הסכם הגרעין עולה להצבעה בארה"ב: המדריך המלא

הסיכויים שמעולם לא היו לחסום את ההסכם, החישובים בקרב הרפובליקאים וההשלכות למתנגדים. סאגת ההצבעה על הסכם הגרעין תיגמר השבוע, אך התוצאה כבר ידועה מראש

ברק אובמה גטי אימג'ס

בלב הדברים ניצב ההסכם שאליו הגיעו ארה"ב, איראן וחמש מעצמות אחרות – סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וגרמניה. ההסכם יספק לאיראן מיליארדי דולרים בדמות ההקלות בעיצומים הבינלאומיים, וזאת בתמורה לעשור של הגבלות על תוכנית הגרעין של המעצמה השיעית.

להסכם מתנגדים פה אחד הרפובליקאים בקונגרס, וכן מנהיגי ישראל, שחוששים כי איראן, שתזכה מחדש בעושרה, תזרע כאוס בכל רחבי המזרח התיכון. מנהיגי מדיניות סוניות ערביות כגון ערב הסעודית חוששים אף הן, אך הבית הלבן תומך בעסקה בחוזקה. כך גם מרבית הדמוקרטים, אם כי חלקם מהפה ולחוץ בלבד.

בתחילה ניסה הבית הלבן לסגור את העסקה ללא מעורבות הקונגרס, לאחר שסבר כי מדובר בהסכם של הזרוע הביצועית של הממשל, במקום אמנה רשמית הדורשת את אישורם של שני שלישים מחברי הסנאט.

הדעה הזו לא התקבלה היטב בקרב מחוקקים משתי המפלגות. לאחר מחלוקות ודיונים רבים, הבית והסנאט העבירו במאי ברוב גורף את חוק בחינת הסכם הגרעין עם איראן, שהעניק לקונגרס הזדמנות לבחון את ההסכם ולהציג החלטה שלא תאשר אותו ושתמנע מהנשיא להשעות את העיצומים של הקונגרס נגד איראן.

הבית הלבן הצטרף להסכמות הללו בחוסר חשק לאחר שחלק מניסוח החוק רוכך, וברגע שהיה ברור שהצעד יכלול גם הסכמה על רוב החסין מווטו, ורוב שאינו חסין לווטו.

כמו אמנה. ג'ו ליברמן אי-אף-פי

באופן אירוני, החלטה שלא תאשר את ההסכם תציב את ידם של תומכי ההסכם על העליונה מבחינה חוקתית – בדרך הפוכה משהו.

ההחלטה צפויה לעמוד להצבעה בבית הנבחרים ובסנאט בשבוע הקרוב. בקונגרס, שבו לרפובליקאים יש יתרון גדול יותר, ההחלטה צפויה לעבור בוודאות. הרפובליקאים יצביעו בעד ההצבעה באופן גורף, ולמיעוט הדמוקרטי לא יהיה די כוח כדי לחסום אותה.

בסנאט, שבו הכללים שונים, התוצאה אינה ודאית. יש צורך בשישים מתוך מאה הקולות לצורך החלטה שתקדם את הצעה להצבעה סופית. הרפובליקאים שולטים ב-54 מהקולות, ורק שלושה סנאטורים דמוקרטים הכריזו עד כה על התנגדותם להסכם, כך שהדמוקרטים ותומכים העצמאיים עשויים להשיג את 41 הקולות הדרוש לחסום את הדרישה להצבעה סופית.

אבל אפילו אם החלטה בדבר אי אישור העסקה תעבור את שני הבתים ותגיע לשולחנו של אובמה, הנשיא הבטיח כי יטיל עליה וטו. דרוש רוב של שני שלישים הן בקונגרס והן בסנאט בשביל לעקוף וטו נשיאותי, דבר שקורה לעתים נדירות. למעשה, זה מאפשר לשליש בלבד מהמחוקקים באחד משני בתי הנבחרים לספק את האור הירוק להסכם באמצעות התמיכה בווטו של אובמה. ישנם כבר מספיק קולות בשביל לעשות כן בשני הבתים.

כאשר הקונגרס ידחה את ההסכם עם איראן, ואפילו אם הסנאט יעשה כן, אובמה ובעלי בריתו הדמוקרטים יכולים לנוח בידיעה שהנשיא יפנה לזכות הווטו שלו ושהמיעוט הדמוקרטי יתמוך בו – ואין דבר שהרפובליקאים יכולים לעשות בקשר לזה, למעט לרתוח בזעם.

בו בזמן, המצב ההפוך הזה הוביל לכמה הצעות של תיאוריות קשר בשמאל האמריקאי, שלפיהן בסתר לבם הרפובליקאים שמחים על כך שאינם יכולים לחסום את ההסכם, מכיוון שבדרך זו הם יוכלו לחמוק מהתוצאה הלא ברורה ומהמהלומה הבינלאומית שיספגו אם כך יקרה.

מתנגדי ההסכם דוחים את הטענות הללו, אבל חלק מהם הודו כי הם מרגישים כאילו נועדו להיכשל – בהתחשב ברף הגבוה במיוחד להתגבר על וטו נשיאותי, מעולם לא היה להם סיכוי גדול.

"האופן שבו בחר הממשל להביא את ההסכם עם איראן לפני הקונגרס הפך את האפשרות של מתנגדיו להשיג את שני השלישים של הקולות הדרושים בשני הבתים לעצירת ההסכם לקשה מאוד", אמר ג'ו ליברמן, הסנאטור לשעבר מקונטיקט, דמוקרטי שהפך לעצמאי ואשר מתנגד להסכם. "אם ההסכם היה נחשב לאמנה, ואני סבור שזה באמת חשוב כמו כל אמנה", ציין ליברמן, "המספרים היו מתהפכים".

כך שעשרות מיליוני הדולרים שבזבז הלובי הפרו-ישראלי, הרטוריקה המתלהמת משני הצדדים, הייסורים הפומביים מאוד של המחוקקים נגד העסקה ובעדה ומטחי האש שירו המועמדים הרפובליקאים לנשיאות – לכולם לא היה ממש הרבה סיכוי להשפיע על התוצאה הסופית.

מה אם, איכשהו, היו מתנגדי ההסכם בקונגרס מצליחים לנצח וההחלטה בדבר אי אישור ההסכם הייתה נכנסת לתוקף? ישנו דיון על תוצאה מעין זו, אבל חלק מהמומחים אמרו כי אפילו מצב כזה לא היה מונע מאובמה לנוע קדימה עם המרכיבים המהותיים ביותר של הסכם הגרעין בעצמו.

כך שבשביל הקונגרס, ההשלכות הפוליטיות של מחוקקים שהכעיסו את בוחריהם בצד אחד או אחר של ההחלטה על ההסכם עשויות להיות מבוססות ונמשכות. אבל במובן המעשי, המשחק נגמר וממשל אובמה ניצח – אפילו לפני שמונפות האצבעות בהצבעה בבתי הנבחרים.