ראשי » חדשות » בארץ

ג'ודי ניר-מוזס: ריבלין בוחר נכון ומתחנף לשמאל

על הציוץ נגד אובמה: "לא מבינה מה רצו ממני", על כישלון המרוץ של בעלה סילבן לנשיאות: "צריך לשלוח לביבי פרחים. אני לא בנויה לכלוב של זהב". ג'ודי שלום ניר מוזס דואגת לספק הצהרות פרובוקטיביות ולא רוצה להפוך למשעממת. ריאיון

חשבון הטוויטר הפעיל של ג'ודי התמלא לפני שבועיים בתמונות ילדים מאודסה. רגע לפני שהסתיימה שנת תשע"ה, אחת הסוערות בחייה הלא־רגועים ממילא, מצאה עצמה ג'ודי שלום־ניר־מוזס עולה על טיסה לעיר הנמל האוקראינית ששמה שזור היטב בהיסטוריה של עם ישראל.

עוד כותרות ב-nrg:
- השריפה במוצא: אזרחים עצרו את האש על קו הבתים
- פעילי ימין התגייסו למנוע פרס מארגון "בצלם"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נדבן יהודי עשיר הזמין כמה נשים ישראליות מוכרות, ביניהן גם רונה רמון, מרים פרץ וליהיא לפיד, לפגוש ילדים יהודים שחיים בבית יתומים בעיר, וללוות אותם בימים הראשונים של שנת הלימודים החדשה. ג'ודי, כדרכה, מתארת בצורה פלסטית ונטולת פילטרים את החוויות האיומות שעברו הילדים לפני שהגיעו לבית היתומים: חלקם הושקו בעל כורחם בוודקה, היא מספרת, אחרים נזרקו מהבית בגיל רך מכיוון שההורים לא היו מסוגלים לטפל בהם.
 
מאז ומתמיד הייתה ג'ודי מחוברת לארגוני חסד וצדקה. אולי זו ירושה מאמה של ג'ודי, פולה, שהייתה ידועה כמי שדלתה פתוחה לכל נצרך. "אמא שלי שתתה בבקרים קפה עם מנקה הרחובות. הנהג של משאית הזבל היה מקפיץ אותה למכולת - ובערב התארחו בבית ראשי ממשלות, סופרים, שרים ואנשי עסקים עשירים. המוטו היה שכולם שווים".

כבר 21 שנה שפולה מוזס אינה בין החיים. באוקטובר הקרוב ימלאו 30 שנה למותו של בעלה נח, שנהרג בתאונת דרכים מיד לאחר שחזר מנופש משפחתי בקיסריה. עמירם ניר, בעלה הראשון של ג'ודי, הסיע אותו לבית ידיעות אחרונות. מוזס, מו"ל העיתון, ירד בדרך פתח־תקווה, שהסדרי התנועה בה השתנו באותם ימים. הוא חצה את הכביש, נפגע על ידי אוטובוס חולף ונהרג.

את מתגעגעת להורים שלך?
"אני מתגעגעת אליהם ואני חושבת שאם הם היו בחיים, היה מי שיעשה סדר במשפחה. אין לי קשר היום עם נוני אחי, וזה לא קרה כל עוד ההורים חיו. אין ספק שעסקים משותפים הורסים משפחות. אני מייעצת לילדיי, מרגע שעמדו על דעתם, שלא יעשו עסקים ביניהם".

הנתק עם נוני מכאיב לך?
"חבל לי. משפחה זה דבר מאוד חשוב לי. אחותי תמי ואני עושות יחד בכל יום שישי קידוש משפחתי משותף, וחבל לי שהילדים של אחי לא שם, כי אני מאוד אוהבת אותם".

איך הקשר שלך עם תמי?
"היא החברה הכי טובה שלי. כשאתה רואה אותה, אתה לא מאמין שהיא חולשת על אימפריית עסקים. היא הבן־אדם הכי צנוע ונחבא אל הכלים שאני מכירה. וכגודל הצניעות שלה, ככה גודל החוכמה, החוזק וההצלחה שלה. את התכונות של אמא היא לקחה לאקסטרים של צניעות, של דְאגה לאנשים ועֶזרה מתחת לרדאר. גם נוני לקח את זה קצת לקיצוניות, והוא משתדל לא להתחבר לאנשים כדי לשמור על האובייקטיביות של העיתון".
אפשר להתווכח על האובייקטיביות של ידיעות אחרונות, במיוחד במערכת הבחירות.

"ידיעות לא תפס צד, לדעתי. בניגוד לאחרים בתקשורת, אנחנו עוסקים רק בתחום המדיה. את ידיעות אחרונות לא מעניינת הפוליטיקה, אלא להביא סיפורים שמשקפים מציאות, גם כשהמציאות לא נוחה לצד מסוים של המפה".

ידיעות לא השתדל לקדם את בוז'י הרצוג?
"העיתון פרסם משהו לא נכון או לא ענייני? יש עיתונים שתופסים צד באופן מובהק, ויש עיתון שמשקף מציאות".

מה אבא שלך היה חושב על ידיעות אחרונות של היום?
"נוני מנהל את העיתון מצוין, זה הדבר הכי חשוב לו בחיים. הוא איש חכם, מוכשר ומסור מאוד לעיתון, ואני בטוחה שאבא היה נותן לו לייק גדול".

לא רק מעשי החסד של האם נצרבו בתודעתם של ג'ודי ואחיה. לצדם קיבלה מקום גם המלחמה ארוכת השנים שניהל האב כנגד מעריב. ילדיו ידעו תמיד שאין מחילה לפורשי ידיעות, שעזבו באישון לילה והקימו את העיתון המתחרה. כשג'ודי הייתה עוברת במקרה ברחוב הקרוי על שם עזריאל קרליבך, מחולל הפילוג, היא הייתה יורקת לעבר בניין המערכת של העיתון היריב. היום, כשכל עוצמת האש של ידיעות מופנית לעבר עיתון אחר, זה נשמע כמעט הזוי.

"גם לפני חמש שנים, כשזכי רכיב היה המו"ל של מעריב והייתי שם בשבילו כדי לעזור לו, אף פעם לא הסכמתי להיכנס לבית מעריב", מספרת ג'ודי. "הייתי אוספת אותו מהחנייה של הבניין, ועדיין הרגשתי כמו דתי שנוסע בשבת, או כמו בפעם הראשונה שהצבעתי לליכוד".

מה הרגשת כשפוצצו את גשר מעריב?
"אני בטוחה שאי שם, סבא שלי ואבא שלי היו מרוצים מהסימבוליקה של הפיצוץ הזה. מעריב של היום, בראשות אלי עזור, הוא אחלה עיתון, ואין לו שום קשר לעיתון הבוגדים של פעם. עכשיו רק נותר להוציא את השם קרליבך מהרחוב, ונקמת המוזסים תושלם".

את שילוב של המון ניגודים. אשכנזייה שנשואה למזרחי, משתייכת לאצולת ממון ותקשורת אבל נתפסת כעממית, מחוברת למסורת אבל יוצאת בכל הכוח נגד כפייה דתית, אישה עצמאית ומשוחררת שסולדת מפמיניזם. קשה לאכול אותך.



"לא יכולים לאכול אותי. אני לא מתאימה למשבצת, לשטאנץ שבו חושבים שאני צריכה להיות. אנשים מאמינים שבגלל שנולדתי במשפחה מסוימת, להורים מסוימים, אני צריכה להיות סוג של נסיכה קרירה ומרוחקת. מה לעשות שלמרות הסטיגמה, לא גדלתי בבית אליטיסטי וסנובי, ולכן אני לא מסוגלת להיות טיפוס כזה".

לזמן קצר חשבה ג'ודי שאת שנת תשע"ה היא תעביר כגברת הראשונה של ישראל. בעלה סילבן החל לבחון את סיכוייו לזכות בתפקיד נשיא המדינה, וכבר קיבל את תמיכתו של בנימין נתניהו. אלא שהמירוץ שלו עלה על שרטון כאשר עובדת לשעבר במשרד שבו כיהן כשר, טענה כי הטריד אותה מינית. במאי 2014 סגר היועץ המשפטי לממשלה את תיק החקירה, אבל תדמיתו של שלום כבר הוכתמה. שבועיים לאחר מכן הודיע לו ראש הממשלה כי לא יתמוך בו לנשיאות, למרות שגם את המועמד האחר מהליכוד, רובי ריבלין, נתניהו לא חיבב, בלשון המעטה.

עד כמה היית קרובה להפוך לדיירת בבית הנשיא?
"הנשיאות הייתה עניין מאוד קרוב למימוש. לולא סיבוב הפרסה של ביבי, סטיב היה היום נשיא המדינה. אבל אני שוקלת לשלוח לביבי פרחים על כך שזה לא קרה. אני לא באמת בנויה לגור בכלוב של זהב. אני נשמה חופשית, ולא יודעת מה הייתי עושה בבית הנשיא. סילבן הוא אדם של עשייה, ונשיאות זה בעיקר דיבורים. מבחינתו, להקים עוד שלושים לשכות של משרד הפנים, שבראשו הוא עומד היום, זה מה שחשוב.
 

"כשעלה השם שלו לנשיאות, אני לא לחצתי לממש את זה. באו עם הרעיון בכנסת והוא קיבל תנופה. הנשיאות מבחינתי הייתה חלום, כי פנטזתי להתחבר עם אנשים בקהילות היהודיות בעולם, להתקבל אצלם בכבוד מלכים ולהביא משם תרומות למטרות חברתיות בארץ. במקום שהנשיא יבנה את 'בית פרס לשלום' ביפו, הייתי מקימה עוד בתים לאמהות חד־הוריות, לילדים רעבים ולאוטיסטים. לא חסרות כאן בעיות. אני לא הייתי בונה מוזיאונים ובתים על שמי".

עד כמה פרשת החשדות נגד סילבן, שאולי טרפדו לו את הנשיאות, גם נכנסה אליכם הביתה?
"לא רוצה לדבר על זה, אבל היום אנחנו כבר לא שם".

בינתיים התיישב בבית הנשיא רובי ריבלין, שהפך לאהוב ופופולרי.
"לא רוצה להתייחס אליו".

למה?
"ככה, והמבין יבין. מה שכן, הוא עשה בחירה נכונה בהחלטה שלו להתחנף לצד השמאלי של המפה הפוליטית. ככה התקשורת מאוד בעדו ומרימה אותו על כפיים".
 
נתניהו אמנם תמך בבעלך לנשיאות, אבל כשזה מגיע לממשלה נראה שהיחסים ביניהם לא משופרים במיוחד. אם מאריאל שרון סילבן קיבל את התפקידים הכי בכירים - אוצר, חוץ - אצל נתניהו הוא מחכה לסוף חלוקת התיקים, ותמיד זה נראה מעליב וחמוץ.
"בוא נחשוב למה זה קורה. אנשים מתנהגים ככה רק כלפי מי שהם חוששים ממנו. היחסים בין ביבי לסטיב טובים כרגע, אבל בפוליטיקה אין דבר שנכון עכשיו ויהיה נכון גם לעוד שעה. הכול נזיל ומגעיל. זה עולם של אינטרסים, אבל סטיב, למרות שהוא המון שנים בפוליטיקה, אף אחד לא יכול להגיד עליו שהוא תקע למישהו סכין בגב או רימה".

ברשימת "50 הנשים המשפיעות בישראל" שפורסמה לאחרונה במגזין פורבס, לא מצאתי אותך. איך זה שדילגו עלייך?
"כנראה אני לא מספיק משפיעה, לדעתם".

נעלבת?
"לא. אין לי אגו, וממש אין לי עניין במה שאומרים או כותבים עליי. כל מה שיגידו לא יעליב אותי, לא יפגע ולא ישפיל אותי. ואם זה מעצבן אותי, אני עונה מיד. אני לא מתנהלת בתקשורת או ברשתות החברתיות כדי שיכתירו אותי כמשפיעה. יש לי 85 אלף עוקבים בטוויטר, בלי שתהיה לי היום תוכנית טלוויזיה, ובלי שאהיה דוגמנית או איזה סלב".

את לא סלבריטי?
"אני לא אסי עזר או בר רפאלי שנמצאים כל הזמן בפרונט. כל העוקבים שלי זה נטו בגלל שאני מעניינת. הרווחתי כל אחד מהם ביושר, בגלל שאנשים יודעים שיקבלו מה אני באמת חושבת, בלי פילטרים".

הדוגמה החריפה ביותר להיעדר הפילטרים ניתנה בחודש יוני האחרון, כשג'ודי פרסמה בחשבון הטוויטר שלה בדיחה: "מה זה קפה אובמה? שחור וחלש". הציוץ הזה חולל מהומת אלוהים שחרגה מחוץ לגבולות ישראל, וג'ודי מיהרה למחוק אותו, תוך שהיא מפרסמת שתי התנצלויות באנגלית.

"עד היום אני לא באמת מבינה מה רצו ממני", היא אומרת. "הייתי בדיוק בלונדון, ישבתי עם חברה, ופתאום ראיתי שהטוויטר מפוצץ בתגובות. קראתי והבנתי את גודל הבעיה שזה יכול לייצר לסטיב, ומחקתי את הציוץ עוד לפני שהוא ראה, כי הוא בדיוק היה בטיסה. נתתי גם את ההתנצלויות, אבל אחרי שסילבן נחת, זה היה אחד הרגעים המפחידים, ובצדק. הוא כמעט התגרש ממני ביום הזה".
 

למעמד של סילבן, כשר בממשלה, אין השפעה עלייך? את לא מבינה שדברים כאלה עלולים לפגוע בו?
"זה לא שאין לו השפעה עליי, אבל הוא מבין שזו אני. בשישים אחוז מהדברים סטיב ואני לא רואים עין בעין, אבל כיוון שאנחנו לא חיים בימי הביניים וסטיב הוא לא שוביניסט, הוא מעיר לי רק כשזה מאוד חשוב לו, ואז אני מכבדת את דעתו ומסירה את מה שכתבתי".

לא מובן מאליו שבדיחה כזו על נשיא ארה"ב היא חומר נפץ?
"לא ממש. הציוץ נכתב בעקבות ההתנהלות של אובמה בעניין הגרעין האיראני, שמעצבנת כל ישראלי. לא נראה לי שאובמה מסתיר את העובדה שהוא אפרו־אמריקני, להפך, הוא עשה מזה הון פוליטי. אני לא חושבת שהאזכור של זה אצלי נגוע בגזענות. מצד שני, יכול להיות שעל מזרחי לא הייתי כותבת ככה".

תסבירי.
"את הקיפוח המזרחי אני חיה, ואת הקיפוח של השחורים בארה"ב אני לא חיה ולכן פחות מרגישה ומבינה. בסדרות טלוויזיה אמריקניות השחורים משודרגים: הם מקבלים תפקידים של שופט, מפקד משטרה או ראש עיר. בסדרות אצלנו, המזרחים הם עדיין הפרימיטיבים והפושעים. תראה איך מחקים בארץ נהדרת את סטיב ואת עמיר פרץ, שתמיד יוצאים טיפשים, לעומת ביבי וליברמן, שיוצאים ערמומיים ומתוחכמים".

למה להאשים את התקשורת? קחי למשל את הליכוד: מעולם לא נבחר מזרחי לעמוד בראשו.
"בישראל המזרחים גזענים גם כלפי עצמם, ולא מצביעים למועמד מזרחי. בפריימריס של הליכוד ראיתי גם איך ציבור המתנחלים, שרובו אשכנזי, מעדיף מועמדים אשכנזים על מזרחים".

זה אומר שלסילבן אין סיכוי להיות מועמד המפלגה לראשות הממשלה?
"לא חושבת שאין לו סיכוי. בפוליטיקה לעולם אל תגיד לעולם לא. ברור שמבחינת כישורים אין לו מתחרים בארץ".

את אומרת שיש גזענות בליכוד, אבל המפלגה כבר הביאה לבחירת נשיא מזרחי - משה קצב.
"ומי ניהל את קמפיין הנשיאות שלו? סטיב. אגב, עשו לקצב עוול גדול. לדעתי הוא לא אנס אף אחת, ובמשפט גם לא הוכח שהוא אנס".

הערכאות המשפטיות, גם בערעור, חשבו אחרת.
"אני לא אומרת שקצב צדיק. הוא הורשע ונענש, אבל למה שהוא עשה יש הגדרות אחרות חוץ מאונס. אני לא שותפה לכל התנועה הפמיניסטית הזאת, ששופכת בהרבה מקרים את התינוק יחד עם המים. היום גברים כבר אומרים שהם לא עולים לבד עם אישה במעלית, ומנכ"לים לא רוצים למנות עוזרת, כי הם פוחדים מפרשנות מרחיקת לכת לחוק ההטרדה המינית. יש נשים שבוחרות להתקדם בצורה מסוימת, מהחלטה שלהן. גם בסיפורים שקשורים לניצבים במשטרה, לכל דבר יש שני צדדים. אנשים שהטרידו מינית או אנסו, חייבים להיענש בצורה חמורה, אבל צריך לדעת להשתמש בחוק המסובך הזה במידתיות. כי אם גבר ואישה לא יכולים ליצור קשר רומנטי בעבודה או בצבא, איפה הם יכירו? אני מכירה לפחות עשרה מפקדים שהתחתנו עם המזכירות שלהם, וחיים היום באושר. אחת ההשלכות של המגבלות על היכרות בצבא או בעבודה היא שאנשים מתחתנים היום מאוחר יחסית".

בואי נדבר על הנשים שמכהנות בממשלה, איילת שקד או מירי רגב. לא שמעתי אותך נחלצת להגנתן כשהן הותקפו על עצם המינוי שלהן.
"יש דברים שבהם אני שומרת את דעותיי לעצמי. לא בוער לי לדבר בכל נושא שקשור לאישה כלשהי. אני לא מהפמיניסטיות האלו. אני כן מעריכה את איילת שקד ומאוד מעריכה את מירי רגב. גם רויטל סויד היא אישה מדהימה, ואני שמחה שהיא בכנסת. לעומת זאת אני שמחה מאוד שלימור לבנת כבר לא בכנסת. הייתה בה כוחניות מטורפת שהוציאה שם רע לנשים".
 

את לא מתרשמת מפעילותן של ח"כיות פמיניסטיות, כמו תמר זנדברג ומרב מיכאלי?
"אני יותר משתתפת בצערן. שני המינים נבראו שונים, הם לא תאומים סיאמיים. בסופו של יום מצפים מאיתנו לדאוג לבית ולילדים, כי זה בדי־אן־איי שלנו, ויחד עם זה הנשים שמשקיעות ורוצות להגיע להישגים, מצליחות. קח לדוגמה את אורנה הויזמן, מנכ"לית משרד הפנים: היא בנתה קריירה מפוארת ותוך כדי כך התחתנה, ילדה שתי ילדות, ומגדלת אותן נהדר.

"מיכאלי וזנדברג עושות גם דברים טובים, אבל במקרים לא מעטים הן גורמות נזק. ברגע שזנדברג הלכה לבקר בבית של מחבל שניסה לפגוע ביהודים (חיר חמדאן מכפר־כנא, שנורה למוות על ידי שוטרים כשהחזיק סכין בידו – א"פ), היא איבדה אותי".
 
המנהיג הנוכחי של השמאל, בוז'י הרצוג, ראוי לתפקיד ראש ממשלה?
"ראוי. הוא פוליטיקאי רציני עם ניסיון, אדם צנוע וטוב. הבעיה אצלנו במאה ה־21 היא שאנשים בוחרים בעיקר לפי הקנקן. אם היו בוחרים לפי התוכן, היה פה הרבה יותר טוב. דוד בן־גוריון לא היה נבחר היום לראשות הממשלה, וגם גולדה לא. משה דיין עם הרטייה כן, וגם מנחם בגין, בגלל הכריזמה. בוחרים כאן לראשות ממשלה או רמטכ"ל או את מי שעובר מסך בצורה טובה, ובגלל זה העולם מפסיד אנשים מיוחדים וישרים".

אני שומע ביקורת סמויה כלפי ביבי?
"לא. יש לו המון ניסיון. הוא מאוד חכם ופוליטיקאי גאון. אבל אני רוצה לראות אותו דופק יותר על השולחן ומעיף את הבירוקרטיה. בכלל, יש לי ביקורת ענקית על כל היועצים המשפטיים והרגולטורים שמנצלים את הכוח העצום שלהם כדי לשתק את המערכות במקום לייעל אותן. אם אני ביבי, הייתי דורשת מהשרים להביא לי תוך חודשיים רשימה של רגולטורים ויועצים משפטיים שאפשר לפטר. אני חושבת שחמישים אחוז מהם מיותרים, תוקעים מקלות בגלגלים והורסים כל רפורמה שמוצעת או נדרשת. במקום להתוות קווים כלליים שיעודדו השקעות חוץ, בפועל הרגולטורים תוקעים הכול. אני מכירה אנשי עסקים עשירים שרצו להשקיע בישראל, אבל לקחו צעד אחד אחורה.

"קח לדוגמה את רפורמת המרפסות. רצו להוריד את מספר הסעיפים שבחוק התכנון מ־180 ל־100, ובסוף היועצים המשפטיים בנו חוק חדש עם יותר מ־500 סעיפים. זה נורמלי? למה בן־אדם צריך ללכת לוועדה מקומית ואחר כך לוועדה מחוזית? למה שלא יאחדו לוועדה אחת, שתחסוך כסף ותזרז הליכים? אני משתגעת מזה, סתם התעללות באזרח. גם במלחמות של היום, אי אפשר לצאת לקרב בלי יועץ משפטי צמוד לכל גנרל. איבדנו את העשתונות. אי אפשר לגרש מחבלים, כי היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, שאני מכנה אותו 'נעליים קטנות', אמר שאסור. אלו דברים שאסור שיקרו במדינה ריבונית.

"בעיה דומה  קיימת גם אצל בית המשפט העליון - שמעצים את בעיית הפליטים והמסתננים בכך שאינו מניח לנו לשלוח אותם מכאן. בעוד כמה שנים תהיה כאן קבוצה עצומה של מאות אלפי מסתננים שיפצעו אנושות את החזון המדינה הציונית. לבי נקרע על גורלם של הפליטים המסכנים, ואני יודעת שאני מסתכנת עכשיו בעליהום מצדם של יפי הנפש, אבל אני מאמינה שבראש סדר העדיפויות שלנו כישראלים צריכה לעמוד קודם כל טובת המדינה".

בעוד תוצאות הבחירות האחרונות הכו בהלם עיתונאים ופרשנים, שהיו בטוחים כי נתניהו עומד להתרסק, ג'ודי מספרת כי כלל לא הופתעה. "ידעתי שינצח, וכתבתי את זה גם בטוויטר", היא אומרת.

איך ידעת?
"אסטרולוגיה. אני מאמינה בזה. אני מודה שאני הולכת לאסטרולוגית (מרים בנימיני – א"פ), בניגוד לרבים שהולכים ולא מודים. אם היית יודע מי מתייעצים עם אסטרולוגים, היית בשוק. מבחינתי זה סוג של מדע שהוכיח את עצמו אצלי במשך 25 שנה, מאז שבעלי הראשון מת".
 

כאשת תקשורת ובת למשפחה שמחזיקה באחד מאמצעי התקשורת הכי חזקים בישראל, את רואה בתוצאות הבחירות הוכחה למגבלות ההשפעה של המדיה על המצביעים?
"אני לא בטוחה. כמו בכל מקום בעולם, לתקשורת ולעיתונאים הנחשבים אינטלקטואלים, משכילים וישרים, יש נטייה שמאלה. אבל העם בישראל זז מאוד ימינה בשנים האחרונות, וגם כשנותנים לו מראה של המציאות, הוא מנתח את זה כמסר שמאלני".

לאנשים כמו גדעון לוי יש השפעה?
"גדעון מביא סיפורים עצובים של פלשתינים שנעשה להם עוול. זו תמונת מצב מאוד קשה ובעייתית, וכשאני קוראת אותו, בא לי לקום ולעזור להם. אבל הבעיה הבסיסית של גדעון היא שהחצים שלו מכוונים למקום הלא נכון, כי מי ששולט בפלסטינים אלו כנופיות, ולא אנחנו, שמושיטים יד לשלום. הוא הפך את היום ללילה, ואני מקווה שזה בעיקר בשביל הפרובוקציה ותשומת הלב, כי אני באמת מעריכה אותו על מה שהוא עושה".
 
המילה שלום עדיין רלוונטית לשיח הציבורי?
"אני מאלה שהיו מוכנים להחזיר את כל יהודה ושומרון תמורת שלום. חיי אדם מקודשים בעיניי יותר מכל אדמה, ואני מתפללת ומייחלת שנוכל להגיע עם הערבים לשלום. אני משוכנעת שגם רוב שכנינו במדינות ערב ואזרחי ישראל הערבים רוצים לחיות איתנו בשכנות טובה וביחסים חמים. אבל אני לא יכולה לקבל את זה שמערכת החינוך ברשות הפלסטינית גורמת לנוער שם לינוק מסרים של שנאה דרך ספרי הלימוד. ברור לי שההורים הפלסטינים היו מעדיפים שהילד שלהם לא ישנא אף אחד, אלא ילך ללמוד באוניברסיטה וימצא עבודה – אבל אין להם בחירה חופשית, כי יש שלטון טרור מעליהם. אני לא מאמינה שאמא תרצה שהבן שלה יהיה מחבל או שאהיד, אבל מה לעשות שהאוכלוסייה שם נשלטת על ידי כנופיות אלימות, שמאלצות אותה לחיות בפחד ובשנאה".

לך, כאשתו של השר שאחראי על המשא ומתן עם הרשות, יש מה לעשות בנידון חוץ מלצייץ בטוויטר?
"התכתבתי קצת עם אשתו של אבו־מאזן, וניסיתי דרך מישל אובמה לארגן מפגש בין נשים ערביות מיו"ש ועזה לנשים ישראליות. אולי נוכל לתת חיזוק הדדי כדי לא להרים ידיים".

הדעות המתונות שלך לא יתקבלו בשמחה באלקטורט של בעלך.
"כאחת שרוב החברים שלה הם אנשי ברנז'ה, בוהמה או אנשי עסקים, שנהנים לחבוט במתנחלים, אני כל הזמן אומרת שאנחנו נמצאים כאן בזכות ההתיישבות ביו"ש, בזכות האנשים שחיים שם ובזכות אהבת המולדת שלהם. יש לי הרבה חברים בהתנחלויות ואני רואה את עולם הערכים שלהם, איך שהם מגדלים את הילדים, וזה גורם לי להתפעל בלי קשר לאידיאולוגיה, התיישבות או דת. העולם החומרי שלהם מרוסן, שעות הפנאי יותר מלאות, פחות טלוויזיה ופלסטיקה".

והעגלה החילונית ריקה?
"ממש לא. היא מלאה וגדושה, אבל היא אחרת".

איפה את ממצבת את עצמך בספקטרום שבין חילוניות לדתיות?
"בגלל שבעלי מסורתי, האוכל בבית כשר, אנחנו עושים קידוש ולא מדליקים אש בשבת. אבל אנחנו כן נוסעים, ואני אישית מנהלת אורח חיים מאוד לא־דתי. אני מתה על המסורת והיא חשובה לי, אבל יש לי גם תחושה קשה של כפייה מצד אלו שלקחו את הדת היפה והפכו אותה למשהו אגרסיבי ולא נעים, כמו בסיפור הגיור לחומרה שמרתיח אותי. או מקרים של דיינים שסרחו ועדיין יושבים בכיסאות שלהם, מה שלא היה יכול לקרות לשופט בבית משפט אזרחי".

ההתאבדות של קצין המשטרה אפרים ברכה העלתה שוב את נושא הכוח העצום של חצרות הרבנים והמקובלים. את חושבת שיש פה בעיה?
"חצרות של מקובלים זה לא משהו שהייתי מחוברת אליו. החצר היחידה שהייתי בה היא של הרב כדורי, שאהבתי את הצניעות שלו. גם הרב חיים קנייבסקי מעורר בי התפעלות. לעומת זאת אני נגעלת מאותם עלק־רבנים עם המכוניות המפוארות ומאות אלפי השקלים בחשבונות הבנק שלהם".
 

מה את חושבת על הניסיון להזיז את משחקי הכדורגל משבת?
"זה נורא, זו כפייה דתית וזה שינוי של סטטוס־קוו שקיים כאן שישים שנה. אי אפשר לשנות סדרי עולם. חלק מהמשחקים גם ככה משוחק בימי חול. למה לעצבן את כולם? אצלנו בבית כדורגל זה דת, זה חלק מזמן הפנאי שלנו עם הילדים בשבת". 

אני יודע שסילבן אוהד את הפועל באר־שבע, והבנים שלך דווקא אוהדים את הפועל תל־אביב. איך זה קרה?
"כשבאר־שבע ירדה ליגה, לא היה לילדים את מי לאהוד, אז הם הלכו להפועל תל־אביב. גם אני הפועל תל־אביב. גם בהקשר הזה נמאס לי מהפוליטיקלי־קורקט, ושמחפשים כל אחד על מילה שהוא אמר. צייצתי פעם שמכבי תל־אביב גרמנים, והתנפלו עליי. לא התכוונתי לומר שהם נאצים, כמו שלא התכוונתי שאובמה הוא כושי נחות. התרגום והפרשנות של מה שאני כותבת או אומרת, זו בעיה של מי שרוצה להבין בצורה מעוותת. אני אמשיך לכתוב מה שאני רוצה".

לפני שבוע טרפד נתניהו את סעיף החוק שהיה אמור להגביל את יכולתם של שדרנים בערוצים הממלכתיים להביע דעה אישית. כמי שכמעט עשרים שנה מגישה תוכנית שבועית ברשת ב', ג'ודי אומרת שהיא מפעילה צנזורה עצמית. "אני קוראת מוקדם בבוקר את כל העיתונים, ומה שמעצבן אותי, אני לוקחת לרדיו ומתפרקת שם - אבל אני עדיין מרסנת את עצמי, כי זה רדיו ממלכתי ואני נשואה לפוליטיקאי. גם ככה אני מתעצבנת ומעצבנת. הכי מפחיד בעיניי זה להיות משעממת. הרשתות החברתיות נולדו בשבילי, וכל מה שאני לא יכולה להגיד ברדיו או בטלוויזיה, אני אגיד ברשת בלי פילטרים כמעט. זה פתרון קסם מבחינתי".
 

מי איש השנה שלך בפוליטיקה?
"אביגדור ליברמן. אני יודעת כמה כיף להיות שר החוץ וכמה זה מעניין ומאתגר, ואני בטוחה שלליברמן היה קשה לוותר על המשרד ולראות אותו נחרב לגמרי. אבל היו נושאים עקרוניים שהיו חשובים לו – והם חשובים גם לי - כמו ברית הזוגיות, גיוס החובה ועונש מוות למחבלים".

מי לדעתך יהיה ראש ממשלה אחרי נתניהו? גדעון סער?
"אין לי מושג. תרשה לי לא לדבר על קולגות של בעלי, אבל יאיר לפיד יהיה מועמד בולט".

אולי גבי אשכנזי?
"לא יתמודד. אילו התמודד היה לו סיכוי גדול להיות ראש ממשלה, אבל גבי מבין שאם יש לך שלדים בארון - ואני לא יודעת אם יש לו – אסור לך להיכנס לחיים הפוליטיים".
 
על קצין אחר שמתמודד עם שלדים וצללים מהעבר, גל הירש, אומרת ג'ודי: "קטונתי מלדבר על הירש, שתרם המון לביטחון המדינה, אבל הוא מתחיל כבר בצורה צולעת, שלא לדבר על זה שהוא צריך להתגלח עלינו בחוסר הניסיון שלו במשטרה. נשמע לי מוזר שבכל מדינת ישראל אי אפשר למצוא מועמד שיתחיל לעבוד בלי בלגאן סביבו, כמו שעשה גדי איזנקוט, שנכנס לתפקיד הרמטכ"ל בצורה חלקה".

המינוי של דני דנון לשגריר באו"ם הוא ראוי בעינייך?
"דני יהיה שגריר נהדר. לא יהיה לו פשוט להיכנס לנעליים של רון פרושאור, שהיה באמת ענק, אבל דני הוא מתאים ורהוט, והוא ישפשף את האנגלית שלו. אני חושבת שיש בו משהו מרענן, והאוריינטציה הימנית שלו, שנחשבת מכשול, היא לדעתי יתרון גדול".
 
איך את עם שרה?
"בסדר גמור. לדעתי היא עברה מהפך ונראית נהדר. אני לא חברה שלה, והיו בעבר תקופות של מתח, אבל אנחנו בסדר".

ציפי לבני?
"מעריכה אותה מאוד. עוד דוגמה לאישה שהצליחה והגיעה רחוק בלי פרוטקציות. נחושה, יסודית, חכמה. אני מפרגנת לה".

אחרי ראש השנה, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יתחיל לרצות עונש מאסר. זה אות קלון למדינה?
"לפני כמה שנים הייתי אומרת לך שישראל זו המדינה עם הפוליטיקאים הכי ישרים. הייתי תמימה. אבל גם היום אני חושבת שהפוליטיקה כאן נקייה יחסית. אני חיה עם פוליטיקאי שחיפשו עליו כל כך הרבה, ולא מצאו כלום. אני עדיין לא מעכלת את זה שיש בארץ דברים כאלה. זה עצוב".

צר לך על אולמרט?
"צר לי עלינו, שנפל דבר כזה בישראל. עליו? אם הוא לקח שוחד, לא צר לי. גם לא צר לי על אנשים עשירים שעושים תספורות בבנקים, אלא על הנושים המסכנים שלא יקבלו את הכסף שלהם".

איך זה שלא מצאת את עצמך בפוליטיקה? עושה רושם שאת מכורה לזה.
"הייתי עסוקה בגידול חמשת הילדים שלי. פוליטיקה? לא נראה לי שזה יקרה, למרות שאני קצת מגלומנית. אם הייתי ראש ממשלה, יפי הנפש היו סוקלים אותי, אבל זה לא מה שמעניין אותי. הייתי באמת רוצה שיהיה פה טוב יותר, שנפסיק לעשות חשבון ליפי הנפש שיוצאים נגד גירוש מסתננים, וגם לכל אלה שבגללם מתווה הגז לא זז".
בתקופה האחרונה היא החלה להרצות בארץ ובעולם - "ארגונים, פאנלים, התרמות. אני מתרגשת, לא בטוחה באנגלית שלי, וזה קשור גם בדיסלקציה שלי. בורחות לי מילים בעברית ובטח שבאנגלית, אבל המסר שלי עובר".

על מה את מדברת בפורומים האלה?
"על המשפחה שלי, על הקריירה, על עולם התקשורת והפוליטיקה. יש לי הרבה סיפורים וחוויות. עברתי הרבה טרגדיות בחיים, ורק לאחרונה הרשיתי לעצמי ללכת לפסיכולוג. אני גם לוקחת ריטלין, אבל בסך הכול אני בן־אדם אופטימי. המוטו שלי זה לקחת הכול בפרופורציות. במקום שאני לא יכולה לשנות, אני לא נלחמת ולא לוקחת ללב".
 

גם מול אסונות אישיים כבדים היא התמודדה בדרך דומה. שלוש שנים אחרי מותו של אביה, נהרג בתאונת מטוס עלומה בעלה של ג'ודי, עמירם ניר - איש צבא לשעבר, עיתונאי ויועץ ראש הממשלה לענייני טרור, שהיה מעורב בפרשת "איראן קונטראס". "הייתי בת 31 כשעמירם נהרג", היא מספרת. "יום למחרת, כשכל העיתונים והמהדורות היו מלאים בכותרות עליו, הלכתי עם הבן שלי נמרוד למסיבת חנוכה בגן חובה. שאלתי אותו אם הוא רוצה, וכשהוא אמר כן, הלכנו. ידעתי שאני כבר לא יכולה לעשות כלום עם הכאב הנוראי, והילד היה העתיד שלי, שלנו".

מה הדבר הכי חשוב לך היום?
"ניסים משעל שכנע אותי לעמוד איתו בראש עמותת 'חום', והיום אנחנו מטפלים ב־5,000 ילדים רעבים, בלי שאף אחד בעמותה מושך לעצמו כסף. הכול אנחנו עושים בעצמנו, למען הילדים. כל השאר פחות חשוב לי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...