מה הסיכוי שהקונגרס בארה"ב יצביע נגד הסכם הגרעין?
גם אם לא ניתן להגיע לשני שליש מחברי הקונגרס שיצביעו נגד הסכם הגרעין, לא נכון לוותר מראש. ירושלים חייבת לדרוש מוושינגטון התחייבות להפעלת כוח במקרה של הפרה איראנית
כמו אדם שמקבל החלטה מהסיבות הלא נכונות, כך ישראלים רבים מדי עוסקים בימים האלה בהיבטים הבלתי־חשובים של הסכם איראן. האם יהיה בוושינגטון מי שיכעס על עמדתה השלילית של ירושלים? יהיה. האם אובמה וקרי ילכו על הראש של נתניהו? הם כבר הולכים.
עוד כותרות ב-nrg:
- קצין בכיר: פריצת דרך בהתמודדות נגד פצמ"רים
- נער ברח מטיפול בסרטן; ביהמ"ש: להביא באזיקים
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
האם ייתכן שחבילת הסיוע תחסר כמה פצצות כעונש לישראל? נראה שלא, אבל אפילו אם כן - אז מה. האם ג‘יי־סטריט ויתר הצבועים יצקצקו בלשונם? לא מפתיע. כל הנזקים האגביים הללו מתגמדים לעומת קטסטרופת איראן. ברוח דברי ראש הממשלה לאחת מרשתות הטלוויזיה בארה“ב: “אין דרך לפצות את ישראל אם ההסכם הנוכחי יעבור“.
באופן אבסורדי, מה שלא מובן לאופוזיציה ולתקשורת בישראל (ההבדל ביניהן לא תמיד ברור), נקלט היטב אצל הנהגת יהודי אמריקה. בעוד בוז‘י ולפיד מרוכזים בפוליטיקה הקטנה מול נתניהו, יהדות ארה“ב התגייסה נגד ההסכם בשיא כוחותיה. בכלל זה ארגונים ואישים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. הפדרציות היהודיות, הנמנעות בדרך כלל ממחלוקות פוליטיות, נקטו עמדה. “אנו מעריכים את המאמצים של הנשיא אובמה, אך בה בעת אנו מודאגים. התמיכה של טהרן בחיזבאללה ובחמאס, הפרת זכויות האדם במדינה והמתקפות האגרסיביות שלה נגד שכנותיה – כל אלה הופכים את איראן הגרעינית למשהו שלא ניתן להגן עליו“, נכתב בהודעת ארגון הגג של הפדרציות.
הם הדגישו כי “הנשיא אובמה והממשל אמרו שכל הסכם עם איראן חייב לכלול את הפסקת העשרת האורניום המובילה לנשק גרעיני, לחסום את ארבעת המסלולים המאפשרים לה להגיע אל הפצצה. ולכלול שקיפות מלאה של השרשרת הגרעינית. אנו מסכימים לכך. לכן אנו דוחקים בקונגרס לבחון את ההסכם בקפידה“.
איפא“ק, שמתבטאת במילים מפורשות יותר, משקיעה 40 מיליון דולר במסע פרסום נגד ההסכם. באתר הרשמי של השדולה הפרו־ישראלית נכתב: “דחוק בחבר הקונגרס שלך להתנגד להסכם הרע עם איראן. הקונצנזוס הישראלי מתנגד להסכם. הנה תוצאותיו הרעות“. ארגוני הענק הללו מייצגים את הזרם העיקרי של יהדות ארה“ב. מלבדם קיימות התארגנויות נוספות, פרטיות וממסדיות, שמדברות בקול אחיד נגד ההסכם. למעט ג‘יי־סטריט, בן טיפוחיו של הממשל, קשה למצוא ארגונים יהודיים משמעותיים שמצדדים בעמדתו. רבים מהמתנגדים השתתפו ביום רביעי השבוע בהפגנת ענק ב'טיימס־סקוור' בניו־יורק.
הפדרציות ואיפא“ק יוצאות נגד ההסכם מכיוון שהוא מפעיל אצלן את הבלוטות והמחויבויות העמוקות ביותר. הטראומה המכוננת של היהדות האוהדת את ישראל היא שתיקתה בימי השואה. מדי שנה בוועידת איפא“ק נישאים נאומי חרטה על אי־התגייסות היהודים למען עצירת רצח אחיהם באירופה. אם אצלנו 'לעולם לא עוד' משמעו נילחם ולא נלך כצאן לטבח, אצלם “Never Again“, משמעו שוב לא נעמוד מן הצד כשיהודים נתונים לסכנה.
זו אגב גם הטראומה האישית והכפולה של ראש הממשלה נתניהו. הוא שמע מאביוֿ, פרופ' בן־ציון נתניהו, על חוסר האונים שלו ושל יהודים נוספים שהתדפקו באותן שנים על הדלתות בוושינגטון, אך נכשלו בהאטת מכונת הרצח. עבור נתניהו, האב והבן, אלה לא רק המעצמות שהיו אדישות להשמדה, אלא גם בני עמנו שהעדיפו לעצום עיניים. כן, גם אז התרכזו בפוליטיקה התפלה והטפלה ולא בבעיה המרכזית.
אז היהדות האמריקנית הפיקה לקחים, וגם מדינת ישראל לא שותקת. השאלה היא עד כמה גבוה ניתן לטפס על העץ. אפשר לצאת למסע פוליטי בוטה וגלוי בקונגרס נגד הממשל. אבל אפשר להסתפק גם בהובלה מאחור של הלובי הפרו־ישראלי. ישנה גם התלבטות לגבי משך מסע הלחצים ואופיו בשלבים שונים של ההצבעה בקונגרס. האם לפעול לגיוס רוב נגד ההסכם רק בהצבעה הראשונה, או 'להתאבד' גם על הסיבוב השני לאחר הווטו?
בזמן כתיבת שורות אלו, נתניהו טרם קיבל החלטות ברורות. בשלב זה הדברים מתנהלים על טייס אוטומטי, שמכוון לנקב ככברה את ההסכם. הדיפלומטים הישראלים בבירת ארה"ב עולים לקונגרס כימים ימימה ואומרים את אשר על לבם. נתניהו מצדו לא מעמעם מסרים ולא בוחל במילים. הוא משייט במבערים פתוחים נגד אובמה. כך, עם גיבוי אופוזיציוני, הוא נותן את האות לאוהדי ישראל לעשות הכול לטרפוד ההסכם. מאורעות הנאום מלפני חצי שנה לא נשכחו, ובקרב אחדים מהדמוקרטים נותרו משקעים. אבל בסיבוב הזה איש לא מאשים את נתניהו בפוליטיזציה. המאבק שלו בהסכם נתפס כלגיטימי, אלא שהוא לא לבד בזירה.
'כשאתה יורק על אמריקה היא נרטבת, אך כשאמריקה יורקת עליך אתה טובע', אומר הפתגם. אובמה לא רק אומר שהוא מטיל את כל יוקרת נשיאותו על אישור ההסכם, אלא גם פועל כך. את ההצבעה במועצת הביטחון על אישור ההסכם, על אפו וחמתו של הקונגרס, הוא הקדים ליום שני בתשע בבוקר. כלומר, לדקה הראשונה של תחילת שבוע העבודה.
באו"ם אפילו לא התקיים דיון של ממש, אלא רק כמה משפטים של כל נציג והרמת ידיים מהירה. מחלקת המדינה דאגה להבהיר שמרוץ שישים הימים מתחיל, וכל אמצעי ההסברה של הממשל גויסו במיטב האיכות האמריקנית. אובמה התראיין פעם אחר פעם, והוא ממשיך בכך. גם ג'ון קרי ומסבירנים אחרים נשלחו לאולפנים. חשבון טוויטר מיוחד בשם "THE IRAN DEAL" מפיץ חומרי הסברה. נכון לעכשיו זו לא כל אמריקה שיורקת, אלא רק - עם או בלי מירכאות - נשיא ארצות הברית והממשל שלו.
יחסי הכוחות האלה מבטיחים קרב קשה. רוב המומחים מעריכים שמתנגדי ההסכם יתקשו להשיג שני שלישים מחברי הקונגרס והסנאט שיצביעו נגד גם בסיבוב השני. אלא שכנגדם מתייצבת דעת המיעוט הסבורה שחודשיים בפוליטיקה הם זמן רב ובפעילות נכונה ניתן לנצח.
מה שבטוח הוא שאפילו אם לא ניתן יהיה להגיע לשני שליש מחברי הקונגרס - אין שום סיבה לוותר מראש. יש מצבים שבהם אסור להפסיד ללא קרב. תקדימי עבר מלמדים שעצם המאבק מוסיף יוקרה לצד שמפסיד במערכה, במיוחד אם הוא נלחם עבור מטרה עקרונית וראויה. דוגמה לכך הן המילים החמות שהעתיר שר החוץ האמריקני לשעבר, ג‘יימס בייקר, על ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, למרות היחסים המתוחים ששררו בזמנו ביניהם.
בעת הזו, במקום לעסוק בחשבונאות פוליטית, אם מנהיגי ישראל מימין ומשמאל סבורים שההסכם רע - עליהם להיאבק בו ללא פשרות. יש רגעים שבהם צריך להתרומם מעל קטנות היום ולאחד כוחות למען המטרה העניינית. והעם היהודי נמצא ברגע כזה. לא מדובר במלחמת יוקרה עם אובמה על מי מנצח ומי מפסיד בזירת האגרוף של הקפיטול. זהו איום אסטרטגי שיכביד קשות על ישראל עשרות שנים קדימה.
מותר וצריך לעשות הכול כדי לנטרל אותו. מה גם, כפי שמציע ד"ר יונתן ריינהולד, ראש מרכז ארגוב לחקר העם היהודי ומדינת ישראל באוניברסיטת בר־אילן, אפילו בהיבטים הטקטיים נכון להיאבק עכשיו כדי להגדיל את התמורה מהממשל בעתיד. ריינהולד סבור שהסיכויים לגבור על הווטו של אובמה בקונגרס קלושים, ושאפילו אם הנס הזה יקרה הוא לא יביא אותו תוצאות חיוביות. הוא מציע להמתין לרגע השיא שבו יהיה נכון מצד ישראל להמיר את המבוי הסתום בקונגרס בתמורה אמריקנית שתיתן מענה ממוקד לסכנה הגרעינית של איראן.
"איני יודע מתי בדיוק לנקוט במהלך הזה כי זו כבר שאלה טקטית, ואני מסכים שאסור להתקפל מיד", אומר ריינהולד. "אבל בשלב מסוים, כשיש לנו יכולת לקבל את מה שאנו רוצים, צריך להפוך כיוון. בנקודה הזו צריך להיכנס עם האמריקנים לשיח עמוק ומפורט שיעסוק בשאלה מה ארה"ב מתכוונת לעשות אם פורץ משבר עם איראן. זה לא עניין של כמות המטוסים והפצצות שנקבל מהם, אלא של מחויבות אמריקנית ברורה להשתמש בכוח מצדם או מצדנו בסיטואציות כאלה ואחרות. אפשר לקרוא לזה ביטוח.
"צריך לסכם מה עושים במקרה זה או אחר, מה ההגדרה של הפרה, מתי ארה"ב תתמוך בפעולה ישראלית ובאיזו צורה. אלה לא שיחות של שבוע, אלא דיונים ממושכים. אנחנו צריכים לבוא ולומר שיש יחסים מיוחדים בין ישראל לארה"ב וברית בלתי ניתנת להפרה, כדברי המנהיגים. אם כך, בואו ננסח מה זה אומר. לישראל אין את המטוסים והפצצות שיכולים לפעול נגד האתר התת־קרקעי בקום. אנחנו צריכים לדרוש אותם, או לדרוש מחויבות אמריקנית להפעיל אותם. החודשים הקרובים הם הזמן להעלות את הדרישות האלה, כי הם מבינים שאנו במצוקה ובאמת רוצים שנרגיש טוב. אסטרטגית זה גם יעזור מול הדמוקרטים, אם הם ידעו שישראל לא הולכת עד הסוף ולא מכריחה אותם להתנגש עם הנשיא".
לביסוס הטיעון מציין ריינהולד את המכתב שקיבל דוד בן־גוריון ממזכיר המדינה האמריקני דאלאס, לאחר מבצע קדש. ארה"ב אמנם כפתה אז על ישראל לסגת מסיני, אך ההתחייבות המדינית שתקעה לידיה סיפקה לישראל שכבת הגנה מדינית וביטחונית עשרות שנים קדימה. אם וכאשר יתברר שלא ניתן לנצח את אובמה וההסכם הוא עובדה מוגמרת, נכון יהיה מצד נתניהו להפעיל את כיסא המפלט בו השתמש בשעתו ראש הממשלה הראשון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם