בלב מחלוקת מדינית: באיזה צד של הירדן הוטבל ישו?
אונסק"ו החליט לקחת צד בשאלה מהו אתר הטבילה המקורי, וזאת למרות ביקורת נרחבת של ארכיאולוגים שונים. בירדן מקווים שההחלטה תזניק את כמות המבקרים, שגבוהה בהרבה בצד הישראלי
במשך שנים נהגו עולי רגל נוצרים לטבול במימי נהר הירדן משתי גדותיו, המזרחית והמערבית, בשביל לקשר את עצמם לאירוע מכונן בדתם – הטבלתו של ישו. המסורות המקבילות אפשרו לירדן ולישראל להתחרות על הדולרים שגרפו מהתיירות במקום, כששיווקו את אחד האתרים החשובים ביותר לאמונה הנוצרית.עוד כותרות ב-nrg:
- לינץ' בדרך לבסיס: ערבים היכו לוחם צה"ל באכזריות
- יעלון: "איראן רוצה לפתח טילים שיגיעו לארה"ב"
- הפרקליט הצבאי משליט טרור מוסרי על צה"ל / דעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל כעת נכנס ארגון אונסק"ו של האו"ם בעובי הקורה, והחליט לייעד את מקום ההטבלה בגדה המזרחית כאתר מורשת עולמי. סוכנות התרבות של האו"ם הכריזה החודש כי "על פי האמונה" האתר הוא מקום הטבלת ישו, בהתבסס, לדבריה, על האמונה הרווחת בקרב מרבית הכנסיות הנוצריות.
ההחלטה גרפה תשואות בירדן, שבה מספר התיירים ירד בחדות מאז מהומות האביב הערבי ב-2011 ועליית ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה הגדולה" ("דאעש"). ישראל שמרה על שתיקה בסוגיה, בעוד שבכיר פלסטיני אמר כי יש לכלול בהגדרה גם את אתר הטבילה המערבי, היושב בשטחים שהפלסטינים מבקשים להקים בהם מדינה משלהם.
ההחלטה של אונסק"ו הרימה כמה גבות גם בקרב מלומדים. "אין לכך דבר עם המציאות הארכיאולוגית", אמרה ג'ודי מגנס, ארכיאולוגית מאוניברסיטת צפון-קרוליינה שבצ'פל היל. "אין לנו אתרים עם עדות או שרידים ארכיאולוגיים מהמאה הראשונה והלאה, ובכל זאת ממשיכים להעריץ אותם".
מומחים שבחנו את הבקשה הירדנית שנשלחה לאונסק"ו הכירו בכך שאין עדות ארכיאולוגית מוצקה שמאשרת כי "בית-עניה שמעבר לירדן", הידוע גם בשם "אלמורטס" – "טבילה" בערבית" - הוא האתר האותנטי. עם זאת, המומחים רשמו בהמלצתם כי לאתר הירדני "חשיבות דתית עצומה למרבית מאמיני הדת הנוצרית, אשר קיבלו את האתר כמקום טבילת ישו".
הטבלתו של ישו מסופרת בפסוקים שבברית החדשה כתחילת שליחותו. רק פסוק ביוחנן מרמז על מיקום אפשרי של המעשה בגדה המזרחית: "דברים אלו נעשו בבית-עניה שמעבר לירדן, היכן שיוחנן היה מטביל". הדיון על מקום אתר הטבילה נעשה בזמן של כאוס אזורי, כולל בזמן עליית האיום של חמושי דאעש, שהרסו כמה אתרים עתיקים.
שר התיירות הירדני, נאיף אל-פאיז, אמר לאונסק"ו כי ארצו שולחת משר של סובלנות. השליטים ההאשמים בממלכה, "אשר הינם צאצאים ישירים של הנביא מוחמד, הם אותם אלו שמגנים על אחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות", הוא ציין.
גם הסכסוך הפלסטיני-ישראלי עומד ברקע הדברים: האתר שבניהול ישראל, הידוע בשם "קסר אל-יהוד", מצוי בלב יהודה ושומרון – אחד משלושה אזורים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים ושבו מבקשים הפלסטינים את מדינתם. לטענת הפלסטינים, המקום מצוי תחת כיבוש ישראלי. אם יוחלט להעביר את ייעוד אתר המורשת העולמי גם לקסר אל-יהוד, משמעות הדבר תהיה שגם הפלסטינים ירוויחו מכך אם יקימו שם מדינה, אולם אם יעשו זאת כעת – הדבר ידכדך את בני בריתם הירדנים.
בכיר במשרד התיירות הפלסטינית, שדיבר בתנאי ששמו לא יפורסם משום שהוא לא מוסמך לשוחח עם עיתונאים, אמר כי שתי גדות הנהר צריכות לקבל טיפול דומה, אך ציין כי "לא קל לנו להגן על אתר שבו אין לנו שליטה".
האתר שבניהול ישראל מושך כמות גדולה יותר של מבקרים מאשר זה הירדני, בחלקו בגלל שהוא מצוי בנתיב העלייה לרגל הקלאסי לעיר הקודש ירושלים. בכירים ישראלים אמרו כי חצי מיליון מבקרים הגיעו לקסר אל-יהוד בשנה שעברה, בהשוואה לכמה עשרות אלפים בצד הירדני.
באחד הבקרים השבוע היה האתר שבצד המערבי, שבישראל, מלא בעולי רגל, בעוד שהצד המזרחי, כמה מטרים מעבר למים הבוציים, היה ריק מאדם ברובו.
עולי רגל אוקראינים שלפו חלוקים לבנים עם מוטיבים נוצריים, המצויים לכל יד בחנות המזכרות תמורת שמונה דולרים בלבד, ועטו אותם מעל בגדי הים. הם ירדו במדרגות לתוך הנהר, וחלק סתמו את האף בזמן שצללו מתחת למים. מעליהם שרו מאמינים דרום-אפריקאים: "תהילה, תהילה הללויה", לקול נגינת גיטרה אקוסטית.
"לא משנה לי במיוחד אם זה בצד הזה של הנהר או בשני", אמר עולה הרגל יוהן קורנליוס (47) ממידלבורג שבדרום-אפריקה, "העובדה היא שנהר הירדן וישו היו כאן, הוא הוטבל על ידי יוחנן באזור זה – זה מה שיש לו חשיבות מרבית בשבילי".
במשך עשורים רבים לא היה ניתן לדמיין כלל סצנות כאלה. בעבר שימש הנהר כאזור גבול עוין, והמתח פג רק לאחר הסכם השלום ב-1994. במשך השנים אפשרה ישראל לעולי רגל גישה למקום בימי חג, ופתחה את קאסר אל-יהוד לביקורים בכל יום רק ב-2011, לאחר שסילקה מוקשים מקרבות מקום, אם כי אלפים נוספים נותרו באזור.
ירדן פתחה את אל-מרטס ב-2002. החפירות הארכיאולוגיות במקום גילו בריכות טבילה, מערות של נזירים וכנסיות – ממצאים שלדברי המומחים מטעם אונסק"ו "קשורים עם ציון זכר הטבילה". חלק מהמומחים אמרו כי מיקום הטבילה בצד המזרחי של הנהר הגיוני יותר.
בן ווית'רינגטון, מומחה לברית החדשה מהסמינר התיאולוגי אסבורי בקנטקי, אמר כי יוחנן המטביל היה נכנס לעימות עם הרשויות היהודיות בירושלים, וככל הנראה היה מעדיף להישאר מחוץ לטווח השפעתם, בצד השני של הנהר.
יסכה הרני, מומחית ישראלית בנושא הנצרות, אמרה כי "אם יש צורך תיאולוגי להשתמש בצד אחד, הייתי אומרת שזה יהיה המזרחי". עם זאת, היא הוסיפה, יש לייעד את שתי הגדות כאתר מורשת אחד, משום שהן משקפות את משמעות הטבילה כמסע מ"מדבר רוחני" לארץ הקודש.
כמה פלגים נוצריים, כולל מקרב הקתולים, היוונים-אורתודוכסים והלותרנים, חיברו מכתבי תמיכה בצד הירדני, שבו ביקרו שלושה אפיפיורים מאז שנת 200. אבל כמה מהם מגבילים את ההימור, וזאת מכיוון שהכנסייה היוונית-אורתודוכסית מחשיבה "את שתי הגדות כאתר קדוש", לדברי עיסא מוסלח, דובר הפטריארכיה, היושבת בירושלים. בזמן חגיגות חג ההתגלות, הוא אמר, המאמינים מגיעים ממזרח וממערב "ונפגשים באמצע, בתוך הנהר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם