ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"ברשות השידור יש 550 עובדים שלא עושים כלום"

חוק תאגיד השידור הישראלי הוא שלב נוסף בסאגה המתמשכת של רשות השידור. תאריך היעד לפירוק הרשות הנוכחית והקמת התאגיד החדש נדחה שוב, אך מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר מבטיח: "כשהמדינה רוצה, היא יכולה"

לרשימת שבעת פלאי עולם, לצד החומה הסינית ומאצ'ו-פיצ'ו, אפשר להכניס פלא שמיני: רשות השידור בישראל. הגוף הציבורי החבוט והמוכה, שכולם מאמינים כבר שנים רבות שעליו לעבור שינוי מהותי ועמוק, ממשיך לחיות ולבעוט. על הדרך הוא מפרנס מקופת הציבור כמעט 1,600 איש, שחלקם עושים את עבודתם נאמנה, אך רבים מהם מיותרים לחלוטין.

עוד כותרות ב-nrg:
השר דרעי מסביר: מדוע הצבעתי בעד מתווה הגז
זה מה שראתה לקוחה ב"אושר עד" במקרר הבשר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 
האמת היא שמי שאינו עובד ברשות השידור או באחד ממשרדי הממשלה הקשורים לנושא, כבר מזמן התייאש והפסיק לעקוב אחרי הסאגה המפותלת והקפקאית. זה לא מפתיע כשמתברר שזוהי הפעם ה-13 שבה מנסים להבריא את רשות השידור. לאחר כישלונם העקבי של כל הניסיונות הקודמים, נדמה שנדרשת אמונה חזקה כדי לקוות שהפעם זה יהיה אחרת.  

לפני שנה זה כמעט קרה. דו"ח של ועדה בראשות רם לנדס אומץ בידי שר התקשורת הפעלתן גלעד ארדן, ועיקריו הפכו לחוק בסוף יולי 2014. תאגיד השידור הציבורי יצא לדרך, כשמטרתו להחליף את רשות השידור הנוכחית ולקיים שידור ציבורי יעיל ואיכותי יותר, ללא אגרה ועם הרבה פחות כוח אדם. ליתר דיוק, כמחצית מהקיים. תאריך היעד של יום השידורים הראשון במסגרת התאגיד החדש היה 31 במרץ 2015.

אלא שאז, כמו תמיד, החלו הבעיות. גורמים שונים ובעלי אינטרסים, לעתים מנוגדים, הכניסו מקלות בגלגלי התהליך. אחרי שתי פעימות של הארכה, כל אחת מהן לשלושה חודשים, ניתנה בשבוע שעבר – הפתעה – הארכה נוספת, הפעם לקצת יותר מחצי שנה. לחוק הוכנסו תיקונים המרחיבים את סמכויות מנכ"ל התאגיד החדש לגייס עובדים. סעיף בעייתי שניסה האוצר להכניס, שמשמעותו הקטנת המימון הממשלתי לפעולת רשות השידור הקיימת בכ־10 מיליון שקל בחודש וכתוצאה מכך פיטורים מיידיים של כ־500 עובדים, הוסר מעל סדר היום בעקבות איומי ההסתדרות, ובכך נסללה הדרך לאישור סופי של החוק המתוקן בכנסת ביום רביעי השבוע.

בסוף השבוע שעבר הגיעה סוגיית משנה בנושא לנקודת רתיחה, סביב הסעיף שאסר על "השמעת דעות אישיות" במסגרת חוק השידור החדש. בסופו של דבר, בעקבות הסערה והמחאה שהתעוררה, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על ביטול הסעיף השנוי במחלוקת. בתגובה, הודיע מי שהיה השר הממונה על רשות השידור, אופיר אקוניס כי הוא מתפטר מסמכותו. 

התאריך הקובע נכון לעכשיו מזכיר מאוד את המקורי, רק שנה מאוחר יותר – 31 במרץ 2016. השר הממונה על רשות השידור, אופיר אקוניס, הכריז השבוע כי לא יהיו דחיות נוספות. כחלק מההסכמות עם ההסתדרות אמור להתנהל בחודש הקרוב משא ומתן מזורז על פרישתם מרצון של 500 עובדים מהרשות, ומשא ומתן מקביל על זהות העובדים בתאגיד החדש.

אחד האנשים המרכזיים שאמורים לגרום לכך שהפעם השינוי באמת יתרחש הוא מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, שכן מי שעומד עתה בראש המשרד הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשיחה מקיפה עמו, נשמע פילבר נחוש ותקיף.

"עובדי רשות השידור לא רוצים שנגיע לתאגיד החדש", אומר פילבר. "השיטה שלהם הייתה כל הזמן גרירת רגליים ומריחת זמן, וזה מה שהם מנסים לעשות גם עכשיו, להכשיל אותנו. אמנם אין לי ניסיון בהקמת גוף שידור, אבל יש לי ניסיון גדול מאוד בהקמה של מיזמים לוגיסטיים מסובכים לא פחות. עשינו דברים יותר מסובכים בפחות זמן. כשהמדינה רוצה, היא יכולה".
 

ברשות השידור אומרים שאם התאגיד החדש לא יורכב מרוב מכריע של עובדי הרשות הנוכחיים, אין סיכוי לעמוד בלוח הזמנים.

"אנחנו לא קשורים ולא תלויים עכשיו בעובדי רשות השידור. ברגע שהחוק עבר, הסמכויות עברו למנכ"ל הזמני. האוצר אמור להזרים את הכסף להקמת התאגיד, וזה יאפשר עבודה והתארגנות מהירה. בסוף מדובר באנשים, ועיתונאי טוב לא צריך יותר משלושה-ארבעה ימים בשביל להרים תוכנית".

לא מדובר רק בעיתונאים אלא גם בתשתית. זה לוקח זמן.
"ראשית, קיצרנו הליכים בתיקוני החקיקה. שנית, קיבלנו החלטה שייעשה שימוש במתקני רשות השידור הנוכחיים, כך שלא נדרשת שום הכנה לוגיסטית מלבד גיוס עובדים והקמת לוח שידורים חדש. את זה בוודאי אפשר לעשות בכשבעה חודשים".

ואכן, עובדי רשות השידור שאיתם שוחחנו מסכימים כי אפשר להקים את התאגיד החדש בפרק זמן קצר ("אפילו בתוך שבועיים", התבטא עובד בכיר), אלא שהתנאי לכך מבחינתם קשור לאחת הסוגיות הבוערות בפרשת רשות השידור שטרם הוכרעה, והיא זהות המועסקים בתאגיד החדש.

דו"ח לנדס המקורי המליץ שלא להעסיק כלל עובדים מרשות השידור הוותיקה. החוק עצמו היה גמיש יותר וקבע מכסה של 25 אחוזים מהעובדים בתאגיד החדש שיוכלו לבוא מקרב העובדים הקיימים. מכיוון שכל ההערכות מדברות על כך שבתאגיד החדש יועסקו כ־800 עובדים, מדובר אפוא על כ־200 עובדי רשות נוכחיים בלבד מתוך כמעט 1,600. ואת הנתון הזה עובדי הרשות נחושים לשנות.

יו"ר ועד הטכנאים ברשות השידור, משה שגב, לא מתכוון לוותר: "אנחנו יודעים שילכו הביתה מאות עובדים. הרי ב־2010 חתמנו על רפורמה שמדברת על פיטורי 700 איש. אם היו אומרים לנו שהרשות הזו נסגרת ושנפתחת חדשה והעובדים עוברים מפה לשם – לא חשוב כמה – עם זה אין לנו בעיה. הבעיה היא שבהתחלה לא רצו לקבל בכלל עובדים מאיתנו, ולאחר מכן הכניסו 25 אחוז. ואני אומר - בשום פנים ואופן לא. אני הולך להמשיך להיאבק על זה. יהיה משא ומתן קשה, ואנחנו נילחם. יש לנו עובדים טובים, מקצועיים ומסורים.

"אמרו לנו שלחלק מהעובדים יש 'די־אן־איי נגוע'. אני אומר בסדר, יש כאלה, אבל לא כולם. הדרישה שלנו היא שמאה אחוז עובדים בתאגיד החדש יהיו מהרשות הוותיקה. לא יודע אם זה מה שיקרה, אבל שלפחות המאסה העיקרית של העובדים תהיה מאיתנו. למה להחליף עובד ותיק בעובד חדש?".

פילבר מכיר את דרישות העובדים, והוא מבהיר נחרצות: "אנחנו מתכוונים לנהל משא ומתן מאוד קשוח בנוגע למי יעבור ומי לא, וכמה. וכמו שהקפדנו שנתניהו לא יתערב ולא יחליט בנושא הזה, ונתַנו עצמאות מוחלטת למנכ"ל, באותה מידה אנחנו לא מוכנים שהוועדים החזקים, ההסתדרות או גורם כוחני אחר יכתיבו למחוקקים מי יהיו עובדי התאגיד".

בזיקה ישירה למאבק על זהות מי שיישארו לעבוד בתאגיד החדש, מתחוללת מלחמה של ממש גם על הפרישה מרשות השידור. העובדים טוענים כי כ־700 איש הביעו את רצונם לפרוש, אולם הם אינם עושים זאת מכיוון שהממשלה משנה את החוק בכל פעם וגורמת לכך שמי שפורש נתפס כפראייר, שיכול אולי לקבל בעוד שבועיים תנאי פרישה טובים יותר. בנוסף הם טוענים כי עד כה לא היה גוף מוסמך שאליו יכלו הפורשים לפנות.
 

אני שואל את שגב האם אין בטענה הזו היתממות וגרירת רגליים, שהרי הוא עצמו הורה לעובדיו שלא לשתף פעולה עם מנכ"ל התאגיד החדש אלדד קובלנץ. "לא שיתפנו פעולה כי הערכנו שהם הולכים למהלך חד־צדדי", הוא משיב. "אני צריך לשים את הראש אצל התליין כדי שהוא יבוא ויחתוך אותו?"

גורם בכיר באוצר תוקף את הדברים הללו בחריפות יוצאת דופן, האופיינית למאבק שהפך כבר מזמן לחומצתי ורעיל: "אני לא מכיר הרבה תליינים שמחלקים לתלוי מיליון שקל בכיס. מונחים פה הסכמי הפרישה הכי נדיבים שניתנו אי פעם במשק, לגוף שלא עובד ולא עושה כלום עם 600 עובדים מיותרים. תנאי הפרישה מסוכמים כבר שנה ושנתיים, והמנהל של הרשות כיום, שהוא כונס הנכסים הרשמי, אומר לנו שנרשמו עד כה רק 120 לפרישה מוקדמת".

מה מעכב את תהליך הפרישה?
"העובדים פשוט לא רוצים לצאת. תראה איזו אחלה עסקה יש לך כעובד ברשות השידור: אין שעון נוכחות, אז אתה לא באמת חייב לבוא. השעות הנוספות לא תלויות במה שעבדת, כי יש דיווח כללי. הם יודעים שבסוף הם יקבלו את כל הכסף כפי שהובטח להם, ורק מנסים למשוך את ההליך כמה שאפשר. איזו סיבה יש להם לפרוש? אתה היית פורש אם היו משלמים לך על 100 אחוז משרה בלי שאתה חייב לעבוד, בשביל לקבל רק 70 אחוז בפנסיה? מי שיפרוש נמחא לו כפיים. זה פשוט לא קורה".

ומה יקרה ב־31 במרץ אם המשא ומתן לא יצלח גם הפעם?
"אנחנו רצינו להפחית את המימון החודשי ב־10 מיליון שקל, וכך לאלץ 500 איש לפרוש. הייתה התקפלות של הממשלה בסעיף הזה כי איימו להשבית את נתב"ג, זו האמת. אבל בדיון נאמר שבתוך חודש יגיעו להסכמה על פרישה מרצון של 500 עובדים. הם כמובן ירצו לסחוט עוד כסף ממשרד התקשורת, אבל זו ההתחייבות. אם לא יגיעו להסכמות, בתחילת אפריל יצטרכו למצוא מקור תקציבי אחר – לקצץ בבריאות, בחינוך וברווחה בשביל להביא כסף לרשות השידור".

אם יש מחלקה ברשות השידור שמדגימה יותר מכל את המצב השערורייתי והמתמשך, הרי שמדובר במחלקת הגבייה. מוצבים בה כתשעים איש, שכולם כמובן מקבלים משכורות מדי חודש. אלא שחלק מהחוק החדש הוא ביטול האגרה, כך שאין מה לגבות. אפילו חובות העבר של הציבור, בסך כ־800 מיליון שקל, נגבים על ידי חברה חיצונית.

שלמה פילבר מדבר גם על העובדים הללו, אבל לא רק עליהם: "תוכנית הפרישה לא השתנתה בשנתיים האחרונות וגם לא תשתנה, ולכן אין סיבה אמיתית לחוסר הנכונות לפרישה מרצון מלבד סוג של סחטנות נוספת לנסות לשפר את הסכמי הפרישה ולהכריח את הממשלה לתנאים טובים יותר.
"בשבועות האחרונים נעשתה בדיקה מעמיקה של הכנ"ר (כונס הנכסים הרשמי, מנהלה בפועל של רשות השידור; א"ש) והוא נקב במספר של 870 איש שצריך כדי לתפעל את הרשות הוותיקה כיום. יש שם 1,420 מקבלי שכר, כלומר 550 איש מיותרים שמקבלים שכר בלי לעשות כלום. זו אבטלה סמויה שלא מקובלת בשום גוף ציבורי אחר, וחשוב לציין שהם לא נזרקים לרחוב אלא מקבלים חבילת פרישה של לפחות 700 אלף שקל".

בדיון בוועדה בתחילת השבוע העלית את חמת העובדים כשציינת שרבע מהעובדים מקבלים שכר יותר גבוה משלך. אתה עדיין עומד מאחורי המשפט הזה?
"ישנם כחמישים עובדים ברשות השידור שמקבלים שכר גבוה משל מנכ"ל משרד ממשלתי".

המאבק ברשות השידור הוא כאמור רב-פנים, וכסף הוא רק אחד הצדדים הבולטים בו. במקום לא פחות חשוב נמצאים ענייני התוכן. עיתונאים רבים, בתוך הרשות ומחוצה לה, חוששים כי המהלכים האחרונים שנעשו בחוק התאגיד מטרתם אחת – חיזוק שליטתו של ראש הממשלה נתניהו ברשות, וכתוצאה מכך שליטה על התכנים שישודרו בתאגיד החדש. הדברים נאמרו באופן גלוי ומפורש מפי עיתונאים בכירים כמו רינה מצליח ודן מרגלית, בכנס תמיכה בעובדי הרשות שנערך בשבוע שעבר.

דדי מרקוביץ', נציב קבילות הציבור ברשות השידור, מבטא את הטענות הללו: "יש דברים שמרגיזים את השר אקוניס, והוא אפילו התייחס לכך בוועדה. למשל קרן נויבך מאוד מרגיזה אותו, והוא כנראה רוצה להחליף אותה. הוא לא יכול להחליף אותה אם היא לא תפרוש. הוא כן יוכל אם יהיה לו מנכ"ל שהוא ימנה ויגיד לו 'קודם כול תחליף אותה'".
 

"העיתונאים של רשות השידור מדברים במוסר כפול", תוקף מנגד שלמה פילבר. "הם אומרים שהם מגנים על השידור הציבורי ועל חופש הביטוי, ובעצם מתכוונים להגנה על חברי הגילדה המובחרת הזו, שנהנו עד היום ממשכורות שמנות על חשבון המדינה. הם מגייסים את חופש הביטוי כאילו רק הם יודעים לעשות שידור ציבורי, ואף אחד אחר לא. בפועל, העובדות שונות לגמרי. בכל שינויי החקיקה הקפדנו הקפדה יתרה על התייחסות לצדדים התפעוליים, הטכניים והלוגיסטיים בלבד. לא שינינו כהוא זה בנושא העצמאות העיתונאית.

"בשבוע האחרון הפעילו העיתונאים מכבש לחצים אדיר ולובינג על הרבה מאוד פוליטיקאים. אין כמעט פוליטיקאים חוץ מנתניהו שלא רגישים ללחץ כזה. עובדה שמרבית חברי הקואליציה בוועדה הפרו את המשמעת הקואליציונית, ודה־פקטו נכנעו ללחצים של ההסתדרות ושל העיתונאים. זה מה שחששנו שיקרה, ולכן לא מינינו עד עכשיו את המועצה. ידענו שכל הלחץ הזה היה מופנה כלפיהם ואז הכניעה הייתה מוחלטת".

אתה מבין את הרקע שממנו צומח הפחד של עיתונאי הרשות מנתניהו, כמו הסרטון ההוא במערכת הבחירות שהציג עובד רשות השידור לצד חמאסניק?
"אני מצפה מעיתונאים אינטליגנטים, שיודעים לקרוא טקסט ולהעביר את התוכן שלו בצורה אובייקטיבית לציבור, שידעו לקרוא גם טקסטים שרלוונטיים לגביהם ולפרש אותם נכון. אין צורך בפרשנויות. הגשנו הצעת חוק, מה שכתוב בה כתוב ומה שלא - לא. אין בה אפילו קצה קצהו של סעיף שהם יכולים לטעון בעקבותיו שנתניהו מנסה להשתלט על השידור הציבורי. להפך, עד היום הרשות הייתה הרבה יותר פוליטית. יכולנו לא לקדם את החוק, הוא תקוע ממילא. אנחנו היחידים שנאבקים כרגע כדי לקדם אותו, וברגע שהחוק עבר בכנסת נותק הקשר ותמה היכולת של פוליטיקאים להשפיע על מה שנעשה ברשות השידור".

למה תיק התקשורת חשוב כל כך לנתניהו?
"נתניהו החליט שהוא לוקח את התיק כדי לעשות רפורמה רחבה מאוד בכל נושא התקשורת, כמו שהוא עשה רפורמות בנושאים רבים לאורך השנים. הרפורמה מורכבת משני דברים עיקריים: דה-רגולציה, כלומר כמה שפחות מעורבות של הממשלה בשוק התקשורת, ובמקביל תיקון כשל שוק בצורת מונופולים שקיימים כיום בתחום ופתיחת שוק התקשורת לתחרות חופשית. זה בא לידי ביטוי במעבר מזיכיונות לרישיונות, בהגדלת מגוון הדעות והגופים שיכולים לשדר, ובעוד נושאים אחרים כמו הורדת רגולציה מהזכיינים הקיימים. אין פה שום עניין פוליטי, בדיוק להפך".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...