קנדה: המוביל בסקרים – סוציאליסט חסר ניסיון
המפלגה הדמוקרטית החדשה בראשות תום מולקייר אוחזת ביתרון לקראת הבחירות באוקטובר, אף שהעובדה שחבריה מעולם לא אחזו בתפקיד שרים עשויה להיות בעוכריה
תום מולקייר פותח את קמפיין הבחירות שלו בקנדה בשטח שאינו מוכר למנהיגי המפלגה הדמוקרטית החדשה – בעמדת הובלה. המקום שאליו יגיע בסיום המרוץ תלוי בריסון הבסיס הקנאי של מפלגתו, וביכולתו לחמוק ממתקפות על מדיניותו הכלכלית ועל מוכנותו למשול.
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- אובמה: "איראן כיבדה את הסכמי הגרעין בעבר"
- העסקה האמיתית: מקדונלד'ס מגיעה לאיראן?
- פיוס במבחן: מצרים נגד "ההתערבות הקטארית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראש הממשלה הקנדי סטיבן הרפר הוציא לדרך את הקמפיין באופן רשמי ביום ראשון לקראת הבחירות, שייערכו ב-19 באוקטובר, לאחר חודשיים שבהם הראו הסקרים כי מולקייר - עורך דין בן שישים שעומד בראש המפלגה, שמעולם לא הרכיבה ממשלה - מוביל בפער קטן אך יציב.
הדמוקרטים החדשים מעוניינים בהעלאת מסי החברות, בקביעת שכר מינימום של 15 דולרים קנדיים ובסבסוד לאומי למעונות יום, אבל כבר שינו את עמדתם בניגוד לשורשיהם הסוציאליסטיים, למשל באמצעות זניחת הקריאה להלאמת הבנקים. ובכל זאת, הסיכוי לניצחון מצד מפלגת שמאל שבה חברים מועטים בעלי ניסיון ממשלתי מאיימת להבהיל את המשקיעים, לערער את מעמד הדולר הקנדי החלש גם כך, ולספק מקרה מבחן חדש על האופן שבו מתמודד מועמד אקטיביסט נגד פקיד ממשל התומך בצעדי צנע.
מוניק ז'רום-פורגט, שרת האוצר לשעבר של קוויבק ועמיתה של מולקייר בקבינט מימיו כפוליטיקאי ליברלי מחוזי, אמרה כי "אם הדמוקרטים לא ינצחו עם תום, פוליטיקאי כה נבון שאינו מהענף השמאלי מאוד של המפלגה, אני מסופקת אם הם ינצחו עם מישהו".
המפלגה הדמוקרטית החדשה נוסדה ב-1961, ואף שלעתים היא עמדה בשוויון כוחות אל מול מפלגות אחרות, היא מעולם לא סיימה במקום טוב יותר מהשלישי בבחירות הלאומיות עד שנת 2011. באותה שנה הוביל מנהיגה דאז ג'ק לייטון פריצת דרך שהתבססה בעיקר על קוויבק, שבה מולקייר היה סגנו. המפלגה זכתה במספר המושבים השני בגובהו בבית המחוקקים, והפכה רשמית למנהיגת האופוזיציה.
בריאן מס, איש המפלגה שנבחר לראשונה ב-2002, סיפר כי הוא "תומך בג'ק לייטון. אני זוכר את הימים שבהם היינו יכולים להיכנס יחדיו למיני-ואן". לפתע היה למפלגה מאה מחוקקים – יותר ממספר כפול מהשיא שלה בעבר - ואז לייטון מת, ומולקייר זכה במרוץ על ההנהגה כמועמד של פשרה.
תחת מנהיגה החדש צנחו נתוני הסקרים של המפלגה, וזו התבוססה בבוץ מאחורי השמרנים והליברלים המתעוררים, שהוביל ג'סטין טרודו, בנו של ראש הממשלה לשעבר פייר טרודו. המפנה החל באביב, והואץ על ידי ניצחון מפתיע של הדמוקרטים החדשים באלברטה, בסיסו של רה"מ הרפר ומקום מרבצי הנפט הקנדיים, מה שהעניק למפלגה הפדרלית אמינות כחלופת ממשל חיונית.
מולקייר גם הרוויח מכך שהשמרנים התעלמו ממנו במהלך מתקפת תעמולת הבחירות נגד טרודו, יריבו על נתח מבוסס של מצביעים שמבקשים שינוי. בימים האחרונים הרפר הכיר טקטית במעמד ההובלה של מולקייר באמצעות כך שהפנה את תותחיו לעבר המפלגה הדמוקרטית החדשה כזו שבהובלת פוליטיקאי אופורטוניסטי "תהרוס את הכלכלה שלנו".
המפלגה הדמוקרטית החדשה וקודמתה זכו בשלטון בשש מחוזות במהלך השנים, אבל חוסר הניסיון שלה הוביל אותה לעתים קרובות שלא בדרך הישר. לאחר ניצחון מפתיע באונטריו ב-1990, הממשלה של בוב ראה התפצלה במהירות בין בסיסה השמאלי ובין הפרגמטים שבה בתקופת מיתון כלכלי. "עשינו יותר מדי", כתב ראה ב"מחאה לשלטון"ספר שפרסם ב-2006, "כבר באותה שנה ראשונה היו מחלוקות דרמטיות בין הפזרנים לחסכנים, בין המנהלים ואנשי הלוביינג".
הממשלה זנחה באופן מעורר מחלוקת את אחת ההבטחות המרכזיות של הממשלה - בעלות ציבורית על כל ביטוחי הרכב - בשביל להתמקד בכלכלה. "המעבר ממפלגה של מחאה לממשלה מכהנת היה קשה יותר משחשבנו", ציין ראה. הוא הפסיד בבחירות הבאות, והמפלגה הידרדרה לשלישית בגודלה באונטריו.
מולקייר, השני מבין עשרה ילדים, עבד בשירות הציבורי לפני שנבחר כנציג המפלגה הליברלית בקוויבק. הוא כיהן כשר לאיכות הסביבה, התעמת עם ראש הממשלה שלו על מיזם פיתוח והתפטר מהקבינט במקום לקבל את מרותו. ב-2007 הוא התמודד במפלגה הפדרלית וזכה במושב הליברלי הוותיק, מדרך רגל שהוביל מאוחר יותר לפריצה ב-2011.
המפלגה המשיכה לרכך את דימוייה: היא הסירה אזכורים של "סוציאליזם" מחוקתה, אף שנותרה חלק מ"וצאיליסט אינטרנשיונל" אגודה עולמית של מפלגות שמאל. היא זנחה קריאות להיפרד מנאט"ו, והורידה את הטון בכל הקשור למדיניות נגד סחר חופשי.
ובעוד שמולקייר הוא פרגמטיסט מהמרכז, תומכיו הנאמנים מהשמאל כמו המחוקקת הפורשת ליבי דיוויס אומרים כי הם מקבלים "תחושת אחריות על הכיוון שאליו פונה המפלגה". סטיבן לואיס, ראש המפלגה באונטריו בעבר, שאביו הוביל את המפלגה הלאומית, אמר כי עמדות מקובעות פוליטיות הן מיושנות, אך ציין כי המפלגה נותרת נאמנה לשורשיה. "הרעיון של מפלגה סוציאל-דמוקרטית שתעלה לשלטון בפעם הראשונה של ההיסטוריה הפדרלית של ארצה כה מהמם בהשלכותיו, עד שסביר להניח כי זה יפחית המתחים הטבעיים שעוד יצוצו", הוא אמר.
מולקייר עוד לא אמר הרבה על האופן שבו מפלגתו תפעל בשביל לדרבן את הצמיחה בקנדה, שבה זעזוע בשוק הנפט ופיגור בייצוא הובילו לחמישה חודשי פיחות כלכלי. מתוך ארבע הצעות להנחת צינורות הנפט במדינה הוא תומך רק באחת, "נרג'י איסט" שמצויה תחת לחץ גדול במכורתו קוויבק. יועץ אחד הכיר בעובדה שמולקייר אינו יכול להתמודד על עמדת ראש הממשלה אם יתנגד לכל הצינורות, ועל כן באחרונה הוא ביקר את הליך האישור של 'אנרג'י איסט' במקום את הצינור עצמו.
ספר המדיניות של המפלגה משנת 2013 קורא לקביעת שיעור מס על רווחי הון דומה לזה של משכורות, לשמירה על "מדיניות של ריבית נמוכה", להגבלת מיזוגי בנקים, ליצירת "שוק פחמן מחולל רווחים ולאילוץ חברות "לשלם חלק צודק", אך לא עוסק באופן שבו יעלה את מס החברות.
כחלק מהקמפיין שלו הזהיר הרפר שממשלה בראשות הדמוקרטים החדשים "תאמץ מדיניות דומה לזו של יוון: בזבוז ללא גבולות, גירעון גדול ומסים גדולים יותר". מה שמוסיף לאי הוודאות הוא חוסר ההיכרות עם מולקייר עצמו מחוץ לקוויבק – בייחוד בהשוואה להרפר, שעמד בראש הממשלה מאז 2006, ולטרודו, שגדל כשעיני האומה נשואות אליו. מולקייר, שזכה בתהילה בשל מתקפותיו על הרפר בבית המחוקקים, עוסק רבות בשורשים של משפחתו ממעמד הביניים ובאתיקת העבודה הקשה שלו.
חברי הפרלמנט של מפלגתו מספרים כי מדובר באדם פרטי, וכמי שכיהן בעבר כמוציא לפועל של לייטון הוא זכה את הגינוי "תום הזועם". טרודו, אשר מושך קהלים גדולים בעצרות שלו אבל מזדנב מאחורי מולקייר בסקרים על אודות מי יהיה ראש הממשלה הטוב ביותר, מקווה לצייר את מנהיג המפלגה הדמוקרטית כמי שאוחז במזג דומה לזה של הרפר. צ'רלי אנגוס, מחוקק ותיק של המפלגה, אמר כי "תום צריך להבטיח מחדש לעם כי הוא בשר ודם. הוא למד קירוי גגות באוניברסיטה. כאשר אני מספר זאת לאנשים, זה עונה על כל מיני ספקות שלהם".
אנגוס הוסיף כי המפלגה נהגה לחשוב שמטרתה הייתה "להיות המצפון של העם", במקום לנצח. כעת "הבסיס שלנו מבין שהעניין הוא להרכיב ממשלה". לדבריו, "התבגרנו. אני לא חושב שמשמעות הדבר היא שמכרנו את הערכים שלנו. פשוט נשארנו ממוקדים במה שהקנדים רוצים מאיתנו, שזו ממשלה חלופית ופרוגרסיבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם