בכיר במוסד: "רפי איתן אמר לי 'טעיתי בגיוס פולארד'"
הטעויות שנעשו, המאבק הציבורי, ההבטחות שלא קוימו וההתנערות של ישראל. אחרי 30 שנה בכלא האמריקאי, מקורביו של יונתן פולארד מקווים ששום דבר לא ישתבש בדרך לשחרור ומבטיחים: "נתפלל עד שנראה אותו בחוץ"
לפני יותר משנה נמחק באורח מסתורי מאתר שירות בתי הסוהר הפדרלי של ארה"ב התאריך 21 בנובמבר 2015, שהופיע כתאריך שחרורו של אסיר מספר 09185–016, יונתן ג'יי פולארד, מכלא באטנר בצפון קרוליינה. במטה לשחרור פולארד נחרדו. "חששנו ששוב עושים לנו תרגיל ושוב דוחים את השחרור המתחייב על פי החוק", מספר אפי להב, העומד בראש המטה בישראל. בתוך כמה שעות הופעלו עורכי דינו של המרגל הישראלי ותאריך השחרור הוחזר לרשומת האסיר באתר.
עוד כותרות ב-nrg:
- "נורה לרופאים לפעול לפי כללי האתיקה ולא לכפות הזנה"
- האיחוד האירופי לישראל: "בטלו הרחבת הבנייה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ברור לנו שלא דובר בטעות טכנית", אומר להב. "בכלל, ההתנהלות האמריקנית שכנעה אותנו לא להאמין להם בכלום, עד שתהיה תשובה רשמית של ועדת השחרורים". ביום שלישי אחר הצהריים כבר היה ברור שהודעת הוועדה עומדת להתפרסם בכל רגע, ובכל זאת, במטה לא רצו לשבור את השתיקה שגזרו על עצמם. עד שזה לא קורה – זה לא קורה, אמרו. הרי תמיד הוועדה יכולה לטעון שיש נסיבות סודיות שמונעות את שחרורו גם היום. בערב הודיעה שרת המשפטים איילת שקד לראשונה על החלטת הוועדה, והידיעה פרצה למהדורות החדשות.
ב–30 השנים מאז שנאסר פולארד בשערי שגרירות ישראל בוושינגטון, כאשר מי שהיה ראש המחלקה לקשרי מידע במוסד, רפי איתן, הורה "לזרוק אותו החוצה", עמד פולארד כמה פעמים לפני שחרור. אבל עד עתה התברר בכל פעם מחדש כי הוא נוצל על ידי גורמי ממשל כדי לשמש קלף מיקוח במגעים עם ישראל, בעיקר סביב הסכסוך עם הפלסטינים.
הפעם היחידה שבה אכן התקרב לחופש המיוחל הייתה ב–1998, כשהנשיא קלינטון הסכים לשחררו כמחווה לראש הממשלה נתניהו בעקבות החתימה על הסכם וואי. לימור לבנת, שהייתה אז שרת התקשורת ועד אז הנציגה הרשמית היחידה מטעם ממשלת ישראל שביקרה אותו בכלא, נזכרה השבוע כי שמעה על כך מפי שר החוץ דאז, אריאל שרון, שטלפן אליה ביום שישי בבוקר. "הוא אמר לי 'לימור, אנחנו חותמים על ההסכם וחוזרים עם פולארד במטוס. שמרי זאת בסוד כי אני מספר את זה רק לך‘“, היא אומרת. “אבל התברר ששרון סיפר לעוד 50 איש וזה דלף לתקשורת. זה היה נכון. קלינטון אכן רצה לשחרר, אלא שאז התייצב ראש הסי–איי–אי ג‘ורג‘ טנט ואיים כי כל אנשי השירותים החשאיים יתפטרו אם פולארד ישוחרר, וקלינטון נאלץ לחזור בו“.
גם בעת ההתנתקות מגוש קטיף עלה נושא שחרורו של פולארד. ח“כ ציפי לבני מספרת כי באחד המפגשים הטעונים עם נציגי מתיישבי הגוש אמר אחד מהם כי הוא מוכן לעזוב את ביתו ולוותר על הכול – “רק תחזירו את פולארד“. “סיפרתי זאת לקונדוליסה רייס ואמרתי לה שאקט כמו שחרור פולארד יכול לשחרר מתחים רבים שקשורים להתנתקות, אך דבר לא עזר“, סיפרה לבני לאחר מכן.
במשך השנים עלה נושא שחרורו שוב ושוב, כשישראל נדרשה לבצע מחוות. פעם היה זה תמורת ברגותי, ולפני כשנה הוא היה הצ‘ופר שהובטח לישראל תמורת הסכמה לשחרור אסירים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית, דבר שישראל התנגדה לו מאז ומתמיד. גם כאן העסקה התפוצצה ופולארד נשאר בכלא.
ביקור אצל פולארד נחשב כרטיס כבוד אצל פוליטיקאים ואנשי ציבור. הביקורים התנהלו תחת עינם הפקוחה של השלטונות, וכל פגישה התנהלה בנוכחות איש מודיעין אמריקני שהקפיד שהשיחות יתנהלו באנגלית. בעשרים השנים האחרונות נוהג הרב פסח לרנר מניו–יורק לבקר את פולארד בכלא מדי חודש.
לרנר, שהיה נשיא ארגון ‘ישראל הצעיר‘ בארה“ב, מעיד על עצמו שהיה “בן בית“ בכלא. “לא הייתי צריך לבקש את רשותו“, אומר לנו הרב לרנר. “הייתי מודיע לו שאני בא - ומתייצב. לא היה לו אכפת שאראה אותו גם במצבים הירודים ביותר. כבר כשענה לי לטלפון ידעתי מה מצבו. היו לו הרבה עליות וירידות, אבל הוא מעולם לא נשבר. רוח איתנה כזו לא ראיתי אצל שום אדם. הוא הפך לאדם מאמין בכל לבו ואמר לי תמיד שהקב“ה מעמיד בניסיון רק אנשים שיכולים לעמוד בו. הגעתי אליו לפני עשרים שנה, ולא האמנתי שאמשיך לבוא כל כך הרבה זמן“.
מי שאישר את רשימת המבקרים היה פולארד עצמו. הרב לרנר מספר כי בתחילת הדרך שמח על כל מבקר אך בהמשך הבין שיש אנשים הבאים אליו כדי “לעשות עליו סיבוב“. “היו אנשים שמה שהיה להם חשוב זה לפרסם תמונה איתו, ולהפיק רווח פוליטי“, אומר לרנר. “בימים הירודים שלו הוא לא הסכים לראות מבקרים מפני שדאג איך הוא נראה. אותי קיבל תמיד כמו אח. הרי אצל אחים לא משנה איך אתה נראה, מקבלים אותך כמו שאתה. בשנתיים האחרונות פולארד כמעט לא קיבל מבקרים, אלא אם הייתה להם סיבה רצינית“.
מהי סיבה רצינית, שאלתי את הרב לרנר. האם למי שרוצה לבוא ולעודד, לומר מילה טובה, אין סיבה רצינית? “סיבה רצינית יש רק למי שבידו לעזור. להצטלם כדי להגיד ‘ביקרתי אצל פולארד‘ - זו אינה סיבה רצינית“.
גם אפי להב אחראי לצמצום ברשימת המבקרים. “פולארד אינו אתר תיירות או מונומנט שבאים, מצטלמים לידו והולכים“, הוא אומר. אכן, בתקופה האחרונה סירב פולארד לקבל פניות מצד אישים ישראלים ואמריקנים. בין המסורבים היה גם ח“כ לשעבר משה פייגלין שכבר היה אצלו שש פעמים. “בשנים האחרונות נחסמה דרכי אליו“, מספר פייגלין, שנמצא בימים אלה בניו–יורק. “מישהו החליט שם שאין מקום יותר לביקורים שלי אצלו. הוא אדם אינטליגנטי, כעוס מאוד על ההנהגה הישראלית שנטשה אותו, כועס על שמעון פרס וגם על נתניהו שאף שהיה ראש הממשלה שעשה יותר מכולם למען שחרורו, נטש אותו וויתר עליו בתקופת הסכם וואי“.
אני שואל את הרב לרנר מה הסיבה לכך שהאמריקנים רואים בו סמל. הרי מרגלים אחרים ממדינות ידידותיות וגם ממדינות אויב השתחררו מזמן.
לרב לרנר אין כל ספק: “מדובר במרגל יהודי שריגל עבור מדינת העם היהודי“.
בקיצור, אני שואל אותו - אנטישמיות? ולרנר מאשר. דווקא הטיעון הזה הרגיז את האמריקנים יותר מכול, אולי בגלל זה לא שחררו אותו קודם?
“אבל לא רק אני טוען את זה", הוא ענה. “ראש הסי–איי–איי בתקופת ממשל קלינטון, ג‘יימס וולסי, שהתנגד בזמנו לשחרור, רמז במאמר ב‘וול סטריט ז‘ורנל‘ כי הרקע לסירוב נגוע באנטישמיות“.
וולסי הסביר בעבר ל‘מקור ראשון‘ כי “לומר שמדובר באנטישמיות זו פרשנות מרחיקת לכת“, אך עם זאת הוא סיפר: “ביקשתי לבדוק אילו עונשים קיבלו אחרים שהורשעו בריגול למען מדינות ידידותיות או ניטרליות. מצאתי שיש שלושה מקרים כאלה. היה מרגל יווני–אמריקני, דרום קוריאני–אמריקני ופיליפיני–אמריקני. כולם קיבלו עונשים קלים בהרבה. אמרתי לאלה שיש להם בעיה, מסיבה זו או אחרת, עם העובדה שהוא יהודי אמריקני, ‘בואו, תעמידו פנים שהוא יווני–אמריקני, או קוריאני–אמריקני, או פיליפיני–אמריקני - ואז נשחרר אותו‘. התנגדתי לכל אלה שאמרו שעליו למות בכלא. איני רואה שיש סכנה גדולה יותר בשחרור פולארד מאשר כל מרגל אחר“.
יו“ר השדולה למען פולארד בכנסת, ח“כ נחמן שי, אומר שלא מדובר באנטישמיות, אלא ב“פצעי אוהב“. האמריקנים, הוא מסביר, נפגעו מכך שדווקא הידידה הגדולה, ישראל, שולחת מרגלים לזרועות הביטחון שלה.
פולארד נחשב בתחילה סיכון ביטחוני משמעותי, אך באותה תקופה הוא היה אסיר "חדש" שישב שנים מועטות. האמריקנים אף הדליפו כי הוא היה אחראי לחשיפתם של סוכני ביון אמריקנים והריגתם. בהמשך הם חזרו בהם מההאשמות האלה.
בינתיים, חלפה רבע מאה שבמהלכה שוחררו מרגלים מסוכנים כאולדריץ' איימס ורוברט האנסן, שמכרו סודות לסובייטים. השניים הללו ריגלו עבור מדינת אויב, גרמו נזק ביטחוני כבד ומעשיהם אף הובילו להרג של סוכני ביון אמריקנים. זה לא המקרה של פולארד. הוא יושב בכלא יותר מכל אחד מהם. בין משפחתו לעורכי הדין יש מחלוקת בשאלה האם עליו להודות, להביע חרטה ולבקש חנינה, או לבקש העברה לפיקוח קצין מבחן. אחד משופטיו אמר שהוא צריך לסייע לארה"ב לגלות אילו חומרים העביר, ולהתחייב שלא ירוויח מהפרשה באמצעות כתיבת ספר זיכרונות וכדומה. פולארד התחייב שאם יכתוב ספר הרווחים יועברו למטרות צדקה. אלה נסיבות שמצדיקות שחרור.
התחושה הקשה ביותר של פולארד הייתה כשחש שמי שבגדו בו היו זרועות המודיעין שגייסו אותו למשימת הריגול. גורם ביטחוני מעריך השבוע כי ההתנערות של המוסד ממנו, לפחות בשנים הראשונות, הרתיחה את האמריקנים. פולארד עצמו התבטא לא אחת כי המוסד שיתף פעולה עם האמריקנים, העביר לידם מסמכים שמסר להם, וללא הסיוע של הארגון בהפללתו הוא לא היה יושב בכלא כל כך הרבה שנים.
אבל דווקא כעת, לפני שחרורו של המרגל הישראלי, מתברר כי גיוסו בוצע בניגוד להוראה מפורשת של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. אריה, לשעבר בכיר במוסד, מספר בריאיון בלעדי ל'יומן' כי רפי איתן, שהיה מפעילו של פולארד במוסד, הפר את ההוראה. "שמיר נתן הוראה מפורשת שלפיה אסור לגייס או לעבוד עם יהודים אמריקנים", מספר אריה. "אני הייתי אחראי לאכיפת ההוראה, ותפקידי היה להשגיח שסוכני המוסד לא ידברו יותר מדי עם יהודים, בוודאי לא בארה"ב, ובוודאי שלא יגייסו אותם למשימות ריגול. רפי איתן הפר את הוראת שמיר כשהורה לגייס את פולארד. בדיעבד, שמיר העלים עין מההפרה המפורשת של ההוראה. חשבתי שאיתן עשה טעות גדולה ואכן, כעבור שנים, הוא אמר לי: 'עשיתי טעות'". איתן סירב להגיב על הדברים הללו.
בריאיון טלוויזיוני שנערך עם איתן בתוכנית 'עובדה' לפני כשנה, הוא התייחס לפולארד והודה כי הוא היה זה שנתן את ההוראה "לזרוק אותו החוצה" מהשגרירות, מכיוון שחשב שזה הדבר הנכון לעשות מבחינת האינטרס הישראלי. לקח לישראל קרוב לעשר שנים להודות שפולארד אכן היה מרגל מטעמה. מאז המדינה מעבירה לו ולמשפחתו מענקים כספיים נדיבים, בחשבון הבנק שנפתח לו בארץ הצטברו כבר קרוב לשני מיליון דולר, רעייתו הקודמת אן והנוכחית אסתר מקבלות קצבה חודשית, ובנוסף לכך מממנת ישראל את שכרם של עורכי דינו.
"הלשכה לקשרי מידע לא הייתה אמורה לאסוף מידע מהממשל או מסוכנויות המודיעין האמריקניות", אומר ח"כ נחמן שי, שהיה יועץ התקשורת של שרי הביטחון ארנס ורבין. "הייתה כאן שבירת טאבו שגרמה לנו לאבד מניות רבות אצל האמריקנים, ופגעה באמון שלקח הרבה זמן לשקם. התחייבנו להחזיר להם את כל החומר שפולארד אסף, ולקח לנו זמן רב לעשות זאת. עד היום הם בטוחים שלא קיבלו הכול".
לקח לישראל עשור לשנות כיוון, להפסיק להגן על מעשיו של פולארד ולבקש את שחרורו מסיבות הומניטריות. "הצלחנו לאסוף 106 חתימות על בקשת שחרור, כולל מהסיעות הערביות", אומר שי. "במיוחד התקוממנו שלא נתנו לו לצאת להלוויית אביו או לשבעה".
סוגיה כואבת אחרת היא יחסה של יהדות ארה"ב לפולארד. הפרשה נגעה בעצב הרגיש ששמו "נאמנות כפולה". ד"ר דב זקהיים, מי שהיה סגן תת–מזכיר ההגנה האמריקני בתקופת ממשל רייגן, ושימש יועץ לנשיא בוש, אמר לי לפני כשנה בריאיון ל'מקור ראשון' כי הוא מתנגד לשחרורו. "הוא מעולם לא הודה שטעה, לא התנצל ולא הביע חרטה", אמר זקהיים. "הוא חושב שהוא אסיר ציון. אלו שטויות. מה הוא שרנסקי? בשום פנים ואופן לא. הוא מרגל מטורף, שהציע את שירותיו למדינות שונות לפני שהציע זאת לישראל, ועשה זאת למען בצע כסף. איזה אסיר ציון זה? אם יבקש חנינה ויודה בטעות אולי אתרצה להסכים לשחרורו".
הרב לרנר אומר כי מי שהתנגד לשחרור פולארד מקרב הקהילה היהודית הם אותם אנשים שתומכים בהסכם עם איראן. "מדובר בעיקר בקהילות הרפורמיות ובארגונים אנטי–ישראליים", הוא אומר. "רק לדתיים היה אכפת ממנו. היום הציבור הגדול מעוניין ומתפלל לשחרורו. יש אפילו קהילות חרדיות בלייקווד שהחלו לומר תהלים מדי יום לשחרורו".
האם ינוצל השחרור על ידי הממשל ל"ריכוך" ישראל בסוגיית ההסכם עם איראן? הספין החל בעקבות דיווח ב'וול סטריט ג'ורנל', שבו צוטטו בכירים בממשל האמריקני שאישרו כי הממשל ישחרר בקרוב את פולארד, בתקווה שהמהלך יתרום מעט לחיזוק היחסים המתוחים עם ישראל. "שטויות", אומר לרנר. "יכול להיות שהבית הלבן ירצה להפיק רווחים מכך, וייתכן שינצל את הסמכות שניתנה לנשיא אובמה להסכים לעזיבתו את ארה"ב אף שוועדת השחרורים קבעה כי ייאסר עליו לעזוב את המדינה בחמש השנים הראשונות לשחרורו, אבל אין כל קשר בין ההחלטה לסוגיה האיראנית".
אגב, גם שרת המשפטים האמריקנית לורטה לינץ‘ התייחסה לטענות על הקשר בין הסוגיה האיראנית ושחרור פולארד ואמרה בציניות: “זו הייתה צריכה להיות באמת חשיבה לטווח ארוך מצד אנשים שלפני 30 שנה גזרו את דינו של פולארד, ותזמנו את תאריך שחרורו עם ההסכם עם איראן. אם הם הצליחו לעשות דבר כזה - זה מרשים“.
"כשפולארד נכנס לכלא הוא לא היה דתי", מספר הרב לרנר. "אבל לפתע הוא מצא עצמו בפתחו של גיהינום בתוך חמישים שערי טומאה. הניסיון הקשה הביא אותו להתחזק באמונתו, ושמירת המצוות שלו החלה בתנאים הקשים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אני לא מכיר אנשים רבים שהם כה איתנים באמונתם. הוא גיבור אמיתי. הוא החל לשמור שבת וכשרות, דבר שאינו פשוט כלל בהתחשב בתנאים שבהם היה כלוא, יחד עם פושעים מסוכנים וקשים. איך אפשר לשמור על טהרת הגוף והנפש בכלא? אי אפשר אפילו לחלום על כך. יונתן שמר על כשרות, מתוך אמונה עמוקה בבורא עולם. האמונה היא זו שאפשרה לו לשרוד".
פולארד נכנס לכלא כצעיר בן 31. בעוד ארבעה חודשים הוא יצא בגיל 61. העובדה שהוא משתחרר רק עם מיצוי ההליכים המשפטיים נגדו מעידה על כישלונן הצורב של ממשלות ישראל להביא לשחרורו.
ביקור אחד הוא בוודאי לא ישכח. היה זה לפני ארבע שנים, אחרי הרצח באיתמר, כאשר לכלא הגיעו לביקור הרב יהודה בן–ישי, אביה של רותי פוגל, אחותה, תהילה יגאל, ותמר פוגל שהייתה אז בת 12. "הכול התחיל בעצם בשאלה שהפנתה תמר לראש הממשלה נתניהו כשבא לאיתמר לנחם את בני המשפחה אחרי הרצח", מספר הרב בן–ישי. "מה הוא עושה לטובת פולארד. כולנו הופתענו מהשאלה. מדוע היא בחרה לשאול דווקא על פולארד, במיוחד אחרי מה שקרה. אני מניח שנושא פולארד היה נוכח בבית באופן די מרכזי והיא הפנתה את השאלה למי שסיפק בידו לעשות".
הרב בן–ישי מספר כי הביקור היה מעין ביקור גומלין. "כשיונתן שמע על הטבח, הוא שלח לנו מכתב תנחומים לשבעה באמצעות שליח שהביא גם צעצועים לילדים", הוא מספר. "הבענו את רצוננו לבקר אצלו והדבר הסתייע. הדבר המפליא הוא שאנו הגענו אליו בדיוק כאשר ישב שבעה על אביו. מצאנו אדם סימפטי, שלמרות השנים הרבות והתלאות בכלא לא נשבר, לא התמלא ברחמים עצמיים, אלא שמר על רוח איתנה ועוצמה בלתי נדלית".
עוד מספר הרב בן–ישי שהשיחה התנהלה באנגלית, ואיש המודיעין האמריקני הקשיב לכל מילה. "שאלתי אותו אם הוא מאוכזב מישראל", מספר בן–ישי. "הוא ענה לי שהאמון שלו בעם ישראל לא פג. הוא לא דיבר על מנהיג זה או אחר, אך הזכיר שאנשים רבים הבטיחו לפעול לטובתו ולא עשו זאת".
האורחים הופתעו לגלות שפולארד היה מעודכן עד הפרט האחרון במה שמתרחש. "הוא דיבר איתנו על הרצח באיתמר ועל מה שקורה בארץ. הוא מקבל עיתונים ויש לו הקצבת דקות שיחה בטלפון. אני מניח שהוא מתעדכן באותן שיחות. הוא מכיר היטב וכשיגיע לארץ שום דבר לא יהיה חדש לו".
תמר לא הרבתה לדבר במהלך הביקור. פולארד, מצדו, שמח לפגוש את מי ששמה, כמי ששרדה את הטבח, נישא בפי כל העולם. "עבורו זה היה כמו הכנסה של מין 'ארץ ישראליות' אל בין כותלי הבטון של הכלא", מספר הסב.
המשפחה שמרה על קשר עם פולארד באמצעות אשתו אסתר. בימים אלה הם שוקלים לצאת לארה"ב ביום השחרור ולהיות בין מקבלי פניו. בינתיים עוד לא מאפשרים לו לבוא לישראל, אני מעיר. "בוא נעבור שלב שלב", עונה לי הרב בן–ישי. "בהכירנו את ההיסטוריה, אנחנו עדיין צריכים להתפלל שאכן יצא בתאריך שנקבע לשחרורו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם