נמצאה ההתרעה המודיעינית על מלחמת יומה"כ
במשך שנים לא התפרסמה "ידיעת הזהב" – הדיווח של 8200 על פינוי הסובייטים מדמשק ומקהיר, שנחשב לאחד הפספוסים שלפני המלחמה. מחקר חדש מביא את תוכנה ואת גלגוליה, ועשוי לרמוז פעם נוספת כיצד נפלה ההתרעה על פרוץ הקרבות בין הכיסאות
בחודש אוגוסט 1973 התחולל אירוע ביטחוני חמור שסיבך את ישראל בצורה חמורה, בעיקר מול האמריקאים. אלא שזו הייתה רק אחת הסיבות לכך שב-1973 היו הקברניטים הישראלים מודאגים ביותר מהאמריקאים. שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר חשבו שצריך להימנע ככל האפשר מעוד סיבוב מלחמתי.עוד כותרות ב-nrg:
- יוון תורחק לתקופה מוגבלת מגוש האירו
- כך ינסה ראש הממשלה למנוע את אישור עסקת הגרעין
- לאחר 75 ימים: רונאל פישר שוחרר למעצר בית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ערב יום הכיפורים, ב-5 באוקטובר, עסקו השניים בניסוח שדר למזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר. השדר היה אמור להבהיר לאמריקאים כי ירושלים מודעת להכנות של מצרים וסוריה לתקוף, אך ישראל הדגישה כי אם הכוננות וההיערכות של שתי המדינות נובעת מחששות מפני מתקפה של צה"ל – הרי שישראל מבטיחה לקיסינג'ר אישית כי אינה מתכוונת לתקוף. זה היה השדר המוחמץ שהאבא של חמי שלו העביר בסביבות שש בערב שעון וושיגנטון לסגנו של קיסינג'ר, ברנט סקוקרופט.
זהו הרקע ל"ידיעת זהב", כפי שכינה אותה תא"ל (במיל') עמוס גלבוע במחקר שהוא מפרסם בימים אלה מטעם "המרכז למורשת המודיעין" – ההתרעה המפוספסת המקורית על מלחמת יום הכיפורים. במחקר זה מתפרסם לראשונה מקור הידיעה המתריעה שהתקבלה במפקדה של יחידה 8200 (848 ב-1973), כמו גם הנוסח המלא שלה.
בסביבות השעה 15:00, לפני כניסת יום הכיפורים, ביום שישי 5 באוקטובר, נכנס סא"ל ראובן ירדור (לימים תת-אלוף) ללשכתו של אל"מ יואל בן-פורת ואמר בהתרגשות: "הנה המברק על המלחמה". במחקרו על המברק כתב גלבוע כי שלושה ימים קודם לכן דיווח השגריר העיראקי בדמשק שהצבא הסורי ערוך בחזית בצורה חסרת תקדים, וכי קצינים סורים מדברים על עימות עם ישראל. הדיווח יורט על ידי אנשי יחידה 848.
בשעה 16:15, עוד לפני שהמברק תורגם, טלפון בן-פורת לראש אמ"ן אלי זעירא והקריא לו את תוכן המברק מהמקור בערבית: "נודע לנו ממקורות סובייטיים שברית המועצות החליטה לפנות את המומחים שלה מסוריה, וכי מטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה. אותם מקורות מסרו כי אפילו משפחות הדיפלומטים הסובייטים החלו להגיע מדמשק. אותם מקורות הוסיפו כי הסורים נימקו את הפינוי בכך שבכוונת סוריה ומצרים לצאת למלחמה נגד ישראל".
לאחר מכן בוצע התהליך הרגיל של הטיפול בידיעה: המתרגם אבי כהן ז"ל תרגם, ופסח מלובני, שהיה אז סרן במרכז הדיווח של היחידה, הפיץ אותה למרכז הדיווח באמ"ן, שבו קלט אותה אילן תהילה. באותו בניין בקריה, קומה מתחת למרכז הדיווח של אמ"ן ומחלקת מחקר, ישב הרמטכ"ל רא"ל דוד (דדו) אלעזר ספון במשרדו ולא ידע כלום על הידיעה המתריעה הזאת. השעה הייתה 17:00, תהילה הפיץ את הידיעה לאריה שלו, ראש מחלקת מחקר, לעוזרו אל"מ גדעון גרא, למודיעין אוויר וים ולאבי יערי, שהיה ראש ענף סוריה במחקר. כל חכמי המודיעין ידעו על הידיעה הזו, אבל המידע לא חלחל לדרגים המבצעיים ובראשם הרמטכ"ל.
אנשי המחקר טענו שהמקור לידיעה – דהיינו, השגריר העיראקי במוסקבה - אינו אמין, כלומר "לא צריך להסתמך עליו יותר מדי". למעשה, ההסתבכות המטופשת של ישראל באוגוסט אירעה בעקבות דיווח שלו, וזו הסיבה שזעירא טען שנרתע מהדיווח גם הפעם. הלקט המעובד של מחלקת מחקר הגיע אליו רק ב-11 בלילה, והוא הנחה לא להפיץ אותו בינתיים. רק למחרת בבקר, בסביבות השעה 07:00, קיבל הרמטכ"ל את המידע.
לשגריר העיראקי נודע על המלחמה משום שהסובייטים למדו מהמצרים יומיים קודם לכן עליה. אנדריי גרומיקו כינס את עובדיו במשרד החוץ ודיווח להם שבעוד יומיים, בשעה 14:00, תיפתח המלחמה. המידע לגבי הדיווח של שר החוץ הסובייטי גרומיקו לאנשיו נמצא בספר שפרסם לפני כמה שנים אליסטר הורן על קיסינג'ר ב-1973. גרומיקו שתל בחודשים לפני המלחמה לא מעט רמזים במגעיו עם האמריקאים, שהיה בהם משום התרעה על פתיחת המלחמה.
למעשה, המברק שראובן ירדור ואנשיו ב-8200 פענחו היה נושא לחקירה בוועדת אגרנט. הם לא הצליחו לקבוע מתי בדיוק קיבל זעירא את הידיעה המרעישה, והדבר היחיד הוודאי שהסיקו הוא שזעירא קיבל את תוכן הלקט המעובד ב-11 בלילה - כשש שעות לאחר שנחתה על שולחן מרכז הדיווח של אמ"ן. כמו כן, זעירא לא יכול היה להסביר מדוע לא העביר דיווח על המברק לדדו.
לאחר המלחמה קבל דדו באוזני יואל בן-פורת על כך שלא דיווח לו מיד על הידיעה שהגיעה ממוסקבה, והאחרון ייסר את עצמו על כך. דדו טען שהידיעה הייתה מהווה החותמת הסופית על כל ספקותיו, והוא היה מתחיל בגיוס מילואים. אלא שקשה לקבל את טענת דדו ואת גרסת אלה הרואים במברק את "ידיעת הזהב", שהקדימה למעשה בכ-11 שעות את ההתרעה את אשרף מארואן, סוכן המוסד, שנפגש עם צבי זמיר. זאת, מכיוון שהידיעה חיזקה רק במעט את שהיה ידוע כבר לגבי בריחת הרוסים מסוריה וממצרים, וקשה להאמין שהמרטכ"ל היה מתניע את כל המערכת בגללה. כמו כן, הדבר נכון משום שכל הצמרת המדינית והצבאית המתינה בדריכות לדיווח של זמיר מלונדון על המפגש עם מארואן. כשדדו אמר לממשלה שהוא עדיין מחכה למידע נוסף, הוא התכוון למארואן - לא לשגריר העיראקי במוסקבה.
לפיכך, החשיבות העיקרית בחשיפה הנוכחית של עמוס גלבוע היא היסטורית. ב-8200 הסתובבו כל השנים בתחושה שלמרות כל הידיעות שהיחידה אספה ודיווחה ערב מלחמת יום הכיפורים, היא למעשה לא עמדה בציפיות ולא העבירה את ההתרעה המבוקשת. המברק המדובר, בנוסף לידיעות רבות על סימנים מעידים למלחמה, מאשר פעם נוספת שהיחידה עשתה את שלה וכי האחריות לאי מתן ההתרעה רובצת בלעדית על ראש אמ"ן דאז.
נראה ש-42 שנים אחרי המלחמה הופכים כבר הוויכוחים, התסכולים וההאשמות בעסקי המחדל
נושא למחקר אנתרופולוגי-פסיכולוגי לגבי הדור האבוד של מלחמת יום הכיפורים. שום תופעה מהסוג הזה לא התרחשה בארה"ב שהייתה מוכת מריבות בצמרת, ארבעים שנה אחרי פרל הרבור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם