התכנית הנאצית לשינוי התדמית של אדולף היטלר
ספר חדש מתאר כיצד עיצוב שלושת הבתים של היטלר הפך כלי שרת בידי יועציו, למטרת הצגתו כאיש עדין ובעל טעם טוב, במטרה לחבבו על ההמונים. ריאיון עם מחברת הספר, דספינה סטרטיגאקוס
הוא אמנם היה הצורר הנורא ביותר בתולדות האנושות, שבהוראתו הוצאו להורג בצורה אכזרית מיליוני בני אדם בכל רחבי אירופה, אבל בתקשורת הנאצית והעולמית הוא הצטייר בשנות השלושים של המאה שעברה כאדם חביב, כבן זוג למופת וכאספן אמנות וצייר בעל טעם משובח. ספר חדש בשם 'היטלר בבית' חושף כיצד פעלה מאחורי הקלעים מערכת יחסי ציבור ותעמולה משומנת היטב בשביל להקנות לאדולף היטלר תדמית מרוככת, במטרה לקרב אותו ללבם של אזרחי גרמניה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דספינה סטרטיגאקוס, היסטוריונית של אדריכלות העומדת בראש החוג ללימודי ארכיטקטורה באוניברסיטת באפלו בארה"ב, פירטה בספרה החדש, שיצא למדפי חנויות הספרים ב-29 בספטמבר בהוצאת אוניברסיטת ייל בארה"ב, כיצד ניסה הפיהרר הנאצי לקנות את לבם של אזרחי גרמניה על ידי הצגתו כאדם פשוט, ובעיקר באמצעות הבלטת הטעם הטוב שלו בעיצוב ואמנות.
סטרטיגאקוס נולדה במונטריאול שבקנדה. העניין שלה בשואה התחיל עוד כאשר הייתה ילדה קטנה. "גדלתי בשכונה במונטריאול, שבה התגוררו הרבה ילדים ממשפחות אירופיות, שההורים שלהם היו בעצמם ילדים בזמן מלחמת העולם השנייה. למרות שגדלנו בקנדה, היטלר והשואה היו נוכחים באופן מוזר בחיינו כבר מגיל צעיר", סיפרה סטרטיגאקוס בריאיון ל-'nrg'. הוריה התגוררו באי היווני קפלוניה, שנכבש זמן קצר לאחר תחילת המלחמה על ידי הצבא הנאצי ומשתפי הפעולה שלו באירופה.
כאשר סיימה את בית הספר התיכון החליטה להירשם למגמת אנתרופולגיה והיסטוריה של הארכיטקטורה באוניברסיטת טורונטו בקנדה, ולאחר מכן המשיכה לתואר שני באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. הרעיון לכתוב ספר דווקא על הקשר שבין היטלר לארכיטקטורה הבשיל במוחה של סטרטיגאקוס במהלך ביקור בברלין לאחר סיום לימודיה.
"ערכתי מחקר על הקריירה של נשים בתעשיית הארכיטקטורה בשנות העשרים המוקדמות. נתקלתי אז במסמכים שנגעו לגרדי טרוסט, מעצבת הפנים הפרטית של היטלר, שהייתה אחראית לעיצוב הבתים שלו. מה שצד מיד את עיניי היה קבוצת מסמכים בעלי קשר מוזר ולא הגיוני - מצד אחד היו שם חשבוניות על שיפוצים שערכה בביתו של היטלר וסקיצות לרהיטים לבתיו השונים, ומצד שני היו מונחים מכתבים מאנשים שהתחננו לעזרתה, כולל יהודים שנשלחו למחנות הריכוז. לא הבנתי מדוע הם מתחננים דווקא לעזרתה של מעצבת הפנים של היטלר", סיפרה סטרטיגאקוס. היא המשיכה במחקר שלה, וניסתה להבין מה הביא את יהודי גרמניה ואירופה לפנות בבקשות עזרה לארכיטקטית של היטלר.
בסופו של דבר, לאחר כמה חודשים, הצליחה לחבר את פיסות המידע שנגלו לפניה ולהגיע לפתרון התעלומה. "הבנתי כי גרדי טרוסט הייתה חלק ממכונת התעמולה המשוכללת שנועדה לשפר את תדמיתו של היטלר בעיני העולם, ותפסתי כמה כוח היה בידיה. מאוחר יותר גם למדתי ממסמכים שונים כי היא הגנה על מעצבים ויצרנים יהודים שהיו שימושיים לה ומנעה את מותם, ומצד שני היא השתמשה בעובדי כפייה יהודים ומדי פעם ניצלה לצורך העיצובים שלה חומרי גלם שנגזלו מיהודים, לרבות אבני חן ויהלומים".
כאשר היטלר עלה לראשונה לשלטון כמנהיג המפלגה הנאצית בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, חשו יועציו כי ישנה בעיה ביחסי הציבור והתדמית שלו בעיני אזרחי גרמניה, שאמורים היו לקבוע מי יהיה המנהיג הבא של המדינה. היטלר היה רווק, לא החזיק בת זוג קבועה והגיע ממשפחה קטנה במיוחד. שום דבר באופיו של המנהיג החדש של המפלגה הנאצית לא הפך אותו למושך, או חיבר אותו לקהל הבוחרים הפוטנציאלי.
חבר יועציו החליט לפתוח בקמפיין יחסי ציבור חסר תקדים: המהלך הראשון היה שיפוץ נרחב של שלושת הבתים שהחזיק היטלר – שני בתים במינכן ובברלין, ודירת נופש בהרי האלפים. לאחר מכן הציגו יועצי התדמית לציבור את חייו הפרטיים של היטלר.
בתקשורת הגרמנית הופיעו לפתע תמונות רבות שלו משחק עם ילדים בגינה ועם הכלבים שגידל. תמונות נוספות הציגו את היטלר כאיש פשוט שעיצב את בתיו השונים באווירה ביתית וחמימה. "הם הצליחו לגרום לשינוי מוחלט של התדמית הציבורית של היטלר. בסופן של שנות השלושים התקשורת כבר הציגה אותו כאדם אכפתי, דואג ועדין, בעל טעם טוב", אמרה סטרטיגאקוס.
המחקר שביצעה לקראת כתיבת הספר ארך שבע שנים, והתפרס על פני ארבע מדינות. בספריית הקונגרס בוושינגטון היא הצליחה לגלות תיעוד רב על עבודתה של המעצבת טרוסט. המסמכים התגלו על ידי חיילי צבא ארה"ב שנכנסו למינכן בשנת 1945, ואלו הביאו אותם לספריית הקונגרס.
גם הספרייה הלאומית בבוואריה חשפה בפניה כמויות מידע עצומות על קמפיין הארכיטקטורה שנועד להציג את היטלר כאיש עדין ובעל טעם משובח. "באוניברסיטת אריזונה גיליתי עשרות מכתבים שהוחלפו בין טרוסט לחברתה, האמנית האמריקנית קארן קויקנדל. במכתבים הללו פירטה טרוסט הרבה מאוד על יחסיה האישיים ועל עבודתה עם היטלר", הוסיפה סטרטיגאקוס. טרוסט, אגב, מתה בשנת 2003 בגיל 99.
אחד הפריטים המרתקים שעליהם הצליחה סטרטיגאקוס לשים את ידה במהלך המחקר היה קבוצת חשבוניות שהנפיקה טרוסט לצורך עיצוב הבתים של היטלר בשביל שאלו יתאימו לצורכי קמפיין יחסי הציבור שלו. החשבוניות הצביעו על המחיר העצום שעלו השיפוצים בבתיו של היטלר, והמחישו עד כמה היה חשוב לו לשנות את תדמיתו בעיני הציבור הגרמני. על פי המסמכים העדיף היטלר צבעי אדמה עדינים, ודווקא לא התלהב מהצבע החום שהיה מזוהה עם מדי המפלגה הנאצית.
בספר פירטה סטרטיגאקוס גם את הוויכוחים הלוהטים שהתפתחו מדי פעם בין היטלר ובין המעצבת, למשל כאשר היטלר התעקש על התקנת חלון עצום ממדים בבית הקיט שלו בהרי האלפים - צעד שטרוסט התנגדה לו בטענה כי "מדובר בחלון גדול ומפחיד מדי".
לאחר סיום השיפוצים החליטו היטלר ויועציו לפתוח את בתיו של היטלר בפני התקשורת הגרמנית והעולמית. הכתבים שהוזמנו לסקר את "העיצוב החדש והצנוע" של בתי היטלר לא חסכו מחמאות על העיצוב המרשים, והתייחסו ארוכות ל"טעמו המשובח של מנהיג המפלגה הנאצית".
במיוחד הדגישו העיתונאים את העובדה כי היטלר הסתפק בעיצוב ברמת המעמד הבינוני, ולא בחר בעיצוב מנקר עיניים ומוזהב, כפי שנהגו שליטים רבים אחרים ברחבי העולם באותם הימים. הדבר גרם לאזרחי גרמניה להביט על היטלר כאדם פשוט ועניו, בניגוד מוחלט לאופיו הקשוח והמתלהם שבא לידי ביטוי בעצרות הפומביות שבהן השתתף.
ב-20 באוגוסט 1939, 12 ימים בלבד לפני פלישתו של היטלר לפולין ופתיחתה של מלחמת העולם השנייה, תשעה חודשים לאחר ליל הבדולח ושש שנים לאחר שנפתח מחנה הריכוז הראשון דכאו, התפרסמה בעיתון האמריקני 'ניו-יורק טיימס' כתבה מחמיאה במיוחד על חייו של היטלר ועל "טעמו הנפלא בעיצוב ובאמנות", כפי שתיארו זאת העיתונאים שביקרו בביתו בגרמניה. לכתבה צורפו תמונות של היטלר במהלך חופשה בבית הנופש שלו באלפים, לרבות תמונות של הצורר מטייל ברחבי האחוזה ומשחק עם ילדים ועם כלביו.
כמו כן כללה הכתבה פרטים אישיים רבים על חייו, ובהם חיבתו הידועה לשוקולד ולתנומות צהריים. "היטלר נהנה לעבוד בגינת העגבניות שלו, ויכול בקלות ליהנות מעוגת דומדמניות או פודינג פשוט. יש לו חיבה עזה לפרחים, והוא מתייחס אל הגננים, הנהג והטייס הפרטי שלו כאל חברים, ולא כמשרתים", נאמר בכתבה. הכתבה המחמיאה עשתה את העבודה.
בעיני סטריטגאקוס, זה היה רגע מכונן. "הייתי המומה לחלוטין כאשר גיליתי את היקף הכיסוי האוהד להיטלר בתקשורת, ואת מספר הכתבות והתמונות המחמיאות שפורסמו עליו באותם ימים. זה היה מסוכן במיוחד - תושבי גרמניה ואזרחי העולם חשו שהם מכירים את היטלר האמיתי, האדם שמאחורי מסכת הפיהרר, ותהו אם הוא לא אדם כזה נורא כמו שמציגים אותו בכל החדשות באירופה".
הגילויים החדשים פתרו גם חידה שהעסיקה אותה מאז ילדותה. "תמיד שאלתי את עצמי כיצד הצליח היטלר להוליך שולל אנשים כה רבים בצורה כזו. בתחילת שנות השלושים, עוד לפני שתפס את השלטון, הוא היה ידוע כבוגד מורשע, אנטישמי קיצוני ומנהיגה של קבוצת בריונים אלימה שהשליטה פחד ברחובות גרמניה".
"ובכל זאת, באמצע שנות השלושים הוא הצליח להפוך את התדמית שלו ולשכנע מיליוני בני אדם שהוא מדינאי מכובד ואדם טוב ועדין. מצד אחד הוא היה מנהיג רועם שעמד על הפודיום בעצרות פומביות והשרה יראת כבוד במעריציו, ומצד שני הוא הצטייר כג'נטלמן, כאדם חביב המשחק עם כלביו ועם ילדים ושותה תה בנחת. העירוב הזה של יראת כבוד ואמפתיה הוכח כחזקה במיוחד".
ואכן, העדויות של חלק מהאנשים הקרובים ביותר להיטלר לאחר מלחמת העולם השנייה, כמו שר התעמולה שלו יוזף גבלס, תיארו אותו כאדם נפלא – ידידותי, צנוע, נדיב, עדין ועוד. התמונות שהופיעו בכלי התקשורת, שצולמו על ידי הצלם הרשמי של היטלר היינריך הופמן, תרמו לתדמית הזו. בשנת 1934 דיווח ארגון העיתונות הגרמני כי התמונות של היטלר משחק עם ילדים או עם כלביו היו התמונות הפופולריות ביותר שנרכשו על ידי התקשורת בגרמניה ובעולם באותה שנה.
מהו המסר העיקרי שאת מבקשת להעביר בספר החדש?
"בשנות השלושים החלה תרבות ידוענים חדשה. כלי התקשורת החלו להכניס פתאום את המפורסמים לבתיהם של האזרחים דרך הטלוויזיה והעיתונים, ואנשים רצו ללמוד על חייהם של אותם מפורסמים נערצים. אנשי התדמית של היטלר הבינו את זה במהירות, והחלו לשווק את ה'כוכב' שלהם. למרבה הצער הם היו מאוד מוצלחים בכך, ועשו עבודה מצוינת מבחינתם.
"חשוב לי שגם כיום יעבירו אנשים ביקורת על הדרך שבה התקשורת מנסה לרכך דמויות של פוליטיקאים מסוימים, דרך הצגת חייהם הפרטיים או הבית שלהם. יש לכך השפעה גדולה יותר על דעת הקהל. אני חושבת שמהפך כזה בתדמית של פוליטיקאים עלול להיות מסוכן. הספר שלי מביא את הדוגמה הטובה ביותר לכך שהצגה של מנהיג מסוים בתקשורת כאדם חביב ועדין עלולה להביא למהפך בדעת הקהל ולצייר לו תדמית שונה לחלוטין מאופיו האמיתי".
סופו של הספר מביא את סיפורם של בתיו המעוצבים והמפוארים של היטלר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ומותו של הצורר. סמוך לבית הנופש שלו בבוואריה, שהופצץ ונחרב עם סיום המלחמה, עומד היום בית מלון מפואר כחלק ממתחם בריאות וספא שהקימו שלטונות בוואריה במקום - החלטה שזכתה לביקורות רבות. ביתו של היטלר במינכן הוסב לתחנת משטרה, במטרה למנוע מניאו-נאצים להפוך את המקום לאתר עלייה לרגל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם