"גם החרדים יודעים, החזון שכולם לומדים תורה נגוז"
במקביל להיפתחות גוברת של החרדים לאקדמיה, תוכניות מנהיגות שונות, בעיקר מטעם ארגוני שמאל, מנסות לחזר אחר צעירי המגזר ולקדם שינוי גם בתפיסת העולם הפוליטית והאזרחית
"המצב הזה, שכולם יושבים ללמוד תורה, הוא בלתי אפשרי. כל הדבר הזה שנקרא 'חברת הלומדים', שהחזון איש בזמנו דחף אליו, היה צעד שיועד מראש לחמישים שנה כדי לבנות ולשקם את עולם התורה. זה הצליח ברוך השם למעלה מן המשוער, אבל אין דבר כזה שכולם יכולים לשבת וללמוד. זה לא היה אף פעם וגם לא יהיה אף פעם. תמיד לומדי התורה היו אליטה מסוימת. מה שקרה במציאות הוא שזה לא הלך יותר, ועכשיו אנשים צריכים לצאת ולהביא פרנסה. אדם הולך ל'שח"ר כחול', אז מה קרה? ילמד ויהיה מהנדס מחשבים".
עוד כותרות ב-nrg:
- פנייה לבנט: "להעביר את החופש הגדול לחגי תשרי"
-צעיר סעודי: מדוע הערבים שונאים את ישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מה שמפתיע בדברים הללו הוא לא התוכן שלהם; דברים דומים נאמרים שנים בידי דוברים מהציבור החילוני וגם הדתי־לאומי. ההפתעה היא זהותו של הדובר: הרב משה גרילק, פובליציסט מוביל ועורך השבועון החרדי 'משפחה', בריאיון ל-nrg השבוע.
שלא יובן לא נכון: ערכו של לימוד התורה בחברה החרדית יישאר גבוה ונישא, אלא שהוא יפסיק להיות האופציה היחידה עבור הצעיר החרדי. גרילק מבהיר ש"לימוד התורה הוא הלוז של עם ישראל. אבל מי לנו גדול מהרב שך שאמר שבליטא היו לומדי תורה והיו תומכי תורה. מה, כולם יכולים לשבת וללמוד תורה כל החיים? אז גם פה בישראל יכולים להיות לומדי תורה לצד תומכי תורה".
גרילק ועיתונו נחשבים מייצגי הזרם המרכזי בחברה החרדית, כך שאם הוא אומר שחזון 'חברת הלומדים' סיים את תפקידו, הרי שאפשר לומר בוודאות שהתפיסה שלפיה כל בניה של החברה החרדית צריכים לשבת בישיבות וללמוד סיימה את תפקידה, והחברה החרדית עומדת לשנות את פניה.
ההתגייסות לצבא, ויותר מכך ההשתלבות בעולם העבודה והאקדמיה, מעלות את השאלה האם השינוי שיעבור על החברה החרדית יהיה טכני בלבד, או שלתהליך תהיה השפעה מהותית יותר על אופיו של העולם החרדי. אמנם נכון לעכשיו החשיפה של החרדים לעולם האקדמיה היא בעיקר תועלתנית ומתמקדת במקצועות ריאליים כמו ראיית חשבון ומחשבים, אבל מי שילכו ללמוד מקצועות כמו מדעי המדינה ועבודה סוציאלית בהחלט עשויים להיחשף לתפיסות עולם ליברליות ולהשפעתן האפשרית.
"אין ספק שהחברה החרדית נפתחת", אומר פרופ' בני בראון מהאוניברסיטה העברית, שחוקר תהליכים בחברה החרדית. "במשך שנים דיברו על הקצנה בחברה החרדית, אבל היום ברור שזה קשקוש. אם יש הקצנה, אז זו רק ריאקציה לתהליכים הרבה יותר חזקים של היפתחות. התנועה החרדית לאקדמיה בוודאי תחזק את תהליכי ההיפתחות, כי ככל שהשוליים של מי שהולכים לאקדמיה מתרחבים, כך אפשר פחות להתייחס לזה כשוליים".
היציאה לאקדמיה תשפיע גם מהותית על תפיסת העולם החרדית? היא תהיה ליברלית יותר?
"החרדים המודרנים עצמם כבר ממילא פתוחים יותר. החברה החרדית לא תסבול ניסיון לשנות אותה מתוך איזו אידיאולוגיה מוצהרת, אבל אוסף הפרטים שבאים מתוכה בהחלט יכולים ליצור שינוי כזה. הכלל בחברה החרדית הוא שמי שיבוא ויציג את עצמו כרפורמטור ייתקל בהתנגדות. אבל כשהיציאה לאקדמיה נעשית מתוך הכרח קשה להתנגד לזה, ובסופו של דבר לאנשים יהיה יותר מגע עם העולם החיצוני, והמשפחה שלהם כבר לא תיראה כמו המשפחה שבה הם גדלו".
"החברה החרדית היא אחרת לחלוטין ממה שהייתה לפני 15 שנה", מסכים רועי לחמנוביץ', לשעבר דובר ש"ס וכיום מרצה באוניברסיטת בר־אילן ובמכללת ספיר. "יש שינויי עומק בחברה החרדית, ומי שאומר שאין טומן את ראשו בחול. השינויים האלה מתרחשים בקצב החרדי, האיטי יותר, ולא בקצב הישראלי המהיר. הרבה יותר קל לציבור החרדי לשנות את ההליכות הפרקטיות שלו מאשר לשנות את ההשקפה שלו, אבל חד־משמעית - החברה החרדית תלך ותיעשה יותר ליברלית. זה לא יהיה בדור הזה, אבל כאשר אלה שהולכים לאקדמיה ויוצאים לשוק העבודה לא ייתפסו כ'פורצי דרך', גם השינויים הפנימיים יצוצו. תפיסות עולם ליברליות כמו זכויות פרט, פמיניזם ועוד יתקיימו בצורתן שלהן גם בתוך החברה החרדית, ואת התהליך הזה כבר אי אפשר לעצור. יהיו כמובן 'שומרי חומות' מנותקים, אבל הזרם המרכזי של החברה החרדית לא הולך לשם".
אחת התופעות שמתלווה ליציאה החרדית לאקדמיה היא פתיחתן של תוכניות העצמה והנהגה לצעירים חרדים. חלק מהתוכניות מיועדות לחרדים בלבד, אחרות משלבות צעירים וצעירות מהמגזר החרדי בתוכניות קיימות. רחלי איבנבוים, צעירה חרדית, היא אולי אחת הראשונות שנכנסו לתחום הזה, וכיום משמשת ראש תחום חברה חרדית ב'מכון שחרית' ומנהלת תוכנית 'מובילות' לנשים חרדיות. התפיסה ב'מובילות' היא פחות רעיונית ויותר מעשית, והתוכנית מלווה נשים חרדיות בתהליך קידום תעסוקתי כדי לאפשר להן למצות את כישוריהן ושאיפותיהן. "נשים חרדיות מרוויחות כיום בממוצע 50 אחוז פחות מנשים חילוניות, ואנחנו פועלים, בין השאר, כדי שנשים חרדיות ימצו את כושר ההשתכרות שלהן".
מה לגבי הצמחה של מנהיגות רחבה יותר, מעבר לפן הפרקטי?
"החברה החרדית עדיין מתמודדת עם צרכים בסיסיים יותר של קיום ופרנסה, כך שלייצר איזו אליטה הנהגתית או משהו כזה נחשב כמותרות. יש צרכים קיומיים שהחברה החרדית זקוקה להם הרבה יותר. בעיה נוספת שקיימת היא שכיום ברור מי הם מנהיגי החברה החרדית – וזוהי הנהגה רבנית, שמרנית והלכתית־דתית. אין מנהיגות אחרת. ההנהגה הפוליטית, למשל, נתפסת רק כ'יד הארוכה' של המנהיגות הדתית. לכן יש בכלל שאלה האם מותר לייצר ערוץ מנהיגותי אחר, משלים או מקביל. זה משהו שהוא עדיין לא ברור בחברה החרדית, ולכן קורסי מנהיגות כאלו מייצרים איזה חוסר נוחות בחברה החרדית".
מתי הורוביץ, צעיר חרדי שחבר בארגון 'אגודה אחת' העוסק ב"קידום אחריות חברתית תורנית", השתתף בעבר בקורסים הללו ועוקב אחריהם גם כיום. "השתתפתי במשך כמה חודשים בתוכנית מנהיגות לחרדים של 'מכון מנדל', ואני מכיר הרבה מאוד חבר'ה שהיו שם, אנשים טובים שרוצים ליצור התקדמות חברתית בציבור החרדי. התוכנית הזו לוקחת אנשים מהאליטה החרדית עם תנאי מיון מאוד קפדניים, ומשלבת אותם באקדמיה. בנוסף מעניקים קורסים במנהיגות, ולכל אחד יש פרויקט מעשי שהוא עוסק בו".
להורוביץ חשוב להדגיש שהוא לא רוצה לשנות את החברה החרדית או לקחת אותה לכיוונים ליברליים. "אני לא מדבר על שינוי אלא על שיפור וקידום, כמו שלוקחים ילד שנמצא במקום מסוים ומקדמים אותו. אפשר לקרוא לזה שינוי, אבל זה לא יהיה נכון".
החברה החרדית היא הילד?
"כן. ילד שרוצים לקחת אותו למקום בוגר יותר, למקום שבו הוא מסוגל לנהל את עצמו, להסתכל על הבעיות שלו ולפתור אותן ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח".
יש ארגונים שבניגוד אליך כן מנסים לשנות את החברה החרדית?
"חשוב להבדיל בין האנשים שפועלים בשטח לבין הכסף שמגיע אליהם. ברור לי שכל שקל שמגיע שלא מהעולם החרדי הוא מתוך רצון להשפיע על החברה החרדית, אבל האנשים שפועלים בשטח, שעומדים בראש התוכניות האלה, הם אנשים מתוך הציבור החרדי שרוצים לשפר ולקדם. יש פה שילוב אינטרסים שזה נהנה וזה נהנה. הכסף מגיע ממקומות שאני פחות מתחבר אליהם, אבל אפשר לנצל אותו לדברים טובים. אף אחד לא משתלט על הציבור החרדי, אם כי ברור שיש רצון להשפיע ולהכיר לחרדים תפיסות כלכליות או מדיניות משמאל וגם מימין".
אתה מזהה חיזור אחרי צעירים חרדים מצד ארגוני ימין ושמאל?
"ממה שאני ראיתי, חיזור אחרי חרדים מגיע יותר מהשמאל, מתוכניות כמו 'חרדים למדינה' (שהתקיים בחסות ארגון השמאל 'מולד', ג"ד) וארגונים נוספים שרואים את המגזר החרדי כמי שנמצא כביכול על הגדר ומנסים למשוך אותו לצד כזה או אחר".
הציבור החרדי לא נחשב ימני יחסית?
"הציבור החרדי קשור יותר לימין, אבל מהפן הפרימיטיבי יותר של דאגה לעצמי, למשפחה שלי, לשבט שלי ולמבט על הזר כאויב. הוא פחות מכיר את ההבדלים בין תפיסת הימין המסורתית של ערכים מוחלטים מול תפיסת האמת היחסית וטשטוש הערכים של השמאל. לא פעם כשחרדים נחשפים לעולם האקדמי והליברלי הם נתקלים באמירות של קבלת האחר שמצטיירות כמתקדמות יותר. קשה לשים את האצבע ולומר אם הם נוטים יותר לשמאל כי משפיעים עליהם או שזה נובע מחשיבה עצמית והבנה, אבל זה תהליך שבהחלט מתרחש. ולא רק באקדמיה, אפשר לראות את זה גם בעולם התקשורת, ככל שאדם חרדי מתקרב לבמה תקשורתית הוא מושפע מהתפיסות והערכים שם. יש מוקדי כוח בשמאל שאדם שמגיע לאזורים שלהם מנסה להידמות ולקבל חיבוק חם".
בדיוק מהשינויים הללו חושש גרילק. "אני מכיר כמה אברכים יקרים שלומדים באקדמיה ואני רואה את זה בחיוב, אבל כשהם הולכים לתוכניות כמו זו של 'מכון מנדל' ואומרים שהם צריכים להיות 'סוכני שינוי', אני אומר להם 'סליחה, אתם לא צריכים להיות סוכני השינוי, אתם תביאו פרנסה לבית שלכם'. האקדמיה היא ניגוד לעולם התורה. החפץ חיים אמר שתורה צריך ללמוד לשמה, אבל לימודי חול צריך ללמוד שלא לשמה. אם אדם רוצה להיות מהנדס שיהיה מהנדס, אבל זו לא אלטרנטיבה רוחנית לחיים. אותם צעירים שהולכים לעשות שינוי, מן הראוי שתהיה להם קצת יותר ענווה. שינוי הוא דבר מסוכן שאתה אף פעם לא יודע את התוצאות שלו. אולי הם צודקים בפעולה ספציפית שהם עושים, אבל הם לא יודעים לאן זה יכול להוביל".
החברה החרדית תצליח לעמוד מול רוחות השינוי שנושבות?
"החברה החרדית, אם ירצה השם, תתמודד גם עם זה. נכון שעכשיו זו תקופת מעבר בעייתית, אבל החברה החרדית שהייתה כאסקופה הנדרסת אחרי השואה, הצליחה לבנות את עצמה ואת עולם התורה ולהגיע לשיא שלא היה כמוהו אולי מאז תקופת בבל. אם התגברנו על זה, נצליח להתמודד גם מול השינוי הנוכחי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם