ראשי » חדשות » בארץ

מה קורה כשערבים ויהודים נפגשים בפעם הראשונה?

בישראל רוויית המתחים משמש השירות הלאומי כנקודת מפגש נדירה בין צעירים ממגזרים שונים. במסגרת סדנת צילום משותפת שארגנה "האגודה להתנדבות" הם נחשפו לראשונה לאנשים שמאחורי הקטלוג החברתי. "חשבתי שאי אפשר לדבר עם היהודים. טעיתי"

המתחים בין מגזרים שונים בחברה הישראלית, ובעיקר בין ערבים ליהודים, מלווים בשנים האחרונות את השיח הציבורי במדינה. המציאות הביטחונית בישראל, האתגרים הכלכליים והחברתיים והניתוק בין הפריפריה למרכז הופכים את המפגש התרבותי בין עדות וקבוצות שונות לכמעט בלתי אפשרי. אחד הצמתים שבהם מתקיים מפגש שכזה, הוא השירות הלאומי, שבו נוטלים חלק מתנדבים צעירים ערבים, יהודים, דתיים וחילונים, שמבקשים לתרום למדינה.

עוד כותרות ב-nrg:
בליכוד עונים ללפיד: "פוגע במאמצי ההסברה של ישראל"
"נדרוש צדק": הוריה של שלי דדון מתכוננים לדין
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

במסגרת תערוכת צילום שהתקיימה היום (ג') בתל אביב ואורגנה על ידי האגודה להתנדבות, ארגון השירות הלאומי-אזרחי הגדול בארץ, נפגשו מתנדבים ממגזרים שונים והציגו תמונות שצילמו במהלך סדנה משותפת שנועדה לקדם את ערכי הסובלנות והשיוויון החברה הישראלית.
 
"אנו מנצלים את תקופת ההתנדבות כחלון הזדמנויות להכיר בין המתנדבים. אחד הפחדים הכי גדולים של אנשים הוא מדברים שהם לא מכירים, וכאן יש לנו הזדמנות לפרוץ את מחסום הבורות ולגרום להיכרות אמיתית שמקדמת הבנה הדדית ושוויון אמיתי", אמר ירון לוץ מנכ"ל האגודה להתנדבות.

בדברים שנשא במהלך האירוע, הוא ביקש להדגיש שהתערוכה לא נועדה לטשטש את הזהויות של המשתתפים אלא דווקא להפגיש בין הרקעים התרבותיים השונים שמהם באו. "היופי של התכנית הוא שהיא מקדמת את תפיסת ה'אנטי-כור היתוך' – האנשים מביאים את עצמם, את הזהות שלהם ודווקא מתוך השונות וההבדלים התרבותיים והאישיים נוצר פסיפס אנושי אחד".

היצירות שהוצגו בתערוכה צולמו על ידי מתנדבי האגודה להתנדבות, במסגרת תכנית מיוחדת שנועדה להפגיש אותם עם עולם הצילום, ובעיקר – עם צעירים בני גילם מקבוצות אוכלוסייה שונות ומגוונות. מהאגודה להתנדבות נמסר כי התערוכה נועדה, בין היתר,  כדי להתמודד עם "העובדה שמרבית בני הנוער לומדים במסגרות נפרדות ומגיעים לגיל 18, ויוצאים לחייהם הבוגרים מבלי להכיר היכרות משמעותית את ה'אחר' בחברה". בנוסף ציינו כי עבור מרבית המשתתפים באירוע, הייתה זו חוויה ראשונה מסוגה שהפגישה אותם עם אוכלוסייה מעורבת.
 
"הרגשתי על היהודים שאף אחד לא יכול לדבר איתם. הם מדברים, צוחקים, לא לוקחים את הערבים ברצינות וחושבים שהם טיפשים. כשהייתי ילדה קטנה זאת הייתה החשיבה שלי על היהודים. אבל כשגדלתי והייתי בקורס הזה גיליתי שטעיתי", אמרה חולוד אלקרינאווי, מרהט, אחת המשתתפות בתכנית שמתנדבת בגן ילדים.

התמונות שצילמו המשתתפים מתארות את חיי היומיום במסגרת ההתנדבות בארגון השירות הלאומי, כמו גם את המפגש יוצא הדופן שהתרחש במסגרת סדנת הצילום. באחת התמונות, שממחישה אולי יותר מכל את השוני התרבותי בין המתנדבים וצולמה על שפת הים, נראות צעירות ערביות, חלקן לובשות כיסוי ראש מסורתי כשהן מחובקות עם שני צעירים יהודים. גם בתמונות שצולמו בטקס שנערך היום, ניתן לראות את המגוון האנושי שהשתתף בסדנה.

עמוס שטראוס מלהבים, מתנדב בבית הספר "משואות הנגב", תיאר את החוויה שעבר בסדנה בתור יהודי. "כשהייתי קטן אבא שלי עבד ברפת אז היו לנו קצת מפגשים עם ערבים, אבל חוץ מזה לא הכרתי ערבים. השוני מהקבוצה שלהם היה מאוד מורגש, אבל נראה לי שהיינו מאוד מקבלים, וגם הם היו מאוד סבלניים".

שטראוס הביא כדוגמא את היכולת להכיל הבדלים תרבותיים כמו סגנון לבוש שונה. "הן (המשתתפות הערביות – א.ס.) היו לבושות עם כיסוי ראש ושמלות, ולא היה להם אכפת שאנחנו לבושים אחרת. הייתה הבנה כללית שככה זה. אנחנו לא דרשנו מהם להיות חילוניים והם לא דרשו מאיתנו להיות משהו אחר", אמר.
 

באירוע נכחה גם ח"כ ציפי לבני ממפלגת המחנה הציוני, שציינה כי השירות הלאומי עשוי לסייע בשילובם של מגזרים שככלל לא משרתים בצה"ל.  "אני חושבת שכל אזרח בהגיעו לגיל 18 צריך להתנדב או לשירות צבאי, או לשירות אזרחי או לשירות לאומי, כך שכל אחד יתרום בדרכו. הייתי רוצה לראות את זה כמסר גם בציבור הערבי וגם בציבור החרדי". בנוסף התייחסה לבני לקשיים בהשגת מימון ממשלתי לפרוייקטים התנדבותיים של ארגוני השירות הלאומי, ואמרה כי "התרומה של ההתנדבות בשירות הלאומי לחברה היא גדולה. יותר גדולה מכל חישוב שפקידי האוצר עושים. כל אחד פה מתפלל בשפתו ולאלוהיו, וזה לא משנה באיזו שפה".

ורוד אבו וראד מהכפר אכסאל, מתנדבת בבית חולים, ציינה את מכשול השפה כמשוכה הניצבת בפני מיעוטים שמבקשים להשתלב בחברה הישראלית. "לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון, למדתי עיצוב גרפי והתחלתי לעבוד כמעצבת. כביכול, הכל היה בסדר. אבל בפועל משהו היה חסר. הרגשתי שאני רוצה להיות חלק מהחברה, שאני רוצה לתרום לה, אבל יש דרכים רבות שחסומות בפניי, כי אני לא מכירה את התרבות והשפה. התחלתי להתנדב בשירות הלאומי, הגעתי לבית החולים עם פנקס ועט ובכל יום הייתי כותבת מילים שרציתי ללמוד בעברית, ודברים שחשוב שאדע", אמרה. "בהתחלה חששו לקבל אותי למקום שירות כי לא ידעתי עברית ופחדו שזה יהיה בעייתי, היום הם אומרים תודה לאל שהם קיבלו אותי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...