מחקר: תוכנית ההתנתקות נכשלה בכל המדדים
נייר עמדה חדש במלאת עשור לפינוי גוש קטיף מעלה כי "ההתנתקות לא השיגה את המטרות והוכיחה עצמה כאסטרטגיה לא מועילה"
תכנית ההתנתקות נכשלה בכל המדדים. כך עולה מנייר עמדה חדש שמפרסם הבוקר (יום ג') המכון לאסטרטגיה ציונית, במלאת עשור לפינוי תושבי גוש קטיף מרצועת עזה וצפון השומרון. "ההתנתקות לא השיגה את המטרות שהוגיה הציבו, ובכך הסבה נזק יותר מתועלת והוכיחה את עצמה כאסטרטגיה לא מועילה", כותבים המחברים עדי ארבל וענבל ליבר.עוד כותרות ב-nrg:
- האיראנים מאשרים: "יש הסכם על תוכנית הגרעין"
- סערה בכנסת: גלאון קראה לשרון גל דפוק וסולקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המחקר השווה בין מטרות ההתנתקות, כפי שהצהירו עליה ראש הממשלה אריק שרון, שר הביטחון שאול מופז ובכירים נוספים במערכת הביטחונית והמדינית. בהחלטה 1996 של ממשלת שרון על ביצוע ההתנתקות נאמר: "הקיפאון (בקשרים עם הפלסטינים) הגלום במצב הנוכחי הינו מזיק. כדי לצאת מקיפאון זה, על מדינת ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלסטיני".
דברים דומים נשמעו גם בפי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בריאיון שהעניק לעיתון הארץ: "המצב הזה של ואקום, שנוצר באשמת הפלסטינים, אינו יכול להימשך. אי לכך הנחיתי, במסגרת ההתנתקות, לבצע פינוי, סליחה, העתקת 17 יישובים, על 7,500 תושביהם, מרצועת עזה לשטח ישראל". ואולם, היעד של הפסקת הקיפאון לא הושג, כותבים המחברים. "הקיפאון נשמר. לא הייתה כל התקדמות מדינית בין ישראל לפלסטינים ושני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם. גם ניסיונות מעטים שהתקיימו עלו בתוהו ולא השיגו דבר".
במישור המדיני היו על פי מתכנני ההתנתקות ומבצעיה מספר מטרות. על פי נייר העמדה, אף אחת מהן לא הושגה. "הדרישה הבין-לאומית להתקדמות מדינית עומדת בעינה ואף התעצמה עם השנים; מעמדה של ישראל נותר מעורער הן כגורם "כובש" הן עקב הבנייה בהתנחלויות והדבר בא לידי ביטוי בחרמות והטלת סנקציות כלכליות. ישראל לא זכתה לקרדיט על הנסיגה החד צדדית ומדינות אירופה והממשל האמריקאי ממשיכים להפעיל לחץ רב על ישראל בכל הנוגע להתנהלותה במסגרת הסכסוך.
בנוסף, התוכנית העבירה את השיח לסוגיית עתיד ירושלים, יהודה ושומרון. העולם עדיין רואה בישראל כאחראית על המצב הבעייתי ברצועת עזה. לא נוצרה הפרדה אמיתית שכן עזה ממשיכה להיות תלויה בישראל בכל הקשור למשאבים. אמנם נוצרה הפרדה פיזית, שהקטינה את מספר הפלסטינים שנמצאים תחת שליטה ישראלית, אך הטענות בדבר 'הסכנה הדמוגרפית' ממשיכות להתקיים מצד גורמים שונים, במטרה להצדיק נסיגות נוספות", כותבים החוקרים.
יעד מדיני נוסף של ההתנתקות היה "נטרול יוזמות מדיניות חלופיות כגון יוזמת ז'נבה". המחקר מסיק כי "יוזמות אחרות המשיכו לפעול בשנים שלאחר ביצוע הנסיגה".
מטרה חשובה שלא הושגה גם היא לפי המחקר היא "יצירת הפרדה פיזית של ישראל מהפלסטינים". המחקר מצטט את, דן הראל, לשעבר סגן הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום בימי ההתנתקות שאמר באותה עת: "אנחנו נושאים על גבנו את רצועת עזה. אני לא יודע אם הישראלים מודעים לזה, אבל אנחנו מספקים לרצועת עזה את כל צרכיה, אנחנו מספקים לרצועה חשמל, אנחנו מספקים לרצועה מים. המצב כיום הוא מצב אבסורדי, מרצועת עזה יורים עלינו רקטות ואנחנו בתגובה מספקים להם מים וחשמל, את האבסורד הזה חייבים להפסיק".
עשר שנים לאחר ההתנתקות, מצב זה נותר על כנו, עד כדי כך שישראל מספקת לעזה חומרי תשתית המשמשים לבניית מערך המנהרות והטילים המחודש של חמאס נגד ישראל עצמה, טוענים החוקרים.
המחקר מצטט את אנשי שרון ובראשם דב וייסגלס המצדיקים את ההתנתקות ברצון לשמר את גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון ולקבל לכך לגיטימציה בינלאומית. ואולם, "הלחץ על ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות נמשך גם לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות וקבלת סיוע מותנה לעיתים בהקפאת הבנייה", נכתב.
ההצדקה הביטחונית להתנתקות הייתה: "הסיכונים והקשיים הכרוכים בהגנה על תושבי ישראל החיים ברצועת עזה", נכתב בנייר העמדה. אך עשור לאחר מכן: "כוחות הביטחון נדרשים להגן על עשרות אלפי ישראלים החיים בעוטף עזה בפרט ובדרום הארץ בכלל מפני ירי רקטות. בנוסף, צה"ל קיים מספר מבצעים כתגובה לטרור מהרצועה, דבר שעלה בחיי אדם משני הצדדים ולא הביא לתועלת רבה".
תוצאה נוספת שמזהים החוקרים מההתנתקות היא "תופעת הסרבנות שהתרחבה לאחר תכנית ההתנתקות ואף הגיעה למגזרים שונים שלא לקחו בה חלק בעבר".
הכותבים מציינים כי ההתנתקות נתנה מענה לדרישה הציבורית לצאת מעזה ואולם, "ביצוע ההתנתקות בפועל העצים את תחושת הביטחון והמורל בקרב הפלסטינים, בייחוד תנועת החמאס, שעלתה לשלטון בשנת 2006 וראתה עצמה אחראית להישג זה והוכיחה לעם הפלסטיני שהטרור אכן עובד. כמו כן, הציבור הישראלי שינה את עמדתו לגבי רעיון הנסיגות החד צדדיות".
בשורה התחתונה כותבים ארבל וליבר: "ישראל יצאה נפסדת מתכנית ההתנתקות כי ויתרה על שטח שהיה בשליטת מדינת ישראל ומשמש כיום בסיס טרור נגד אזרחי ישראל; התכנית לא הצליחה להביא לניתוק מלא בין רצועת עזה לישראל. מכיוון שאין אפשרות מעשית לקיום ישות פלסטינית עצמאית לחלוטין שתחיה בשלום לצד ישראל, נאלצת ממשלת ישראל לסחוב את עזה על גבה, הן מבחינה כלכלית הן מבחינת תדמיתה כאחראית למצבה של רצועת עזה.
בנוסף, לפי החוקרים התכנית גרמה לפגיעה בביטחון המדינה. "השאיפה הייתה לצמצם את היקף הפגיעה בישראלים מטרור פלסטיני, ותומכיה גרסו כי בכך ימנעו את הצורך להגן על התושבים היהודים הרבים שחיו ברצועה. אלא שבשנים שלאחר ביצוע ההתנתקות ראינו כי שאיפה זו היא חלום באספמיא, והשינוי הוא רק בצורת הטרור; התכנית הרחיקה את האפשרות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים", נכתב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם