האמת שלהם: הלוחמים שמשיבים ל"שוברים שתיקה"
ארגון האמת שלי מציג עדויות של חיילים לטובת הצבא. "אנחנו מחנכים לערכי צה"ל", הם אומרים. גם מצביעי מרצ מגיבים באהדה
לאחר פרסום דו"ח 'שוברים שתיקה' במאי האחרון, החליט אביחי שורשן, יוצא פלוגת עורב גולני, שהוא לא יכול לשתוק יותר. הוא העלה לדף הפייסבוק הפרטי שלו פוסט שקרא לגולשים לשתף את סיפוריהם האישיים מתקופת השירות הצבאי, וביקש מהם לתייג כל סיפור במילים 'האמת שלי'.
את מטח התגובות שקיבל הוא לא יכול היה לחזות. "זה היה מטורף", נזכר שורשן. "קמתי בבוקר והיו אלפי שיתופים. פתאום התחילו להגיע מהשטח סיפורים אחרים, מהסוג ש'שוברים שתיקה' לא טרחו עד היום לספר".
עוד כותרות ב-nrg:
- דרמה לילית: שודדי עתיקות נתפסו "על חם"
- ישראלי העביר לעזה חומר המשמש לרקטות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד מהם הוא סיפורו של דרור, יוצא יחידת דובדבן. "זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה", משחזר דרור. "הייתי בחופשת שחרור, והחזירו אותי למבצע אחרון בבית–לחם. מה שצה"ל עשה באותה תקופה הוא לרדוף אחרי מתאבדים פוטנציאליים ולנסות לתפוס אותם לפני שהם יוצאים לישראל. באותו מבצע הייתי על תקן של חובש. נכנסנו לבית של פעיל חמאס, ואשתו של המחבל עשתה את עצמה מתעלפת. במקרה כזה, הקוד האתי של צה"ל דורש ממני לטפל בה. אלו הנורמות. הוצאתי ציוד והתחלתי לטפל בה. היא התחילה לצעוק ולעשות המון רעש, ובדיעבד אני יודע שהיא עשתה את זה כדי להרוויח זמן".
כמה דקות לאחר מכן ירה המחבל דרך קיר גבס בבית שני כדורים לעברו של דרור, והפך אותו למשותק מהחזה ומטה. "מה שמדהים הוא שאחר כך היא עוד תבעה אותנו דרך ארגונים פרו–פלסטיניים על הנזק שעשינו בבית".
דרור חבר לשורשן, יחד עם עוד שלושה: מתן כצמן, בן 28 מגבעת–שמואל, יוצא חטיבת גבעתי שמשרת כיום במילואים בגדוד הסיורים של חטיבת הנגב. הוא לחם ב'צוק איתן', ב'עופרת יצוקה' ובשורת מבצעים נוספים; ליטל שמש, בת 32 מתל–אביב, לוחמת מג"ב שעדיין עושה מילואים; ואיתמר עצמוני, בוגר גולני.
בינתיים הם פועלים באפס תקציב. רק לאחרונה הם נרשמו ברשם העמותות, לאחר שערכו מגבית בקרב חבריהם הקרובים. למרות האמצעים הדלים, הם הצליחו להגיע להישגים די מרשימים. נפגשנו השבוע עם ארבעה מהפעילים כדי להבין כיצד בתוך חודשיים בלבד הפך הארגון הלא מאוד ממוסד הזה לאופוזיציה הלוחמת של ארגוני השמאל.
לפני כשבועיים הם הוזמנו על ידי יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, למסיבת עיתונאים מיוחדת לציון שנה ל'צוק איתן', ובה ניתנה להם הזדמנות לשטוח את גרסתם ולשתף חוויות מהשירות בפני עיתונות ישראלית וזרה.
חודש לפני כן הוזמן כצמן על ידי שגרירות האיחוד האירופי לנאום בפני ועדה מיוחדת של האיחוד לזכויות אדם. זו הייתה הפעם הראשונה שישב שם נציג שאינו מ'שוברים שתיקה' או מארגון פרו–פלשתיני אחר. "ראיתי את ההרס של המלחמה", אמר שם כצמן. "איבדתי קרובים וחברים, הרגשתי את כאב המלחמה ואני יודע כמה זה קשה לשני הצדדים".
לאחר מכן הסביר לנוכחים: "במו עיניי ראיתי איך לפני כל ירי הפצנו כרוזים, שלחנו הודעות טקסט... בחרנו לוותר על אלמנט ההפתעה. חמאס ידע מאיפה אנחנו באים ולאן, כי אנחנו עדכנו אותם. עזרנו לאויב להתכונן לבואנו, כדי להציל חיים של אזרחים פלשתינים". הנאום של כצמן צוטט בכלי תקשורת רבים, ועורר הדים.
"אני חבר בארגון שנקרא StandWithUs, שעוסק בחינוך והסברה על ישראל“, מספר כצמן. “השתתפתי בשלוש משלחות בחו“ל וסיפרתי את סיפורי בתור חייל, ושם גם נתקלתי בפעילות של ‘שוברים שתיקה‘ בחו“ל. ראיתי איך הם נפגשים בקמפוסים עם סטודנטים שאין להם שום מושג מה קורה בארץ ואיך נראית לחימה בשטח בנוי. הם מתארים להם מציאות מנותקת לחלוטין ממה שקורה באמת.
“השתתפתי בהצבעה ב–UCLA, אחת האוניברסיטאות הכי נחשבות בקליפורניה. אגודת הסטודנטים הייתה צריכה להחליט אם להחרים את ישראל. עמדו שם שתי שורות נואמים, פרו–פלסטינים ופרו–ישראלים, ונתנו לכל אחד לדבר. עליתי לדבר בעד ישראל, ואחריי עלה בחור שהציג את עצמו כפעיל ב‘שוברים שתיקה‘. הוא חתם את הנאום שלו באופן שכל הפעילים הפרו–פלסטינים חתמו: ‘גם אני תומך בחרם על ישראל‘. פניתי אליו אחר כך כדי לדבר איתו, והוא ענה לי: ‘אני לא מדבר עם ישראלים‘“.
גם ליטל נחשפה לפעילות הפרו–פלסטינית בקמפוסים בחו“ל. “ארגון StandWithUs מוציא מדי שנה משלחת כדי להיאבק ב'שבוע האפרטהייד הישראלי' שנערך בקמפוסים שם. בכל פעם שביקרתי שם הייתי חוזרת טעונה. כשאת כאן בארץ הביקורת עוד איכשהו נסבלת, אבל כשאת שומעת ארגונים בחו“ל ומנסה לספר משהו אחר, והם אומרים ‘אבל אתמול היה פה מישהו מישראל וסיפר משהו אחר‘, זה מקומם“.
למרות מאבקם נגד ארגוני שמאל פרו–פלסטיניים, חברי ‘האמת שלי‘ מתעקשים שאינם שייכים לשום מחנה פוליטי מובהק. “אנחנו מייצגים קונצנזוס שהוא הרבה יותר רחב מזה“, אומר כצמן. “אני מגיע מבית שמאלני ובבחירות האחרונות הצבעתי לעבודה. היום אני מגדיר את עצמי מרכז“.
“קצת אחרי שפרסמתי את הפוסט בפייסבוק פנו אליי ארבעה–חמישה חבר‘ה ממרצ", מספר אביחי. "הם אמרו לי: ‘אנחנו לא נבוא להיפגש אצלך בבית כי אתה גר מעבר לקו הירוק, אבל אנחנו מצדיעים לכם‘. ככה, באותו משפט. אנשים מבינים שעצם הדיון הוא מבורך. מתן ואני לא מסכימים על חצי מהנושאים, אבל זה לא מפריע לנו לפעול יחד“.
מתן: “אני תמכתי בהתנתקות, הוא פונה משם. ברמה הזו“.
אביחי: “כדי לצבוע מאבק קל מאוד לייצר מחנות ולומר אלה ימין ואלה שמאל. אנחנו מורדים בחלוקה הזו“.
ליטל: “אני חושבת שזו באמת אחת הבעיות של השמאל, שהם ניתקו את עצמם מסממנים לאומיים. אלדד יניב כתב על זה, שאם השמאל רוצה להתחיל להתחבר לעצמו הוא חייב לחזור לשם. לא להתבייש להחזיק את הדגל או לשיר את ההמנון, ולא להתבייש בצה“ל כי צה“ל זה לא עניין של ימין ושמאל. משרתים בו גם וגם“.
בשבועות האחרונים שוקדים חברי הארגון על איסוף עדויות מחיילים ששירתו באזורי לחימה, והפצתן בארץ ובחו"ל. מעין קונטרה לדו"ח שוברים שתיקה. במקביל הם מקווים להרחיב את פעולות הארגון גם לתחומים נוספים.
"אנחנו רואים את עצמנו גם כארגון חינוכי שמחנך לערכים של צה"ל. אנחנו רוצים ללוות סיורים שמגיעים לארץ, לעסוק בהדרכה של תיכוניסטים ומכיניסטים. אנחנו שואפים לשפר את הנראות התקשורתית שלנו, גם בארץ וגם בחו"ל, להיות הגורם שפונים אליו כשמדברים על צה"ל".
ולמה בעצם אתם? זה לא מתפקידו של צה"ל?
"זה הרבה יותר אותנטי כשזה מגיע מאזרחים פשוטים, שגם עובדים במקביל ויש להם חיים רגילים", עונה ליטל.
אביחי: "את שואלת למה לא צה"ל? כי זה סיפורה של החברה הישראלית. למה האגודה למלחמה בסרטן ולא משרד הבריאות? למה 'אור ירוק' ולא משרד התחבורה? המגזר השלישי תמיד נכנס במקומות האלה. אפשר לעשות מחקר שלם למה גופים התנדבותיים עושים את מה שהמדינה צריכה לעשות. יש פה משהו בוער שלא נעשה מספיק טוב.
"אתמול דיברתי עם מישהי מדובר צה"ל. ראיתי איך כדי להוציא משהו היא צריכה לעבור שעות של ביורוקרטיה ואינספור טלפונים לאישורים. היא כבולה".
מתן: "אנחנו רוצים להסתובב בארץ ולחנך תיכוניסטים וחיילים על הדילמות המוסריות של חייל שמשרת בצה"ל. זה משהו שדובר צה"ל לא היה עושה. יש גם דברים שהוא לא יכול להגיד ואנחנו כן. כשהייתי בבריסל על הבמה ישבו שם גם 'שוברים שתיקה'. אנחנו דיברנו בשם השגרירות, ו'שוברים שתיקה' ייצגו את המשלחת הפלסטינית. הדיונים לא עסקו רק בצבא, ובשלב מסוים התחילו לקרוא לי 'השגריר', 'הדובר', ורצו לשמוע מה דעתי על ארגונים פוליטיים ועל דברים שאני חושב שצריך לשנות בארץ. אלה נושאים שחייל לא יכול ואסור לו לענות עליהם, וכאן אנחנו נכנסים".
אחד האתגרים שהארגון מתמודד עמם הוא הקושי בהפרכת העדויות של 'שוברים שתיקה'. יכול להיות שהעדויות הללו אמיתיות, הם אומרים, אבל הן מציגות אמת מאוד חלקית ומעוותת.
"כשאתה מוציא עדות מההקשר שלה, אז גם אם היא נכונה כשלעצמה אבל לא פרסת את היריעה ואתה מציג אותה כחזות הכול, כבר שיקרת", מסביר שורשן.
מתן: "כשהייתי בבריסל ישבה שם דנה גולן, אז מנכ"לית שוברים שתיקה, ואמרה שב'צוק איתן' צה"ל זרק את הקוד האתי שלו מהחלון. אני חושב שזה מזעזע. אפשר להעביר ביקורת על צה"ל ולא כל החיילים מושלמים, אבל נאמרים דברים שהם באמת קשים".
דרור: "רק מי שהיה באזור לחימה יכול להבין את המורכבות הזו. חמאס יודעים שאנחנו מוסריים, אז הם מסדרים את המצב שידינו יהיו כבולות, ואומרים 'צה"ל לא יורה על אזרחים אז תעלו על הגגות'. אני שלם עם מה שעשיתי בבית–לחם, כי זה מה שמבדיל בינינו. אנחנו נלחמים על הערכים גם כשזה מסכן אותנו.
"אחד הדברים שחשובים לנו כארגון הוא שאם נראה משהו שחורג מהנורמות של צה"ל אנחנו נגנה אותו. אנחנו לא באים רק להראות צד אחד, אלא באמת בוחנים את הסיטואציה. את יכולה לשבת בארגון ולדבר על ערכים, אבל זה אחרת כשנמצאים בתוך קרב ואנשים מסכנים את החיים שלהם בשביל הערכים האלה. יש לי חברים שלא נמצאים בין החיים וכבר לא יכולים לספר את הסיפורים שלהם. אני שילמתי מחיר כבד מאוד על הנורמות של צה"ל, ולמרות הכול, אני עדיין שמח שאלו הנורמות של צה"ל".
ליטל: "מי שמעודד חרמות בחו"ל קורא בעצם לחוסר שיח, לניתוק מאזרחי ישראל. אנחנו רואים מה קורה בהרצאות. אנחנו כל הזמן מנסים ליצור שיח, שישאלו שאלות, שירצו לשמוע. הרי אם אתם כל כך מאמינים בשלום אתם אמורים להישאר ולדבר איתנו. אבל בכל פעם שאנחנו מנסים ליצור דיון, החבר'ה הישראלים שתומכים בארגונים הפרו–פלשתיניים יוצאים החוצה. הם לא מוכנים לדבר. ככה לא יוצרים שום קירוב, זה עושה בדיוק את ההפך".
כעת מבקשים חברי 'האמת שלי' להרחיב את פעולות הארגון, ולשם כך הם זקוקים לגורם מממן.
לאיזה כיוון אתם פונים?
אביחי: "לכל מי שלא מזוהה עם נרטיב ספציפי בעם. חלק מהבעיה שלנו עם ארגונים אחרים הוא מי שנותן להם את הגיבוי, ואנחנו בהחלט חוששים מזה. חלק מהם התחילו כמשהו מאוד אותנטי ואמיתי, אבל בדרך, ברגע שמישהו מממן אותך ובמקביל נותן גם צ'ק לשונאים שבשונאים שלך, הלגיטימציה שלך לפעול היא בקרשים. מי יהיו המממנים שלנו? אנשים שהציונות בראשם בלי השתייכות פוליטית".
קשה למצוא אנשים כאלה.
"נכון, ולכן אנחנו יכולים להיות מושתתים על תמיכת העם. הרבה אנשים יחד יכולים לתת הוראות קבע קטנות".
ליטל: "אנחנו מוצפים בהודעות של אנשים שמעוניינים להתנדב, לערוך סרטים, לתרגם לשפות זרות ולתרום כסף".
לארגון הצטרפו כ–350 מתנדבים, בהם 170 יוצאי יחידות קרביות. "מדובר באנשים רציניים, בין גיל 30 ל–55, מנכ"לים וסמנכ"לים, טייסים, קצינים בכירים", אומר אביחי.
בארגון מדגישים שהם ישתפו פעולה עם כל גורם שמזדהה עם מאבקם, ולא משנה מאיזה מחנה פוליטי.
מתן: "יאיר לפיד פנה אלינו בעקבות דו"ח האו"ם לרגל שנה ל'צוק איתן'. באנו, הבאנו חיילים שלחמו בשג'עייה וברפיח, והצגנו את האמת שלהם בעברית ובאנגלית. הייתה שם תקשורת ישראלית וזרה, ומבחינתנו זו הייתה הזדמנות".
אביחי: "לפיד בדיוק חזר אז משבוע בוושינגטון. הוא פגש שם אנשים ששמעו את ההרצאות של הארגונים הפרו–פלסטיניים, ופתאום הבין מה קורה. המדיניות של משרד החוץ היא שהם לא מתרגשים מכל פשפש שמניד את הכנפיים. אבל זו טעות, הם לא מבינים שמשם מגיע הנזק הכי גדול. אנחנו הולכים להיפגש גם עם חברי הכנסת עמר בר–לב ודני עטר מהמחנה הציוני".
מה ההישג הכי גדול שאתם זוקפים לעצמכם?
אביחי: "עד עכשיו לא היה ארגון חברתי שעסק בזה. היה או לשמוע את משרד החוץ ודובר צה"ל, או לשמוע את ארגוני השמאל שהם כביכול אותנטיים - אזרחים מן השורה שמספרים את הסיפור שלהם. פתאום יש ארגון של מילואימניקים שאומר: 'גם אנחנו משם, תשמעו גם אותנו'.
"מבחינתי ההישג הגדול הוא השינוי בשיח שהצלחנו לעורר. כשהתחיל הסיפור הזה והיינו נפגשים באולפני הטלוויזיה, כל הדיון המוסרי של צה"ל נע סביב הדו"ח של שוברים שתיקה. 'האם המקרה בעמוד 116 קרה, והאם אתה יכול להיות שקט מול המקרה בעמוד 119'. זה היה הדיון. היום, השיח סביב המוסריות של צה"ל שואל שאלות אחרות, כמו האם זה מוסרי לחלק כרוזים בצה"ל ולהרוס את גורם ההפתעה, או האם זה מוסרי לסכן חיילים כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית. הצלחנו להסיט את השיח למקום אמיתי וכן, ונמשיך לחתור לשם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם