור התמיהה על השאלה, היא הסבירה בחיוך דק ומריר: "לא תראו כאן מערבל בטון, כי אין בנייה חדשה. הכול תקוע. אין בנייה, אין צמיחה. כשיוון נכנסה לגוש האירו, כולם רדפו אחרי התושבים כאן עם קווי אשראי גדולים ואמרו לנו: 'קחו הלוואות כמה שתרצו'. כשפרץ המשבר העולמי ב-2008 והגיע ליוון במלוא עוזו ב-2010, פתאום התברר שגם צריך לשלם על הבתים האלה - והרבה. הוטלו מסים ועוד מסים, עד שאנשים לא יכולים היו להחזיק את הנכסים. הבדיחה ביוון אומרת שכשילד מתנהג לא יפה, אבא שלו מזהיר אותו שאם ימשיך כך הוא ירשום על שמו בניין. עד כדי כך המסים הפכו לעונש".



ביום ראשון הקרוב ילכו תושבי יוון לקלפיות ויסמנו "לא" או "כן" על השאלה הבאה: "האם אתה תומך בהצעה של הנציבות האירופית, הבנק האירופי המרכזי וקרן המטבע הבינלאומי, שהתקבלה בפגישת היורוגרופ ב-25 ביוני?" הבעיה הגדולה היא שתושבים רבים – למעשה, כל מי שאפשר לשוחח איתו השבוע באתונה - פשוט לא יודעים את פרטי אותה הצעה. וכשלא יודעים את הפרטים, שלא לדבר על ההשלכות של כל החלטה, מה שמוביל את הדרך לתשובה "כן" או "לא" הוא אג'נדות פוליטיות וכלכליות שלא בהכרח קשורות לנושא.

תומכי ושוללי ההצעה רואים בעצמם פטריוטים יוונים. השוללים, שיוצרים יחד קואליציה רחבה ומשונה למדי הכוללת גורמים מהשמאל המתון, מהשמאל הקיצוני וכמובן מהימין, נוקטים לשון חריפה ביותר כלפי מנהיגי אירופה.

לטענתם, הדבר היחידי שבהם מעוניינים האחרונים - ועיקר זעמם מופנה כלפי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל - הוא להרוס את יוון ולגרום לה להפסיק להתקיים כמדינה עצמאית. המשפט הזה נאמר כאן שוב ושוב, והטינה והכעס כלפי הגרמנים בולטים. "הם מפעילים עלינו תעמולה נבזית", אמרה פעילה באחד הדוכנים שחילקו בהם סטיקרים ועליהם המילה OXI ("לא" ביוונית). "אנחנו כבר חמש שנים במשטר צנע, והחובות רק הולכים וגדלים. כמה אפשר להשפיל אותנו עוד?"

מחנה התומכים בהסכם, צריך לומר ביושר, כמעט לא היה נוכח השבוע ברחוב האתונאי. למעט הפגנת ההמונים שנערכה בכיכר המרכזית ביום שני, המילה NAI ("כן") כאילו נעלמה מהמרחב הציבורי. האם זה אומר שהעם היווני החליט כבר? לא בהכרח.

ניקוס, בעל חנות מזכרות בשיפולי האקרופוליס, הפגין ביטחון בניצחון התומכים בהמשך מתווה החילוץ האירופי. "אל תתרשם יותר מדי מכל ה'לא' הזה שאתה רואה ברחובות", הוא הציע והצביע למעלה, לשרידים המרשימים של האימפריה היוונית. "אנשים פה מכירים את ההיסטוריה, ולא יתנו ליוון להיעלם שוב מבמת העולם - וזה בהחלט יקרה אם נגיד לאירופה 'לא'. בתור התחלה נהפוך לאלבניה, ומהר מאוד פשוט לא נוכל להתקיים כמדינה עצמאית. היום לא צריך כוח צבאי בשביל להרוס אותך, ודי בממשלה שתיקח אותך בדרך לא נכונה. אלכסיס ציפראס (ראש הממשלה היווני) בהחלט עלול להוביל אותנו לשם. מי משוגע דיו לצאת מאירופה? זאת התאבדות".

ובכל זאת, איך זה שכל הרחובות מוצפים ב'לא'? איפה אתה וחבריך תומכי ההסכם?
"כמו שאתה רואה, אנחנו עובדים", הוא חייך, "בסופו של דבר זה די פשוט: יווני שמרגיש שאין לו מה להפסיד, יצביע ביום ראשון 'לא'. מי שמרגיש שעוד יש תקווה, יצביע 'כן'. אני מכיר את העם שלי - נכון שקשה לנו מאוד, אבל בסופו של דבר אנחנו עם אופטימי. התוצאות יהיו ניצחון גדול ל'כן'".

מרחק קילומטרים בודדים מהאקרופוליס, באזור השוכן מעט אחרי שנגמרת מפת אתונה לתיירים, נמצאת שכונת אגיוס פנטלימונס. האזור הזה נחשב למסוכן ביותר באתונה, בעיקר עקב היותו מאוכלס בצפיפות על ידי מהגרים ממדינות נחשלות ובגלל המתח הגזעי הקיים במקום בין היוונים למהגרים שזה מקרוב באו.

בשכונה הזו כבר אי אפשר להתחמק ממה שבמרכז העיר עוד איכשהו מכוסה בשכבת איפור דקה של תיירים. העוני ניכר בכל פינה, ההזנחה מכה בכל החושים – כולל ריח דק אך קבוע של ביוב. אך מה שבעיקר ניכר כאן הוא השיממון. רק אחת מכל חמש חנויות פתוחה לעסקים, וחנויות רבות נראו כאילו לא נפתחו כבר כמה חודשים או שנים.

באחת החנויות הפתוחות עמדה קלירוי. היא מגדירה את עצמה "יוונית מקורית", ולא חוסכת במילים קשות על שכניה: "אנחנו לא אוהבים אותם. הם - בעיקר הרומנים, האלבנים והצוענים - הורידו כאן את מחירי הדיור ועושים הרבה בעיות. החנויות כאן נסגרו אחת-אחת, ואין הרבה סיכוי שהן ייפתחו בקרוב. אין לאף אחד כסף לקנות כלום. המקומות היחידים שמנסים לשרוד דומות לחנות שלי. תראה מה אני מוכרת – סיגריות, עיתונים ובקבוקי שתייה".

כשקלירוי מבינה שמולה עומד עיתונאי ישראלי, היא אומרת, ספק לעצמה: "זה מוזר, אתם ואנחנו די דומים בסופו של דבר. שנינו עמים קטנים יחסית, עם הרבה אויבים, היושבים לחוף הים התיכון. אפילו הצבעים של הדגל שלנו זהים. איך זה שהכלכלה שלכם טובה כל כך ושלנו גרועה כל כך?" היא הוסיפה: "אולי כדאי שהמנהיגים שלנו יעסקו פחות בתעמולה ויותר יקשיבו למנהיגים כמו אלה שלכם, שילמדו איך לעשות את החיים שלנו יותר טובים".

באחת המסעדות שליד שוק הפשפשים העירוני ישבו לשולחן של כמה צעירים אתונאים, שהתעמתו עם רמז מצדי בדבר הסטיגמה הנפוצה על הצעיר היווני: שהוא נחשב לעצלן. באופן מפתיע, הם לא הכחישו נמרצות. "יש משהו בעייתי בתרבות היוונית", אמר בכנות אחד מהם, "אבל עכשיו התחושה היא שרוצים להעניש אותנו ולרמוס את הכבוד שלנו". בחורה כבת 25 הצטרפה לשיחה ונזפה בבחור: "על מה אתה מדבר? אני וחבריי עובדים 12 ו-15 שעות ביום ומרוויחים 350 אירו בחודש. מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות - לעבוד 24 שעות ביממה?"

תחושותיהם של חבריהם לשולחן התחלקו פחות או יותר חצי-חצי. המסקנה שלי הייתה שהיוונים קרועים בין היותם שייכים לאירופה ובין היותם מדינה בעלת מאפיינים ים-תיכוניים, שמדינות בפנים היבשת כמו גרמניה פשוט לא מצליחים להתחבר אליהם. קלירוי, המוכרת שלא ממש אוהבת את האלבנים והצוענים, סיכמה את המתח הזה כך: "הגרמנים חושבים שאנחנו עצלנים כי יש לנו שמש וים. הם רוצים שנקנה כמו באירופה, נמכור כמו באירופה אבל נרוויח כאילו אנחנו לא באירופה אלא כמו סתם מדינה בים התיכון. אז כן, אנחנו נקרעים בין היותנו ים-תיכוניים לבין היותנו אירופים. לדעתי, אנחנו יותר ים-תיכוניים. אהבה, אוכל וים כמו שלנו לא תמצא בגרמניה".

אז מה תצביעי ביום ראשון?
"הלב אומר להצביע 'לא'", היא ענתה, "אבל הראש אומר להצביע 'כן' - כלומר בעד ההצעה האירופית. אני רוצה לומר 'לא', אבל מצד שני איך אפשר לאבד את אירופה? כנראה בשבת תיפול אצלי ההחלטה הסופית".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...