"מוזיאונים ואוניברסיטאות רוכשים עתיקות וממנים טרור"
מת'יו בוגדנוס, עוזר התובע הכללי בניו יורק, מקדיש את זמנו לעצירת הרס העתיקות במזרח התיכון, ולא מהסס להאשים מוזיאונים נחשבים ואוניברסיטאות מכובדות בעצימת עיניים התומכת בטרוריסטים
קולונל המארינס האמריקני, מת'יו בוגדנוס, יודע שהמשימה שלקח על עצמו בעשור האחרון קשה ומסובכת יותר מכל מלחמה או מבצע צבאי שהשתתף בהם במהלך הקריירה הצבאית הארוכה שלו. מאז שמונה לעמוד בראש הצוות החוקר את שוד המוזיאון הלאומי של עיראק בשנת 2003, מקדיש בוגדנוס חלק ניכר מזמנו ומרצו להגנה על אוצרות תרבות ומורשת עתיקה ברחבי המזרח התיכון.
עוד כותרות ב-nrg:
- "איראן הרחיבה לאחרונה חלק מהמתקן בפרצ'ין"
- ירושלים ושרונה: גישות שלא סופרות את האחר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"בתקופה של שפיכות דמים, קשה לבקש מאנשים לדאוג לכמה אבנים עתיקות שעליהן כתובות מגוחכות", מסביר בוגדנוס בריאיון טלפוני שאנו עורכים עמו. "הסטת משאבים להצלת חפצי תרבות, בלא הבדל מה ערכם, נראית כמו קיצוץ בתקציבי המשטרה וכיבוי האש למען הרחבת ספרייה ציבורית".
כיצד אתה מתמודד עם הטענות הללו?
"ישנם בהחלט אנשים שמעוותים את הנושא ואומרים שהעובדה שאני מתעניין בעתיקות באה על חשבון דאגה לאנשים. תשובתי הראשונה היא הקריירה שלי: 33 שנים של לוחמה בטרור והשתתפות בשלוש מלחמות, שתכליתן הייתה להגן על אנשים. התשובה השנייה והחשובה יותר היא שצריך להבין - באופן חד־משמעי, ההגנה על עתיקות היא חלק מהמלחמה בטרור. הסחר בעתיקות הוא אחד מצינורות המימון המרכזיים של הטרור כיום, נקודה".
כחלק מהמאבק שמנהל בוגדנוס, בעיקר בעקבות התגברות שוד העתיקות בשנתיים האחרונות על ידי ארגון המדינה האסלאמית, הוא יגיע ביום חמישי הקרוב להרצאה במסגרת הכנס השנתי ה־16 למחקרי עיר דוד של המכון הגבוה ללימודי ירושלים (מגלי"ם). לצד החידושים שיוצגו בתחום חקר ירושלים הקדומה, יתמקד השנה הכנס בקשר שבין ירושלים לאימפריות העבר הגדולות - אשור ובבל. נדמה שאין מי שמכיר טוב יותר מבוגדנוס את נכסיהן של שתי האימפריות הללו ומורשתן, מכלי ראשון.
בתפקידו הנוכחי כעוזר התובע הכללי של ניו־יורק, נתקל בוגדנוס כמעט מדי יום במקרים של הברחות נשק וסמים, מה שיכול להסביר את הניסיונות התכופים שלו להשוות בין ההברחות הללו לסחר בעתיקות גנובות. השוואה נוספת שהוא עורך קושרת בין הסחר בעתיקות לסחר בעבדים שהובאו מאפריקה לארה"ב במהלך המאה ה־18. הנושא נחשב פצע מדמם בחברה האמריקנית, ובוגדנוס יודע כנראה על איזה עצב ללחוץ כדי להשיג את האפקט הציבורי הרצוי.
אני שואל אותו האם ההשוואה לסמים ולנשק נובעת מכך שלדעתו חומרת העברה אכן זהה בשלושת המקרים, או שמא הדבר נעשה כדי להעלות את העניין לראש סדר היום, וזאת באמצעות שימוש במילות קוד שמקפיצות כל אמריקני.
"גם וגם", משיב בוגדנוס. "קודם כול זה באמת נכון ומדויק. במובנים רבים הסחר עצמו זהה, בין אם מדובר בנשק, בסמים או בעתיקות. הנתיבים הם אותם נתיבים, והאנשים במזרח התיכון הם במקרים רבים אותם אנשים. שנית, קיים סחר חליפין בין עתיקות וסמים. אנשים מעדיפים שלא להחליף כסף מזומן, ובמקום זה הם מחליפים מוצרים שווי ערך. חותמת גליל שהיא בגודל של חתיכת גיר, שווה רבע מיליון דולר. כל אחד מהשודדים הללו יכול להסתובב עם עתיקות בשווי מיליוני דולרים בכיס, שלא יתגלו בשום סורק בשדה תעופה. וכן, יש כאן גם התייחסות תרבותית לדברים שמוּכָּרים לאנשים בימינו, כדי שלא תהיה עצימת עיניים, וכדי שאנשים ביעד הסופי – אוצרי מוזיאונים או אספנים פרטיים – יבינו שרכישת עתיקות גנובות היא בדיוק כמו קניית סמים או נשק.
"בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא מדובר בתעשייה נקייה. זוהי תעשייה מלוכלכת ממש כמו נשק וסמים. הכסף הזה מממן טרור, ושום אדם הגיוני לא היה רוצה לשים כסף בידיים של דאעש. לגבי ההשוואה לסחר בעבדים, אני כמובן לא מתכוון לכך שסחר בעתיקות משתווה בחומרתו לסחר בבני־אדם; כוונתי היא שכמו שבזמן הסחר בעבדים אנשים רבים האמינו שהם עושים מעשה נכון ורק לאחר שנים הבינו כולם שמדובר במעשה אסור, כך עלינו להבין כבר היום עד כמה חמור הסחר בעתיקות".
בוגדנוס מזכיר את אוצרי המוזיאונים והאספנים הפרטיים, ולא במקרה. כמי שמצוי היטב בשני קצותיו של המקל – המפקד בשטח והתובע בבית המשפט – הוא מרגיש מספיק נוח לתקוף חזיתית ובאופן לא מתפשר גם מוסדות תרבות שנחשבים מכובדים וטובים בתחומם בעולם. מוזיאון המטרופוליטן בניו־יורק, מוזיאון גטי בלוס־אנג'לס ואוניברסיטאות קורנל והרווארד – כולם נמצאים תחת חִצי ביקורתו הישירה.
"בהיבטים מסוימים", יאמר בוגדנוס בהרצאתו בכנס, "התקדמנו רק מעט מאז המאה ה־19 הקולוניאלית, כאשר לורד אלגין יכול היה לשאת את פסלי הפרתנון שנמצאים כעת במוזיאון הבריטי, והנרי לייארד היה יכול לשנע את תבליטי נינווה שנמצאים כעת במטרופוליטן. קבוצות באקדמיה, סוחרים ואספנים, עוצמים עיניהם לצד האפל של הסחר, התומך בטרוריסטים שרוצחים בני אדם חפים מפשע במזרח התיכון".
בוגדנוס, ששמו מצביע על שורשיו היווניים, הועלה לדרגת קולונל (המקבילה לדרגת אלוף־משנה בצה"ל) ב־2003, ונשלח לעיראק במסגרת כיבושה בידי הצבא האמריקני. הוא וחייליו נאבקו בטרור ובכאוס שהשתרר באזור, עד שנודע על אחד מאירועי שוד העתיקות הגדולים בהיסטוריה האנושית: בתוך ימים בודדים באמצע אפריל 2003 נשדד המוזיאון הלאומי של עיראק, שהכיל את האוסף החשוב ביותר של עתיקות ואוצרות תרבות ממסופוטמיה, כמעט עד תום. כ־14 אלף פריטים נעלמו, חלקם ייחודיים ובני אלפי שנים, ששוויים מוערך במאות מיליוני דולרים.
בוגדנוס, בעל תארים בלימודים קלאסיים, נקרא לדגל והתייצב מיד. הוא העמיד צוות שתפקידו היה אחד – להחזיר את מוזיאון עיראק לקדמותו. כמעט עשר שנים הקדיש בוגדנוס להשבת הרכוש השדוד למוזיאון, ובסופן נרשמה הצלחה לא מועטה: כ־9,000 פריטים ניצלו בשיטות שונות ולעתים משונות, 4,000 מהם נמצאים כיום בעיראק ויותר מ־5,000 במדינות אחרות.
שוד המוזיאון בעיראק התרחש על רקע כלכלי, כלומר רצונם של המקומיים לאחוז במשהו בעל ערך כספי בתקופה שבה חוסר הוודאות משתולל. הרס העתיקות בידי דאעש קשור לציווי דתי. מה אתה אומר למוסלמי שיטען כי דתו מצווה על השמדת מורשת דתית אחרת?
"כמו בפוליטיקה, כך גם בענייני דת - בכל פעם שאנחנו מנסים לערבב עתיקות ואג'נדות, לא משנה מאיזה סוג, כולנו מפסידים. אני מכיר את התנ"ך היטב וגם קצת את הקוראן, ומבין שישנם קטעים שמדברים על הרס פסלים וכדומה. אבל אני גם יודע שבמשך אלפי שנים היו דרכים בתוך הדתות הללו לשמור על המצוות האלה בלי הרס ממשי. למשל באמצעות חיתוך של אוזן בפסל, שיכול להיחשב על ידי הדת כהריסתו מבלי להשחיתו לחלוטין. חוץ מזה, בתנ"ך עבדות היא דבר מקובל. האם יש בימינו אדם רציונלי אחד שחושב שזה ראוי? האם מישהו חושב שזה באמת רצונו של האל, לא משנה איזה? כמו שאין שום דבר בקוראן או בתנ"ך שיכול להצדיק עבדות, כך גם אין משהו שיוכל להצדיק הרס של תרבות ומורשת".
כיאה ללוחם מארינס ותיק, בוגדנוס לא נותן למשימה הקשה לרפות את ידיו. תוכנית מסודרת וחובקת עולם שהוא פרש לראשונה בספרו 'הגנבים של בגדד' ושבכנס בשבוע הבא הוא ידבר עליה, עשויה לדבריו להביא לשינוי המצב ולשמירה על מורשת בת אלפי שנים.
השלב הראשון והדחוף ביותר, לדעתו, הוא הגנה פיזית על האתרים: "בעיראק עצמה יש יותר מ־12 אלף אתרים המוגנים בצורה רשלנית", הוא אומר. "מקצתם, כגון (הערים) בבל ונמרוד, מצריכים כמה מאות שומרים וצוות תומך כדי להגן עליהם במשך כל שעות היממה. החישוב מייאש: ברחבי המדינה כולה נדרשים כ־50 אלף שומרים, לצד כלי רכב, מכשירי קשר וצרכים לוגיסטיים. מספר דומה של שומרים נדרש בסוריה.
"בעבר, רוב החפירות הארכיאולוגיות במזרח התיכון נהנו מחסות זרה: הגרמנים בבבל ובאוּרוּק, הבריטים באוּר ובנמרוד, הצרפתים בכיש ובלאגש, האיטלקים בחתרה ובנמרוד והאמריקנים בניפוּר. אני מציע שמדינות אלה ואחרות יעמידו כוחות כדי להגן על אתרים ארכיאולוגיים, עד שהמדינה המארחת תגייס כוח ביטחון מקצועי וייעודי, מצויד ומאומן, לאתרים הללו. כל מדינה תאמץ אתר אחר, ובהמשך היא תפרוש את כוחות הביטחון שלה במשך כל שעות היממה סביב האתרים שהוסכם עליהם".
לאחר שלב החירום, מפרט בוגדנוס את 'תוכנית חמש הנקודות' שלו. הראשונה היא מסע יחסי ציבור בזרם המרכזי בחברה: "אבן הפינה לכל גישה כוללת היא ההבנה שהתקדמות אמיתית ומתמשכת בעצירת הסחר הלא־חוקי תלויה בהגברת המודעות הציבורית באשר לחשיבות הנכסים התרבותיים והיקפו הנרחב של המשבר הנוכחי. יש להפיץ מסר שהולם את הזרם המרכזי בחברה כולה, ולא רק באקדמיה. עלינו ליצור אווירה של גינוי עולמי במקום סובלנות מתוחכמת, לצורך מעקב אחר עתיקות בלתי מתועדות".
החלק הבא בתוכנית מתמקד בהקצאת מימון להקמה של כוחות משימה לעתיקות: "כל המדינות, במיוחד אלה שמהוות מקור, שטח מעבר או יעד לעתיקות, חייבות להקים כוחות משימה חזקים, שמתמחים באמנות ובעתיקות ושיקדישו תשומת לב מיוחדת למעברי גבול ולנמלים. במקומות שבהם קיימים כוחות משימה כאלה, יש להגדילם ולהרחיבם. קרנות תרבות צריכות להקצות צוותים מיוחדים לנושא ולצייד אותם בכלי רכב, מחשבים וציוד תקשורת".
הצעד השלישי בתוכניתו של בוגדנוס להצלת עתיקות המזרח התיכון מהרס הוא יצירת תגובה מתואמת של אכיפת חוק בינלאומית: "דרוש מאמץ מאורגן ושיטתי ושיתוף פעולה שיביא לאכיפת חוק אחידה על ידי כל הקהילה הבינלאומית. אנו זקוקים לחקירות מתואמות מיידיות של מבריחים, סוחרים וקונים במדינות שונות. לא פחות חשוב מכך – האיום בתביעה ובעונשי מאסר חייב להיות אמין. האינטרפול חייב גם הוא להיות יותר פעיל, ולאפשר לכל אחת מ־100 חברותיו לקבל באופן מיידי, לצד רשת תקשורת מוגנת שכבר קיימת, תצלום דיגיטלי ופרטים - מי, מה, מתי והיכן - על כל העתיקות שאותרו באמצעות גורמי אכיפת החוק בכל מקום בעולם".
שלב נוסף הוא הכנת קוד התנהלות לסחר בעתיקות: "מוזיאונים, ארכיאולוגים וסוחרים חייבים לחבר קוד התנהלות אחיד ונוקשה יותר. בדומה לכללי האתיקה של עורכי דין ורופאים, קוד התנהלות כזה יבהיר מהם התיעוד והזהירות הנדרשים כדי להחליף בעלות על חפץ עתיק בצורה חוקית".
הסעיף האחרון בתוכניתו השאפתנית של בוגדנוס עוסק בהגברת שיתוף הפעולה בין קהילת האמנות לגורמי אכיפת החוק: "קהילת האמנות חייבת לנתץ את המחסומים, לסייע לחוקרים ולשמש עיניים ואוזניים לגורמי אכיפת החוק. אנו זקוקים לחוקרים ולסוחרים בקיאים שיהיו נכונים לכל קריאה לזיהוי האותנטיות של מטענים שנתפסו, ושיעמידו לרשות העניין עדות של מומחה בבית המשפט".
כאיש צבא, בוגדנוס נזהר מלהיכנס לשאלות פוליטיות. אני שואל אותו האם ידוע לו כי במקום שבו הוא עומד לדבר בשבוע הבא, כלומר בעיר העתיקה בירושלים, מסתובבות כבר שנים רבות שמועות על הרס עתיקות בידי הווקף המוסלמי במעמקי הר הבית. זוהי הפעם הראשונה במהלך השיחה שבה בוגדנוס לא יורה תשובה מיידית אלא שוקל את מילותיו: "אני נוהג לדבר רק על דברים שאני מכיר ממקור ראשון", הוא משיב בזהירות. מובן שאני מודע לשמועות על המתרחש בהר הבית וקראתי דו"חות, אבל אני לא מביע דעה על מה שאני לא מכיר באופן אישי. ברור שיש לי דעה על הסוגיה הישראלית־פלסטינית, ואני חושב שאני מבין גם את הסוגיה ההיסטורית. אבל הדעה הזו היא אישית ופרטית, ואני לא רשאי לחלוק אותה בציבור כקולונל בצבא ארה"ב. מאותה סיבה אני מסרב לבקשות חוזרות ונשנות של ממשלת יוון שאביע דעתי בנוגע להחזרת הפרתנון מהמוזיאון הבריטי. ברור שיש לי דעה, אבל מתוקף תפקידי אני לא יכול לחלוק אותה ברבים".
אתה חושש ממי שיאמרו שעצם הגעתך לכנס של עיר דוד היא הבעת דעה?
"הגעתי לכנס לא אומרת דבר מעבר להבעת הערכה למה שהם עושים. החפירות בעיר דוד הן דגם לשימור תרבותי, ואני מעריך זאת. בדיוק כמו שאני אוהב ומעריך את אבי, אבל בהחלט לא מסכים עם כל דעותיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם