"הדתיים צריכים להיות מוטרדים שנציגיהם מעבירים כסף במחשכים"
זחאלקה כועס? "אמשיך להילחם בקומבינות גם אם יתקפו אותי אישית". בנט לא אח? "הכי קל זה לצייץ בטוויטר". ח"כ סתיו שפיר סוגרת שנה סוערת, יש לה הרבה מה לומר ולא בטוח שתשמחו לשמוע
אז מה, את באמת לא אומרת שלום לח"כ זחאלקה כשהוא עובר לידך במסדרון?
"אני אדם מנומס ואומרת שלום לכולם. את מוזמנת לערוך סקר בקרב עובדי הכנסת, המאבטחים, אנשי המזנון והמנקים. אבל זו שאלה מטופשת. אני לא אמורה להיות נחמדה, אלא לשרת את הציבור הרחב ולדאוג שהכסף של כולנו לא הופך לקומבינה פוליטית אחת גדולה. אם לא מוצא חן בעיני ח"כ זחאלקה שאני נאבקת לחשוף את הדילים הסודיים שלו ושל מפלגתו עם הליכוד, צר לי על שהוא קורא לעצמו נבחר ציבור. אני אמשיך להיאבק על מנהל תקין גם אם איאלץ לעמוד מול מתקפות אישיות ומכוערות כאלה בעתיד".
עוד כותרות ב-nrg:
- נתניהו לקמרון: "מוכן לחדש את המו"מ באופן מיידי"
- טראמפ: "מנהיגים אותנו אנשים טיפשים מאוד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נעלבת?
"אני נעלבת בשמם של אזרחי ישראל שנאלצים להתמודד עם שלטון שהשחיתות והסחטנות הפכה אצלו לנורמה, ואני כאן כדי להילחם בזה".
שבוע עמוס עבר על סתיו שפיר. זה התחיל בדיון על מתווה הגז שבו תקף אותה ח"כ זחאלקה, אמר שהיא וחבריה גזענים ושהם יותר גרועים אפילו מאנשי הימין, והמשיך בדרישתה לראות את השר נפתלי בנט במליאה, בזמן שבנט יושב שבעה על אביו. אבל נראה כי שפיר דווקא נהנית מההמולה. "כשרק הגעתי לוועדת הכספים, היו כאלה שהסתכלו עליי בתור ילדה שנחתה עליהם משום מקום", היא מספרת השבוע למוצש. "נכנסתי דווקא לשם כי מדובר במקום מאוד מורכב. זו ועדה שחזקה יותר מהרבה משרדי ממשלה. בחודשים הראשונים רק ישבתי והקשבתי. לא יצאתי מאף דיון. חרשתי את החומר והרגשתי שאין לי מרחב לטעות. אני חושבת שבכלל, לאנשים צעירים ובטח לנשים צעירות אין מרחב לטעות בכנסת. היו שם הערות מזלזלות. צעקו עליי 'מה את, ילדה? את לא מבינה?'"
בסופו של דבר, המאבקים שניהלה בוועדת הכספים לא הפסיקו לעשות כותרות וככל הנראה היו גם אלה שעזרו לה להתברג במקום השני בפריימריז של "המחנה הציוני" לפני פחות משנה. פעמיים אף גורשה מחדר הישיבות בטענה שהיא מפרה את הסדר.
"לא היה לי מושג שככה עובר התקציב", היא מסבירה השבוע. "חשבתי שתקציב הוא חוזה שהמדינה עושה עם האזרחים ופעם בשנה מחליטים מה קורה וכמה הולך לאן. ופתאום, כמה שבועות אחרי שהתקציב כבר עבר, הזמינו אותנו לוועדה ועל השולחן חיכתה חוברת עם המון מספרים והיו שם הרבה מינוסים. שאלתי את סלומינסקי (ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי, לשעבר יו"ר הוועדה, ר.מ.ב) מה מטרת הישיבה, כי לא קיבלנו את החומרים מראש. הוא אמר לי: 'לא, זה ככה, אל תסתבכי. ככה זה עובד'. ואני מסתכלת על הח"כים הוותיקים בוועדה. ישבו שם גפני, ליצמן, רובי ריבלין, איציק כהן, אנשים עם המון ניסיון — והמצב הזה נראה להם נורמלי. היו שם מיליארדים על הפרק, קרוב ל–17 מיליארד. כמה שבועות אחרי אישור התקציב את פתאום רואה איך מתחילים להזיז אותו למקומות אחרים".
מיד אחרי הישיבה, היא מספרת, גייסה חמ"ל של 120 מתנדבים שיחקרו לאן הולכים הכספים. "עברתי על פרוטוקולים ישנים, ואני רואה שחברי הכנסת הצביעו בלי לדעת לאן הכסף עובר. לפעמים היו ישיבות שנכח בהן רק בן אדם אחד בחדר והוא הצביע פה אחד, תרתי משמע. אנחנו מדברים כאן על העברות אדירות, 87 אחוז מסעיפי התקציב. השיטה הזאת מייצרת זירה שבה ניתן לסחור בכספי ציבור. לפעמים עברו בה כספים למטרות חשובות, אבל נוצרה משוואה שבה כדי לקבל כסף לדברים שחשובים לי אני אמורה לסתום את הפה על כספים שעוברים למקומות שאני לא יודעת מהם".
על פי כל התסריטים המקובלים, סתיו שפיר הייתה אמורה להיות אפיזודה חולפת בכנסת. אחרי הכול, מה כבר אפשר לצפות מבחורה צעירה שנוחתת אחרי הבחירות היישר לספסליה האחוריים של האופוזיציה?
איכשהו קרה בדיוק ההפך. בנובמבר 2012 הפכה לח"כית הצעירה ביותר בתולדות הכנסת, והיא בת 27 בלבד. "מעולם לא עשיתי עניין מהסיפור של הגיל", היא טוענת. בהמשך ניהלה מאבק מתוקשר מול סלומינסקי, והטיחה בו פעם אחר פעם האשמות על ניצול כספי הציבור לרעה (תגובת סלומינסקי ראו במסגרת). התברגה כמעט במפתיע למקום השני בפריימריז והותירה מאחוריה שובל ארוך של פוליטיקאים משופשפים, וכעת היא מקדמת את פרויקט חייה: ועדת השקיפות שהקימה במטרה להנגיש את המידע הממשלתי לציבור.
ולחשוב שהיא בכלל לא תכננה לרוץ לכנסת. "במשך שנים בזתי לפוליטיקה. חשבתי שאנחנו האידיאליסטים, חלילה לנו שנהיה שם. היום אני יודעת שטעיתי בדבר הזה. העובדה שהדור שלנו בורח מהמקומות האלה היא חמורה ואנחנו רואים את התוצאות. הסיבה שיש שחיתות היא משום שאין אנשים איכותיים שיושבים על הכיסאות ובאמת נלחמים בה".
אנחנו נפגשות בבוקר שמשי בפארק הירקון. שפיר מופיעה לפגישה על אופניים, כובע קש לראשה, ומתיישבת על אחד הספסלים הצדדיים המשקיפים לנחל. למרות הניסיונות המאוד ברורים להסתתר מההמון, עוברים ושבים מזהים אותה ושולחים מדי פעם הערות. צלם פפראצי שנקלע למקום מבחין בנו ומתחיל להקליק.
מטרידים אותך הרבה?
"מדי פעם".
רק שלא יפיצו שאנחנו זוג או משהו.
"זה בסדר, גם הפיצו שיש לי חבר ערבי עוכר ישראל".
וזה נכון?
"לא. אגלה לך סוד, אני גם שרה את התקווה".
אפרופו התקווה, בתקופת המחאה היו שמועות על כך שסירבת לשיר את ההמנון בטענה שזה שיר גזעני.
"אני שרה את ההמנון בגאווה רבה, והשמצות של אנשים מהימין בעניין הזה מטרידות מאוד. מעולם לא נאמר על ידי משפט כזה".
נוצרה תחושה שפתחת איזו חזית מול הבית היהודי.
"זה ממש לא נכון. אני מדברת עם המגזר הדתי לא מעט. פוגשת אותם בחוגי בית ובאינספור אירועים. לפני שבוע הייתי בחתונה של חבר טוב ממעלה מכמש. ישבתי שם עם המשפחה, והחברים שלו — שחצי מהם ילדי גבעות — אמרו לי 'מה, את מוכנה לדבר איתנו?' מה זאת אומרת מוכנה לדבר איתכם? יש לי חילוקי דעות עמוקים על בחירת הדרך, אבל אני רוצה לדבר. הבעיה מבחינתי היא שבשנים האחרונות כללי המשחק התהפכו והמנהיגות הדתית–לאומית החליטה לשבור את הכללים של הוויכוח הקיים בינינו".
באיזה אופן?
"למשל החטיבה להתיישבות. יש מנגנון שהמנדט שלו היא לבנות בפריפריה. כן, גם בהתנחלויות, אבל בכל הארץ. והגוף הזה מסתיר את התקציב שלו. מגיעה הנהגת הימין ומצביעה נגד החלת חוק חופש המידע, ואני שואלת למה? איזו סיבה יש להם להסתיר מידע? נוצרה פה הסכמה בחלקים רחבים של הציבור המתנחלי שכדי להמשיך ולבנות התנחלויות מותר לעבור על החוק ולתת חיפוי של אפלה למעשים מושחתים, וזה שובר את כלי המשחק. אנחנו יכולים לנהל את הדיון הזה, על ההתנחלויות, ואפשר גם לא להסכים, אבל יש כללים מאוד ברורים. הממשלה הזאת היא ממשלת ימין, אם היא רוצה להעביר כספים להתנחלויות על חשבון עוטף עזה היא יכולה לעשות את זה בגלוי. למה היא עושה את זה בסתר? כי היא יודעת שזה לא יתקבל על הציבור".
ואת בטוחה שזה מה שקורה?
"אני אומרת דבר פשוט. איפה שאין שקיפות יש שחיתות. זה כלל שלמדתי במעט הזמן שאני נמצאת בכנסת אחרי מאות שעות ישיבה בוועדת הכספים שבה ראיתי איך כספים מתגלגלים. אין נבחר ציבור שעושה משהו שהוא גאה בו ולא רוצה לדווח על זה לציבור".
אנחנו מדברים על מפעל ההתיישבות. אנשים אידיאליסטים שעושים דבר חשוב.
"אני חושבת ששחיתות היא סוגיה שצריכים להיות מוטרדים ממנה בשמאל ובימין כאחד. החטיבה להתיישבות, למשל, נמצאת תחת חקירה אחרי המלצה של היועץ המשפטי לממשלה להפסיק לתקצב אותה. באה מפלגת הבית היהודי ומכניסה להסכמים הקואליציוניים שהחטיבה תקבל עוד 50 מיליון שקל ועושה כל מה שהיא יכולה כדי לא להחיל על הגוף הזה שקיפות. בדרך לא דרך הצלחתי לשים את היד על התקציב של 2014.
"גוף שאמור לבנות בכל מקום מחליט להעביר 75 אחוז מהכסף שלו להתנחלויות ועוד עשרות מיליוני שקלים לכל מיני גרעינים תורניים ועמותות שנשלטים בידי בכירים בבית היהודי, והדבר הזה יוצא לאור ומקבל כזאת חוות דעת משפטית והוא ממשיך לקבל תמיכה פוליטית של הנהגת הציונות הדתית. איך זה בכלל מסתדר? זו שאלה שצריכה להדאיג מאוד את הימין. ואני מסתכלת על הציבור הזה, שהוא ציבור אידיאולוגי ויש לי הערכה מאוד גדולה לאנשים כאלה, כי גם אני אדם אידיאולוג. יש לנו ויכוח עקרוני על עתידה של הציונות, אבל זה לא הגיוני שהציבור הדתי אינו מוטרד מכך שההנהגה הבכירה שלו לוקחת כספים מקופת המדינה ומעבירה אותם בחשכה".
עומד עכשיו בראש ועדת הכספים ח"כ משה גפני מיהדות התורה, למה לא שומעים אותך תוקפת אותו?
"כשגפני יעביר שקל למקורבים בצורה לא חוקית, הוא יקבל ממני בדיוק את אותה התנגדות, וגם אם זה לא היה גפני אלא אדם חילוני או אפילו מישהו מהמפלגה שלי. אין פה שום שאלה בכלל".
רק החודש פורסם שהוא הגדיל את קצבאות הילדים.
"קצבאות הילדים הם דבר שנוגע למעמד הביניים כולו. פשוט בגלל קמפיין השנאה נגד החרדים מציגים את זה כמשהו שהם דואגים בו לעצמם".
וגם השיג עוד מיליארד שקל לתקציב הישיבות.
"אני מתנגדת לכל סוג של הסכם קואליציוני שמטרתו מגזרית. ברגע שדברים כאלו יגיעו להצבעה אומר את דעתי. תקציב המדינה רווי בהגדרות מגזריות וכל דבר כזה שיגיע לוועדת כספים, אם אני לא אקבל פירוט מלא והוא יראה לי לא תקין — אתנגד".
יכול להיות שזה לא קרה עד עכשיו כי את רואה בחרדים שותפים קואליציוניים פוטנציאליים?
"לא, זה לא קרה עד עכשיו כי עדיין אין תקציב. גם צריך להגיד — גפני הוא שותף, אנחנו חברים טובים, והוא בעיניי פוליטיקאי מבריק שבמבריקים והוא עזר לי מאוד גם במאבק על שקיפות. נכון, הוא ישב אז באופוזיציה ואפשר להגיד שמשם זה נראה אחרת, אבל עכשיו הוא יושב בראש הוועדה, ותאמיני לי שכשיהיו העברות כספים אהיה שם כדי לפקח על כל צעד שהוא יעשה".
יש אנשים בבית היהודי שאת כן מעריכה?
"כן. יצא לי לעבוד עם איילת שקד ואני מאוד מעריכה אותה. היא אחד האנשים הרציניים בכנסת. עבדנו יחד בתחום של ספרות ושירה עברית, ניסינו להקים קרן למשוררים ישראלים ושיתפנו פעולה. אני מאוד מעריכה אותה ברמה האישית ומאוד מחבבת אותה. אחרי חטיפת הנערים ביקרנו בישיבת מקור חיים. זה לא עניין אישי. זה ממש לא עניין אישי".
ובכל זאת, בחודשים האחרונים זה מתחיל להיראות מעט אישי. עלעול בפיד של שפיר מעלה שורה ארוכה של פוסטים נגד מנהיג הבית היהודי ובראשם אחד שכתבה בעקבות אירועי השנאה, לאחר שבנט ומגל ביקשו לנאום מעל בימת העצרת נגד האלימות שארגנה הקהילה הגאה ונענו בשלילה. "משעות הבוקר חברי הבית היהודי מתבכיינים תחת כל עץ רענן על 'סתימת הפיות' שנתקלו בה אתמול בערב", כתבה, "נראה לי שיש משהו שאתה (הכוונה לבנט, ר.מ.ב) פשוט לא מבין: לעמוד על במה בעצרת זה לא חסד שאתה מעניק לקהילה — אלא זכות גדולה שעליך להרוויח במאמצים רבים ולאורך זמן".
בנט ביקש לנאום כדי לגנות את המעשים, להרגיע את הרוחות. גם זה כבר לא בסדר?
"מה זאת אומרת לגנות, הוא אמר מילים? אפילו כתב ציוץ בטוויטר? וואו! תסלחי לי שאני מזלזלת".
מה ציפית שיעשה?
"שיפטר את בצלאל סמוטריץ' ואורי אריאל וניסן סלומינסקי, שלושה אנשים שיש להם ביטויים מאוד קשים נגד הקהילה. סמוטריץ' הצעיד בהמות נגד מצעד הגאווה וקרא למצעד האחרון שבו נרצחה שירה בנקי 'מצעד התועבה'".
מעולם לא היה נציג של מפלגה דתית שביקש לדבר בכזו עצרת. את מבינה איזה חשיבות הייתה יכולה להיות לעצם המעמד? במקום זה פשוט סילקו אותו משם.
"מי סילק אותו?"
אמרו לו לא לבוא בגלל כי סירב לחתום על כתב ההתחייבות.
"לא נכון. הוא יכול היה לבוא ולעמוד בקהל כמו שאני עמדתי בקהל. אני מגיעה לעצרת הזו כל שנה, לא כדי לקבל במה, אלא כדי לעמוד עם האנשים, להקשיב. מה רע? שר חינוך. לא יכול לעמוד עם כולם ולהקשיב? היה חייב לעשות את הסצנה הזאת? בנט והמפלגה שלו סנדלו כל הצעת חוק להט"בית שעלתה בכנסת. נוצרה איזו תרבות של גינויים — מי מגנה יותר מהר, מי מגנה יותר טוב, איזה פוליטיקאי מעלה הכי מהר סטטוס לפייסבוק. בעיניי, כל התרבות הזאת היא מגונה. פוליטיקאים ומנהיגים נמדדים במעשים, לא בכמה מילים הם שפכו על כזה דבר או אחר".
לפחות הוא היה גלוי במדיניות שלו, בניגוד ללפיד שגם הצביע נגד ולא זכה לכזו ביקורת.
"כשיאיר לפיד הצביע נגד, יצאתי נגדו בעוצמה מאוד גבוהה. אין פה סיפור של נגד בנט. אני נגד מי שאומרים משהו ואחר כך עושים הפוך".
יש משהו טוב שאת יכולה להגיד עליו?
"למה את שואלת את השאלה הזאת?"
כי המפלגה שלו בכל זאת תמכה בכמה חוקים חברתיים. שקד מנסה עכשיו להעביר חוק שיעשה סוג של תספורת למעוטי יכולת.
"אם כבר מדברים על חוקים חברתיים, למה בנט ושקד וכל הנהגת הציבור הדתי לא אומרת שום דבר על מתווה הגז. למה כולם מצביעים בעד?"
אולי זאת האג'נדה הכלכלית שלהם?
"אז אהבת הארץ היא אך ורק אהבה במובן השטחי של המילה? אנשים יוצאים פה להפגנות על שלמות ארץ ישראל — משאבי טבע ששייכים למדינה זה לא ארץ ישראל? את זה אפשר לתת לחבורה של טייקונים אמריקאים בשביל בצע כסף גם אם זה דופק את הכלכלה הישראלית? בכסף שיש שם אפשר היה לבנות מערכת חינוך לתפארת. איך יכול להיות שהערכים הכי בסיסיים של הציונות, ערכים כמו סולידריות וקהילתיות שעליהם לפחות אמורה להיות בינינו הסכמה, הפסיקו להיות חלק מהנושא? כל מה שאני שומעת מהציבור הדתי זה ניסיון לעשות דה לגיטימציה לשמאל, ניסיון להאשים בכל דבר את השמאל, למרות שהשמאל כבר לא בשלטון 20 שנה כמעט ברצף. השיח מלא בשנאה ואני פשוט לא מבינה איפה הציבור הזה, מה קרה לו. אני יודעת שיש שם המון אנשים ערכיים, איפה הם?"
זה מצדיק לנזוף בבנט שלא הגיע לדיון, וזאת בעת שהוא יושב שבעה על אביו?
"הטיעון שלי היה על היעדרותה של הציונות הדתית מהדיון המתמשך על הגז. התנצלתי מיד ובפומבי על שהזכרתי את שמו בטעות בנאום שלי. היעדרותו מההצבעה בשל מותו של אביו מובנת לגמרי ואני משתתפת בצערו. אני מצטערת, שוב, ששמו עלה, אבל אין קשר לטענה שהעליתי ואני מבקשת שהטענות הללו יזכו ליחס רציני".
גם השמאל מפיץ לא מעט שנאה.
"מי שבעיקר עסוק בזה הוא הימין. אותי לא תתפסי על שקר. כשאני תוקפת את אורי אריאל על כך שהוא רוצה לקחת את הסמכויות של השירות הלאומי לעצמו, כדי לדאוג לציבור שלו והוא שוכח מהאינטרסים של מדינת ישראל, אני מדברת על דברים שקורים. יש היום אלפי צעירים ערבים שרוצים לבוא לשירות הלאומי. למה הבית היהודי לא מאפשרים להם להתנדב? כי אורי אריאל והבית היהודי החליטו שזה שייך להם והם לא מגדילים מכסות לערבים. אנשי הבית היהודי בהסכמים הקואליציוניים דורשים להקטין את המכסה של אנשים עם מוגבלויות בשירות הלאומי. איך מישהו במדינה הזאת יכול בכלל לקבל את זה? זו לא שאלה של ימין ושמאל בכלל".
אולי זאת החזות האשכנזית והמניירות המעט תל אביביות שהוציאו לשפיר שם של צפונבונית. עוד בתקופת המחאה זכתה לביקורות בעניין הזה, למרות שבכלל נולדה בנתניה ויש לה אפילו סבתא עיראקית.
היא נולדה בשנת 85', בת בכורה מבין שלושה אחים, לאב רואה חשבון ואם מורה. את המפגש הראשון מול מערכת הרווחה הקורסת עשתה כאשר התנדבה בגן הילדים של אחותה הקטנה בת ה–26, שלוקה בפיגור שכלי. "הרבה מהילדות שלי הייתה בתוך זה", היא נזכרת. "בתי ספר לחינוך מיוחד, הוסטלים. לחינוך המיוחד מגיעים ילדים מכל מיני משפחות, ושם את רואה את המעמדות. מי מחכה יותר בתחנה ולמי יש הסעה פרטית מסודרת. מי יכול להרשות לעצמו רכיבה טיפולית ומי לא. אני לא יכולה להגיד שהיינו משפחה אקטיביסטית, אבל מתוך ההתמודדות הזאת נחשפנו לדברים".
ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס. לאחר מכן הועברה לעיתון "במחנה", שם שימשה ככתבת עד לתום השירות. לאחר סיום שירותה הצבאי, זכתה במלגת לימודים למנהיגות ישראלית–פלסטינית מ–City University London. במקביל המשיכה בפעילותה כעיתונאית.
על הפרק הקצר הזה בחייה היא זוכה עד היום לשאלות שמפקפקות במניעים הציוניים שלה. "ראש הממשלה החליף במשך חלק מחייו את שמו כדי להיות אזרח אמריקאי, למה אף אחד לא שואל אם הוא אנטי ציוני? למדתי שלוש שנים במסגרת מלגה שקיבלתי ומיד אחר כך חזרתי לישראל. מהרגע שאני זוכרת את עצמי אני עסוקה במאבק למען מדינה טובה יותר. מבחינתי זה הכי ציוני שיכול להיות".
ב–2009 שבה לארץ והמשיכה לשמש ככתבת בגופי תקשורת שונים, בהם עיתון "העיר", שבו הגישה לקוראים מדי שבוע תיאור של מצוקת הדיור בישראל. הדרך משם לצמרת מנהיגי מחאת הדיור הייתה טבעית.
את יכולה להבין את תחושת הזרות של חלק מהציבור כלפי המחאה?
"למה את מתכוונת?"
המון דתיים למשל הרגישו שזו מחאה של שמאלנים, שאין להם שם מקום.
"מישהו הפריע לדתיים להצטרף להנהגת המחאה?"
עובדה שבסוף מנהיגי המחאה השתלבו במפלגות השמאל.
"היו רבנים על הבמות. הרב הראשי לישראל נפגש איתנו. היו מאהלים בערים חרדיות. אני אגיד לך את זה הכי דוגרי: היה פה מהלך של ניסיון להכפיש את המחאה מצד ארגונים פוליטיים ובעלי אינטרס כמו 'ישראל שלי'. אחרי המחאה הסתובבתי בכל הארץ. הייתי בשבת בצפת אצל חבורה של דתיים ודיברנו על מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר. עשינו כל כך הרבה דברים במשך כל התקופה הזאת, אבל הייתה פה הנהגה ימנית שזיהתה את המחאה כמשהו שעלול לטלטל את הספינה שנקראת 'ממשלת נתניהו' והחליטה להכפיש אותה בכל הכוח. מה שעשו לנציגים במחאה, הסיפורים שהמציאו עליהם, אמרו עליי שלא עשיתי צבא, איך יכול להיות שאומרים עליי דבר כזה?"
אבל שאלו גם שאלות נכונות, למשל על המימון.
"מה, איזה מימון?"
לא מימנו אתכם גופים פרו פלסטינים? לא היה?
"את באמת מאמינה לזה? את אמיתית איתי? מי שחושב שהמחאה החברתית מומנה על ידי ארגונים פרו–פלסטיניים צריך הסתכלות פסיכולוגית. היו חברות כמו 'למטייל', שתרמו אוהלים כי היו כאלה שלא היה להם אוהל מהבית".
הייתה שם אופרציה מטורפת, מי מימן את זה?
"הציבור. קרה שם דבר מדהים. תוך שבוע היו כבר 40 מאהלים ברחבי הארץ. ואז הצטרפו כל מיני ארגונים כמו התאחדות הסטודנטים והנוער העובד והלומד שבאו ועזרו לארגן את הבמות. הקמנו מטבח ואנשים מהרחוב שמו בו אוכל. הייתה שם כמות שיכולנו להגיש שלוש ארוחות ביום לכל השדרה. ההפגנות עולות כסף, והתאחדות הסטודנטים מימנה את הרוב. אמנים שהגיעו לשיר שמו ציוד. לא הסכמנו לקבל כסף, ביקשנו שישימו ציוד. ואז בא קמפיין הכפשה ששותל לאנשים בראש שמממנים אותנו ארגונים עוכרי ישראל. תגידי, נפלתם על השכל?"
איך את מסבירה את זה שבסוף, אחרי כל הדיבורים על צדק חברתי, העם בחר שוב בנושא המדיני?
"ברור שהוא בחר, כי הבעיה שהכי מטרידה כל ישראלי בכל רגע נתון שיש לו אח או ילדה בצבא. המצב הביטחוני מטריד אותנו יותר מכל דבר אחר".
למה הלכת דווקא למפלגת העבודה?
"כי זו המפלגה שאני מאמינה בה".
למה לא מרצ?
"כי אני לא מאמינה במרצ. אני מאמינה בשמאל ציוני. זו הייתה דרכם של בן גוריון ורבין".
את מאמינה שיש עם מי לדבר?
"ביבי מדבר עם החמאס ברגעים אלה ממש. ממשלת נתניהו מנהלת משא ומתן שלישי במספר בשנים האחרונות עם החמאס. לעומת זאת הרשות הפלסטינית של אבו מאזן עושה איתנו שיתוף פעולה ביטחוני מאוד מוצלח כבר שנים ארוכות. אני רואה את זה בצורה פשוטה: לא מעניין אותי אם יש עם מי לדבר, זו לא השאלה בכלל. אנחנו מדברים עם מי שנמצא בצד השני. לא אכפת לי אם הוא נחמד או חייכן ואם הוא אוהב אותי. ברור שהוא לא אוהב אותי. אני גם לא כל כך אוהבת אותו. זה לא עניין רומנטי. זה עניין של להיות מנהיגים. יש בחירה שחייבים לעשות — או תהליך של סיפוח השטחים והענקת אזרחות לאלפי פלסטינים, שזה מה שמציע הימין הישראלי היום או שאנחנו שומרים על ישראל יהודית ודמוקרטית".
ומה שהימין מציע, זו הצעה כל כך גרועה?
"זו הצעה שתהפוך את היהודים למיעוט במדינת ישראל. את רוצה להיות במיעוט? אני לא. אני רוצה להיות רוב. הרי מה בעצם הם רוצים? להמשיך להרחיב את מפעל ההתנחלויות, לבנות עוד מאחזים ועוד יישובים ולהגיע למצב של סטטוס קוו שלא ניתן להפר אותו, מה שבפועל יספח את שטחי הרשות לישראל והרוב היהודי יהיה בסכנה. בתוך כמה שנים לא יהיה פה רוב יהודי".
ויציאה מהשטחים תעשה יותר טוב? כמו מה שקרה אחרי שיצאנו מעזה?
"סליחה, מישהו הפריע לימין לכבוש מחדש את עזה? אם אני אגיש הצעת חוק להקים מחדש את גוש קטיף, הימין יצביע בעד?"
שאלה מעניינת.
"אז אני אומרת לך שיצביעו נגד. כי הם פחדנים. כי אין להם מדיניות והם לא באמת יודעים מה הם עושים. פעם אחת הייתי רוצה לשמוע תפיסה ביטחונית מדינית מסודרת. תנו לי את השקט הזה. שיהיה לי מה לספר לילדים שלי על העתיד שלהם".
בוז'י מנהיג ראוי בעיניך?
"בהחלט".
את חושבת שהוא יכול להוביל מדינה?
"כן".
ראית את הסרט על הקמפיין שלו?
"ברור. השתתפתי בו. ויש לי ביקורת קשה על הקמפיין וגם על איך שהמפלגה שלי מתנהלת".
אז בואי תגידי אותה.
"אני חושבת שמחנה השמאל–מרכז בישראל לא מספיק מאתגר את הממשלה ולא מחייב אותה להגיד את האמת. אנחנו צריכים להיות יותר ברורים בעשייה שלנו. להגיד 'רק לא ביבי' זה לא מספיק".
צריך לומר את האמת: יש משהו מרשים בבחורה צעירה ונלהבת שמוכנה לקחת על עצמה את תפקיד "הנודניקית" ולהתעמת עם אנשים גדולים ממנה בגיל ובניסיון.
קשה לפעמים להיות הילד שצועק המלך הוא עירום?
"מי שמוּנע משליחות ישלם מחירים. לא כיף לראות שמצייצים עליך שמועות ומספרים סיפורים ומאיימים עליך, אבל אני לא נותנת לדברים כאלה להפריע לי. מנהיגות זה לעשות דברים אמיצים גם כשנראה שהתועלת שלהם בטווח הקצר היא לא גדולה".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"הבוקר".
למה?
"יש איזו עמותה של חירשים שכבר כמה חודשים אני מנסה לדאוג להם לתמיכה. הבטיחו להם 100 אלף שקל לקייטנות בקיץ, וכל הזמן העבירו אותם ממשרד הרווחה לחשבות הכללית ושום דבר לא התקדם. עליתי לשידור ברדיו והתקבלה תגובה ממשרד האוצר, ואני יושבת שם ומקשיבה להשתלשלות הדברים בידיעה שבמהלך הקיץ הילדים נשארו בבית בגלל השטות הזאת, ואני יודעת שמשקרים להם בפרצוף, ועולות לי דמעות בעיניים. כזאת אני. לא מצליחה להפסיק לקחת ללב. האמת? אני גם לא כל כך רוצה להפסיק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם