הקרב בין יעלון לבנט בדרך להנהגת הימין
אידיאולוגיה צרופה, הבדלי אופי או מלחמה על התפקיד והמעמד? המאבק הארוך והתמוה לכאורה בין שני התאומים האידיאולוגיים רחוק מסיום. מקורבי יעלון: "הוא לא ממש סופר את נפתלי בדרך להנהגה". מקורבי בנט: "הוא לא באמת רואה בבוגי מכשול בדרכו הפוליטית"
בנעליים גבוהות: בימים שלאחר הקמת ממשלת נתניהו השנייה, בשנת 2009, בדק השר הטרי משה (בוגי) יעלון את האפשרות למנות בחור מעט אלמוני בשם נפתלי בנט לתפקיד מנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים. כל מי שהכיר את המועמד הצעיר ידע שבנט יביא איתו למשרד גם את שותפתו הפוליטית, איילת שקד, אם ימונה לתפקיד. לבסוף החליט יעלון לוותר על שירותיו של בנט ובחר באדם אחר למשרה.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שש שנים עברו מאז. יעלון הספיק בינתיים להתמנות לשר ביטחון בפעם השנייה. בנט יושב היום לצדו ליד שולחן הממשלה כשר חינוך, ואיילת שקד נמצאת שם גם היא, כשרת המשפטים. במערכת הפוליטית ישנם כאלו הסוברים כי שם, במקום האישי ההוא, נזרע פוטנציאל העימות בין בנט ליעלון, או בשפת הכנסת מלחמת ב' נגד ב' – בנט נגד בוגי.
לכאורה, רב המשותף על המפריד בין השניים. שניהם שותפים לתפיסה כי אסור שתקום מדינה פסטינית לצדה של מדינת ישראל. שניהם לא באמת מאמינים שיש דבר כזה פרטנר פלשתיני, וכל שאפשר לעשות זה לנהל את הסכסוך באופן מבוקר, במקום לחתור לעוד ניסיון של חתימה על הסכם שלום. שניהם מהווים היום חלק מההנהגה הבכירה של מחנה הימין, ואף רואים עצמם ביום מן הימים עומדים בראש המחנה. ובכל זאת, תדירות העימותים בין השניים נמצאת מזמן במגמת עלייה. בשנה האחרונה הוויכוח ביניהם נשאר קבוע, זו רק הסיבה שהתחלפה.
זה התחיל בימי מבצע 'צוק איתן' בעזה, כאשר השניים תדרכו את העיתונאים זה נגד זה בנושא הטיפול במנהרות חמאס. מאז שבנט האשים את יעלון במרומז בבריחה מטיפול במנהרות, ולאחר שיעלון יותר מרמז שבנט מדליף מישיבות הקבינט, הדם הרע ביניהם זורם בכמויות מסחריות.
ההמשך היה לפני הבחירות האחרונות, כאשר בנט לא הסתיר את רצונו להחליף את יעלון במשרד הביטחון. רק לאחרונה פרץ העימות שוב, על רקע פרסום מסקנות ועדת לוקר. יעלון יצא בחריפות נגד הוועדה שגיבשה מתווה מהפכני לתקציב הביטחון, ואילו בנט דרש ליישם בהקדם את מסקנותיה. החזית האחרונה, נכון לעכשיו, נסובה סביב המאבק על בתי דריינוף בבית־אל. בנט היה ממובילי הביקורת בימין נגד התנהלות שר הביטחון בפרשה. אנשיו של יעלון הגיבו במתקפה תקשורתית כלפי יו"ר הבית היהודי.
אז מה עומד מאחורי התדרוכים ההדדיים של השניים? מה גורם לכך שלאיש במערכת הפוליטית אין ספק שזה רק עניין של זמן עד שהשניים ימצאו שוב, וכנראה בקרוב, על מה לריב?
ובכן, הדעות נחלקות לשתיים: אלו שבטוחים שהכול אישי, ואלו שגורסים כי יש גם מהות וענייניות בנקודות המחלוקת ביניהם. "מדובר בשתי דמויות הפוכות לגמרי", מנתח גורם שמכיר את השניים מקרוב. "אחד חושב שהתקשורת היא זו שתמליך אותו למלך ותמשח אותו להנהגה, בעוד שהשני בורח מהתקשורת כמו מאש".
אחד התיאורים שחוזרים על עצמם בשיחות עם אנשים שמכירים היטב מה חושב יעלון על בנט, הוא חוסר הכבוד ששר הביטחון רוחש לעמיתו לממשלה. "בוגי לא ממש סופר את נפתלי בדרך להנהגה", מסבירים אותם גורמים. "הוא לא ממש מעריך אותו, ונפתלי יודע את זה. בזמנו, כשהוא היה מועמד להיות המנכ"ל של בוגי, העבר הצבאי של בנט היה יתרון. היום זה הפך לזלזול בוטה בו".
ושלא ייווצר בטעות הרושם שמהצד השני זה שונה בהרבה. כשבנט מסתכל במעלה הדרך ומתחיל לחשב מי יהיו האנשים שמולם יצטרך להתמודד בדרך לראשות הימין, יעלון לא נמצא ברשימה. "נפתלי לא באמת רואה בבוגי מכשול בדרכו הפוליטית", טוען מקורב לבנט. "הוא חושש הרבה יותר מאנשים כמו גלעד ארדן וגדעון סער. הוא בכלל לא חושב שבוגי ילך עד הסוף בכל מה שקשור להנהגה". למעשה, כדי שתתרחש התנגשות אמיתית בין יעלון לבנט נדרש שיקרה קודם כול אחד משניים: החלטה של נפתלי להיכנס לליכוד, או מצב שבו בוגי זוכה בראשות הליכוד ופוגש ראש בראש את בנט בראשות המחנה הדתי־לאומי.
דווקא בליכוד, מבצרו לכאורה של יעלון, יש מי שמציג הסבר אחר לחלוטין לסכסוכי בוגי־בנט. לטענת אותם גורמים, זה לא בוגי מול בנט אלא יותר בוגי נגד שאר העולם. "שים לב שמאז שהוא מונה לשר ביטחון הצליח יעלון להסתכסך עם לא מעט גורמים, בהם כאלו שעל פניו לא היה צורך להסתכסך איתם", מתרעמים יודעי דבר במפלגתו של יעלון.
"זה קרה עם השר ארדן בנושא תיק הגנת העורף. אותו דבר עם השר דנון, שמונה בקדנציה הקודמת לסגנו של יעלון, ובמקום לקחת עליו פטרונות וליהנות מכוחו הפוליטי במפלגה, הוא חנק אותו במשרד עד שזה התפוצץ. גם עם גדעון סער היחסים לא היו משהו. יעלון רב גם עם לא מעט מקבוצות המתיישבים בליכוד, שהיו מגדולי תומכיו כשהוא רק הגיע לליכוד ב־2009. הוא התעמת לאחרונה עם סגנו הנוכחי, בן־דהן, שוב בנושא הסמכויות. הוא הסתכסך עם יריב לוין וזאב אלקין, ועם שניהם זה קרה במהלך כהונתם כיושבי ראש ועדת החוץ והביטחון".
אחד ההסברים שחוזרים על עצמם במערכת הפוליטית בנוגע לסכסוך בנט־יעלון קשור לאכזבתם של לא מעט אנשים מתפקודו של יעלון כשר ביטחון. "כולם ציפו שאחרי ברק יגיע מהפך במשרד", אומרים בכירים בליכוד ובבית היהודי, "וזה לא קרה. ולא מדובר רק בדברים הגדולים, שלהם אחראי בסופו של דבר נתניהו, אלא על נושאים שוטפים שקשורים להתיישבות ובעמידה מול פקידי המנהל האזרחי". אותם בכירים שמים את האצבע על ההבדל בין יעלון בתקופתו כשר לעניינים אסטרטגיים, שם הוא לא התקוטט עם איש, לעומת יעלון כשר ביטחון שהספיק לריב כמעט עם כולם.
והנה עוד הסבר למתיחות המתמשכת מול בנט ומול שרי הליכוד האחרים. "בוגי הוא איש שהולך עם המערכת", מאפיינים אותו גורמים בכירים בממשלה. "המשמעות של זה היא שבנושאים של התיישבות הוא בן ערובה של הפקידות שלו. הוא גם בן ערובה של המערכת הצבאית. הוא והרמטכ"ל הם כמו שני תאומים סיאמיים. הוא לא מאתגר את אנשי הצבא. רבים בהתיישבות ציפו ממנו למהפכות, והוא פשוט לא היה מסוגל להביא את זה".
מנגד, מהצד של יעלון, לא רק שהדברים נראו אחרת, אלא שהוא אף הרגיש שנוהגים בו בכפיות טובה. לשיטתו הוא דווקא פעל רבות למען ההתיישבות, וראה ביחס של נציגיה כלפיו חוסר הוגנות וחוסר הכרת הטוב. "בוגי הוא אדם מאוד רגיש", מגדיר אותו אדם שמכיר אותו מאז שעבר לעולם הפוליטי. "הוא עצמו סיפר שהפך לימני לאחר שגילה שערפאת רימה אותו. אחר כך הגיע לליכוד כי כעס על מופז ועל שרון שפיטרו אותו מהצבא. הוא אדם מאוד רגיש. אם מעליבים אותו הוא נעלב".
כהוכחה לכך מזכירים מקורבי יעלון את העובדה שאנשיו תדרכו את כלי התקשורת שהוא דווקא התנגד להחלטה לבנות 300 יחידות דיור בבית־אל, ושהוא אף השתבח בהתנגדות שלו וטען כי מדובר בפרס לעבריינים. "הרי פוליטית זה מאוד לא חכם", מסבירים הגורמים. "איך אדם שרוצה להיבחר לראשות הליכוד מוכן לכאורה לפגוע בעצמו פוליטית? התשובה לכך פשוטה, כי הוא נעלב. הוא סובל מרגישות יתר, וזה גם חלק מהסיפור עם נפתלי. זה התחיל עם מחלוקות ביחס להתיישבות ביהודה ושומרון, וזה נמשך בוויכוחים ענייניים במבצע 'צוק איתן'. אבל אצל יעלון כל ויכוח ענייני נתפס כפגיעה אישית בו".
כמעט כל מי ששוחחנו איתו ציין שהשיא השלילי ביחסיהם של השניים נרשם כחודשיים־שלושה לפני הבחירות, כאשר בנט תכנן להיות שר ביטחון. הסקרים הציגו אז נתונים מחמיאים לבית היהודי, הרבה לפני ההתרסקות בבחירות. "זה שבר את יעלון לגמרי", מעידים אנשים שנמצאים בקשר איתו. "כל מערכת הבחירות הוא חי בתחושה שסגרו מעל הראש שלו שבנט יחליף אותו. הוא גם יצא נגד הבית היהודי במהלך מערכת הבחירות, בניגוד לקו הרשמי של נתניהו והליכוד. באופן טבעי, המצב הזה גרם להרבה מתח ביניהם. ברגע שאחד מהם מתדרך נגד השני ואז הוא מתדרך נגדו בחזרה, זה מוביל למצב שאף אחד כבר לא זוכר איך זה התחיל. זו דינמיקה שכבר מוזנת מאליה".
אבל בסיפור של בנט־בוגי יש אסכולה נוספת, מעניינת לא פחות מהאחרות. לגישת המצדדים בה, זה בכלל לא יעלון. זה נתניהו. "הרי בנט לא ממש יכול לתקוף את נתניהו, אז יותר נוח לו ללכת על הראש של בוגי", מסבירים האוחזים בגישה זו. "קח לדוגמה את הסערה סביב הבתים בבית־אל. בפועל נתניהו הוא זה שלא נתן את האור הירוק, אבל כולם הלכו על הראש של בוגי. זה לא שלבוגי לא הייתה אחריות. לא מעט חודשים הסיפור שם נתקע בגלל ויכוח של משרד הביטחון מול המשרד לביטחון פנים מי ישלם את עלות הפינוי של מחנה מג"ב לטובת הקמת השכונה החלופית. אבל ראש הממשלה הוא זה שמנע שם בנייה. בנט ידע מי באמת מעכב את הבנייה ועדיין הוא בחר לתקוף את בוגי, כי את נתניהו הרבה יותר קשה לו לתקוף".
אבל, כאמור, ישנם גם מי שמשוכנעים שחלק גדול מהוויכוחים בין השניים נובע מתפיסות עולם שונות ומחילוקי דעות ענייניים. מבצע 'צוק איתן' והוויכוח סביב התקציב הם שתי דוגמאות טובות לכך. "יש ביניהם מחלוקת אמיתית על תפיסת הביטחון של ישראל", מציין אחד מאותם גורמים. "בוגי מגיע מתוך תפיסה של גיבוי מלא למערכת הצבאית. אי אפשר להכניס סיכה בינו ובין הרמטכ"ל, הם מתואמים לחלוטין. גם בנושא תקציב הביטחון. מצד שני, בנט לא מגיע מעמדה של רמטכ"ל לשעבר, אלא לכל היותר של קצין זוטר בסיירת מובחרת. הוא אינו מכיר את המערכת בכללותה ואת כל השיקולים, ולכן התפיסות שונות".
אנשים שעבדו עם בנט מחזקים גם הם את ההסבר הזה: "לבנט יש עמדה עקבית שמערכת הביטחון צריכה להתייעל. את ועדת לוקר הקימו בגלל התקציב הקודם, וגם אז בנט אמר דברים דומים על מערכת הביטחון. משום מה כולם פתאום מופתעים מחדש, אבל זה דבר שהוא חוזר ואומר באופן עקבי. הוא תמיד יצדד בצד שדוחף להתייעלות. הוא הרי רב בעבר עם ועדים ודרש מהם התייעלות, והם תקפו אותו על זה".
מקרה אחר שגרר עימות חזיתי בין יעלון לבנט, אך פחות סוקר בתקשורת, קשור בתוואי גדר ההפרדה באזור גוש עציון. נוצר שם שיתוף פעולה נדיר בין נציגי המתיישבים היהודים, תושבי האזור הפלסטינים והארגונים הירוקים, במאבק נגד בניית הגדר. כשהנושא הובא בפני הממשלה דרש יעלון להקים את הגדר, ואילו בנט התנגד נחרצות. הסיבות להתנגדות לבניית הגדר היו מגוונות – מנימוקים ביטחוניים ועד אתר מורשת עולמי שנמצא במקום. בשלב שבו נתניהו החל להרצות בישיבת הממשלה על אותו אתר מורשת ובחר ללכת לזווית ההיסטורית של הסיפור, הבינו בנט ויעלון שהכרעה בין השניים לא תהיה במקרה הזה. ואכן, לבסוף הוחלט שלא להחליט.
ובכל זאת, לא היה אדם אחד ששוחחנו איתו שלא הזכיר גם את המתח האישי בין השניים, גם אם מתלווה אליו מחלוקת עקרונית ומהותית. "באיזשהו מקום בוגי רואה את זה כמאבק ביורש פוטנציאלי לתפקיד שר הביטחון", מגדירים זאת אנשים שמכירים את השניים היטב. גורמים אחרים, דווקא מתוך הליכוד, מסבירים בפשטות: "בנט מסתכל מהצד ורואה שיעלון לא זוכה לגיבוי אפילו בתוך הליכוד. אז הוא אומר לעצמו - אם בליכוד לא מגבים את יעלון, למה שאני אעמוד מהצד ואשתוק".
עבור אנשיו של יעלון מדובר בסיטואציה ברורה מאוד. "זו האובססיה של בנט כלפי בוגי", הם מאשימים. "הוא רצה להיות שר הביטחון ולא קיבל. הוא גם יודע שכל עוד בוגי שם זה לא יקרה". אגב, בהקשר האישי יעלון יכול לשאוב עידוד מהאופן שבו רואים בסביבת נתניהו את שאיפתו של בנט להגיע יום אחד ללשכת שר הביטחון.
"לכולם ברור שכל עוד נתניהו ראש הממשלה תיק הביטחון לא יהיה בידיו של בנט, גם אם יהיה צריך ללכת על זה שוב לבחירות", אומרים שם. "משרד החוץ זה סיפור אחר. אבל אחרי הטראומה שהייתה לנתניהו ב'צוק איתן', כשהוא ראה את ההתנהלות של בנט בקבינט ומחוץ לקבינט, את משרד הביטחון הוא כבר לא יפקיד בידיו. נקודה. הוא הרי כינה את בנט 'ממריד קצינים'. זה הרבה מעבר ליריבות האישית. גם מבחינה מקצועית טהורה, אליבא דנתניהו אין אפשרות שבנט יהיה בעתיד שר ביטחון".
זווית אחרת קשורה בהבדל שנוצר בין פעילות הקבינט בממשלה הקודמת לפעילותו בממשלה הנוכחית. בקדנציה הקודמת הקבינט היה פעיל. כונסו בו דיונים כמעט בכל נושא, והוא זה שקיבל את ההחלטות המכריעות. בקדנציה הזו הקבינט מיובש, בין השאר בשל גודלו. מרבית הדברים נסגרים בין נתניהו ליעלון. מבחינת בנט זו עוד סיבה לא להיות מרוצה ולנסות לאתגר את יעלון.
בשיחה שהתקיימה בעבר בין יעלון ובין אדם שמקורב לבנט, תיאר שר הביטחון את בנט באופן הבא (לא כציטוט מדויק, אלא על פי זיכרונו של האיש): 'נפתלי זה בליל של סיסמאות עם מעט מאוד תוכן, שמעורבב בהרבה מאוד תקשורת. התרכיב הזה לא ייתן שום דבר מלבד הרבה רוח לסובבים אותו'. מבחינתו, בנט עוסק ברווח שיושג עכשיו או בעוד רגע ופועל לשמור את עצמו רלוונטי בקרב הציבור, מתוך הנחה שדברים פשוט יקרו בזכות זה. את עצמו רואה יעלון כהפך המוחלט. אולי זה גם מסביר את הדרך שבה כל אחד מהם תופס את העימות ביניהם. אחד האנשים שאיתם שוחחנו הגדיר זאת כך: מבחינתו של נפתלי, עימות מול בוגי בונה אותו. מבחינת בוגי, עימות מול נפתלי מעצבן אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם