מח"ט חברון: "זה מיני הר-הבית פה, יש מתיחות"
לראשונה מאז רצח שלושת הנערים מתאר מח"ט יהודה, אל"מ יריב בן־עזרא, את קרב המוחות שהתנהל בדרך למציאת הגופות ולכידת המחבלים. בדו"ח לוקר הוא מוצא גם דברים טובים, אבל מודאג מהשיח סביב אנשי הקבע
שבוע ויום לא הספיקו להכין את אל"מ יריב בן־עזרא, מפקד חטיבת יהודה, למטען הכבד ביותר שהוטל על כתפיו ב־22 שנות הקריירה הצבאית שלו. פיגוע החטיפה שבו נרצחו נפתלי פרנקל, איל יפרח, וגיל־עד שער, תפס את בן־עזרא בכניסה לגן של בתו, במסגרת היציאה הראשונה הביתה בתפקידו החדש.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ביום חמישי בערב יצאתי הביתה, ובבוקר יום שישי הלכתי לשים את הילדה בגן. ואז מתקשר מח״ט עציון ואומר 'יש משהו מסריח, תכיר'. עוד לא ידענו אז על שיחת הטלפון של גיל־עד למשטרה, והייתה רק הפנייה של אבא שלו לחטיבה", משחזר בן־עזרא לראשונה את האירועים מזווית ראייתו, קצת יותר משנה לאחר החטיפה והרצח. "אין התלבטות, ואני קופץ ישר לגזרה. אחרי כמה בירורים המלצנו להפעיל נוהל 'מבחן אמת' ולהקפיץ את היחידות".
בחמ"ל המאולתר שהוקם בשטח קיבלו המפקדים את הדיווח על הרכב השרוף שנמצא בחברון והתברר אחר כך כרכב החוטפים. הייתה זו אחת הטעויות הגורליות שעשו המחבלים, והממצאים שאותרו ברכב סייעו לפצח את התעלומה. "הם שרפו אותו בנקודה שזוהתה על ידינו בזמן אמת. זה סגר לנו את כל המעגלים".
אתה זוכר את התגובה הראשונה כשאתה מקבל את הדיווח על הפיגוע?
"הופתעתי, ואשתי די התבאסה. מאותה שבת היא לא ראתה אותי שישה או שבעה סופי שבוע ברצף. בשיחה של עמית (ימין, מח״ט עציון; י״ע) היה משהו לא רגיל".
בשעות הערב של אותו יום שישי כבר הצליחו בשב"כ לשרטט חלקית את תמונת החוליה המעורבת בפיגוע, בעקבות היעלמותם של החוטפים מהרדאר. "אנחנו מבינים כבר שזה חמאס ויודעים מי האנשים שנעלמו, ואלו היו המעצרים הראשונים שעשינו באותו יום".
מסלול הנסיעה של החוטפים זוהה בתוך יממה בזכות איכון הטלפון של גיל־עד שער, שהתקשר למשטרה באותה שיחת טלפון ידועה. כעבור ימים ספורים פוענח לחלוטין גם נתיב הנסיעה לפרטיו, בזכות תמונות מ־700 מצלמות במרחב חברון שבהן נראתה מכוניתם של החוטפים. עשרות אנשים ישבו בצוותים על כל אחת מהמצלמות במשך שעות ארוכות, בניסיון לשרטט את הדרך המדויקת שעשו הרוצחים.
לאחר 18 ימי חיפושים נמצאו גופות הנערים בח'רבת ארנב באזור חלחול. המח"ט נשם לרווחה אך הבין שהסיפור טרם נגמר, ואולי אף הולך להיות מסובך יותר. "הייתי מוטרד מאוד מההבנה שישנם לפחות שני מחבלים חמושים שמבינים שאנחנו יודעים מי הם ואין להם בעיה להפסיד הכול. התכנון שלהם להביא לשחרור אסירים באמצעות הגופות לא הצליח, ואני חשבתי מאיפה יבוא פיגוע החטיפה או ההתאבדות הבא".
רצח הנער מוחמד אבו־ח'דיר בירושלים, ואחריו מבצע 'צוק איתן' ואיתו תמונות של פצועים והרוגים פלסטינים בעזה, חיזקו את ההנחה שלפיה ינסו החוטפים, מרואן קוואסמה ועמר אבו־עיישה, להוציא לפועל פיגוע נוסף. "באוויר היה כל מה שיכול להגיד לשני החבר'ה האלה 'יאללה, לפני שהם יהרגו אותנו נצא למות כשאהידים עם כבוד'".
מה הייתה התחושה באותו לילה שבו החוטפים נהרגו?
"אבן גדולה נגולה מעל לבי. ישבנו עליהם שלושה שבועות סביב השעון, זו הייתה סגירת מעגל".
בצבא ובשב"כ המתינו ימים ארוכים לטעות הקטנה ביותר שיעשה אבו־עיישה, ושתוביל את הכוחות אליו ואל הנגרייה שבה התחבא עם קוואסמה. הקשר העמוק בין אבו־עיישה לאשתו התגלה כבר במהלך הסריקות הראשונות, כאשר על המראה בביתו מצאו הכוחות, ממש לאחר החטיפה, ציור של לב שאותו צייר בשפתון אדום ובתוכו כתב לרעייתו שלא תדאג ושהכול יהיה בסדר.
"לאחר שאשתו של אבו־עיישה ילדה קיווינו שהוא יגיע אליה או היא אליו. זה לא קרה", מתאר בן־עזרא את קרב המוחות המתיש שניהלו מול המחבלים. "בכל פעם התקרבנו עוד קצת, אבל הכול היה בגדר חשדות. אתה עוקב אחרי הרבה מאוד התרחשויות, אבל עד שלא סגרנו על הבית וסיימנו לתחקר סייענים, לא היינו בטוחים. בסופו של דבר אחד הסייענים הצביע על הנגרייה כמקום המסתור".
אפשר היה לעשות דברים אחרת כדי לפענח את זה מהר יותר?
"מדינת ישראל חייבת הרבה מאוד לאנשי שירות הביטחון ולאגף המודיעין (אמ"ן). יש כאלו שאומרים ש־18 ימים זה הרבה, אבל צריך להבין מה המודיעין שהיה כדי לפצח אירוע כזה. בנוגע לשיחת הטלפון למשטרה שלא טופלה, אני חושב בדיעבד שגם אם היינו מתחילים לעבוד בארבע לפנות בוקר, זה לא היה משנה יותר מדי".
עד כמה אירוע כזה יכול להתרחש שוב בגזרה?
"זה יכול לקרות גם עכשיו בלי שום בעיה. טרמפיסטים נוסעים פה וקיים חוסר אחריות. הסכנה בהחלט ישנה".
על רקע הפקת לקחים מהחטיפה תרגלו בחטיבה את אנשי המילואים לאירועי הסלמה. באפריל האחרון נערכו בפיקוד המרכז לאינתיפאדה שלישית, היערכות שלפי שעה נותרה כתרחיש בלבד. החשש מהתפרצות אלימה נעלם כרגע. "הייתה נקודת זמן מסוימת שהתחברה לכסף שהלך להיגמר בקופת הרשות הפלסטינית, למהלך של משא ומתן שהתפוצץ ולא יצא כלום, ולבחירות שהתקיימו במדינת ישראל. בתהליכים נכונים, גם באמצעות החזרת הכספים שהוקפאו וגם בשיפור מרקם החיים, אנחנו מצליחים לשמר בצורה טובה את השקט. אבל לא לעולם חוסן".
בן־עזרא התגייס בראשית שנות התשעים ליחידת 'דובדבן' והעביר בה את רוב שירותו הצבאי, כולל תפקיד מפקד היחידה בין השנים 2012־2014. בנוסף הוא מילא תפקידים פיקודיים ביחידת העילית 'שלדג' של חיל האוויר, ופיקד על גדוד 50 של הנח"ל.
"כבר לפני עשר שנים ידעתי שאהיה מח"ט חברון", הוא מעיד. אחרי שהתגלגל לעיר האבות כמעט בכל תפקיד שעשה, משהו בו התחבר אליה. "יש פה מיוחדות שקיימת רק כאן. ערב שבת, ערב ראש השנה או יום כיפור במערת המכפלה זה משהו מיוחד למקום הזה". המטען הדתי המיוחד של מערת המכפלה הוא כמובן חלק מהמתיחות בין התושבים היהודים לפלסטינים בעיר. "זה מיני הר הבית פה. יש כאן רגישות וחבל דק שאנחנו הולכים עליו".
חברון שאבה תמיד את תשומת הלב של מערכת הביטחון עם פיגועי הטרור הקטלניים שיצאו ממנה. בשנה שעברה, מלבד פיגוע החטיפה, היה זה פיגוע הירי בסמוך לעיר שבו נרצח נצ"מ ברוך מזרחי בערב פסח. השפעת אירועי 'צוק איתן' ניכרה ביתר שאת במרחב, עם הפרות סדר ועשרות פיגועי טרור עממי שהתרחשו בקיץ שעבר. פעילי חמאס לא מעטים שגורשו לרצועת עזה אחרי עסקת שליט ממשיכים לקדם משם פיגועים, ולא אחת הטרור החברוני קשה לפיצוח.
אתם לא חודרים בקלות לתשתית חמאס בחברון.
"אנחנו יודעים הרבה, אבל יש הרבה שאנחנו לא יודעים. האופי שלהם סגור מאוד. בפיגוע החטיפה הכווין הדוד מעזה את האחיין ואת החבר שלו מהכלא שהתפלל איתו במסגד, ועוד בת משפחה שהעבירה את הכספים. זה הכי מצומצם, וברמת חשאיות גבוהה מאוד. לך תחדור לדבר כזה".
משוחררי עסקת שליט הגבירו כאן את הטרור?
"אני חושב שכן. מה זה חושב, עובדתית כן. יש הפעלות מבחוץ על ידי משוחררי עסקאות כאלה ואחרות, ואנחנו רואים את זה בגלוי".
עצרתם פה כמה חוליות של דאעש. מדובר באנשים שעושים לייק בפייסבוק או מאמינים אידיאולוגית?
"גם וגם, והחוליה הראשונה שנעצרה הם כאלה שעברו את הלייק בפייסבוק ורצו לפגוע בחיילים. אחרי שהם עשו טעות מודיעינית קטנה הצלחנו להגיע אליהם".
בצה"ל מדווחים על שביעות רצון מפעילות מנגנוני הביטחון והרשות הפלסטינית. עם זאת, אנרכיה ברשות הפלסטינית וקריסה של התיאום הביטחוני הן תרחישים שמונחים על השולחן, אך בסבירות נמוכה. "זה יכול לקרות. בין אם הרשות תתפרק או שאבו־מאזן ילך ויתפתחו מלחמות שליטה", אומר המח"ט, ומוסיף כי גורמים רבים משני הצדדים מעדיפים לראות המשכיות של המצב הנוכחי עוד שנים רבות.
"אנחנו במצב טוב והם במצב טוב, למרות שיש שם בעיות פנימיות. רשות פלסטינית מתפקדת היא גורם מרסן, וגם הם מסתכלים ימינה ושמאלה ושואלים את עצמם 'אנחנו רוצים להיות סוריה או מצרים?' הכלכלה פה פורחת. ראינו בתקופת הרמדאן תמונות שהרבה שנים לא נראו. העסק עובד ואנשים רוצים לקום בבוקר, לעבוד ולגדל את הילדים שלהם. את הנוער מעניין האייפון שהוא יקנה ואם הוא ינעל נעלי 'נייק' או 'דיזל'. נכון שיש כאלה שמעניין אותם ג'יהאד וחמאס ומבחינתם הרשות כופרת, אבל מספרם נמוך יותר. חד וחלק".
בתקופת החופש הגדול עובר בין תחנות ההסעה באזור רכב אזרחי ששכרו בצבא ואוסף טרמפיסטים, משש וחצי בערב ועד חצות. הדבר מתבצע כלקח מאירוע החטיפה, ובניסיון להקטין ככל האפשר הימצאות של מתיישבים בתחנות הסעה מבודדות.
לדברי בן־עזרא, יחסיו עם המתיישבים טובים, ובשבתות שבהם הוא נשאר בבסיס הוא מתארח אצל משפחות לסעודות. אבל ישנן גם מחלוקות שמערערות מעט את האמון בין הצדדים, כמו הפינוי החוזר והנשנה של בית הכנסת 'חזון דוד' הסמוך לקריית־ארבע. "אצל הקיצוניים לא משנה מה תעשה, הקשר לא יהיה טוב. ביישוב היהודי בחברון יש שלושה־ארבעה אנשים שאני מגדיר כקיצוניים, ועם כל השאר יש קשר טוב מאוד".
אזורי מריבה מסוימים בגזרת דרום ההר מושכים פעילי שמאל לשטח. "אני בעד מתן צווים לכל מי שמתסיס פה את השטח, מימין או משמאל, ומייצר פרובוקציות", אומר בן־עזרא. "אבל אנחנו מדינה דמוקרטית, ולהוציא צו הרחקה זה לא פשוט. צריך לבנות תיק ולהוכיח, ויש צד שני שיודע איך לעבוד, מתי לעשות את הפרובוקציה ולהוציא את התמונה ומתי להיות האיש הטוב".
מנגד, אירועי 'תג מחיר' ופשיעה לאומנית כמעט לא מתרחשים באזור הר חברון. שיחתנו עם בן־עזרא התקיימה לפני הצתת הבית הפלסטיני בכפר דומא ביום שישי שעבר, שמעוררת חשש גדול מפני התקוממות נרחבת. מח"ט יהודה מצטרף להערכותיהם של בכירים באוגדת איו"ש הסבורים כי מעשים קיצוניים עלולים להוביל להתפתחותה של אינתיפאדה שלישית.
בערב פסח האחרון הוקפץ בן־עזרא שוב לשטח, בעקבות הדיווח על היעלמותו של ניב אסרף. בפתק שהוכנס לו במהלך דיון שערך הופיע הדיווח הראשוני על האירוע, וכעבור דקות הוא כבר פגש את ערן נגאוקר שדיווח על היעלמות חברו. לדברי המח"ט, כבר אז הרגיש שהסיפור לא אמיתי. "הוא סיפר לי את הסיפור ואמרתי 'חבר'ה זה חרטא, אבל לא לוקחים צ'אנס ועושים הכול כולל הכול'. בדיווח הראשון למפקד האוגדה ובשיחה לאלוף ולדובר צה"ל אמרתי: 'אל תצטטו אותי, זה חרטא אבל אין לי שום דרך להוכיח לכם'. היו סתירות בדיווח ובהיגיון שלהם".
מפקד חטיבת בנימין, אל"מ ישראל שומר, נתון בחקירת מצ"ח לאחר שירה למוות בפלסטיני שזרק לעברו סלעים. היית נוהג כמוהו?
“הנושא נמצא בחקירה אז אזהר בדבריי, והחוקרים בוודאי יבדקו הכול. הסיטואציה מורכבת, גם בהיבט של אזרחים. גם אני הגעתי למצבים שיריתי בהם. אלו חלק מהסיטואציות שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בהן״.
היית מצפה מעצמך או מאנשיך להתנהל כמו שמח"ט בנימין נהג?
"כשהם בסכנת חיים - בלי להתבלבל. השאלה היא כמה באמת הייתה שם סכנת חיים, ואם לא הייתה סכנת חיים אלא פשע מסוכן, אז צריך לפגוע ברגל בלי להתבלבל. מצד שני אף אחד לא רוצה להרוג או לפגוע סתם, כי זה גם יכול להתסיס".
על רקע אירועי 'צוק איתן' וזימון קצינים בכירים למצ"ח, אתה מרגיש שאתה נאלץ לחשוב פעמיים לפני כל מעשה?
"לא. אני נחקר עכשיו על אירועים שהיו כאן בתקופת 'צוק איתן', וקודם כול אני חושב שנכון לחקור כשעושים את זה בצורה נכונה ומקצועית, ואיפה שלא פעלנו בסדר נגיד שלא פעלנו בסדר. אנחנו מתעסקים פה בחיים של אנשים, ויש דברים שלחלוטין צריך לחקור. אבל גם לי היו טענות לפעמים על איך זה נעשה או באיזו מהירות, ואיך מרגיש החייל".
בחקירות שאליהן נדרש אל"מ בן־עזרא הוא מתבקש להתייחס לאירועים שבהם נפגעו פלסטינים ולהסביר מדוע הורה בכל אחד מהמקרים לפתוח בירי. "אני חושב שכחלק מהערכים שלנו כצבא מוסרי צריכה להיות בקרה. יש לנו הוראות פתיחה באש, וצריך לראות שאנחנו מבצעים אותן ולעשות את ההפרדות בין זדון, תקלה או שגיאה מבצעית".
עד לפני שש שנים התגורר בן־עזרא במושב בית־זית שבו גדל, למעט שלוש שנות הפוגה בתל־אביב. אחרי נישואיו לרעייתו אלכס, רב־סרן בזרוע היבשה, עבר להתגורר בקיבוץ נגבה. הם הורים לבן ובת, ומחכים עתה לילד נוסף. מטבע הדברים, דו"ח לוקר שפורסם לפני כשלושה שבועות מעורר שאלות ודיונים גם בתוך המשפחה.
בשבועות האחרונים הנחה בן־עזרא את המפקדים תחתיו לדבר עם הקצינים על התחושות הקשות בעקבות פרסום הדו"ח שבחן את תקציב הביטחון ועורר שיח ציבורי סביב אנשי הקבע. "זו לא פעם ראשונה וכנראה גם לא האחרונה. זה כלי נוח לנגח. אני חושב שהמערכת תהיה מספיק חזקה כדי לשמר את האנשים הטובים. יש בדו"ח גם דברים שאנשי צבא אומרים שהם טובים ושצריך לאמץ אותם, אבל נתפסו לעיסוק בפנסיות והשיח משפיע מאוד על אנשים. זה משפיע מאוד על החבר'ה הצעירים. העניין של ההערכה הציבורית והשיח הוא הבעיה".
אנשי הקבע נמצאים תחת מתקפה?
"אני גאה ללכת במדים, וגם אשתי גאה מאוד לשרת את המערכת שהיא נמצאת בה. אני מזמין כל אחד לשבת איתי או עם האנשים שלי ולהבין מה אנחנו נותנים, על מה מוותרים וכמה אנחנו רואים את הבית, ורוב אנשי הקבע הם אנשים עם ילדים. כשאני מרים טלפון לבן שלי השאלה הראשונה שלו תמיד תהיה 'אבא, מתי אתה בא הביתה?' הוא רואה אותי משלישי לשלישי, ולפעמים גם בסופי שבוע. בששת השבועות האחרונים, מעבר לזה שאני סוגר כל שבת שלישית, בכל יום שישי הייתי פה בגלל הרמדאן מתשע בבוקר ועד ארבע. אם מישהו היה חושב שאני כאן בגלל הכסף, הוא היה אומר שאני הכלכלן הכי גרוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם