שחרור פולארד: המסר הסמוי של אובמה ליהדות ארה"ב
הממשל הזה כבר הוכיח כי הוא לא בוחל בשימוש באמצעים ציניים כדי להשיג את מטרותיו. ההחלטה בדבר יציאתו מהכלא של המרגל הישראלי תזכיר לקהילות האמריקאיות, בתקופה רגישה לאחר הסכם הגרעין, דיבורים על נאמנות כפולה ובוגדנות
שחרורו של יונתן פולארד בתאריך הנקוב, 20 בנובמבר, נחזה כבר לפני כשנתיים. לפי החישוב של תקופת מאסרו הוזכר התאריך 21 בנובמבר 2015 בסבירות גבוהה ליום שבו ועדת השחרורים תוציא אותו לחופשי. ב-21 בנובמבר ימלאו בדיוק שלושים שנה למעצרו בוושינגטון, בעקבות חיפוש של האף-בי-איי בדירתו ומנוסתו לעבר שגרירות ישראל בתקווה לקבל מקלט.עוד כותרות ב-nrg:
- המדינה לבג"ץ: מתנגדת להריסת בתי דריינוף
- אובמה: "אם הייתי רוצה, הייתי נבחר פעם נוספת"
- המפקד קבע: מחבוש ללוחמי גולני שנטשו בסיס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עם זאת, הבשורה על צאתו הצפויה מהכלא לא יכולה לשנות את התחושה הברורה, לפחות בארה"ב, ששחרורו של פולארד קשור להסכם הגרעין עם איראן. פרשנים בתקשורת האמריקאית שניתחו את אפשרות שחרורו סברו שיש קשר. לצד זאת, פולארד לא יוכל לרכך את עמדתה הנחרצת של ישראל נגד הסכם הגרעין. ממשלו של ברק אובמה הוא כל כך ציני ומחזיק בערכים מהופכים וסוטים, שאי אפשר להוציא מגבולות הסביר אף שיקול שהוא כשמדובר בצוות הבית הלבן.
שחרורו של פולארד הוא לא רק מסר לישראל, אלא גם - ואולי בעיקר - ליהדות ארה"ב ולסנטורים הדמוקרטים, שמתלבטים עכשיו אם להצביע נגד הנשיא שלהם בנושא הסכם הגרעין.
קשה להאמין לגרסת הממשל שלפיה אין קשר לנתונים המטאורולוגיים המדיניים. הרי שחרורו של פולארד עמד על הפרק בשני מבחנים מדיניים ומשברים בימי שלטון נתניהו. בפעם הראשונה זה היה ב-1998, בעת פסגת ואיי פלטיישן, שבה השיג נתניהו את הסכמתו של הנשיא ביל קלינטון לשחרור פולארד במסגרת החבילה של ההסכם שבמסגרתו הייתה ישראל אמורה להעביר עוד כמה אחוזי שטח לרשות הפלסטינית. השחרור טורפד על ידי ראש הסי-איי-איי דאז ג'ורג' טנט, שאיים להתפטר.
בפעם השנייה זה היה באפריל 2014, לקראת סיום סבב השיחות על המתווה שרקם מזכיר המדינה ג'ון קרי. כשם שנכללו אז קלפים אחרים לישראל כגון שחרור מחבלים, כך הוכנס גם הקלף של פולארד. פיצוץ השיחות ביטל גם את אפשרות שחרורו של פולארד, ואין לדעת כמה הצעד הזה היה באמת מעשי.
כך שמטבע הדברים, גם הפעם התחושה האינסטינקטיבית היא ששחרור פולארד מתרחש בהקשר מדיני – ובסבב הנוכחי זה הסכם הגרעין. הקהילה היהודית בארה"ב רופסת יותר מאי פעם, וחלקה אף תומכת בצמד אובמה-קרי בנושא האיראני. אבל רוב הקהילה היהודית, ובתוכה גם ליברלים ואנשי שמאל, כולל קהילת בוסטון וקהילות רפורמיות, מתנגד להסכם הגרעין. עצם אזכורו של יונתן פולארד בפרופיל תקשורתי פוליטי גבוה עלול להרתיע את היהודים, כך שלמעשה אובמה מבריג משתיק קול על הציבור היהודי.
רוב ההתבטאויות הקשות והטעונות מבחינה מוסרית כוונו בתקופה האחרונה נגד רה"מ בנימין נתניהו והשגריר לשעבר מייקל אורן. לפיכך, המסר של אובמה ליהדות ארה"ב היה: אל המטרות האלה, בזמנכם החופשי, אש.
בנאומו בערב חג מתן תורה בבית הכנסת "אדס ישראל" (שיבוש אמריקאי טיפוסי של המילים "עדת ישראל") בוושינגטון הפליג אובמה בשבחי הקהילה היהודית, והנוכחים הגיבו בתשואות. אבל בדבריו הוא גם הכמין ביטויים שרמזו ליהודים על החשד בנאמנות כפולה. לכן, אין כמו פולארד כדי להזכיר ליהודי אמריקה את הטראומות ההיסטוריות הקשות ביותר של האשמתם בנאמנות כפולה.
כרגע פולארד הופך לספין כותרתי שמוריד את בית-אל ושא-נור מהכותרות, אך ספק אם שחרורו יחולל אפקט דומה בארה"ב. הוא לא ינטרל את גל ההתקוממות נגד עסקת הגרעין המזויפת, שהתוצאות שלה הן ההסכם עצמו, ללא תוצאות בשטח ולצד התקבלותה של מדינה אנטישמית שחרתה על דגלה את השמדת ישראל לחיק העולם הנאור. במקביל, ישראל מוצגת על ידי קבוצת המעצמות בראשותה של ארה"ב כאיש הרע של ההתפייסות הגדולה, כמי שמאיימת על השלום.
אובמה וקרי כבר ערוכים להטיל על ישראל את האשמה. מי כמו המרגל יונתן פולארד אמור להזכיר לציבור האמריקאי, והיהודים בתוכו, שישראל היא בוגדנית וכפוית טובה ביחסיה עם ארה"ב. שום שיקול מהסוג הזה לא גדול על ואלרי ג'ארט ושאר היועצים האסטרטגיים בבית הלבן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם