תקציבים של מיליונים: הגופים באו"ם שפועלים נגד ישראל
הודעות יומיות לתקשורת, הפצת חומר אנטי ישראלי ברשתות החברתיות ומנדט ישיר מהעצרת הכללית. כך פועלים ועדת פלסטין ויוניספ"ל, שניים מהגופים הפועלים בחסות האו"ם, לקידום המאבק הפלסטיני ולהשחרת פניה של ישראל
תערוכת הקבע הזו מקבלת את פני הבאים לבניין האו"ם בניו־יורק. לצד סמלים כלל־עולמיים ידועים כמו ההפצצה האטומית של הירושימה או פסל אקדח בעל קנה קשור המסמל רתיעה ממלחמה, מספרת כרזה כתומה ובולטת על "האו"ם והבעיה הפלסטינית". אי אפשר להחמיץ את הכותרות על "הפליטים הפלסטינים במקומות שהם חיים בהם", "הסיוע שמושיט האו"ם לעם הפלסטיני" ו"החיפוש אחר פתרון שתי המדינות". מי שקורא את הטקסט לא ימצא שם הסתה ישירה נגד ישראל. מי שקורא את הסאב־טקסט, לא יתקשה להבין מי אשם בקטסטרופה.
עוד כותרות ב-nrg:
- חשד: ביצע מעשים מגונים בצעירה שחיפשה עבודה
- ירושלים ושרונה: גישות שלא סופרות את האחר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התובנה השוקעת במוחו של הצופה היא שקיימת צרה אוניברסלית שחומרתה משתווה לבעיות הקשות ביותר בעולם. ישות ערטילאית שאשמתה לא מוזכרת במפורש, האחראית לסבלם הנוראי של הפלסטינים. את זהותה, גם הקורא הלא נבון יודע להשלים לבד. ישראלי שמבקר בבניין לראשונה לא יכול שלא להיעצר ליד התערוכה המקוממת. בפעם השנייה הוא יגלה פחות עניין, וכשייכנס בשערי הבניין בשלישית הוא יגיב במשיכת כתפיים. נו ככה זה, העולם כולו נגדנו.
התערוכה הלא סבירה, המהווה חלק מהסיור הרשמי בבניין האו"ם, היא דוגמה אחת לעיוות ולאפליה המובנים שמהם סובלת ישראל בארגון הבינלאומי. לא שיש בכך חדש, אבל פעם אחת שווה לעצור וללמוד כיצד עובדת השיטה, ואיך מתורגם הרוב האוטומטי למסע הסתה חובק עולם נגד ישראל מטעם הארגון הענק, שאמור היה להיות ניטרלי.
לא מדובר רק באונר"א, סוכנות האו"ם שאמורה לדאוג ל'פליטים' הפלסטינים אך עסוקה בהנצחת מצבם; גם לא בגוף ששמו מועצת זכויות האדם בז'נבה, שבו תלוי ועומד דרך קבע סעיף מיוחד לגינוי ישראל. מדובר על כעשרים החלטות אנטי־ישראליות שהעצרת הכללית של האו"ם, מקבלת מדי שנה. אחת מהן, למשל, היא הקמת התערוכה המדוברת. בארץ מקובל לומר שלהחלטות הללו אין משמעות מעשית, ובאופן עקרוני זה נכון. אבל בעולם שבו המאבק הפלסטיני בישראל הוא בראש ובראשונה תודעתי, לפעולה מתמשכת של סוכנויות או"ם בשירות המטרה הפלסטינית,ישנו נזק נלווה שקשה להעריך את היקפו.
אחד הגופים הללו הוא 'ועדת פלסטין', ובשמה המלא: הוועדה למימוש הזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני (CEIRPP - Committee on the Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People), שמטרתה קידום זכויות הפלסטינים, ובמשתמע הצרת צעדיה של ישראל. על הקמתה הוחלט ב־1975, ומאז מחדשת העצרת הכללית את פעולתה מדי שנה. תפקידה הוא “להציע תוכנית ליישום זכויות הפלסטינים להגדרה עצמית בלי הפרעות חיצוניות, עצמאות לאומית וריבונות, והחזרתם לבתיהם ולרכוש שמהם נושלו“ (ושוב מתבקש הקורא הנבון לנחש בעצמו מי הם אותם “מפריעים חיצוניים“, ומי אלה ש“נישלו“ את הפלסטינים האומללים).
וכך כבר ארבעים שנה פועלת ‘ועדת פלסטין‘ במרץ מטעם האו"ם, על פי המנדט שניתן לה. הנה תקציר פעולותיה בחודשים האחרונים: יו“ר ועדת פלסטין מוסר סקירה למועצת הביטחון; ועדת פלסטין עורכת כינוס בינלאומי של יומיים במוסקבה לתמיכה בתהליך השלום; ועדת פלסטין מקיימת בהאג כנס בן שלושה ימים לבחינת ההיבטים המשפטיים של שאלת פלסטין; ועדת פלסטין מקשיבה לקולות הטוענים שישראל ביצעה מעשי אלימות נגד ילדים בעזה בימי מבצע 'צוק איתן'; דיווח על שנת ההזדהות עם פלסטין שצוינה ב־2014; יומיים של סמינר בווינה על סיוע לעם הפלסטיני, וכך הלאה.
לכל אירוע שכזה מגיעים אך ורק אוהדי הפלסטינים ופעילים למענם, או שונאי ישראל אחרים עם דיפלומה. אורחים חביבים במיוחד הם אנשי ה־BDS. לתומכי ישראל אין אפשרות להשתתף בכינוסים שמארגנת הוועדה מסיבה פשוטה, הנובעת מאפליה מובנית נוספת: לאו“ם יש מחלקת אקרדיטציה גדולה, המסדירה את אישורי הכניסה למאות האלפים הנכנסים בשערי מוסדותיו מדי שנה. ל‘ועדת פלסטין‘ יש מחלקת אקרדיטציה משל עצמה, שאינה כפופה לזו הכללית ורשאית לעשות ככל העולה על דעתה. באופן לא מפתיע, היא מאשרת רק למי שנושאים חן בעיניה לבוא בשערי הכינוסים, התדרוכים ויתר הפעילויות שהיא יוזמת.
כל אירוע שיוזמת ‘ועדת פלסטין‘ מלווה בשיגור הזמנת השתתפות לכל 191 המשלחות החברות באו“ם. בהמשך מופצות בתוך האו“ם ומחוצה לו הודעות מקדימות, הודעות עדכון והודעות מסכמות. המסרים העוקבים נשלחים לתקשורת הבינלאומית, לשפע הארגונים הלא־ממשלתיים העוסקים בעניין הפלסטיני ולעשרות גופים אחרים שהעניין נוגע להם או לא. שום קבוצה אחרת בעולם הנתונה בקונפליקט לא נהנית מתמיכה מסיבית כזו של הארגון הבינלאומי החשוב בעולם. העצרת לא הקימה מחלקה מיוחדת למען הסורים הנטבחים, הטיבטים המדוכאים או האוקראינים הנדרסים. הרוב האוטומטי יעיל רק נגד ישראל. כך פועלת התעשייה הפרו־פלסטינית בחסות האו“ם בשלל אירועים מקוממים וחד־צדדיים, שלא חוצים את סף החדשות בישראל.
ב‘ועדת פלסטין‘ חברות רק מדינות המשתייכות ל‘גוש הבלתי מזדהות‘ באו“ם. כלומר, ידידותיה של ישראל ובראשן ארה“ב לא יכולות להיות שם. כתוצאה מכך אין מי שימחה או אפילו ירמוז שלקונפליקט יש צד שני, ואולי כדאי מדי פעם לשמוע גם אותו. “הדוברים בכל הכינוסים, הוועידות והדיונים הם פלסטינים ותומכיהם או אנטי־ישראלים", אומרים במשלחת ישראל באו“ם. "לעולם לא יופיעו שם גורמים ישראליים או תומכי ישראל, אף שהאו“ם אמור להיות ניטרלי. מי שמנסח את ההחלטות של ‘ועדת פלסטין‘ הם הפלסטינים עצמם. כלומר יש כאן גוף או“מי שהוא כלי בלעדי בידי הפלסטינים“.
זוהי דרך אחת המתרגמת את הדקלרציות הקבועות של העצרת הכללית לעינוי הסיני של הסתה תמידית נגד ישראל. כאילו לא די בה עצמה, המליצה ‘ועדת פלסטין‘ לעצרת הכללית על הקמת כלי או“מי משלים להכפשה יומיומית של ישראל בעולם. כך החליטה העצרת ב־1992 להקים בתוך המחלקה הפוליטית העוצמתית של האו“ם עצמו את ‘מחלקת פלסטין‘, עם שלוחתה ההסברתית יוניספ“ל (UNISPAL - United Nations Information System on the Question of Palestine). המחלקה הפוליטית של האו“ם היא הזרוע המבצעת של מזכירות הארגון, קרי הנהלתו. שלא כמו בסכסוכים אחרים, ‘מחלקת פלסטין‘ אינה כוח משימה להשכנת שלום, כמו שתמצאו כמעט בכל עימות אחר בעולם. היא לא כפופה למחלקה הכללית ולא מחויבת למזכ“ל האו“ם או למזכירות הארגון, אלא אך ורק לעצרת הכללית. ‘מחלקת פלסטין‘ ממוקמת אמנם פיזית וביורוקרטית בתוך המחלקה הכללית, ובכל זאת היא מדווחת ישירות לעצרת הכללית בלבד. מעין מדינה בתוך מדינה.
לרשות ‘מחלקת פלסטין‘ עומד תקציב של שלושה מיליון דולר בשנה. שלוחת האינפורמציה שלה, יוניספ“ל, מפיצה בין כל שלוחות האו“ם בעולם, ולעתים גם מחוץ להם, כל פסיק שהיא מוצאת לנכון בנוגע לסוגיה הפלסטינית. בין היתר מפיצה יוניספ“ל את אותן החלטות והמלצות חד־צדדיות של ‘ועדת פלסטין‘ הנזכרת לעיל. מפרכסות זו את זו, כדברי חכמינו.
כך מופעל נגד ישראל מנגנון תעמולה נוסף, נשכני וקיצוני מקודמו. המחלקה אקטיבית מאוד, ומנפיקה מידי יום פרסום אחד לפחות. היא משגרת הודעות יומיומיות לתקשורת ולקשת הארגונים האדירה שמטפלת בפלסטינים, מפיצה עיתון־דוא"ל (ניוזלטר), ומקיימת ברשתות החברתיות ערוצי התגייסות לפעילות אקטיבית נגד ישראל. בשבועות האחרונים, למשל, הפיצה יוניספ"ל הודעות שכותרתן: "דו"ח אונר"א על שנה למלחמה בעזה", "מצב החשמל בעזה", "הזרוע ההומניטרית קוראת לסייע לתשלום משכורות הרשות הפלסטינית", "שליח האו"ם מודאג מהמצב בגדה המערבית ובעזה", וכן הלאה.
פעילויות אחרות אינן כוללות רק הפצת מידע, אלא קוראות להתגייסות פעילה נגד ישראל. למשל הפצת עצומה נגד ביקור ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר בישראל, קריאה להפגנה נגד שגרירות ישראל בלונדון, תמיכה אקטיבית בקריאות לחרם, ולעתים הפצת שקרים נגד ישראל. הכול בחסות האו"ם הניטרלי כביכול.
במאמץ למזער נזקים פנתה המשלחת הישראלית באו"ם למזכירות הארגון בדרישה למתן לפחות את המסרים שמפיצה יוניספ"ל. "מצב שבו האו"ם עצמו קורא להפגנה נגד אחת המדינות החברות בו הוא אבסורד", אומר גורם בנציגות הישראלית. "בוא נניח שאחת ההפגנות האלה תצא מכלל שליטה ותתפתח לאירוע אלים עם נפגעים. האם האו"ם ייקח אחריות על כך? כל עוד ההודעות האלה יוצאות מטעמו, האו"ם אחראי למה שיתרחש שם". הפניות למזכירות האו"ם שיפרו במעט את המצב ולדברי מקורות ישראליים בתקופה האחרונה התמתנו הניסוחים באתר יוניספ"ל, אף כי עצם פעילותה נמשכת כמובן.
"צריך להבין", ממשיך הגורם, "שהגופים האלה לא כפופים למזכירות האו"ם אלא לעצרת הכללית שהיא הריבון כאן, כך שפורמלית גם ידי המזכירות כבולות. ועדיין אנחנו לא מוותרים, ויש תוצאות. האו"ם הוא גוף שנועד למטרות טובות וגם עושה דברים טובים, אבל הפלסטינים מנצלים את הפרצה של הרוב האוטומטי ומכניסים רעל לכל מקום שהם יכולים. הם משתמשים בלוגו ובחסות של האו"ם למטרות שלהם. אין עוד מדינה שיש צבר כזה של החלטות נגדה, ואין מדינה שהמערכת הביורוקרטית של האו"ם פועלת נגדה בצורה שיטתית וממוסדת כל כך, עם מחלקות שעוסקות אך ורק בישות אחת ובסכסוך אחד, עם תקציב נפרד, כוח אדם מיוחד ועצמאות תפקודית כמו במקרה הזה".
השגריר היוצא באו"ם, רון פרושאור, מוסיף כי "ישראל מתמודדת באו"ם עם מדינות עוינות שעושות לה דמוניזציה, אבל אתגר לא פחות גדול הוא ההתמודדות עם קבוצות אנטי־ישראליות, שפועלות בחסות האו"ם עצמו. הפלסטינים מנסים ליצור מלחמת התשה מדינית, ועושים זאת תוך ניצול ציני של מוסדות האו"ם בכל דרך אפשרית.
"אנחנו נאבקים בניסיונות הללו יום יום ושעה שעה, ולא שותקים כאשר האו"ם נותן לקבוצות עוינות ובעלות אינטרס, הפוגעות בישראל, לפעול בשמו. בכניסה למטה האו"ם בניו־יורק מתנוססים 193 דגלים. על 15 מתוכם מופיע סהר, על 25 מופיע צלב, ורק על דגלה של מדינה אחת קטנה מופיע מגן דוד. ישנם כאלו המרגישים שמדובר בדגל אחד יותר מדי, ומולם אנחנו נאבקים כאן מדי יום", דברי פרושאור.
אם מזכירים את פרושאור, צריך לומר שמכלול סיבות ונסיבות הביא לכך שבחמש שנותיו בתפקיד חל שיפור ממשי במעמד ישראל באו"ם. ראשית, לראשונה מאז הצטרפותה לארגון השתלבה ישראל באחד הגושים של העצרת, ומי שבקי בתהליכים הפנימיים באו"ם יודע עד כמה ההתפתחות הזו דרמטית. היא התרחשה כתוצאה מהחלטת שר החוץ ליברמן לפני שנתיים לנטוש את מועצת זכויות האדם בז'נבה, בשל יחסה המפלה לישראל.
חבילת הפיצוי שהציעה ארה"ב בתמורה לחזרתה של ישראל למועצה כללה השתלבות בגוש המדינות המערבי הפועל באו"ם. את החבילה תפרה שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור, שחרף עמדותיה המוקדמות נגד ישראל יישרה קו עם הנחיית אובמה לשפר את מעמד ישראל באו"ם.
בין היתר, כפי שנחשף ב-nrg לפני שבועיים, נאבקת פאוור בניסיונות הפלסטיניים לדחוף את המונח 'כיבוש' לכל החלטה המתגבשת בצנרת האו"מית.
הסיבה השלישית לשיפור במעמדה של ישראל היא הגישה שנוקטים פרושאור, שמשאיר נעליים גדולות למחליפו דני דנון, ומשרד החוץ. במקום להתייאש ולהתכופף אל מול הגלים העכורים, עמד פרושאור על האמת בכישרון ובאומץ. הוא והמשלחת בניו־יורק, יחד עם אנשי המשרד בירושלים, השקיעו מאמצים מרובים בניתוק ישראל מהזווית הבלעדית של הסכסוך ובהדגשת יתרונותיה וייחודה של ישראל בתחומים אחרים, ובראשם מה שקרוי באו"ם 'פיתוח'. מדובר באג'נדה מרכזית מאוד על שולחנו של האו"ם, שעיקרה דחיפה קדימה של העולם השלישי.
לישראל, כמדינה מתפתחת שהשתדרגה למפותחת, והמתמודדת עם בעיות אופייניות של העולם השלישי כמו מחסור במים ומדבור, יש הרבה מאוד מה לתרום. בשנים האחרונות העבירה ישראל שתי החלטות בעצרת הכללית של האו"ם בנושאי פיתוח. עד לפני שנים אחדות, אי אפשר היה לדמיין שדבר כזה יקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם