איראן, הסיפור האמיתי: מעדכנים את תחזיות הגרעין
במתקפת טילים מלב ים או בסיוע מורדים מקומיים, בפעולה צבאית מתוכננת או במצבע נועז שלא קיבל את אישור הממשלה: ספרים רבים מנסים לנחש איך תצליח ישראל למנוע מהאייתוללות להגיע אל היעד
ישראל היא אולי המדינה היחידה על פני כדור הארץ שהצליחה להשמיד תוכניות גרעין של מדינות עוינות. עד כה מיוחסת לה השמדתן של שתי תוכניות כאלה: הפצצת הכור הגרעיני העיראקי ב־1982, פעולה שישראל מודה בה באופן רשמי, והשמדת כור שנבנה בסוריה בסיוען של צפון־קוריאה ואיראן, ולפי מקורות זרים הופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר ב־2007. אז היו שהגדירו את המתקפה הזו כהתגרות מיותרת שתערער את היציבות באזור; כיום לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו השתלטו כוחות דאעש על כור גרעיני סורי.
עוד כותרות ב-nrg:
- פסיקת המסתננים: בבית היהודי הגישו חוק עוקף בג"ץ
- ארה"ב פועלת נגד הגדרת ישראל כ"כובשת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
על פי מקורות זרים וישראליים, עמלה ישראל זה תקופה ארוכה על שיבוש תוכנית גרעינית נוספת – זו של איראן. בעוד לאמריקנים לקח בשעתם לא יותר משלוש שנים לבנות את הפצצות שהשמידו את הירושימה ונאגסאקי, האיראנים מנסים לחצות את הרף הטכנולוגי הזה כבר למעלה מ־25 שנה, ללא הצלחה. שוב ושוב גילו המדענים כי הם מקבלים ציוד פגום, שמישהו טיפל בו לפני שהגיע לידיהם.
בנוסף לכך, בין השנים 2007 ו־2011 חוסלו לא פחות מחמישה מדעני גרעין איראנים – האחד באמצעות גזים רעילים שבקעו מתנור חימום בביתו, שני באמצעות פצצה שהוטמנה באופנוע שחנה ליד ביתו, ושלושת האחרים מצאו את מותם מידי אופנוענים שעקפו את רכבם בזמן נסיעה. פעולות אלו יוחסו בדרך כלל על ידי מקורות זרים ליחידת "כידון" של המוסד הישראלי. ישראל מעולם לא נטלה עליהן אחריות, אך בשבוע שעבר אמר שר הביטחון משה יעלון בריאיון ל"דר שפיגל" כי הוא "אינו אחראי לחייהם של מדענים איראנים", ובכך שיגר רמז ברור באשר ליד הנעלמה שקיפדה את חייהם של מומחי גרעין בעבר.
תקריות אחרות סביב פרויקט הגרעין האיראני, כמו פיצוצים מסתוריים בבסיסי טילים ובמפעלים לייצור פלדה, יוחסו גם הן לישראל. בדצמבר 2011 נהרגו בפיצוץ כזה כמה עשרות אנשים, רובם אנשי משמרות המהפכה, ובהם גנרל שהיה אחראי על פיתוח הטילים ארוכי הטווח שיכולים לפגוע גם ביעדים באירופה. והיו גם תוכנות חבלה מתוחכמות שחדרו למחשבים איראניים, חוללו בהם שמות, ואף גרמו נזק פיזי למתקני הגרעין. הבולטת שבהן, "סטוקסנט", שיבשה בהדרגה החל משנת 2009 את פעילותו של מתקן העשרת האורניום הראשי של איראן בנתנז ואתרים נוספים. מעריכים שיותר מ־30 אלף מחשבים באיראן נדבקו בתולעת, שלדברי מקורות זרים פותחה במשותף על ידי ישראל וארה"ב ואף נוסתה בכור בדימונה, על צנטריפוגות שנבנו במיוחד למטרה זו.
לאורך השנים כתבו לא מעט סופרים ישראלים עלילות בדיוניות או בדיוניות־למחצה על המלחמה הסמויה של ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית. לרוב התקשה הדמיון להרחיק לכת מעבר לפעולות הנועזות והדרמטיות שאירעו במציאות, ומן הסתם רק חלקן הקטן התפרסם ברבים. היו גם כאלה שניסו לחזות את היום שאחרי, את התנהלותה של ישראל ביום שבו הרפובליקה האסלאמית תהפוך למעצמה גרעינית דה־פקטו, או יותר מכך – את התגובה הישראלית למהלומה גרעינית מצד איראן. בעקבות ההסכם שנחתם בחודש שעבר בז'נבה, והעניק הכשר לפעילות בכורים האיראניים, שוחחנו עם כמה ממחברי הספרים הללו כדי להשוות בין תרחישים למציאות, ולשמוע מהם מה לדעתם יהיה הצעד הבא במשחק השחמט ארוך השנים הזה.
חיילי היחידות המובחרות נערכו בעמדותיהם באזרבייג'ן על גבול איראן. עוד מעט ייכנס הרמטכ"ל עם אלופי צה"ל אל הבור. אות הזינוק קרוב מאוד, אך משום מה חולפות דקות יקרות, והוא עדיין לא ניתן. בירור קצר מעלה את הסיבה לשיהוי. ראש הממשלה מנסה להשיג הסכמה של נשיא ארה"ב ברגע האחרון, ולו בשתיקה, אך דומה שהנשיא נותר שבוי בהיסוסיו, חרף ראיות חותכות שאיראן שועטת במהירות אל הפצצה.
ואז הגיעה כרעם ביום בהיר הידיעה. "חמינאי גוסס", שתי מילים בלבד. ראש הממשלה הוא שמעדכן את המטה. לשנייה נופלת דומייה. "מה קרה?" שואל ראש הממשלה, "אל תתנו לאבל הכבד לשתק את המבצע".
"אז אני מבין שמותו של חובב ציון זה יכול לשמש אות הזינוק", אומר הרמטכ"ל. "כן", מאשר ראש הממשלה, "זה אולי אפילו אות משמיים".
(...) ואכן נפתח מיד שלב שיתוק המערכות באיראן רבתי, בעיקר סביב מתקני הגרעין השונים, בסיס פרצ'ין ועמדות ההגנה האוויריות. עלטה כבדה עוטפת את הרפובליקה האסלאמית, ממש בשעה שמנהיגה העליון עושה דרכו השמיימה.
(מתוך "רוחות מלחמה גרעינית", הוצאת עם עובד, 2105)
אורי שטנדל, שפרסם לאחרונה את הספר "רוחות מלחמה גרעינית", הוא עורך דין ומזרחן שייעץ בעבר לראשי ממשלות ישראל בענייני ערבים ומיעוטים. בספרו הוא מתאר מבצע מתוחכם שכולל חדירה לחוגים הבכירים ביותר באיראן: כפיל של מדען אטום רוסי נשלח על ידי המוסד אל לב תוכנית הגרעין האיראנית, כדי ללמוד על המתרחש שם. הסוכן מצויד גם בתוכנה בשם "צפריר", שמסוגלת לחבל בהתקדמות הפרויקט. במקביל מצליח המוסד להחדיר רופא לסביבתו הקרובה של המנהיג העליון חמינאי.
"המסכת העובדתית ששימשה רקע לספר מבוססת כולה על מקורות גלויים מהארץ ומהעולם", אומר שטנדל. "ההיקף הנרחב של החומרים שאספתי אפשר לי ללמוד את הנושא, אפילו לחיות אותו. הספר בכללותו הוא עלילתי לחלוטין, ועם זאת הוא אינו מנותק מן המציאות הגועשת. בצד גיבורי העלילה המומצאים, ישנן בקרב הנפשות הפועלות בספר גם דמויות אמיתיות בהחלט שאני משרטט את דמות דיוקנן תוך ניסיון ללמוד אותן לעומק – לא רק עלי חמינאי אלא גם בנו מוג'תבא, השואף לרשת אותו, או עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה. אני מרשה לעצמי לנתח - או ליתר דיוק: לשקף ספרותית - את הרציונליות של ההנהגה האיראנית במבחן ההשלכות של האמונה השיעית הקנאית ושל השנאה התהומית כלפי ארצות הברית וישראל.
"השערות מסוימות שהגעתי אליהן על סמך מקורות בלתי מסווגים, ייתכן שיתגלו כתואמות הערכות מצב הנידונות בחדרי־חדרים במוסד, בסי־איי־אי או בכל גוף ביון אחר לא מן הנמנע שגיבור הספר, סגן ראש המוסד אלעל סטרוגוב, מגיע לתובנות נכונות, ועל בסיסן הוא מנהל את רשת הריגול שפרס באיראן. גם הסיטואציה של סוכן שתול שהופך לרופאו האישי של עלי חמינאי היא דמיונית על פניה, ועדיין תיתכן הימצאות מרגל ישראלי בכסות זו או אחרת סמוך מאוד למנהיג העליון של איראן".
להערכתך, האיראנים מחזיקים כעת בנשק גרעיני?
"לשאלה הזו אין אפשרות להשיב נחרצות, אלא אם אכן נשתל מרגל בשר ודם בתוך ליבת הפיתוח הגרעיני. המעקב הצמוד באמצעים טכנולוגיים איננו מספיק, והפיקוח החיצוני עד כה היה מוגבל ביותר ובעל נקודות תורפה. כך למשל העובדה שמפקחי האו"ם נמנעה הגישה לבסיס בפרצ'ין, שבו ייתכן כי נערכו ניסויים בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. לא נפתחו לרווחה גם שערי כור המים הכבדים באראק, שם לפי החשד מפתחת איראן פצצה מפלוטוניום, הנוחה יותר למזעור ולהרכבה על טיל.
"עם זאת אני מעריך שעדיין אין לאיראן נשק גרעיני. בשנת 2011 אמנם הביע ראש המוסד מאיר דגן את דעתו כי בתוך ארבע שנים תגיע הרפובליקה האסלאמית לפצצה, אבל מאז נערכו פעולות יעילות למדי לעיכוב התהליך. נראה לי שאיראן אף גזרה על עצמה האטה מסוימת, בעיקר כדי לא לסכן את השלמת המשא ומתן עם המעצמות לשביעות רצונה. בזמן הקרוב, עד הסרת הסנקציות, עדיין צפויה זהירות מרבית מצד איראן, וכנראה גם תקופה מסוימת אחר כך. סביר אף להניח שיש מחלוקת פנימית בהנהגה בטהרן לגבי המשך הפרויקט, אבל ברור לחלוטין שבנקודת זמן לא רחוקה בעתיד תחדש איראן את מאמציה להפוך למדינת סף גרעינית, וגם לחצות את הסף. בהקשר זה צריך לזכור שחמינאי, החדור אמונה עמוקה בצורך להשמיד את ישראל, סובל מסרטן מתקדם, וערפל עוטף את השאלה מי יירש אותו ומה תהיה דמותה של ההנהגה האיראנית לאחר מותו. גם סיום כהונתו של אובמה כבר קרוב, וגם במקרה הזה אין לדעת מי יבוא במקומו".
לאור חתימת ההסכם בין איראן למעצמות, איך לדעתך תנהג ישראל במציאות החדשה שנוצרה?
"אין ספק שההסכם מעמיד את ישראל במצב מורכב ביותר, בעיקר מפני שהיכולת שלה לפעול לבדה ובניגוד לעמדת ארה"ב, היא מצומצמת מאוד. לא נראה לי שישראל תחליט חד־צדדית על תקיפת מתקני הגרעין, כל עוד אין ודאות שאיראן מפרה את ההסכם בהפרה היורדת לשורשו. בשלב הנוכחי ישראל צריכה להשקיע את כל המאמצים במניעת אישורו של ההסכם בקונגרס, כולל התגברות על וטו נשיאותי. אם יתברר שאין סיכוי לדחיית ההסכם, רצוי להגיע להסכמה על פיצוי משמעותי לישראל באמצעות חיזוק כוחה הצבאי, ועל הגברת המאמץ המודיעיני המשותף כדי לזהות הפרות מצד איראן. הסכמה כזאת ראוי שתכלול אישור לפעולת תקיפה ישראלית, אם וכאשר יתברר שאיראן מחדשת בחשאי את המירוץ שלה לנשק גרעיני.
"במקביל על ישראל לנצל את המצב לכינון שיתוף פעולה עם מדינות ערביות הרואות איתה עין בעין את הסכנה האיראנית. למרות הקושי העצום לפעול בניגוד לעמדת ארה"ב, רצוי לשקול פעולות מוגבלות שיהיה בהן כדי לפגוע בפיתוח הגרעיני אם יתחדש, כשתנאי הכרחי הוא שלא להשאיר טביעת אצבעות ישראלית בפעולות כאלה. כן, אולי זו משימה בלתי אפשרית".
בימים אלה התחיל שטנדל לשקוד על הוצאת מהדורה אנגלית של "רוחות מלחמה גרעינית", וגם על תרגום לפרסית. מאוחר יותר צפוי הספר לראות אור גם ברוסית. לדברי המחבר, הוא לא ביקש את אישור הצנזורה לספרו, "מפני שאין בו אף עובדה שהגיעה אליי ממסמך מסווג או מאיזה מקור סודי. הנושא נידון שתי וערב מעל כל במה, ללא כל הגבלה, ולכן לא ראיתי חובה להגיש את הספר לצנזורה - לא מהבחינה החוקית, ולא מתוך רצון למנוע נזק כלשהו. להפך, הספר מציג את הרפובליקה האסלאמית כפי שהיא, חושף את הסכנות האורבות לעולם מנשק גרעיני שיהיה בידיה, וממחיש עד כמה קשה המעקב אחרי פעילותה החשאית".
...מתוסכל ושבור מכישלון שיגור הטילים שלו על ישראל, התיצב חמינאי נכלם מול עשרות המאמינים בחדר התפילה בבונקר הנצור שלו. הוא גייס את שארית כוחותיו ודיבר אל המיקרופון: "אחיי המוסלמים, קרובה שעתנו למות. הנבערים מכים על דלתותינו ובעוד זמן קצר יחדרו כנראה את ההגנה האחרונה שנותרה לנו. הציונים נצלו. אללה הרחום בחר להשאירם בחיים. לאללה יש תוכנית גדולה שאינה ידועה לנו. עינינו ומוחותינו האנושיים חלשים ומוגבלים מכדי לראות את תוכנית האל".
קול נפץ אדיר נשמע ברחבי הבונקר. המורדים הצליחו לבסוף לחדור פנימה.
("אני הנבחר", הוצאת מעריב – הד ארצי, 2005)
למהלכי המלחמה הדמיוניים שמשרטט שבתאי שובל, כדאי להתייחס ברצינות רבה: אחרי הכול, שובל שימש כאחראי על כתיבת תרחישים עתידיים עבור מערכת הביטחון, וכיום הוא בעלים של חברת היי־טק שמתמקדת בתחום הביטחוני. לפני כעשור הוא פרסם את ספרו הבדיוני "אני הנבחר", המתאר כיצד בשנת 2009, בעקבות מרד שפרץ באיראן, מחליט חמינאי על מתקפת טילים לשטח ישראל. יחידות קומנדו ישראליות נשלחות לאיראן בניסיון לסייע למורדים לנטרל את הטילים לפני שיגורם, אך המשימה אינה נוחלת הצלחה. לבסוף מושמדים הטילים הודות לסוכן כפול שמשבש את תוכנת השיגור. האיראנים עוד מצליחים לשלח טילים מספינה לעבר וושינגטון, והספר מסתיים בלי שנדע אם הם פגעו במטרתם.
"התוכנית שמתוארת בספר לא מבוססת על חיסול היכולת הגרעינית האיראנית, מכיוון שצפיתי שלא ישראל ולא ארה"ב ינקטו פעולה צבאית מקיפה", אומר שובל. "במקום זאת, המטרה היא למנוע מלחמה שתפרוץ בין ישראל לאיראן הגרעינית. מי שמצליח לעשות זאת הוא האקר, ולא אסטרטגיה צבאית קוהרנטית ומובנית".
בספר, שנכתב ב־2003, צפה שובל שבשנת 2008 ייבחר בארה"ב נשיא מהמפלגה הדמוקרטית, בן מיעוטים – בספרו זהו יהודי דווקא. הנשיא הזה יקרא לשינוי במדיניות החוץ, יעדיף דיפלומטיה על פני מהלכים צבאיים, ויחתום עם איראן על הסכם שלמעשה יאפשר לה לפתח פצצה.
קיבלת תגובות מעניינות מיודעי דבר, בצד שלנו או בארה"ב?
"בגלל מגבלות שונות אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול לומר שבעבר האמריקנים האמינו שמכיוון שיש להם הכוח להפוך את איראן ל'מגרש חנייה', יכולת גרעינית איראנית לא מהווה מבחינתם איום. הספר, שתורגם לאנגלית, סייע לשכנע אותם שאיראן יכולה לאיים גם עליהם, וש'יציבות גרעינית' אינה תוצאה מובטחת. הם הבינו למשל שבמקרה ששלטון האייתוללות יקרוס, העולם בהכרח ייקלע למשבר גרעיני. דמיינו שסוריה הייתה מחזיקה היום בנשק גרעיני שעלול ליפול לידי דאעש, או ששליטים כמו קדאפי וסאדאם חוסיין היו מפתחים נשק כזה – האם מישהו היה יכול להבטיח שלא יעשו בו שימוש כצעד של ייאוש לפני נפילתם? בהיעדר ודאות כזו, מכה מקדימה מצד המערב הייתה הופכת לאופציה ממשית. אגב, גם איראנים פנו אליי וביקשו לתרגם את הספר, אך לא יכולתי לשתף פעולה".
שובל מודה כי לא צפה את העיכוב המתמשך בתוכנית הגרעין של איראן; פעולות כמו שתילת תוכנות זדוניות הופיעו בספר, אבל לא חיסול המדענים והפיצוצים המסתוריים באתרים צבאיים. את מהומות הסטודנטים שפרצו ב־2009 הוא חזה במדויק, כולל מותה של מפגינה שהופכת לסמל המחאה (במציאות הייתה זו נדא אקא־סולטן), רק שבתרחיש הספרותי הן התפתחו לכדי מרד כללי.
"היום איראן היא כנראה מדינת סף", אומר שובל. "הסכנה הברורה והמיידית היא שאיראן תנצל את כוחה הגרעיני כדי להפוך למעצמה החזקה באזור, באמצעות שליחים. ההגמוניה שלה תלך ותתחזק בעיראק, בסוריה, בלבנון ובהמשך בחצי האי ערב. כרגע ארה"ב בעיקר מבולבלת וחסרת כיוון, והיחידים שיכולים להאט את ההשתלטות האיראנית על האזור הם אנשי דאעש. אם שלטון האייתוללות לא יקרוס - אפשרות שהולכת ומתרחקת בעקבות הפרגמטיות בעידן רוחאני – ישראל תיאלץ להתמודד עם איראן חזקה יותר ומעזה יותר, שלא תהסס לשסות בה את חיזבאללה. רק אם יאבדו האיראנים את קור רוחם ויחצו קווים אדומים שיכפו על האמריקנים התערבות באזור, יש סיכוי לשינוי, וגם זה רק בתקופת הממשל הבא בוושינגטון.
"בינתיים, בזכות ההסכם, איראן נהנית מהכרה ואף מחיזור של המערב - ראה את רשימת שרי הכלכלה והחוץ האירופים שרוצים לבקר שם. עד שהציניות והעורמה של המשטר בטהרן ייחשפו, המערב מוותר על הניסיון להביא לשינוי שלטוני אמיתי שם. שימור המצב הקיים באיראן הופך לאינטרס של חברות נפט וטכנולוגיה, ובהמשך גם של יצרני נשק אירופים. כל עוד טהרן תשכיל לתמרן את המערב - המערב יאתרג אותה".
אתה רואה אפשרות שישראל תתקוף את הכור ללא אישור ארה"ב?
"ישראל לא יכולה לתקוף כאשר ארה"ב, גרמניה וצרפת מתפתלות כדי לזכות בחיבת משטר האייתוללות ובהון שלו. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו במשבצת של משביתי השמחה - אלה שצועקים 'זאב, זאב' ואף אחד לא מקשיב. ממש כמו צ'רציל, שנשמע ממורמר ולא רלוונטי מול שמחת החוגגים את ההסכם בין צ'מברלין להיטלר".
מאירופה יצאו עוד שתי משחתות ונושאות מטוסים. כמו במלחמת המפרץ, גם הפעם בריטניה וצרפת הצטרפו לאמריקאים (...) שר ההגנה האמריקאי התקשר לעמיתו הישראלי: "ההכנות בעיצומן. ישנה החלטה לצאת למתקפה בקרוב מאוד. אני אדאג ליידע אותך כשעה לפני תחילת התקיפה. בכל מקרה, אני סומך עליך שאתה יודע מה לעשות".
...הקבינט הביטחוני בישראל התכנס בפעם האחרונה לפני התקיפה הצפויה. למרות אי הוודאות לגבי הפגיעות הצפויות בעורף הישראלי והתנהגות השכנות מצפון, סוריה ולבנון, ובדרום - שלטון החמאס - האווירה בחדר הישיבות הייתה טובה ואף שמחה. "אנו נמצאים במצב הטוב ביותר שיכולנו להגיע אליו. לו היו שואלים כל אחד מאיתנו לפני יומיים על המצב, איש מאיתנו לא היה מנבא את מה שמתרחש ברגעים אלו. אלו רגעים מצוינים למדינת ישראל".
למשמע דברי ראש הממשלה, חייך לעצמו יהודה עציוני. הוא דווקא כן לקח בחשבון אפשרות כזו.
...כתבים זרים באיראן החלו לשדר אל העולם את המתיחות השוררת ברחובות טהרן. הם התמקמו במלונות היוקרה בעיר. מדי פעם כוונו המצלמות לעבר השמים במטרה לתור אחר מטוסים או טילים. רחובות טהרן התרוקנו כמעט כליל מתושבים. כולם היו ספונים בבתיהם, רוויי חששות לקראת הבלתי נודע. מראות מלחמת המפרץ והתקיפות המסיביות של האמריקאים בעיראק, היו לנגד עיניהם. היה ברור להם כי הם עומדים בפני ימים קשים מנשוא.
("קשת בשמי טהרן", הוצאת "תקוות החיים", 2010)
אורי עזר, העוסק ביומיום בייבוא ושיווק של תכשיטים, ניגש לכתיבת הספר "קשת בשמי טהרן" מיד לאחר שסיים לכתוב את "שתי דקות מגן העדן" - סיפור על משפחה ממחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה. "הספר ההוא הצריך תחקיר מעמיק, כולל אינספור שיחות עם אנשים ממגוון זרמים באסלאם. לאחר כשנתיים של קשר אינטימי עם אסלאמיסטים ואנשי דת, הבנתי יותר את המרחב שבו אנו חיים, המזרח התיכון. את הספר 'קשת בשמי טהרן' כתבתי מנקודת מבטו של נער נטול אינטרסים, מלבד ראיית הצדק. ראיתי את מדינת ישראל חלשה וחסרת אונים, את הנשיא האמריקני דאז ג'ורג' בוש כברווז צולע, חסר יכולת לבצע את מה שהוא מאמין בו. הוא ומנהיגי אירופה נמנעו מלעסוק בתפוח האדמה הלוהט - הגרעין האיראני.
"הנער שאימצתי את מבטו צופה בעולם שמתנהל כמו בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא לוקח אחריות תוך סיכון אישי כדי לאלץ את מנהיגי העולם לעשות מעשה, עד להכנעת השלטון האיראני. חבל שאף אחד מהמנהיגים לא קרא את הספר. ייתכן שאם היו מאמצים את הרעיון של הנער, היינו מגיעים מזמן להסכם טוב יותר עם האיראנים".
בתרחיש שבספרו של עזר, שולט באיראן נשיא דומיננטי קיצוני שקורא להשמדת ישראל ומתגרה במערב, מילולית וגם צבאית. האמריקנים אינם מגיבים להתגרויותיו, ואירופה, שמתמודדת עם כלכלה בנסיגה, מגלה חוסר עניין בנעשה באזור ומסירה מעצמה את האחריות לנושא האירני.
מתוך הרקע הזה בוקע תסכולו של הממונה על תיק איראן במוסד הישראלי, והוא מחליט לפעול באופן פרטי, ללא ידיעת הדרגים הבכירים יותר. הוא מגייס חבר, קולגה משירות המודיעין הצרפתי, ויחד הם רוקמים תוכנית שתאלץ את ארה"ב להתערב צבאית באיראן. לשם כך הם מתחזים לאנשי אל־קאעידה ומגייסים בצרפת פעיל אסלאמי קיצוני, מורים לו לגייס עוד ארבעה שותפים, ושולחים אותו להכין שתי סירות מירוץ עמוסות חומרי נפץ, על מנת להסתער על ספינה אמריקנית מול חופי איראן ולהטביע אותה. במקביל מצליחים הישראלי וחברו הצרפתי להגיע אל אחד ממקורביו של הנשיא האיראני, ושותלים עליו חומר רדיואקטיבי הגורם לאפקט הדומה להתקף לב.
איש המוסד דואג שהאמריקנים יקבלו מבעוד מועד התרעה על כוונות של גורמים איראניים לתקוף את האונייה. לאחר שפיגוע הסירות מסוכל, מכריז נשיא ארה"ב על הטלת סגר ימי ואווירי על איראן, ומציב אולטימטום לפירוק תשתיות הגרעין שלה. במקביל מתמוטט לפתע הנשיא האיראני ומת ממה שנראה כהתקף לב. הצעירים האיראנים מנצלים את ההלם ויוצאים לרחובות בדרישה לרפורמות. הלחץ הזה, וההבנה ששלטונו נמצא בסכנה קיומית, גורמים לחמינאי להצהיר על עצירת הפיתוח הגרעיני ועל רצון לדיאלוג עם המערב.
"לחץ מסיבי על איראן בזמן הנכון – כמו המשך הורדת מחירי הדלק בעולם, הגבלות של תנועת המנהיגים ושל התנועה הימית והאווירית – היה גורם לציבור האיראני לצאת למהפכה, ועוצר כבר מזמן את הגרעין", אומר לנו עזר. "כי עם כל הפנאטיות, מנהיגי איראן הגיוניים ופרגמטיים, ושימור השלטון חשוב להם. הם מבינים שכדי לקיים את האימפריה דרושה כלכלה חזקה. זו הנקודה שבה היו צריכים לפעול בכל העוצמה: לעצור להם את היכולת לשווק נפט, ולרכז כוחות בעלי יכולת תקיפה. לאורך זמן האיראנים היו מתקפלים. חבל שזה לא נעשה".
במצב הנוכחי, לישראל יש עדיין סיכוי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית?
"נראה לי שיש כאן מאבקי יוקרה של שני מנהיגים שלא מעריכים זה את זה. האחד, נתניהו, מתריע כבר שנים רבות מפני הפצצה האיראנית. השני, אובמה, חרת על דגלו את מציאת הפתרון ההיסטורי שיהיה חתום על שמו. שניהם רטוריקנים מעולים, אבל גרועים במעש. מה שנשאר עכשיו לעשות הוא ללחוץ על הקונגרס ועל דעת הקהל האמריקנית. אם יש לישראל עדויות לכוונות האמיתיות שמבטאים מנהיגי איראן בחדרי־חדרים, היא צריכה לפרסם אותן, כדי להוכיח כפל התנהלות. צריך ליצור שיתוף פעולה גלוי עם ירדן, מצרים ונסיכויות במפרץ, שאיתן יש לנו אינטרס משותף נגד האיראנים. מול האינטרס האמריקני לשתף פעולה עם טהרן במלחמה בדאעש, ישראל צריכה להבליט שהצלחה איראנית תהפוך אותה למעצמה דה־פקטו. צריך להזכיר את ההסכם של ביל קלינטון עם צפון־קוריאה, הסכם די דומה, שתוצאותיו ידועות. כל בר־דעת מבין שנעשה כאן עוול היסטורי, ושהמרוויחים הבלעדיים הם האיראנים.
"הם בעצם לא נתנו כלום, ובתמורה קיבלו מהמערב חסות ולגיטימציה לבניית האימפריה שלהם. ככה זה כשלאמריקנים יש שר חוץ שהוא ילד פרחים, אחד שלא מסוגל לנהל משא ומתן מול חוכמת הבזאר, ונשיא שחייב להביא קבלות ולהשכיח את כישלונו בעיראק, אחרי שבמו החלטותיו חילק אותה למיעוטים.
"לצערי, איבדנו הזדמנויות בדרך, בגלל מחדל של כל ממשלות ישראל. אנחנו לא שותפים ומעורבים בהסכם, ואנחנו המפסידים הגדולים ממנו. עכשיו צריך ללכת על כל הז'יטונים, ולהמשיך לפעול בתחבולות כדי לגרום נזק בכורים עצמם ולעכב את תוכנית הגרעין".
...הנצנוצים האינסופיים מאלפי מקומות וזוויות תעתעו במסכי המכ"מ. במקום יעד אחד הבהבו עליהם עתה אינספור מטרות. לטילים המונחים של ההגנה האנטי־אווירית האיראנית היו עכשיו יותר מטרות מהללו שבמציאות.
הגנרל עלי חורשידיאן, ראש פרויקט הגרעין האיראני, הובא תוך דקות בהליקופטר. הוא עמד על יד מפקד ההגנה האנטי־אווירית כשזה זעק לפתע: "אינספור מטרות! מה קורה כאן? מאות טילים!"
הגנרל פנה אליו בייאוש: "חשוב על משהו, הצל את המולדת!"
(...) יהודה קפץ מכיסאו: "המשימה הושלמה. הכורים הם היסטוריה. התפוצצויות אטומיות אדירות בשלושת הכורים. סוף תקוות האטום של איראן לתקופה ארוכה. התחלה חדשה ובטוחה למדינות אחרות, ובמיוחד לישראל".
מתוך "פטרייה בשמי איראן",
הוצאת דיונון, 2012)
אורי אדלמן וירון אוסטרובסקי, בספרם המשותף "פטרייה בשמי איראן", תיארו גם הם מבצע נועז של ישראלים הפועלים באופן עצמאי כדי להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית. גיבורי ספרם מחליטים שהדרך הטובה ביותר לתקוף היא מכיוון הים, ולשם כך הם עושים שימוש באסדת קידוח שנמצאת לא הרחק מחופי איראן. לאחר שהסדירו שצוות האסדה ייצא לחופשה, הם מביאים לשם טילים בעזרת צוללת ומקימים בסיס שיגור מוסווה היטב, תוך שהם מקפידים לא לחרוג מקו הרקיע של מתקני הקידוח. הטילים משוגרים לשלושת המרכזים העיקריים של תעשיית הגרעין האיראנית, מתבייתים באמצעות משדרים שהושתלו קודם לכן במתקני הגרעין, ופוגעים במטרותיהם בדיוק רב.
"התחקיר שלנו התבסס על ספרות מקצועית, מאמרים וריאיונות עם מומחים לאיראן ולמזרח התיכון", מספר לנו אדלמן. "ביצענו למידה ומחקר מעמיקים על אפשרויות של תקיפת כורים גרעיניים וחיסולם".
הגשתם את הספר לבדיקת הצנזורה לפני פרסומו?
"מכיוון שאיש מאיתנו לא נשא תפקיד רשמי הקשור לתחום שבו עוסק הספר או נחשף לסודות מדינה, ומכיוון שהספר נכתב כעלילה דמיונית שרק נוגעת באלמנטים מציאותיים - לא ראינו צורך להגישו לצנזורה. עם זאת, בהחלט חשבנו שתוכנית כזו יכולה להצליח, אם היא תנוסה".
לאור חתימת ההסכם בין המערב ואיראן, האם אתם עדיין חושבים שישראל צריכה להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים?
"בוודאי, השאלה היחידה היא למה לא עשו את זה עד עכשיו. עם זאת, במצב הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי הנוכחי, ישראל לא צריכה ליזום תקיפה, אלא להשתמש באיום כנכס דיפלומטי. את האופציה האופרטיבית היא צריכה לשמור להפעלה מיידית בתרחיש קיצון".
תרחיש קיצון כזה הוא נקודת המוצא של ספר אחר, "היום שאחרי הפצצה האיראנית" מאת עופר בינשטוק (הוצאה עצמית, 2007). "ספר זה נכתב לזכר מיליוני הקורבנות שייהרגו בהפצצה האטומית האיראנית בשנים הקרובות", נאמר בפתחו. ב־2 בנובמבר 2015, כך לפי התרחיש שבספר, מוטלות על ישראל שש פצצות אטום ללא כל התגרות מצדה. במקביל נפתחת מסוריה מתקפה של אלפי טילים – קונבנציונליים, כימיים וביולוגיים. התשתיות הלאומיות כגון חשמל, מים, תחבורה ותקשורת, קורסות. מיהודה, שומרון ועזה נפתחות מתקפות על יישובי הצפון והדרום, שלא נפגעו בהפצצה האטומית. מספר ההרוגים מגיע ל־2 מיליון, בהם כל בכירי ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית של מדינת ישראל. עלילת הספר, שהוא הקודר ביותר בין כל הספרים המתארים קונפליקט עתידי בין ישראל ואיראן, מתמקדת במאבקה של משפחה אחת לשרוד לאחר החורבן.
עופר בינשטוק, בעל תואר שני במנהל עסקים, הוא יזם העוסק בייעוץ ובליווי ניהולי לעסקים וחברות החל משלבי הרעיון וההקמה. "כתבתי את הספר כשירות לציבור, כדי להזכיר את המסר מהשואה - 'לעולם לא עוד'", אומר לנו בינשטוק. "סבא שלי ברח מהנאצים ב־1933, כשהבין מה הולך לקרות, וכך הציל את עצמו ואת משפחתו. כיום אנחנו עומדים בפני מצב דומה לזה שהוא עמד מולו. איראן עם האיומים שלה, שהולכים ומחריפים לאורך השנים, אינה שונה מהיטלר – ואם הוא היה מחזיק נשק גרעיני, כל העולם היה בשליטת הנאצים. זה מוביל אותנו למקום אחד ויחיד: אם לא נטפל באיום הזה, תנחת עלינו פצצת אטום.
"שאלתי את עצמי: מה אעשה? יכולתי לברוח, כמו שעשה סבא שלי, אבל החלטתי לעשות משהו, לכתוב ספר. הספר שלי לא מדבר על איראן; מטרתו להראות מה יקרה חלילה בארץ אם לא נכה את איראן, וכך לעורר דעת קהל מלמטה למעלה, כדי ללחוץ על הנהגת ישראל לפעול".
לדברי בינשטוק, הספר נמסר לכל מובילי הדעה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים בישראל, וכן לרשתות זרות כמו פוקס, סי־אן־אן, אל־ג'זירה, רויטרס ועוד. "תרגמתי אותו לאנגלית וכעת ניתן למצוא אותו לקריאה חופשית ברשת. שלחתי גם עותקים לכל 120 חברי הכנסת, כשבהקדשה כתבתי 'לי יש מילים, לכם יש כוח. עשו הכול ובכל האמצעים על מנת לעצור את הפצצה האיראנית'".
והמחוקקים גם הגיבו?
"קיבלתי כשלושים מכתבים מחברי כנסת, חלקם מאוד ארוכים ומשמעותיים. גם משמאל - אנשים כמו בוז'י הרצוג, מתן וילנאי, בנימין בן־אליעזר, דני יתום, יוסי ביילין ואחרים - הגיבו בצורה מפורטת ויפה".
בינשטוק מספר כי הוא חוקר כבר שנים את נושא האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם. "אני מקדיש לכך כל רגע פנוי מזמני, ועושה הכול כדי שאכן תתבצע פעולה חד־משמעית ונחרצת לעצירת הפצצה".
מה צריכה להיות לדעתך הפעולה הזו?
"מדינת ישראל חייבת לצאת במתקפת פתע באמצעות טילים, במטרה להביא לחיסולה של התוכנית הגרעינית האיראנית ושל הנהגת איראן".
הסיכויים למערכה צבאית כמו זו המתוארת ב"היום שאחרי הפצצה האיראנית" למעשה אינם גבוהים. סוריה בהנהגת בשאר אסד, בעבר בת־ברית של איראן, למעשה אינה קיימת יותר כגורם בעל חשיבות. חיזבאללה, בן־ברית נוסף, עסוק עד מעל ראשו במאבק כנגד הסונים. לאיראן עצמה יש יריבים קרובים יותר שמחייבים את כל תשומת לבה – סעודיה, שלפי כל ההערכות תנסה גם היא להשיג נשק גרעיני, וארגון הטרור דאעש, שנחוש בדעתו להשמיד את השיעים.
בינתיים גם עלי חמינאי כתב גרסה משלו לקונפליקט העתידי בין ישראל לאיראן. למרות מחלתו הקשה, וחרף ההסכם עם המערב שאמור לסמל עידן של התקרבות ומתינות, פרסם חמינאי ממש לאחרונה ספר המפרט את תוכניתו להשמדת ישראל. ספרו "פלשתין" עוסק בנוסף בהכחשת השואה, וממחיש ששינוי לטובה ביחסה של איראן לישראל אינו נראה באופק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם