שינדלר היהודי: המיליונר שמשחרר נשים יזידיות מדאעש
האקרים מסתערים על מערכת המחשוב שלו, העולם לא עוזר בתרומות וגם בקהילה היהודית במונטריאול מעלים תהיות. למרות זאת, סטיב ממן, איש עסקים קנדי מנהל מבצע עולמי להצלת ילדים משבי דאעש
האנגר גדול במונטריאול, קנדה. אופנועים עתיקים ומרשימים של מגוון יצרניות מוצבים במרחב המכירות הגדול. בחנויות אחרות שלה ברחבי המדינה, הסוכנות המפעילה את המקום מוכרת גם מכוניות אספנות ורכבי יוקרה. בכניסה להאנגר נמצא מתחם משרדי קטן, שבו יושב המנהל. על הקיר תלוי מעיל עור קשוח עם לוגו של הארלי דיווידסון, ומולו תמונות הרבי מלובביץ' ואדמו"רי חב"ד, וגם סמלי פרארי עם הסוס המפורסם.
עוד כותרות ב-nrg:
- דיווח בטורקיה: עסקת הטילים בין רוסיה לאיראן נכשלה
- משפחת מנגיסטו התעמתה עם פלסטינים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זה המקום שממנו מנוהל מפעל הצלה של נשים עיראקיות הנמצאות בשבי דאעש. מאחורי הפרויקט עומד סטיב ממן, יהודי־קנדי אנונימי, או ליתר דיוק אנונימי עד החודש – כשסערה תקשורתית עולמית, מהסוג שיכול לקרות רק בעולם התזזיתי של התוכן הוויראלי, הוציאה אותו לאור. כעת הוא מקבל בקצב של אחת לכמה דקות בקשות לריאיונות ברשתות התקשורת הבינלאומיות. רגע לפני שיחתנו הוא סיים ריאיון בערוץ הטלוויזיה של בי־בי־סי ובערוץ RT הרוסי בשפה האנגלית. "יש לי רק 15 דקות בשבילך", הוא אומר לי בישירות, קולו צרוד מרוב דיבור. "אני ממש עסוק. אתה הולך לשאול אותי דברים אחרים ממה שנשאלתי עד עכשיו?"
את הארגון לשחרור ילדים יזידים ונוצרים מעיראק (CYCI) הקים ממן לפני כשמונה חודשים. משימתו של הארגון: לשלם כופר תמורת שחרור שבויים ושבויות. המחיר: בין 1,000 ל־3,500 דולרים לראש. מקור המימון: כספו הפרטי של ממן, ותרומות שהוא מגייס ברשת. "התחלנו להתעסק בהצלה של משפחות נוצריות ויזידיות מאזורי הח'ליפות האסלאמית", הוא מספר, "וזו הפכה להיות משימה של הצלת ילדים, ולאחר מכן גם נערות".
בסרטון המוצג באתר של הארגון נראית צעירה נוצרייה שהציל. היא יוצאת מרכב לאחר חודשים רבים בשבי, ומתחבקת בהתרגשות עם בני משפחתה. הטקסט הנלווה מספר על התוצאות המזעזעות של כיבוש מוסול בידי דאעש בשנה שעברה. "נוצרים, יזידים ובני מיעוטים אחרים הוברחו מבתיהם", נכתב שם. "דאעש הורגים בשיטתיות וללא רחמים גברים, נשים וילדים. רבות מהנשים ומהנערות הצעירות מוחזקות בשבי והופכות לשפחות מין. הן סובלות מחוסר תזונה ומהתעללות פיזית, מוחזקות בתנאים הגרועים ביותר שאפשר לדמיין, ולעתים מוכרחות לישון בכלובים. הנשים והנערות נמכרות כמו בקר בשווקים, כשפחות מין ללוחמי דאעש ופעיליהם". בתום התיאורים המחרידים קורא הארגון לתרום להצלתן של הבנות.
האם אתה רואה את פדיון שבויי דאעש כמשימה יהודית - אני שואל את ממן. "אני רואה את זה קודם כול כמעשה אנושי", הוא עונה. "זו אפשרות לסייע למי שנמצאים בצרה. בתור יהודים, עברנו שואה ואנחנו יודעים מה זה אומר להיות קורבנות של ג'נוסייד, להיות חלק מעם שאחרים מנסים להשמיד אותו. קל לנו יותר להתחבר לזה".
ממן (42) לבוש חולצת פולו שחורה, מכנסיים שחורים, כיפה סרוגה שחורה ונעלי ספורט אלגנט נוצצות, שחורות כמובן. למונטריאול הוא הגיע בגיל חודשיים מקזבלנקה שבמרוקו, כשמשפחתו היגרה לכאן. היום הוא נשוי ואב לשישה, מנהל סוכנות רכב מצליחה, ונחשב דמות מוכרת מאוד בקהילה היהודית־הספרדית בעיר.
פעילותו להצלת שבויים נפתחה בפגישה עם הכומר האנגליקני אנדרו וייט. וייט היה איש הדת הבכיר בכנסיית סנט־ג'ורג' בבגדד, הכנסייה האנגליקנית היחידה בעיראק, ומנהל "הקרן להצלה, בנייה ופיוס במזרח התיכון". כשהתגורר בבגדד היו לו לא פחות מ־35 שומרי ראש מקומיים, ובכל זאת בנובמבר 2014 הוא נאלץ לנטוש את המדינה, מחשש לחייו ולפי בקשתו של הארכיבישוף מקנטרברי.
"כבר שנים וייט מנסה לסייע לנוצרים בעיראק מבחינה הומניטרית", מספר ממן. "הייתה סביבו קבוצה מאוד רצינית של חיילים, מנהלי משא ומתן וסוכני מניעת טרור שאומנו בידי הפנטגון, וכשהוא עזב את עיראק, הצוות שלו נשאר שם. כשדאעש הגיעו לשטח, אמרתי לו: 'בוא נעשה משהו עם הצוות שלך. ניכנס לשם ונשחרר את הילדים'. הוא הסכים וכך הכול התחיל".
ההמולה התקשורתית סביבו פרצה בתחילת אוגוסט, לאחר שממן פנה לציבור דרך אתר מימון־המונים, וביקש לגייס לארגונו סכום של 2 מיליוני דולרים קנדיים (כ־6 מיליוני שקלים). "אותך לא ראיינו במדינות ערב, אותי כן", רומז ממן לסרטון ויראלי בהשתתפות כותב שורות אלה, שהציג את האנטישמיות ברחובות צרפת. "דיברו איתי ממרוקו, מדובאי, מלבנון, מקטאר, מאל־ג'זירה. הייתי בכל מקום".
ברבים מכלי התקשורת סוקר הסיפור באופן חיובי, עם כותרות כמו "שינדלר היהודי". באתר של המגזין טיים האמריקני התייחסו למיזם באופן נלהב פחות. "קמפיין שנוי במחלוקת לרכישה מחדש של שפחות מין מדאעש", קראה הכותרת. בגוף הידיעה נאמר כי מבקריו של ממן מעלים שאלות בנוגע לשיטת העבודה שלו, שמבוססת על העברת כספים לדאעש. "יש מי שחוששים שדמי השוחד יעודדו חטיפות נוספות, ויגרמו למחיר לעלות", נאמר שם.
גם בקהילה היהודית במונטריאול ההתייחסות לממן מעורבת. לפני הריאיון הזהירו אותי מאיש עסקים אקסצנטרי, שלא בוחל בצעדים לא שגרתיים. חלק משכניו ספקנים מאוד, ומעלים שאלות בנוגע לפעילותו. איך בדיוק הוא משחרר את הבנות? הם תוהים. האם יש הוכחה לשחרורן? כמה כסף הושקע עד כה? "ואם כל זה באמת נכון, איך הוא עוד לא גייס מיליונים?" שאלה אותי חברה בכירה בקהילה היהודית. "משהו בסיפור הזה לא מסתדר לי. את שינדלר הוקירו עשרות שנים לאחר פעילותו, ממן מחפש את הכבוד עוד בחייו". אחרים תוהים בקול האם התקשורת היא שיצרה את ההשוואה בין ממן ובין חסיד אומות העולם הגרמני שהוצג בסרט המפורסם של סטיבן ספילברג, או שמא ממן עצמו הוא שמכר לעיתונות את הכינוי הזה.
ממן לא מתרגש מהביקורת. "אם 'לא חוקי' לעשות את מה שאני עושה, אז כל היהודים שאוסקר שינדלר שחרר ואלפי הצאצאים שלהם - חיים באופן לא חוקי. האם זה אומר שנשלח אותם בחזרה למחנות? תענה בבקשה על השאלה הזו", הוא מטיח.
אבל שינדלר הציל את היהודים מפני בני עמו שלו. זה קצת שונה.
"הוא היה גוי שהציל יהודים מתחת לאפם של הנאצים, ונתן כספי שוחד למשטר הנאצי. אני לא נותן כסף למשטר של דאעש, אלא לאנשים שחיים תחת חסותם".
אתה לא חושש שהכספים שאתה מעביר לעיראק יממנו דווקא את מי שעורפים ראשים ושורפים אנשים בחיים?
"אם אתה מממן משהו, זה אומר שהוא לא נעשה עדיין. אבל מי שמחזיק בנערה כבר שילם תמורתה, ואני בעצם נותן לו החזר. הוא קנה אותה בשוק באלף דולר, אנס אותה, ואני אומר לו שאקנה אותה באותו מחיר: 'שילמת אלף דולר, אני אקנה אותה ממך באלף דולר'. זה כמו שאציע ללקוח כאן בסוכנות: 'נהגת ברכב הזה במשך שנה, נסעת 100 אלף קילומטר ושברת שני מתלים? אני אתן לך תמורתו מחיר של רכב חדש'. 'אתה משוגע?' הוא ישאל, ואני אשיב: 'לא, הנה, קח את הכסף'".
מצמרר לשמוע את ההשוואה שאתה עושה בין נערה צעירה שנאנסה לרכב משומש.
"זה מה שאנחנו עומדים מולו בכל רכישה מחדש של הנערות הללו, שמנוצלות כשפחות מין. ארה"ב רוכשת דלק מערב הסעודית, ואני לא צריך לספר לך מה המדינה הזו מממנת. האמריקנים הורגים אנשים בכך שהם מתדלקים. האם אני מממן את דאעש? לא. האם אני בקשר עם דאעש? לא. האם הסוכנים שלי מדברים עם דאעש? לא. אנחנו מדברים עם סוחרים מוסלמים בח'ליפות, והאנשים האלה מנהלים את השחרור. הם לא מספרים לי אם הם יורים במי שמחזיק בנערה, או משלמים לו, או סתם משכנעים אותו לשחרר אותה. אני לא יודע ולא רוצה לדעת".
אם אתה לא בקשר ישיר עם דאעש, איך אתה יכול להכריז בכל כלי התקשורת שאתה מציל את הנערות מדאעש?
"הבנות האלה חיות בשבי באזור שנשלט בידי ארגון הטרור. למה הם מחזיקים בנות? אסביר לך: כשארגון כזה מתכנן להשתלט על אזור גיאוגרפי, הוא מכריז על ג'יהאד כדי שלוחמים ומתנדבים יבואו מרחוק. אבל הם יגיעו בלי האישה והילדים, ואחרי כמה חודשים הם יתחילו להסתכל על רגליהן של נשים מוסלמיות. כדי שלא יהיה בלגן, מביאים שבויות להשביע את התאווה של הלוחמים. החטיפות התחילו לפני שנה ויותר, ורבות מהנערות נכנסו להריון. בשלב מסוים יש כבר הרבה אנשים שהגיעו להילחם, אז הם סוחרים בבנות ביניהם. הבחורה יכולה לעבור בין הרבה גברים שונים שמוכרים אותה זה לזה".
אני שואל את ממן אם ביקר את הצוות שעובד בשבילו בעיראק. "לא", הוא יורה מיד, אבל מוסיף חיוך ממזרי.
אתה רוצה לבקר שם?
"לא", הוא מתחיל לצחוק, "אני לא יכול לדבר על זה".
אז כן היית שם.
"לא. אם אהיה שם, אתה תדע. אחרי שאשוב אפרסם זאת. כרגע אני לא מתכנן ביקור בעיראק".
מי מנהל שם את מבצעי השחרור?
"העבודה בשטח נעשית בידי אנשי הצוות שלנו, חברי הארגון שהקמתי".
הם אמריקנים?
"לא. כולם עיראקים, חוץ מיהודייה־קנדית ששמה ג'יל רוזנברג".
אם השם הזה נשמע לכם מוכר, יש לכך סיבה טובה. קורותיה של רוזנברג סוקרו בכלי התקשורת הישראליים כמה פעמים בשנים האחרונות: היא עלתה לארץ מקנדה, שירתה בצה"ל, ובהמשך הייתה מעורבת בפרשת עוקץ שבעקבותיה גזר עליה בית משפט אמריקני ארבע שנות מאסר. לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה החליטה רוזנברג להצטרף לכוחות הכורדיים במאבקם נגד דאעש. לאחרונה פורסם כי חזרה לארץ, וכי היא מעוניינת למצוא כאן בן זוג. מתברר שלאחר חשיפת פרויקט ההצלה של השבויות, שינתה רוזנברג את תוכניותיה. "התחברנו בפייסבוק והיא אמרה לי שהיא ממש רוצה ללכת ולעזור", מספר ממן. "גייסתי אותה ולפני יומיים שלחתי אותה לעיראק. אנחנו שמחים שיש לנו שם לוחמת לשעבר, שנלחמה בדאעש פנים אל פנים".
במשרדו של ממן יושב צעיר בגיל העשרה, שמטפל במערכת המחשוב שבמקום. מדי כמה דקות הוא פונה לבעל הבית ומתייעץ עמו, באנגלית מתובלת בצרפתית. "אתה מכיר את ג'יל?" ממן שואל את החנון, שכמו בסרטים חובש כובע מצחייה הפוך של "לוס־אנג'לס לייקרס". "אם לא תהיה נחמד אליי, היא תקרע לך את התחת. חפש 'ג'יל רוזנברג' ברשת, תגיד לי מה אתה חושב", הוא מטיח בצעיר, וזה מיד עובר לבחון את העניין לעומק.
מה התוכניות של CYCI בעתיד הקרוב?
"קודם כול, לתקן את כל המחשבים שלנו אחרי מתקפת האקרים שספגנו", אומר ממן. בעקבות הקמפיין שפתח, הוא מספר, הותקפו מחשביו בידי עשרים ארגוני האקרים שונים. אחת מהתקיפות, לדבריו, הגיעה מישראל. האקר אחר שלח לכל רשימת התפוצה של ממן דוא"ל עם בקשת תרומה, אך חשבון ה־PayPal שצוין במכתב ניתב את הכספים ליעד אחר. באתר עצמו שינו ההאקרים את פרטי החשבון להעברת הכספים, כדי שממן לא יקבל את התרומות. "ברוך השם, האתר עומד עכשיו, אבל היה הרבה מאוד מתח סביב זה", מספר ממן.
הוא מספר כי הארגון שלו פדה עד כה מהשבי כ־128 נערים ונערות, שחזרו למשפחותיהם ולכפריהם. סרטונים באתר שלו מציגים את הנערות - פניהן מטושטשים, אך לעתים ניכר כי הן צעירות מאוד – ובידיהן שלטי תודה לתורמים. מעט בוטה, אבל ממן מסביר ש"כך מגייסים כספים".
ומה קורה אחרי שהן חוזרות למשפחות?
"שיחיו את חייהן. אנחנו מעבירים כסף, הן מקבלות את החיים שלהן בחזרה. אני לא יכול לדאוג להן לטיפול פסיכולוגי או לתמיכה לכל החיים, ואני לא יכול לספק נעליים או בגדים. כל אחת תצטרך אלפי דולרים כעזרה, אבל אני מעדיף להשתמש בכסף כדי לשחרר עוד נערה. צריך להחליט אם לספק סיוע הומניטרי או הצלת חיים, ואני בוחר בהצלת חיים".
אתם חושבים גם על הרחבת הפעילות למקומות נוספים?
"כרגע אנחנו בקושי מצליחים לתפקד, אז לא. הבעיה שלנו היא בגיוס כסף. אם יהיה יותר כסף - יהיו יותר בנות. במשך שמונה חודשים עבדתי לבד, בכסף שתרמתי והתרמתי, ובלי לבקש עזרה מהציבור. יכולתי לעשות הרבה יותר אם היה לי יותר תקציב. אני רוצה להציל את כל הנערות, ולכן פניתי לציבור.
"הסיפור שלי כבר הפך לוויראלי, עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם בכו מהסרטונים שלנו והתרגשו מהפעילות שלנו, אבל רק כ־3,000 איש תרמו עד כה. החשיפה לא מקבלת ביטוי כלכלי: אם כל מי ששמע והתרגש היה עושה משהו, היינו צריכים לגייס כבר מיליוני דולרים. זה לא קרה. כתבתי לשישים כנסיות בקוויבק, ואפילו לא טרחו להשיב לי. זה ממש חבל, אבל זה מראה כמה אכפת לעולם מהמצב. בדיוק ככה התנהגו ליהודים בשנות מלחמת העולם השנייה: העולם ידע ולא עשה כלום".
זו אמירה קצת קשה.
"קשה? כנראה לא שמעת את הריאיונות האחרים שלי. מה שאמרתי לך הוא עדין. לא אכפת לי אם זה רדיו צרפת או בי־בי־סי, אני אומר את דעתי. בתקופת השואה, כל העולם צפה וידע שרוצחים מיליוני יהודים, ואף אחד לא נקף אצבע. לאחר מכן הם היתממו ואמרו שלא ידעו דבר. בשנת 2015 זה קורה שוב, ושוב אף אחד לא מניע אצבע כדי לעזור, כי לא אכפת לאף אחד. לאוסקר שינדלר היה אכפת, ובגלל זה מוקירים אותו בקרב האנושות כולה. באותם ימים אף אחד לא פעל כמוהו, וכך גם במקרה שלי היום".
להערכתו של ממן, כ־3,000 נשים עדיין נמצאות בשבי דאעש. שחרורן ידרוש יותר מ־5 מיליוני דולרים - סכום שכנראה לא יגויס בקלות.
כמה כסף הושקע עד כה?
"קשה לי לאמוד".
מיליונים?
"לא, לא. פחות. מאות אלפים. אבל בשבועות האחרונים גייסנו 600 אלף דולר ב־PayPal ודרך אתר מימון ההמונים GoFundMe".
הנערות ששוחררו יודעות שיהודי עומד מאחורי הצלתן?
"בטח. אני חובש כיפה בכל תמונה".
יש שיגידו - למה היהודי הזה תורם כסף בצד השני של העולם? למה הוא לא תורם לקהילה היהודית במונטריאול או לישראל?
"איך אתה יודע שאני לא תורם ליהודים?" שואל ממן בעצבנות. "לא תרמתי לנוצרים סנט אחד פחות ממה שאני תורם כאן לקהילה היהודית. אגב, ידעת שבמהלך המשימה הזאת סייענו לשבעה יהודים מבגדד? במשך עשור הם התחבאו שם בכנסייה, והכומר וייט טיפל בהם. דרך השגרירות האמריקנית הם הגיעו לסוכן שלי שעוזר להם, והם עדיין חיים שם".
לדבריו, היהודים שנותרו מאחור הם מבוגרים, חלקם חולים. "הם לא יכולים לצאת מהמדינה, אל־קאעידה ודאעש מחפשים אותם. השמוק שיתפוס אותם ויעביר אותם לרשויות, יזכה ב־250 אלף דולר".
הוא קובל על כך שהיהודים במערב "חיים בבועה", ומכירים רק בשואה שלהם. אני מספר לו שהשחקנית היהודייה־אמריקנית נטלי פורטמן אמרה גם היא השבוע שיהודים מייחסים חשיבות גדולה לשואה שלהם, אבל מתעלמים מאירועים אחרים של רצח עם, ברואנדה למשל. ממן מתלהב: "אתה יכול לבקש ממנה להתקשר אליי. אני אגיד לה בדיוק היכן להשקיע את הכסף שלה, ואסביר לה את המנטליות שיש בעיראק. למה היא לא התקשרה אליי עדיין? היא עוד לא מכירה אותי? העולם מכיר אותי, למה היא לא?"
ההדים החיוביים ביותר למעשיו הגיעו דווקא מגרמניה. "זו המדינה היחידה שבה קיבלתי תגובות מפרלמנטרים, בנוסף לתקשורת ולעם. מצד שני, לא קיבלתי מהם טלפון שאומר 'הנה 2 מיליוני דולרים מהמדינה שלנו', כך שזה לא באמת משנה. הכסף מדבר, השאר בולשיט".
מישראל הוא לא קיבל כמעט תגובות או תרומות. "ציפיתי לפידבק מישראלים, אפילו שיגידו 'למה אתה לא עוזר ליהודים או לישראל', אבל זה הגיע דווקא מאנשים פה, בקהילה במונטריאול".
מה הם אומרים עליך?
"אני לא יודע בדיוק. אני טיפוס מיוחד ושונה, וצריך כנראה בנאדם כזה כדי לעשות את העבודה הזאת. לרוב לא אכפת לי מה קורה מסביב, אני עושה מה שבא לי ולא משנה לי מה הם אומרים".
איזה מסר תרצה להעביר לקוראים הישראלים?
"הגיע הזמן שנפסיק לחיות בבועה. הגיע הזמן שנטלי פורטמן תתקשר אליי, כי אם יש לה תקציב והיא רוצה לעשות שינוי, אני יכול להביא אותה לכורדיסטן ולהפגיש אותה עם ראש ממשלת כורדיסטן. אין היום ג'נוסייד גרוע יותר מזה שהיזידים עוברים. הם בוכים אלינו, היהודים, כי הם יודעים מה עברנו בזמן השואה. אנחנו לא חיים בעולם יהודי אלא עם עמים אחרים, וחשוב לעסוק בתיקון עולם, בקידוש השם. מנהיגי העולם וראשי קהילות יהודיות כאחד צריכים להצטרף אליי עכשיו. לא ברור לי למה הם עוד לא מצטרפים. תכתוב שנשיא הקהילה הספרדית של מונטריאול עבר לידי במהלך פגישה עם שר ההגנה הקנדי, והם אפילו לא באו ללחוץ לי את היד".
גאווה רבה מסבה לו אחת התמונות התלויות על הקיר, שבה הוא נראה יחד עם ראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר, הידוע בתמיכתו בישראל. "הוא מעריך מאוד את מה שאני עושה. הוזמנתי אליו לביקור רשמי, כאחד משבעת היהודים־הספרדים המבטיחים של קנדה. דיברתי שם על הפעילות שלי בעיראק, וראש הממשלה התרשם מאוד".
בקהילה המקומית נשמעים כאמור קולות שמפקפקים במפעלותיו של ממן, אבל אחד מהחברים בה, שמכיר את מנהל סוכנות הרכב כבר תקופה ארוכה, לא מסכים עם שכניו. "לפני המון שנים, עוד לפני שהיה טרנד לבקר בקברו של רבי נחמן מברסלב, ממן הוביל ממונטריאול לאומן משלחות של יהודים, ואף היה מעורב ברכישת בתים שם לצורך לינה של מבקרים במקום", הוא נזכר. "אף אחד לא האמין שזה יהפוך לאתר שהמונים יגיעו אליו, רק ממן האמין. אני חושב שגם כאן הוא עלה על משהו, ואני מקווה מאוד שהוא יצליח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם