ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

פוטין מהלך אימים עם תפיסת "העולם הרוסי"

מדינות רבות מחבר העמים לשעבר חוששות כי רוסיה שוב תבלע אותן, מתוך תפיסת "העולם הרוסי" שהנשיא פוטין מקדם: "אדם שמחשיב את עצמו לרוסי, הרי שהוא כזה" - טיעון דומה שהושמע בסיפוח קרים

כמעט 24 שנים עברו מאז הופיע הנשיא האחרון של ברית המועצות, מיכאיל גורב'צוב, בשידור טלוויזיה דרמטי והכריז על פירוקה של מדינת הענק. בהכרזה הזאת, ב-25 בדצמבר 1991, הוא נתן את האות לעצמאותן של 15 הרפובליקות שהרכיבו את האיחוד הסובייטי. עם זאת, מנהיגים לא מעטים במדינות המרחב הפוסט-סובייטי חוששים כיום שהפדרציה הרוסית, המרכיב המרכזי והמשמעותי ביותר באימפריה שקרסה תחת נטל של שחיתות וחוסר יעילות כלכלית, תבלע שוב את הישויות שסביבה ותהפוך אותן לחלק מרוסיה של ולדימיר פוטין.

עוד כותרות ב-nrg:
-התנועה לצדק חברתי לא מגישה דו"חות לרשם העמותות
-חללית ממאדים שלחה לנאס"א סלפי מהחלל
-האיום של קים: הפסיקו התעמולה - או מלחמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השאלה אם פוטין אכן מתכוון להקים מחדש את ברית המועצות עלתה לדיון מקיף לאחר פרוץ הקרבות במזרח אוקראינה, והתשובות לה רבות ומגוונות. עם זאת, על דבר אחד אין ויכוח: תחת שלטונו של פוטין הוחדר לשיח של האליטה הרוסית ולכלי התקשורת הממסדיים שלה המושג "העולם הרוסי" - תפיסה מעורפלת הגורסת כי אוכלוסיות בעלות זיקה חזקה לשפה הרוסית ולתרבות הרוסית מתגוררות בישויות מדיניות שונות, לרוב אלו שהרכיבו את ברית המועצות לשעבר אך גם במדינות אחרות, ועל רוסיה לטפח את הקשר עמן ולהגן עליהן.
 
הנשיא פוטין התייחס לנושא בלא מעט הופעות פומביות בשנים האחרונות. "אותי לא מעניין מה כתוב בדרכון של כל אדם", אמר בין השאר. "אם אדם מחשיב את עצמו לרוסי, הרי שמבחינתי הוא רוסי ואני מחויב לדאוג לו. האזרחות הפורמלית שלו ממש לא חשובה. במציאות המדינית של היום נוצר מצב שבו אנשים השייכים לעולם הרוסי פזורים על פני מדינות רבות ברחבי העולם".

בהתייחס למאפייניו של "האדם הרוסי" אמר נשיא רוסיה ש"לנו כבני התרבות הרוסית יש המון מאפיינים תרבותיים וגנטיים שהופכים אותנו לאחרים לגמרי מהאדם המערבי. למשל, אנחנו הרוסים בנויים לתרום לחברה ולאלו שסביבנו. במערב מקובל שכל אדם מטפח את האישיות של עצמו ושואף להתקדם עצמאית, והחברה שלהם מטפחת את התפיסה הזאת. אצלנו, לעומת זאת, המבט הוא קודם כול לסביבה שמקיפה אותנו.

"גם המיליארדרים שלנו חיים בתפיסה כזאת. אז מישהו עשה מיליונים, אז מה? הוא קודם כל מסתכל על סביבתו ועל מה שאפשר לעשות למענה, ורק לאחר מכן על עצמו. זה בהכרח אומר עלינו שאנחנו פחות מחוספסים מהאדם המערבי, אבל הנשמה שלנו רחבה הרבה יותר. כך אני מסביר גם את מעשי הגבורה האדירים וההקרבה של החיילים הרוסים בשדה הקרב. כל זה אומר שאנחנו שונים מאוד מהאדם המערבי. יש הבדל מובחן בינינו".

רבים מהוגי הדעות ברוסיה סבורים ש"העולם הרוסי" אינו ניתן להכללה בישות מדינית אחת. לדעתם, המושג והשימוש בו משקפים בעיקר את תחושות התסכול והכישלון בקרב האליטה הרוסית לאחר אובדן ההשפעה העולמית האדירה שהייתה לברית המועצות. עם זאת, יש גם מי שמחזיקים גם בדעה הפוכה. במאמר שפרסם באפריל השנה ההיסטוריון הבריטי טימותי גרטון אש נאמר כי "פוטין ניכס לעצמו למעשה את המושג 'העולם הרוסי', והפך אותו לתפיסה מדינית שלפיה 'אם אתם דוברי רוסית - הרי שאתם שייכים לרוסיה'".

בינתיים, במקביל לדיון בסוגיית "העולם הרוסי", העמיקה מוסקבה את מעורבותה במתרחש במדינות אלו, מה שהוביל להעצמת מתחים אתניים שהיו חבויים בשנים שמאז קריסת האימפריה. חלק מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר העצימו את המתחים ויצאו לעימות חריף מול רוסיה, אחרות הצליחו להגיע למצב של דו-קיום שברירי עם השכן ממוסקבה: כך או כך, המדינות השוכנות בשטחה של מדינת הענק שהתפוררה מצויות במצב של מאזן אימה, שאיש אינו יודע איך הוא יסתיים.

זירת העימות המרכזית כיום בין "העולם הרוסי" ובין המערב נמצאת במחוזות הירוקים של מזרח אוקראינה (77% אוקראינים, 17% רוסים על פי מפקד מ-2001). ההחלטה של הנשיא המודח ויקטור ינוקוביץ', בעידוד הקרמלין, לבטל הסכם להידוק הקשרים בין אוקראינה לאיחוד האירופי בסוף 2013 הובילה להדחתו בידי מפגינים לאומניים ופרו-מערביים. מיד לאחר מכן נפתח עימות צבאי למחצה, שכלל את סיפוח חצי האי קרים בידי רוסיה ופתיחת עימות מזוין במחוזות דונייצק ולוגאנסק בין הצבא האוקראיני ובין בדלנים פרו-רוסים הנתמכים בידי מוסקבה. לפי הערכות האו"ם, מאז תחילת המלחמה נהרגו כ-7,000 בני אדם משני הצדדים. בקייב וגם במוסקבה מצהירים בימים האחרונים כי הפסקת האש השברירית שסוכמה במגעים במינסק, בירת בלארוס, עלולה לקרוס בכל רגע.

מעבר למאבק הצבאי והפוליטי על השליטה באוקראינה, ולדימיר פוטין הדגיש לא פעם כי לעימות העקוב מדם יש גם פן תרבותי מובהק. במסיבת עיתונאים גדולה שקיים השנה אמר פוטין לתקשורת: "אתם יכולים להחזיק בכל דעה שאתם רוצים, אבל לתפיסתי רוסים ואוקראינים הם עם אחד. אנו אמנם מובחנים אלו מאלו בדברים מסוימים, אבל יש לנו היסטוריה, תרבות ושורשים משותפים. לא משנה מה יקרה (בזירה המדינית – א"נ), רוסיה ואוקראינה נידונו לגורל משותף".

 
ראוי לציין שגם ברוסיה יש מעצבי דעת קהל הסבורים שפוטין עושה שימוש ציני במושג "העולם הרוסי", כדי להחזיר לרוסיה את ההשפעה שהייתה לה בזירה הבינלאומית בימי ברית המועצות. אחד מהם הוא הפובליציסט סטניסלב בלקובסקי, שאמר השבוע ש"מושג 'העולם הרוסי' הוא לא יותר מרעיון שולי, או במקרה הגרוע זיוף, מבחינת פוטין והאליטה המקיפה אותו. סיפוח חצי האי קרים והמלחמה באוקראינה לא היו בגדר מימוש הרעיון הזה. אל תטעו, פוטין הוא לא הוגה דעות וגם לא תיאורטיקן שמבקש ליישם רעיונות כלשהם. הוא מונע על ידי תפיסות פרקטיות של מאבקי שליטה, וכל מה שמקדם אותו לכיוון של השגת עוד כוח מתקבל בברכה.

"הוא אמנם השתמש בתירוץ של 'הגנה על העולם הרוסי' (מרבית תושבי חצי האי קרים הם רוסים אתניים – א"נ) כשסיפח את קרים, אבל הוא עשה את זה בעיקר כדי לאותת למערב שלא יוותר על אזור שליטה. לדעתי הכוונה האמתית של פוטין היא להגיע למצב של חלוקת אזורי השליטה בעולם בין רוסיה, ארצות הברית והאיחוד האירופי, באופן שדומה למצב שהיה לפני נפילת חומת ברלין. כך שכל ברית המועצות לשעבר שוב תהיה בשליטה מעשית של רוסיה. הרעיון של 'עולם רוסי' אולי קיים ומטופח בתקשורת הרוסית, אבל אני לא חושב שמישהו בקרמלין חושב על היישום שלו ברצינות. הכוח וההשפעה חשובים הרבה יותר".

התפלגות האוכלוסייה במדינות ברית המועצות לשעבר מראה כי ברובן נשאר אחוז לא מבוטל של רוסים אתניים. ברוסיה ישנם 81% רוסים ו-19% מיעוטים אתניים, באסטוניה ישנם 70% אסטוניים ו-25% רוסים, בלטביה ישנם 62% לטבים ו-27% רוסים, בטורקמניסטן ישנם 85% טורקמנים ו-4% רוסים (הערכה מ-2003), במולדובה ישנם 69% מולדבים ו-9% רוסים, בקירגיזסטן ישנם 72% קירגיזים ו-6% רוסים, בטג'יקיסטן ישנם 84% טג'יקים ו-0.5% רוסים, באוזבקיסטן ישנם 80% אוזבקים ו-5.5% רוסים (הערכה מ-1996).

ארמניה - 98% ארמנים, 0.5% רוסים
בשנים שלאחר קריסת ברית המועצות הצליחה מוסקבה לבסס יחסים ידידותיים עם ארמניה בת 3 מיליון התושבים, עד כדי כך שתומכי ההתקרבות למערב בירוואן גורסים שארמניה היא מדינת חסות של רוסיה. היחסים בין שתי המדינות ידעו משבר קשה בתחילת 2015, לאחר שחייל רוסי המוצב בבסיס צבאי הסמוך לעיר ארמנית יצא למסע טבח ובו רצח שבעה בני משפחה ארמנית. הרצח עורר רגשות לאומניים בקרב רבים מהארמנים, ואלה יצאו לרחובות ודרשו את סילוקו של הצבא הרוסי מהמדינה. פעולה מהירה של הקרמלין והממשלה הארמנית בראשות הנשיא סרז' סרקיסיאן הצליחה להנמיך, לפחות לזמן מה, את גובה הלהבות.

גאורגיה - 83% גאורגים, 1.5% רוסים (מפקד מ-2002)

לאחר מלחמת הבזק שפרצה בין רוסיה לגאורגיה, מעטים האמינו שאפשר לנרמל את היחסים בין שתי המדינות. אך למרבה ההפתעה, לאחר הדחתו מהשלטון של נשיא גאורגיה לשעבר מיכאיל סאאקשווילי ב-2013 נרשמה רגיעה יחסית בחזית הרוסית-גאורגית. ראש הממשלה הגאורגי אירקלי גאריבשווילי אמר בסדרת ראיונות שהעניק בשבוע שעבר, שבע שנים לאחר פריצת המלחמה מול ממשל מדבדב-פוטין, שהאינטרס של גאורגיה הוא "לבנות מחדש את האמון ולבסס יחסים טובים עם רוסיה. תהליך הבנייה מחדש של האמון כבר החל".

עם זאת, המחלוקות היסודיות בין גאורגיה לרוסיה נותרו בעינן: מוסקבה ממשיכה להתנגד בתוקף לכל התקרבות של גאורגיה למערב, וגם הסכסוך הטריטוריאלי בחבל אוסטיה, ששימש עילה לפתיחת המלחמה ב-2008, רחוק מסיום. החלפת ממשל, כי שקורה לעיתים תכופות בגאורגיה, עלולה להצית מחדש את העימות בין שתי המדינות.

טרנסניסטריה - 32% מולדבים, 30% רוסים

היחסים בין מוסקבה לקישינב ידעו עליות ומורדות בשני העשורים האחרונים, ונמצאים היום בשפל חמור. בקרמלין לא אוהבים, בלשון המעטה, את השלטון הפרו-מערבי במולדובה, ופועלים נגדו בין השאר באמצעות סגירת השוק הרוסי לסחורות ממולדובה. בקישינב מאשימים את הקרמלין בליבוי רגשות לאומיים רוסיים בחבל המורד טרנסניסטריה, המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית כחלק אינטגרלי ממולדובה אך פועל למעשה כישות עצמאית המקורבת למוסקבה. ב-1992 פרץ עימות צבאי מזוין בין הממשל המרכזי בקישינב ובין הכוחות החמושים בחבל, אך הוא הופסק במהרה בהתערבות ישירה של צבא רוסיה.

מומחים לא מעטים, כולל באיחוד האירופי, סבורים שטרנסניסטריה עלולה להפוך בקרוב מאוד לקרים הבאה. על טיב היחסים בין רוסיה למולדובה מעידה העובדה שכלי התקשורת במרחב הפוסט-סובייטי דיווחו שבמהלך מפגש בין פוטין למקבילו המולדבי ניקולאי טימופטיי בוועידה בינלאומית במינסק "לא הצליחו השניים לגשר על המחלוקות ביניהם והיו קרובים לעימות פיזי".

אזרבייג'ן - 91% אזרים, 1.5% רוסים

במקביל לשמירה על יחסים טובים בארמניה מצליחה רוסיה לשמור מערכת קשרים ידידות גם עם האויבת הגדולה שלה - אזרבייג'ן. הנשיא אילהם אלייב, המושל בבאקו, ירש את מקומו של אביו גאידר אלייב, שהלך לעולמו בשנת 2003 בגיל 80.

אלייב האב עמד בראשות הרפובליקה הסובייטית של אזרבייג'ן בין 1969 ל-1982, ולאחר מכן היה בעל תפקיד בשלטון הסובייטי המרכזי במוסקבה. לאחר מינויו לנשיא אזרבייג'ן העצמאית ב-1993 הוא טיפח קשרים טובים עם מוסקבה, המבוססים על שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי. אף שאזרבייג'ן היא ברובה מוסלמית שיעית, ההשפעות התרבותיות הרוסיות העצומות שקיימות בה, במיוחד בערים המרכזיות, מקלות על הקשר התקין בין שתי המדינות.

בלרוס - 83% בלרוסים, 8% רוסים

במינסק, בירת "רוס הלבנה", שולט מאז 1994 ביד רמה אלכסנדר לוקשנקו, המכונה במערב "הדיקטטור האחרון של אירופה". מינסק ומוסקבה מנהלות לרוב מערכת יחסים ידידותית, ושתיהן (יחד עם קזחסטן) חברות באיחוד הכלכלי האירואסיאתי - התשובה של פוטין לאיחוד האירופי. רבים מתושבי שתי המדינות רואים ברוסיה ובבלרוס "מדינות אחיות", אולם דווקא השימוש של פוטין בביטוי "העולם הרוסי" גרם לקרע ביחסים, ועורר את הפחד הבלרוסי מפני פלישה וסיפוח בידי צבא רוסיה, כפי שכבר קרה במהלך ההיסטוריה.

בתחילת החודש יצא לוקשנקו למתקפה. בשידור טלוויזיה בארצו הוא הכריז: "אני חושב ש'העולם הרוסי' הוא שטות תעמולתית מוחלטת. שאלתי את שגריר רוסיה אצלנו מה זה בדיוק אומר, 'לאסוף את כל האדמות הרוסיות', ומה הוא בכלל 'העולם הרוסי'. תשובה ברורה לא קיבלתי. אני מקווה שגם הנשיא פוטין מבין שמדובר בשטות". בנוגע למערכת היחסים בין רוסיה ובין מדינתו אמר לוקשנקו: "יש בינינו קשרים היסטוריים מפוארים, אבל שאף אחד לא יחשוב שרוסיה ובלרוס אחד הם. אנחנו ישות עצמאית שלא מקבלת תכתיבים מאף אחד ופועלת על פי האינטרסים שלה".

ליטא - 84% ליטאים, 6% רוסים

מאז קריסת ברית המועצות נקטו ליטא, לטביה ואסטוניה, השוכנות בין הים הבלטי ובין רוסיה, מדיניות אנטי-רוסית מובהקת, ובתחילת העשור הקודם הן הצטרפו לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. הלחימה באוקראינה עוררה מחדש את החשש מפני פלישה רוסית, וכל אחת מתמודדת עם האיום בדרכה.

ליטא הכריזה על החלת גיוס חובה לצבא, כהכנה להתמודדות עם איום מצד הקרמלין. לטביה שוקלת לבנות חומה בגבול עם רוסיה, ומשקיעה משאבים לאיתור מרגלים שנשלחו לזרוע "רגשות אנטי-לאטביים" במעוזי דוברי הרוסית, המהווים כ-30 אחוזים מהתושבים. אסטוניה מצדה הקימה בימים אלו ערוץ טלוויזיה דובר רוסית, שנועד לתת מענה לתעמולה הרוסית המשודרת בערוצי הלוויין ומיועדת למיעוט הדובר רוסית במדינה.

רוסיה כמובן לא נשארה חייבת. המדינות הבלטיות נכנסו לרשימת המדינות שהסחר איתן הופסק בתגובה לסנקציות הכלכליות מצד המערב בשל סיפוח קרים. לצד זאת מוסקבה תוקפת את טאלין, וילנה וריגה על קיפוח מתמשך של דוברי הרוסית במדינה, ומאשימה אותן בניסיון לגרום לרוסים האתניים לעזוב את האזור הבלטי.

קזחסטן - 63% קזחים, 23% רוסים

היחסים החמים בדרך כלל בין רוסיה לקזחסטן, הנשלטת בידי הנשיא נורסולטן נזרבייב מאז הכרזת העצמאות בראשית שנות התשעים (לפני כן הוא היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית הקזחית), מבוססים במידה רבה על העובדה שרבים מבני האליטה העסקית והפוליטית במדינה התחנכו במוסדות רוסיים, על ברכי התרבות הרוסית. בנוסף, כרבע מאוכלוסיית המדינה האסיאתית הם רוסים סלאביים.

לרוסיה גם השפעה עמוקה על התהליכים הפוליטיים והכלכליים במדינה: קזחסטן חברה באיחוד האירואסיאתי שיזם פוטין, ו"הקוסמודרום" – בסיס השיגור של סוכנות החלל הרוסית - נמצא בבייקונור שבקזחסטן, ששטחה מוחכר לפדרציה הרוסית עד שנת 2050 תמורת 115 מיליון דולר בשנה.

המשבר החריף ביותר בין שתי המדינות נרשם לפני עשרים שנה: בשנת 1995 נקבע בדומא, הפרלמנט הרוסי, שקזחסטן מפרה את זכויות דוברי הרוסית במדינה. שתי המדינות ליבנו במהירות את המחלוקות שפרצו אז, בין השאר באמצעות השקת תוכניות המעודדת חילופי אוכלוסיות בין שתי המדינות: קזחים אתניים המתגוררים ברוסיה שבו לקזחסטן, רוסים אזרחי קזחסטן עשו את הדרך ההפוכה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...