אחרי איראן: האם טורקיה בדרך לפתח נשק גרעיני?
הסכם הגרעין עם איראן עשוי לגרום לאנקרה להגביר את מאמציה להשגת יכולות גרעיניות. העובדה שלארה"ב יש ארסנל גרעיני קטן בשטחה, והשקעתה בפיתוח טילים בליסטיים, מחזקות את החשש כי אנקרה שואפת להיות כוח גרעיני במזה"ת
גרעין במזרח התיכון: מתנגדיו של הסכם הגרעין עם איראן הביעו חשש כי הוא יוביל למירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, אולם עדויות חדשות מלמדות על כך שייתכן שהמירוץ כבר החל. למרות שההערכות גורסות כי מצרים וערב הסעודית יהיו אלו שיפעלו ראשונות לקידום תכנית הגרעין, תחקיר nrg מלמד על כך שטורקיה היא זו שעשויה להיות מדינת הגרעין הבאה במזרח התיכון.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סדרת של מהלכים מדינים וצבאיים שביצעו הטורקים בעשרות השנים האחרונות תומכים בהשערה זו. למרות שנכון להיום הטורקים רחוקים מהשגת היעד, ישנה רשימה ארוכה של ראיות המצביעות על הדרך בה הם צועדים: ראשי נפץ גרעיניים אמריקאים הממוקמים בשטחה של טורקיה, הרצון לרכוש מטוסי קרב מסוג F-35 בעלי יכולת נשיאת פצצות גרעי, טילים בליסטיים, תכנית חלל ופיתוח גרעין למטרות אזרחית, ומעל הכל – התבטאויותיו של נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן.
טורקיה לוטשת עיניים לנשק הגרעיני ומטוסי הקרב האמריקאים
טורקיה הצטרפה לנאט"ו כבר בשנת 1952. שבע שנים לאחר מכן הציבה ארה"ב נשק גרעיני בטורקיה בתצורות שונות וזאת כדי להרתיע את ברית המועצות לשעבר. בתחילה היו אלו טילי "יופיטר" ולאחר מכן הוצבו במדינה פצצות גרעין מסוג B61. עד לשנות ה-80 הצטברו בטורקיה כ-500 ראשי נפץ אמריקאים, כש-300 מתוכם הותאמו לנשיאה במטוסים. הפצצות, בעוצמה של עד 200 קילוטון, יועדו לארבע טייסות טורקיות של מטוסי קרב מסוג F-104s, F-4s, וF-100s, בבסיסים Eskisehir, Murted, Erhac, ו-Balikesir.
לפי ההערכות, ארה"ב מחזיקה כיום 60-70 פצצות גרעיניות בשטחה של טורקיה בבסיס Incirlik, ירידה משמעותית לעומת הכמות בה החזיקה במהלך שנות ה-80. יחד עם זאת, עוצמתן של הפצצות גדלה והיא עומדת כיום על 340 קילוטון (תלוי בתצורה). ראוי לציין כי פצצות אלו, שחיזקו את יוקרתה של טורקיה בנאט"ו ואף משמשות להרתעתה של איראן נמצאות בשליטה אמריקאית מלאה, כשלצבא הטורקי אין מעורבות בתפעול שלהן.
בנוסף, מרבית מטוסי הקרב של טורקיה אינם מסוגלים לשאת פצצות גרעין מסוג B61. גם מטוסי F-16 שמשתתפים בתרגילים שמקיים ארגון נאט"ו, לא משמשים בדרך כלל ככוח תקיפה גרעיני. בהקשר זה יצויין, כי טורקיה הודיעה לארה"ב כי היא מעוניינת לרכוש מטוסי F-35 שלפי הערכות יותאמו לנשיאת פצצות B61.
למרות שטורקיה חתמה בשנת 1969 אמנת ה-NPT למניעת הפצתו של נשק גרעיני, היא מעולם לא ויתרה על שאיפתה לפתח תכנית גרעין אזרחית לאספקת חשמל. טורקיה מייבאת את מרבית האנרגיה שלה בדמות דלקים וגז, ואנרגיה גרעינית יכולה לספק למדינה עצמאות אנרגטית. לפי דיווח שהועלה לאתר גרמני בשנת 2014 המבוסס על הערכות שירות המודיעין הגרמני, אנקרה מעוניינת לאמץ את המודל האיראני – קידום תכנית גרעין אזרחית גלויה ופיתוח גרעין צבאי בחשאי.
הוועדה הטורקית לאנרגיה אטומית (TAEC) הוקמה בשנת 1956 מתוך מטרה לעסוק בפיתוח כורים גרעיניים לאספקת חשמל ולמטרת מחקר. בשנת 1961 הוקם המרכז הגרעיני המחקרי הראשון בטורקיה (CNRTC), ושנה לאחר מכן הוקם בו כור בהספק של 1 מגה ואט.
ב-1966 הוקם מרכז מחקר שני ליד אנקרה (ANRTC). שני מרכזי המחקר עבדו על תכנית להקים כור גרעיני מבוסס מים כבדים בהספק של 300-400 מגה ואט. תכנית זו לא יצאה לפועל. תכניות מאוחרות יותר כללו הקמת כורים באתרים Akkuyu Bay ו-Sinop.
כל התכניות האלו נעצרו בשל ההפיכה הצבאית בטורקיה בשנת 1980. בעקבות חילופי השלטון, הועלה חשש בוושינגטון כי טורקיה מסייעת לפקיסטן לרכוש ידע גרעיני, וזאת לאחר שנאט"ו סרבה לקדם את תכנית העשרת האורניום הפקיסטנית. האמריקאים חשדו כי טורקיה מעבירה לפקיסטן חומרים גרעיניים עם פוטנציאל לפיתוח נשק גרעיני, ואף הביעו חשש כי היא מסייעת לה בתהליך העשרת האורניום. באותה תקופה טענה גם יוון – יריבתה ההיסטורית של טורקיה – כי אנקרה מקדמת פיתוח נשק גרעיני.
בשנת 1982 הוקמה הרשות לאנרגיה גרעינית בטורקיה, ובשנת 1983 טורקיה החלה לרכז מאמץ מחודש בהקמת כור לאספקת אנרגיה. הרעיון היה להקים שלושה כורים במודל BOT כאשר קבלן פרטי זר יתפעל אותם למשך 15 שנים. אלא שמאמץ זה לא יצא לפועל ממגוון סיבות, כשהראשית שבהן היא החשש של מדינות המערב כי טורקיה תשתמש בכורים אלו לבניית פצצה גרעינית.
החתימה על הסכם שיתוף פעולה גרעיני עם ארגנטינה, הגבירה את החשד של הקהילה הבינלאומית כי טורקיה חותרת להשגת נשק גרעיני. במסגרת העסקה ביקשו הטורקים לרכוש כור מסוג Argos PWR שפותח בארגנטינה שנה קודם לכן. שתי המדינות חקרו תחומים נוספים בהן כריית אורניום וכורים להפקת דלק גרעיני.
המטרה של ארגנטינה הייתה להשתמש בטורקיה כלקוח דוגמא לצורך שיווק כורים כאלו באזור המזרח התיכון, כשטורקיה, מצדה, רצתה לרכוש מארגנטינה כור נוסף מסוג CAREM-25, שתואר על ידי בכיר טורקי כ"קטן מידי להפקת אנרגיה, וגדול מידי לצרכי מחקר. אך מתאים לייצור פלוטוניום", כפי שהתבטא בזמנו בכיר טורקי. גם במקרה זה, חששה ארה"ב שטורקיה תמכור את הטכנולוגיה לפקיסטן.
בתחילת שנות ה-90 כאשר התפרקה ברית המועצות, התחילו לעלות חשדות שטורקיה מחפשת לקנות פצצות גרעין, ידע גרעיני וטכנולוגיה גרעינית ממדינות שהיו חלק מברית המועצות. יצויין כי לטורקיה יש מחצבים של אורניום ותוריום – חומרי הגלם המשמשים להכנת פצצה.
לצד החששות מתכנית גרעין, מומחים בעולם גם חששו מבעיות בטיחות. טורקיה מועדת לרעידות אדמה, והקמת כור גרעיני באזורים כאלו, יכולה להיות בכיה לדורות.
אולם, למרות החששות מכאן ומכאן, הממשלה הטורקית קידמה את פרויקט הגרעין לייצור אנרגיה, ובשנת 2014 נחתם ההסכם הראשון עם רוסיה לפיתוח כור גרעיני באתר Akkuyu. לאחר מכן נחתם הסכם נוסף עם יפן לבניית כור שני באזור Sinop שעתידה להתחיל ב-2017. טורקיה גם חתמה על שיתוף פעולה גרעיני עם ירדן (רוסיה גם בונה לירדן כור גרעיני).
בשנת 2012 פרסם אתר החדשות הטורקי Hurriyet daily את הערכתו של פרופסור Yücel Altınbaşak, אז מנהל המכון הטכנולוגי הטורקי TÜBİTAK, לפיה נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, הורה בשנת 2011 לפתח תכנית טילים בליסטיים לטווח בינוני של כ-2,500 ק"מ. ארדואן אף הצהיר באחת מהופעותיו הפומביות כי הוא רוצה להגיע עד לטווח ביניבשתי של 10,000 ק"מ.
לפי אתר NTI, טורקיה מחזיקה היום בטילים אמריקאים מסוג MGM-140A Block I וגם בטילים פרי פיתוח מקומי בשם J-600T Yildirim מדגם II המבוססים על טיל סיני בשם CSS-X-11. הקשר עם סין החל בשנת 1996 וכלל ייצור של 200 טילים, כשהניסוי הראשון התבצע בשנת 2001 (שיגור לטווח של 120 ק"מ).
לפי דיווחים עדכניים, הטילים הסינים יעילים כיום גם בטווח של 300 ק"מ – כשהטורקים שואפים להגדיל אותו באופן משמעותי (עד ל-1,500 טילים). במקביל, מפתחת טורקיה גם טיל שיוט בשם SOM לטווח של 200 ק"מ שיותאם בעתיד גם למטוס הקרב מסוג F-35. גם במקרה זה שואפים הטורקים להגדיל את הטווח היעיל של הטיל למרחק של 600 ק"מ.
בשנת 1997 טורקיה פתחה במשא ומתן עם ישראל – לפני שהיחסים בין המדינות עלו על שרטון - לפיתוח משותף של מערכת טילי "חץ" טורקית. הפרוייקט הופסק בשל התנגדותה של ארה"ב. אלא שבשנת 2013 חתמה טורקיה על הסכם עם חברת Roketsan הטורקית, על בנייתו של מרכז שיגור לוויינים שיתופעל על ידי חיל האוויר הטורקי.
החשש הוא שטורקיה תשתמש במרכז זה לצורך פיתוח טילים בליסטיים לטווח בינוני של 2500 ק"מ ואף למעלה מכך. באפריל האחרון חתמה טורקיה עם אוקראינה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת Ukroboronprom האוקראינית, שכלל בין היתר פיתוח טכנולוגיית חלל וטילים.
לצד פיתוחן של יכולות התקפיות, מפתחת טורקיה גם את מערכת ההגנה האווירית שלה. מדובר בפרויקט שנמשך וקשור אף הוא לשיתוף פעולה עם סין – עובדה שהובילו לדחיות חוזרות ונשנות, בשל התנגשות האינטרסים בין רוסיה, אירופה, ארה"ב למעצמה האסייתית.
האמריקאים אף איימו כי אם טורקיה תרכוש את המערכת הסינית היא לא תחובר לרשת המכ"מים העולמית של ארה"ב. בשל העובדה שלטורקים אין מערכות התרעה משלהם, האיום האמריקאי עבד והתכנית התעכבה. כפיצוי חלקי, נתנו האמריקאים בשנת 2013 לטורקיה סוללות פטריוט להגנה בפני תוקפנות סורית אפשרית.
פעמים רבות משמש פיתוחה של תכנית חלל להשגת יכולות גרעין צבאיות. טורקיה החלה להתעניין ביישומים צבאיים של לוויינים בשנות ה-90, ואף שגרה בשנת 2012 לוויין ביון אופטי בשם Göktürk-2.
טורקיה גם פתחה בחודש מאי האחרון מרכז לפיתוח לוויינים בניהול חברת TAI (התעשייה האווירית של טורקיה). המרכז ישמש לבדיקת לוויין אופטי נוסף בשם Göktürk-1 שהוזמן מאיטליה וצרפת (לפי הערכות - הוא יספק תמונת שחור-לבן ברזולוציה של 50 ס"מ).
אנקראה הצטרפה למברכים על הסכם הגרעין שנחתם השבוע עם איראן. מבלט צ'ווצ'אולו , שר החוץ הטורקי, אמר כי ארצו תרוויח מהסרת הסנקציות הכלכליות מעל איראן, ומחיזוק קשרי המסחר עמה.
"עלינו לנטוש את הפוליטיקה הפלגנית ולפתוח בדיאלוג. אנחנו מצפים גם מאיראן לפתור את הסוגיות שבמחלוקת בדרך של דיאלוג", אמר, כשהוא מתייחס למעורבותה של איראן במלחמות האזרחים בסוריה ובתימן. אם אנקרה אכן תצעד במסלול להשגת נשק גרעיני, היא עשויה למצוא מכנה משותף נוסף עם טהרן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם