"המזה"ת שוקע, עשרות מיליונים רוצים להגיע לאירופה"
האם רבבות הפליטים השוטפים את אירופה הם תחילת גל גדול הרבה יותר? נשיא האיחוד כבר הכריז שזו "נדידת עמים", ומומחים מעריכים: "מדובר בכמות זעומה, עשרות מיליונים היו רוצים לבוא"; אולם גם אז "גרמניה לעולם לא תקיף את עצמה בגדרות"
עשרות אלפי בני אדם נוהרים בסירות, ברכבות וברגל אל אירופה ובתוכה, נמלטים מגורל אכזר ועתיד קודר באזורי המזרח התיכון העולים בלהבות. הם עושים את דרכם לעבר הארץ המובטחת – גרמניה ומדינות נוספות במערב אירופה, תוך שהם חומקים מחיילים בגבול, נאבקים בשוטרים, זועקים "לא למחנות", ומתקבלים לבסוף בפרחים ותשורות בווינה ועל גבול גרמניה. תמונות שלא ייאמנו עבור צופה מלפני עשור, לפני עידן "האביב הערבי" והטלטלה שלבסוף הוא הביא עמו לארצות האזור, עם תפניות לא צפויות שנותנות את אותותיהן גם חמש שנים לאחר שהחל.האם זו תחילתה של "נדידת העמים" הגדולה, כפי שיו"ר הפרלמנט האירופי, דונלד טוסק, הכריז ביום שלישי האחרון? או שאולי זו רק הבלחה חוזרת של המשבר הנעלם בסוריה, ובקרוב ישוב על כנו הסדר הגלובלי שהיה עד כה, שבו המזרח התיכון טובע בדם ואש, מבלי שהדבר מגיע לחופיה השלווים של אירופה?
מהמלחמה בסוריה - ללב אירופה: כך נראה משבר הפליטים
פרופסור אייל זיסר, ראש מכון משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א, בטוח שזו רק תחילת הדרך. "כרגע ישנם יותר מעשרה מיליון פליטים או עקורים בשל המלחמה בסוריה, 4 מיליון מהם כבר יצאו מגבולות המדינה ושוכנו במחנות פליטים. עד עכשיו הגיעו לאירופה רק עשרות אלפים, אבל זה רק בגלל הקשיים הטכניים, המרחק והסיבוכים שבדרך. אם היה גבול ישיר בין סוריה לאירופה, אפשר להניח שהיו כבר לפחות 6 מיליון פליטים על אדמת אירופה".
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לדבריו, לא ניתן לייחס את מבול הפליטים שנחת לחופי אירופה להתרחשות מסוימת שהתחוללה לאחרונה במלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה. "מה שקרה הוא שהאנשים הללו הגיעו למחנות פליטים מזוועות המלחמה. הם עברו תקופה של טראומה, ולקח להם זמן להתארגן, לגייס את הכסף, למצוא את שרשרת האנשים שיעזרו להם להבריח את הגבול". המסע הזה הוא לא נורא מסוכן, ובשביל עבודה ועתיד לחיים טובים, שווה למיליונים האלו לצאת ממקום שבו אין תקווה. אחרי שהמסלול הזה התגבש על ידי החלוצים הראשונים, אנו רואים את עשרות האלפים שמגיעים אחריהם. אבל המספרים הללו עדיין זעומים, בסוריה ובסביבותיה יש עשרה מיליון פליטים".
לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, זו המספקת את הנתונים על מספר הפליטים העולה בסוריה, לפתחן של המדינות באזור ייתכן וממתין משבר הומניטרי נוסף – הפעם בעיראק. ארבעה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם במדינה, ועד כה רק 400,000 יצאו ממנה כפליטים. עיראק איננה מתפוררת כמו סוריה, אולם זוועות ארגון "המדינה האסלאמית" יכולות לשמש זרז מספיק דיו כדי לדחוף לגל פליטים נוסף - הפעם מעיראק. "ההבדל בין עקורים לפליטים הוא חסר כל משמעות במקומות הללו" מתלוננים פעילים בארגוני סיוע עולמיים.
.
• יותר פליטים, פחות ילודה: עתיד יבשת אירופה בסכנה
לפי פרופ' זיסר, ההתפתחויות הנוכחיות במזרח התיכון יכולות בהחלט לפתוח את "נדידת העמים" המדוברת, שדוחקת מהגרים מכל רחבי האזור לצאת למסע לעבר אירופה. "בכל המזרח התיכון יש בעיה קשה של הידלדלות משאבים כבר הרבה מאוד שנים. בתוך כמה עשרות שנים מדינות האזור גדלו מ-100 מיליון לקרוב ל-400 מיליון תושבים. לאן האנשים האלה ילכו וממה הם יחיו? כשמוסיפים לכל זה את מלחמות האזרחים האזוריות, והעובדה שהמשטרים המקומיים נחלשו מאוד ולא מסוגלים לכפות על אזרחיהם להישאר במדינה - התוצאה בלתי נמנעת. בהתחלה זה טפטוף של בעלי אמצעים שיכולים להרשות לעצמם לצאת למסע, או כאלו שיש להם קשרים וקרובים בארצות היעד, אבל הטפטוף הזה יהפוך לגשם. כי ברגע שאפשר וכדאי - הם יגיעו, בדיוק כמו מה שקרה עם המהגרים לכאן".
לדברי זיסר, "יש עוד עשרות מיליונים במזרח התיכון שאם רק היה מתאפשר להם הם היו עוברים עכשיו, כי אין עתיד. אפילו אם אתה חי במדינה עם יציבות יחסית כמו ירדן, עדיין תחשוב על מעבר לאירופה, כי שם יש גם עתיד כלכלי ובטחון שאין במזרח התיכון. אם היו מאפשרים לכל אחד לצאת לאירופה, אני מניח שעשרות מיליונים היו מחליטים לקום ולצאת למסע".
משבר הפליטים הסורים הוא לא הראשון וגם לא היחיד שניתן לראות בו את תחילתו של גל הנדידה לאירופה, אולם הוא הראשון מסוגו שהצליח לזכות בתשומת הלב העולמית. זאת, כנראה בשל עוצמתו של הזרם הנוכחי, אבל לא מעט בגלל שהצליח "לספק" רגעים טרגיים שלכדו את עיני הצופים מסביב לעולם. כזכור, סדר היום הגלובלי הופנה לסיפורם של הפליטים הסורים לאחר הטרגדיה הקשה עם מותם של 71 מהגרים שנחנקו למוות במשאית בהונגריה, סמוך לגבול אוסטריה. כמה ימים לאחר מכן פורסמה "התמונה ששינתה את ההיסטוריה" – תמונתו של הפעוט איילאן כורדי שגופתו נסחפה אל החוף בטורקיה לאחר שניסה להגיע לחופי אחד מאיי יוון עם אמו ואחיו.
זו כנראה הייתה הדחיפה הדרושה כדי שהסיפור יזכה לתשומת הלב הבינלאומית. מכאן קצרה הדרך לכך שהכרזה על "עוצר רכבות" לפליטים שהגיעו לבודפשט בירת הונגריה, ומחנות האוהלים שקמו סביב תחנת הרכבת המרכזית בעיר הפכו לנושא שפותח את מהדורות החדשות, וגורר הצהרות של ראשי המדינות באיחוד האירופי. כך נולד משבר עולמי ב-2015.
אולם המשבר לא נולד עתה. הוא החל בפועל אי שם בערים המופצצות עד חורמה בידי משטר אסד בסוריה, ובמחנות הפליטים הכורעים תחת עומס מיליוני הפליטים במדינות שמסביבה. אל היושבים באותם מקומות חלחלה אט אט ההכרה שישועה לא תגיע בקרוב, כשהכל הלך וסגר על התקווה לעתיד טוב יותר. הקרבות בין הכוחות הלוחמים במדינה השסועה, אשר לא סיפקו כל התקדמות משמעותית מלבד הרוגים נוספים מדי יום; וגם דעיכתו של המאבק המדיני על עתידה של המדינה, שהלכה והתבוססה בדם והרס בלי שום אופק נראה לעין.
בסופו של דבר, נדחקו הראשונים לצאת לדרך. נתיב הבריחה שהתגבש לבסוף מערי סוריה ומחנות הפליטים ברחבי המזרח התיכון אל אירופה, התנקז אל כל נקודות העוגן שבין המזרח התיכון השוקע אל ארצות המבטחים. נתיב שנסלל על פי היחס לזרים במדינות בהן הוא עובר ומידת הביטחון האישי המינימלי לפליטים חסרי ההגנה. כך למדו הפליטים והמהגרים להעדיף את מקדוניה בגבול יוון, ולהימנע מאלבניה הלא נודעת. להתקדם דרך סרביה ולהתרחק מקוסובו. מי שנמלט מזוועות האסלאם הקיצוני, יעדיף מדינה נוצרית בטוחה יחסית על פני אי ודאות במדינה מוסלמית, גם באירופה.
בתחילה ניסו הפליטים לברוח דרך מצרים ולוב, ומשם לחצות בספינות רעועות את הים התיכון אל איטליה. ניסיונות אלו עדיין נמשכים, אולם בעיקר על ידי מהגרים אפריקאים. הסורים מצאו פתרונות בטוחים יותר – דרך חופי טורקיה, תוך ניצול העלמת העין מצד השלטון באנקרה. עד מהרה, ההמונים שהגיעו אחריהם הזניקו את סוריה לראש טבלת המדינות שמהן מגיעים פליטים לאירופה, הרבה מעל לאפגניסטן ואריתריאה - מדינות אשר "מייצאות" זה שנים זרם יציב של מבקשי מקלט ליבשת.
מחופיה המערביים של טורקיה יוצאים המוני הפליטים הסורים בסירות מנוע זולות, עם אפודי הצלה שקנו בכספם, ומפליגים את עשרות הקילומטרים הבודדים בין המזרח למערב, ונוחתים באחד מאיי יוון. זהו הקטע המסוכן ביותר במסלול, ואחד מאלו שלא הצליח לעבור אותו בשלום הוא הפעוט איילאן, שטבע במהלך המסע לחוף מבטחים ביוון, שתמונתו הזעיקה את העולם לסיפורם של הפליטים.
ביוון זוכים הפליטים לקבלת פנים חמה יחסית, הנובעת הן מהמדיניות היוונית של מתן גורף של אשרות שהייה מטעם האיחוד האירופי, והן בשל הידיעה כי מדובר רק בתחנה בלבד של הפליטים בדרך למחוז חפצם – גרמניה, שבדיה וארצות נוספות. אלא שגם סבלנותם של היוונים מתחילה לפקוע, כשהאיים הזעירים הקרובים לחופי טורקיה כורעים תחת עשרות אלפי הפליטים המציפים אותם.
הסורים שצלחו בשלום את המסע עד כה מגיעים אל גבול יוון ומקדוניה. הם חוצים אותו מתחת לאפם של הכוחות המקדונים, ומתקדמים לתחנה הבאה - סרביה. שם, לפי סיפורי הפליטים הם נתונים לניסיונות שוד, סחיטה ואיומים. לאחר שחצו את סרביה לאורכה, הם מתייצבים בנקודה נוספת קשה למעבר - גבול סרביה והונגריה. זאת, לאור המדיניות הקשוחה שמנהיגה הונגריה כלפי הפליטים המגיעים לשטחה.
בורחים ממחנה איסוף בהונגריה:
העמדה ההונגרית הקשוחה מוסברת לאור הלך הרוח הפוליטי במדינה. ראש הממשלה, ויקטור אורבן, שקרא לשמור על "אירופה הנוצרית" ומוביל את ההתנגדות במדינות האזור לדרישה לאפשר מכסות פליטים, כבר עורר עליו בעבר את זעם האיחוד האירופי. אורבן, העומד בראש מפלגה מרכז – ימין, חש בעורפו את חברי "יוביק", מפלגת הימין הקיצוני שהפכה למפלגה השלישית בגודלה בהונגריה. כל אלו מביאים את הממשלה ההונגרית לנקוט מדיניות קשוחה, וגם לתמונות הפליטים הנשכבים על מסילות הברזל סמוך לבודפשט, כדי להימלט מידיהם של שוטרים הונגרים המבקשים להעביר אותם למתקני איסוף לפליטים. בנוסף, ההונגרים מבקשים להקים במהירות גדר מסיבית דיה, כדי לעצור את גל הפליטים והמהגרים, ולמנוע את המשך המראות המעוררים עליה ביקורת מצד ראשי האיחוד.
מדינות כמו גרמניה ואוסטריה, השוכנות מעבר לגבול הונגריה, מייצגות את הגישה ההפוכה להונגריה. עבורן, קבלת פליטים היא בעיניהן מעשה שחובה לעשותו, והבעיה היחידה היא שאלת המחיר הכלכלי והדמוגרפי. בלחץ מדינות אלה, העבירה לבסוף הונגריה אלפי פליטים משטחה לאוסטריה וגרמניה, ואלו התקבלו במזון ושתייה חמה, וחיבוק עממי רחב.
אלא שכפי שהדבר נראה, פתרון ההסעות המאורגנות של אורבן וממשלתו היה זמני לחלוטין, ואלפי פליטים אחרים שנאספו בהונגריה כבר יוצרים מחדש את המשבר. לצורך כך ממהרים ראשי האיחוד להתכנס ולהצביע על הסכם מסודר לחלוקת מכסות הפליטים. אם ניתן ללמוד מהתקדים היווני, הסנקציות שבהן מנופפת גרמניה על מדינות שיסרבו לדרישותיה, יעשו לבסוף את שלהן. עם זאת, הנושא הרגיש והמחלוקת על קבלת פליטים מוסלמים, על ההגדרה שלהם כמהגרים שאפשר לגרש אותם בחזרה לארצות מוצאם, וכל הטינה האירופית לגרמניה החזקה עלולה לגרום לתוצאות אחרות.
בתוך כך, עד סוף השנה הודיעה גרמניה כי היא צפויה לקבל אליה 800 אלף מבקשי מקלט. זו הייתה אחת מהצהרות רבות שהשמיע הממשלה הגרמנית בשבועות האחרונים, שכללה הערכות בנוגע למשבר הפליטים. מאז השיג המשבר את תשומת הלב העולמית, נראה שבקרב המדינות שקולטות את הפליטים מתחזקת ההבנה שגל מבקשי מקלט גדול עודנו בפתח.
סימן לכך ניתן לראות במספרים הנכללים בתוכניות לקליטת הפליטים, שבתחילה עסקו ב-40 אלף מבקשי מקלט, ואז ב-120 אלף נוספים. שינוי ניכר גם בהערכות בנוגע למספר הפליטים הצפוי, העומד עתה על 850 אלף, על פי האו"ם.
•באירופה בוחנים: הגדר הישראלית שתעצור את גל המהגרים
בנוגע למהותו של הגל הזה, כבר הצהירה קצנלרית גרמניה אנגלה מרקל ביום רביעי כי "הפעם זה יהיה שונה", ולדבריה "הפליטים הולכים לשנות את פניה של גרמניה, כשרבים מהם יהפכו לאזרחים". זיגמר גבריאל, סגנה של הקנצלרית אנגלה מרקל ושר הכלכלה הגרמני, אמר כי ארצו יכולה לקבל אליה חצי מיליון פליטים מדי שנה. הוא הוסיף כי גרמניה תמשיך בקבלת "חלק לא פרופרציונאלי של פליטים מבין מדינות אירופה", אולם הדגיש כי לא ייתכן שרק מספר מדינות נוספות לה, כמו אוסטריה ושבדיה, ייטלו בכך חלק.
"הגרמנים לא פראיירים", אומר פרופסור משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, המתמחה בהיסטוריה של גרמניה. "התגובה של הממשלה היא ניסיון לתת מענה ריאלי לבעיה קיימת. הרעיון להעמיד גדרות ולהקים מחנות, זה לא דבר שכלל לא יכול להעלות על דעתם. אז כיוון שכבר מגיעה המאסה הזו של הפליטים, פועלים לפי הכללים - מבדילים ככל האפשר בין אלו שראויים להיות פליטים לבין אלו שלא ראויים, ואז חלק מקבלים וחלק יישלחו בחזרה. זה צעד הגיוני".
"דבר נוסף, מדינות שיש להן בעיה מבחינה דמוגרפית, מעוניינות לנהל מדיניות שתעודד הגירה ותועיל לכלכלה. זה מה שהם מנסים לעשות, לא רק עם הפליטים אלא גם עם המהגרים שזורמים לגרמניה כל הזמן".
צימרמן מפריד בין אמירות הבכירים הגרמנים, אותם הוא רואה כרציונליות, לבין אלו של התושבים הגרמנים המקבלים את פני הפליטים. "מה שרואים בטלוויזיה - אנשים שממתינים בתחנת רכבת עם מתנות לפליטים, זה כמובן תגובה רגשית. זה ציבור אזרחים שחינכו אותו לחמלה ולעזרה לחלש. אז הציבור הזה מנצל את ההזדמנות, להראות שהוא למד משהו מההיסטוריה של גרמניה".
לדבריו, "ברור שאם כל הפליטים יגיעו רק לגרמניה היא לא תוכל לטפל בהם. לכן היא באה בדברים עם בנות בריתה האירופיות, כדי להגיע למצב של חלוקה סבירה ככל הניתן".
"הגרמנים לא שוגים באשליות שמדינות אחרות יפתחו את שעריהן ברצון. הם מנסים ליצור מצב שתהיה חלוקת עבודה כלל אירופית, ושאף אחד לא יתחמק מאחריות. ברור גם שאם הקצב של שנת 2015 יימשך, ומספר המהגרים יכפיל את עצמו מדי שנה, יהיו לכך השלכות - גם כלכליות וגם פוליטיות - שצריך להיזהר מהן. בראש ובראשונה, זה יספק את המניע הדרוש לגורמים בימין הקיצוני להרים ראש. אבל כבר עכשיו, אל מול אותם גורמים קיצוניים שמציתים מרכזים המיועדים לפליטים ויוצאים להפגנות אלימות, אפשר לראות כיצד גרמניה מתנהלת מול התופעות הללו. כל המערכת הפוליטית יוצאת בקמפיין מאסיבי. לא מכנים זאת "עשבים שוטים" אלא "גרמניה האפלה", כדי להזהיר שמדובר במשהו שיש לו אחיזה היסטורית, וגם כדי לקדם את האווירה הציבורית שתכיל את קבלת הפליטים ותבין את הערך שטמון בכך".
"בגרמניה יש דיון אינטנסיבי בסוגיה האם מדובר בתחילתה של נדידת עמים לאירופה. לגרמנים יש ניסיון עם נדידות עמים. הנאצים חוללו נדידת עמים רבתי שהם מתביישים בה, ואחרי שהמשטר הנאצי נפל, הייתה שוב נדידת עמים עצומה של גרמנים שגורשו מהמזרח לגרמניה. הדיון בזה קיים, וברור שעולים בו חששות לאופי החברה שתיווצר בעקבותיו".
• "גרמניה האפלה": התקשורת מתגייסת בעד הפליטים והמהגרים
"בדיון הזה יש את האתנוצנטרים, שאומרים שברגע שגלי הפליטים והמהגרים שיבואו שונים מבחינה אתנית זו כבר בעיה. יש את אלו שלא מערבים גישות גזעניות, אבל אומרים שאמנם צבע העור והשייכות הדתית לא משנה הרבה, אבל אם הם לא יתאימו את עצמם לעולם הערכים בגרמניה - לחוקה ולליברליזם. אז אנחנו נמצאים בקושי. אבל אותם אנשים יודעים שהדרך להתמודד מול העניין הזה היא לא סגירת שערים, אלא אתגר שניצב לפתחה של מערכת החינוך".
לפי פרופ' צימרמן, גם אם תימשך נדידת הפליטים לגרמניה, היא לא תנקוט בשיטה הישראלית של הקמת גדרות ומכשולים סביבה, כדי לבלום את הפליטים והמהגרים. "הגרמנים לעולם לא יקימו גדרות. המושגים גדר וחומה נחשבים לפסולים בגרמניה, במיוחד אחרי נפילת החומה בברלין. השיח בגרמניה עוסק ויעסוק בהחלת אמנת שנגן - למעבר חופשי בין מדינות האיחוד; מדברים גם על חלוקה שווה של הפליטים במדינות אירופה, ומדברים על ההבדל בין פליט שראוי להגיש בקשה למקלט ובין מי שאינו ראוי למעמד הזה וייאלץ לשוב לארצו. אלו הדרכים שבהן גרמניה מתכוונת להתמודד עם הסוגייה הזו. הפתרון הישראלי לא עולה על דעתם. גם אם מספר הפליטים יילך ויגבר - מרקל לא תחזור בה מהצהרותיה בנוגע לקבלת הפליטים. היא מתכוונת רק למספרים שעליהם מדובר, חצי מיליון בשנה, וברור לכולם שאם יגיעו יותר - זה לא יוכל להימשך".
ייתכן שאת גל הפליטים יעצור בסופו של דבר החורף המתקרב, כשהפליטים יהססו לצאת למסע בים הסוער ויירתעו מהקור הצפוי בדרך. אולם הנתונים מראים כי לפי מחזור עונות השנה, גם בשנה הבאה צפויים אלפים לשוב ולהידפק על דלתות אירופה. האם עד אז היא תדע להתמודד טוב יותר עם המשבר, או ש"נדידת העמים" באמת החלה, ואירופה מתחילה להשתנות מול עינינו? ימים יגידו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם