ראש השב"כ הבא: מי מרוויח מהמינוי של אלשיך?
המפכ"ל הבא מעולם לא הביע עמדות פוליטיות, פיקד לצד גל הירש ונמצא בקשר טוב עם הרמטכ"ל. אם לא יהיו שינויים צפוי סגן ראש השב"כ להיכנס ללשכתו החדשה כבר אחרי החגים
מעטים בשירות הביטחון הכללי, שמתיימר לדעת כמעט הכול על הקורה בישראל ובשטחים, היו מודעים למגעים שניהל סגן ראש הארגון עם השר לביטחון הפנים. השר גלעד ארדן והסגן, רוני אלשיך, דנו במינוי האפשרי של אלשיך למפקח הכללי של המשטרה עוד לפני המינוי של תא"ל (מיל') גל הירש, לפני כחודש. לאחר שארדן הודיע כי הוא חוזר בו ממינוי הירש, שבה האפשרות למנות את אלשיך.
עוד כותרות ב-nrg:
- כך מסרה ארה"ב את המזרח התיכון לידי רוסיה
- חמאס וג'יהאד חשפו את התרמית מאחורי נאום אבו מאזן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראש השב“כ יורם כהן היה בסוד המגעים שניהל אלשיך עם ארדן, אבל רוב בכירי השב“כ ומערכת הביטחון האחרים לא ידעו מה מתרחש מתחת לאפם. גם המעטים שנחשפו לשמועה התקשו להאמין. רוני אלשיך נחשב מועמד מרכזי לתפקיד ראש השב“כ הבא, וקשה היה להאמין שהוא יוותר על האפשרות לעמוד בראש הארגון שבו שירת יותר מ־27 שנים לטובת המשטרה.
אבל ביום ראשון, ערב סוכות, הודיע ארדן על המינוי המפתיע, וסגן ראש השב“כ הפך בבת אחת מר‘ לדמות ציבורית מוכרת. תמונתו, לבוש בחולצה מכופתרת וחנוט בעניבה, שהיא סימן ההיכר שלו, הופיעה בכל כלי התקשורת. בקרוב, ככל הנראה, הוא כבר ילבש מדי משטרה. קשה להעלות על הדעת התפתחות שיכולה לסכל הפעם את המינוי של ארדן.
מי שפחות הופתע מביטול המינוי של גל הירש למפכ“ל המשטרה הוא ככל הנראה הירש עצמו. בסביבתו העריכו כי לאור התמשכות הבדיקה שערך היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ארדן יבטל את המינוי. במערכת הביטחון ידעו לספר על שיחות שערך ארדן כדי לבחור מועמד אחר למפכ“ל. ארדן הכחיש זאת בתוקף, עד שהכריז על ביטול המינוי של הירש.
אלשיך והירש מכירים היטב. בתפקידו האחרון בצה“ל, לפני שעבר לשב“כ, שימש אלשיך מפקד פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה“ן) של חטיבת הצנחנים. בחודש מאי 1988, בשבוע האחרון של אלשיך בתפקיד, ניהלו הצנחנים מבצע נגד חיזבאללה בכפר מיידון שבלבנון. הקרבות התנהלו בין הבתים בכפר, והפלחה“ן נשלחה לפוצץ לא מעט יעדים של חיזבאללה.
מי שהיה צמוד לאלשיך באותו שבוע היה מחליפו בתפקיד מפקד הפלוגה - גל הירש. ותיקי הצנחנים יודעים לספר כי אף שבאו מרקע שונה לחלוטין, הירש ואלשיך “שידרו“ באותו ראש ודרשו ממפקד החטיבה, שאול מופז, עוד ועוד משימות. בדיעבד, ידוע כי ביום הקרב הזה הועבר ככל הנראה הנווט השבוי רון ארד ממקום שביו, ועקבותיו אבדו עד היום.
אגב, כל המפקדים הצעירים שהקיפו את מופז באותם ימים בצנחנים הגיעו רחוק מאוד. מפקד הגדוד בני גנץ היה לרמטכ"ל. המג“דים האחרים, יצחק (ג'רי) גרשון ומאיר כליפי, נעשו אלופים. מפקד הסיוע החטיבתי, צביקה פוקס, היה לימים תת־אלוף בזרוע היבשה וכיום הוא בכיר בתעשייה הצבאית, תעש. גם הירש היה מיועד לגדולות בצה“ל, עד למלחמת לבנון השנייה שקטעה את הקריירה שלו.
רוני אלשיך, לעומת עמיתיו, נעלם מהעין הציבורית כשהתחיל את הקריירה שלו בשב“כ. הוא עשה את המסלול המפרך במערך המודיעין שמתמחה בהפעלת סוכנים בשטחים, מתפקידים זוטרים ועד לתפקיד היוקרתי של ראש מרחב ירושלים, שעיקר עיסוקו היה מיגור הטרור ביהודה ושומרון.
להבדיל מהאלמוניות שלו בקרב הציבור הרחב, במערכת הביטחון אלשיך הוא דמות מוכרת. כראש מרחב ירושלים הוא עבד צמוד מאוד לצה“ל ולמשטרה, ואחר מחבריו הטובים מאותם ימים הוא הקצין גדי איזנקוט, כיום הרמטכ“ל. רבים נוהגים להשוות בין איזנקוט לאלשיך - שניהם אנשי עבודה שיכולים לחלוץ נעליים מתחת לשולחן ולהירדם במשרד. הם ממעטים להתרועע במסעדות, לא מבלים אחרי העבודה ועסוקים במשפחותיהם. לאיזנקוט חמישה ילדים, לאלשיך - שבעה ועוד שבעה נכדים.
המינוי של יורם כהן לראשות השב“כ לפני כחמש שנים נחשב מפתיע. ראש הממשלה נתניהו העדיף אותו על פני הסגן שכיהן באותם ימים, יצחק אילן. לעומתו, אלשיך, המכהן כיום כסגנו של כהן, נחשב מועמד מוביל לתפקיד “הראש“ הבא שאמור להיכנס לתפקיד במאי 2016.
את המינוי של כהן רבים ייחסו לעובדה שהוא חובש כיפה ונחשב מזוהה עם המשפחות הוותיקות של הליכוד בירושלים. לעומת זאת, לגבי אלשיך היו כאלה במערכת הביטחון שטענו כי נתניהו יהסס למנות אותו משום שהוא מזוהה כ“מתנחל“, איש היישוב כוכב־השחר לשעבר. לפי אותה תזה, שכבר לא תעמוד למבחן לעולם, נתניהו היה אמור לחשוש ממינוי ראש שב“כ מהזרם הדתי־לאומי ביהודה ושומרון, המזוהה בכנסת עם הבית היהודי, ולא עם הליכוד.
ואולם, אלשיך מעולם לא הביע בפומבי עמדות פוליטיות. בלי קשר למינויו האפשרי לראש השב“כ הבא, הוא השכיר את ביתו בכוכב־השחר, ועבר לגור בשכונה בגבעת־שמואל, שנחשבת מעוז בפני עצמו של הציונות הדתית.
הוא נחשב לא רק לאיש מודיעין מעולה אלא גם ל“תחבולן“ - תכונה שזיכתה אותו בכינוי “השועל“. הוא החליף בתפקידים רבים לאורך הדרך את יורם כהן, כולל בתפקיד ראש מרחב ירושלים. הקריירה הארוכה שלו הכשירה אותו לתפקיד מפכ“ל המשטרה בצורה כמעט מיטבית למי שלא הגיע משורות המשטרה עצמה. בתפקידיו בשב“כ, אלשיך עסק באכיפה ובחקירות ללא הפסקה, והיה בקשר צמוד עם פרקליטות המדינה, המשטרה וצה“ל. במידה רבה יש חפיפה בין מחוזות המשטרה והשב“כ, ותפקיד מפקד מרחב ירושלים בשב“כ מקביל למפקד מחוז ירושלים ומפקד מחוז יהודה ושומרון במשטרה גם יחד.
אך האם הכניסה שלו ללשכת המפכ“ל תהיה באמת חלקה לגמרי? לא בטוח, אף שניצבי המשטרה בהווה ובעבר, שצלבו את הירש לאחר מינויו, שתקו השבוע. במסגרת תרבות המינויים המקובלת בישראל, לא מן הנמנע שיש מי שאוסף כעת חומר במטרה למצוא דופי במועמדותו של אלשיך.
להלן חלק מה“יבול“ שנלחש מאוזן לאוזן במערכת הביטחון בימים האחרונים: היו שטענו כי אלשיך כל כך מזוהה עם ה“ההתנחלויות“ עד שהוא יצא לחופשת מחאה כאשר החל השימוש במעצרים מנהליים נגד יהודים לאחר פיגוע הטרור היהודי בכפר דומא, וכי הוא השכיר את ביתו בכוכב־השחר דווקא לאחד מעצורי השב“כ והמשטרה בתקופה האחרונה - דבר שלכאורה מעיד על הקשר העמוק שלו עם המחנה שהצמיח את הפיגועים נגד פלסטינים.
ומה האמת בקשר לטענות האלה? אלשיך אכן יצא לחופשה משפחתית אך ללא קשר למעצרים המנהליים. הוא ויורם כהן דווקא נחשבים מי שדוחפים יותר מכול לשימוש בכלי הזה כדי להילחם בפיגועים המבוצעים בידי יהודים, ובתקופתם נעשה שימוש חסר תקדים במעצרים מנהליים נגד יהודים.
לגבי השכרת הבית בכוכב־השחר אומרים בסביבתו של רוני אלשיך כי “בבעלותו נכס ביישוב כוכב־השחר שהושכר בשנת 2014 לאיש כוחות הביטחון ובני משפחתו. חוזה השכירות הסתיים אחרי 11 חודשים. לאחר שעזבה המשפחה את הבית נחשד קטין, אחד מילדי המשפחה, במעורבות באירוע ביטחוני שלפי החשד התרחש לאחר פינוי הבית“.
מ־ר‘ ל־נ‘: מי שיכול ליהנות יותר מכולם מהמינוי של אלשיך הוא סגן ראש השב“כ שקדם לו תחת יורם כהן, המכונה נ‘. לאור המעבר של אלשיך סיכוייו להתמנות לראש השירות הבא צמחו פלאים. בשב“כ יודעים לספר שיחסיו של נ‘ עם אלשיך נחשבים טובים למרות ההתחרות שניהלו עד כה והרקע השונה שלהם. להבדיל מהזיהוי של אלשיך עם מפעל ההתנחלויות, נ‘ נחשב כ“קיבוצניק“, אף שעזב את הקיבוץ בצפון שבו גדל כבר לפני שנים רבות.
נ‘ מגיע מההתיישבות העובדת שאנשיה מילאו בעבר את רוב התפקידים הבכירים במערכת הביטחון. מהקיבוץ הוא הגיע לסיירת מטכ“ל ולאחר שירות הירואי הצטרף לשב“כ, שם התבלט בעיקר בתפקידים מבצעיים ולא מודיעיניים. הוא לא איש של מודיעין והפעלת סוכנים. לפני שכיהן כסגן ראש השב“כ היה ראש אגף המבצעים, שאמון על טכנולוגיות מתקדמות ופעולות עלומות.
אם הכול ילך כצפוי מעכשיו, אלשיך יתמנה למפקד המשטרה כבר בשבוע הבא, “אחרי החגים“. נ‘ עשוי לחזור לתפקיד סגן ראש השב“כ שאותו מילא בעבר, ולהישאר בתפקיד עד שנתניהו יחליט על זהות ראש הארגון הבא.
חזרתו לתפקיד הסגן טעונה אישור של ראש הממשלה. במערכת הביטחון מעריכים כי למרות הפרסומים על מועמדים חיצוניים לתפקיד ראש השב“כ הבא, אחרי כהן, הסיכויים לכך קלושים. למעט מקרה אחד בהיסטוריה של הארגון, כאשר מונה מפקד חיל הים לשעבר עמי אילון לראש השב“כ לאחר רצח יצחק רבין ז“ל, כל ראשי הארגון מונו מתוך שורותיו.
השב“כ לא נמצא כיום במשבר כמו לאחר רצח ראש הממשלה, ולכן ההערכות הן כי אם נתניהו ישקול למנות אלוף לשעבר או מועמד חיצוני אחר להחליף את כהן - ההתקוממות שתתחולל תשים את מחאת הניצבים נגד הצנחת מפכ“ל חיצוני למשטרה בפרופורציה אחרת. קשה לדמיין מועמד חיצוני שיוכל לקבל פיקוד על השב“כ בנסיבות הנוכחיות.
לא כך הדבר לגבי המוסד. שם יש היסטוריה של אלופים לשעבר שמונו לעמוד בראש ארגון הביון שממונה על הפעילות המודיעינית וסיכול הטרור מחוץ לגבולות ישראל. גם כיום מוזכרים כמה אלופים כמועמדים להחליף את ה"ראש" תמיר פרדו, שאמור לסיים את תפקידו בינואר 2016, בעוד שלושה חודשים בלבד.
לאור העובדה שנתניהו עדיין לא רומז מי יהיה ראש המוסד הבא, מסתמן כי כהונתו של פרדו תוארך מעבר לחמש שנים בכמה חודשים לפחות. גם אם ראש הארגון הבא ייכנס ללשכה במטה המוסד, שמכונה ‘הגבעה‘, בינואר וגם אם מאוחר יותר - רוב הסיכויים הם שהמינוי יהיה מקרב בכירי המוסד, ולא תהיה הצנחה של אלוף מבחוץ.
המועמדים המובילים הם עדיין ראש המטה לביטחון לאומי, יוסי כהן, שכיהן כסגן ראש המוסד; מנכ“ל המשרד למודיעין רמי בן־ברק, שגם הוא היה בעבר סגן, והסגן הנוכחי נ‘ (שלהבדיל מ־נ‘ של השב“כ, גדל כעירוני בתל־אביב).
גם המינוי לראש שירות הביטחון במערכת שפחות מוכרת לציבור הרחב מתמהמה. מדובר בתפקיד ראש המערכת "הממונה על הביטחון במערכת הביטחון" (מלמ"ב), שאחראי לשמירת סודותיה הכמוסים ביותר של ישראל. זהו גוף רב עוצמה בעל סמכויות חקירה משל עצמו, שנחשף רק לעתים רחוקות, כמו בקרב שניהל ראש המלמ"ב לשעבר יחיאל חורב נגד ראש המחקר והפיתוח לשעבר תא"ל (מיל') יצחק יעקב, בגלל ספר הזיכרונות שכתב.
את תפקיד ראש המלמ“ב מילא בשמונה השנים האחרונות אמיר קין, שהחליף את חורב. קין היה אמור לסיים תפקיד כבר באוגוסט, אולם כהונתו הוארכה עד אוקטובר בגלל העיכובים במינוי מחליפו. אבל גם חודש אוקטובר הגיע, ומחליף עדיין אין.
בינתיים הוקמה ועדה שבוחנת את האפשרות למנות לתפקיד את עוזר מנכ“ל משרד הביטחון ניר בן־משה (שנבחר כמועמד לתפקיד מטעם מנכ“ל המשרד ומטעם שר הביטחון), ומועמדים אחרים, כולל סגן ראש השב“כ לשעבר יצחק אילן שהפסיד במפתיע ליורם כהן בהתמודדות הקודמת על תפקיד ראש השב“כ.
במערכת הביטחון מתמהמהת בימים אלה גם ההחלטה על מינוי מנכ"ל חדש לחברה הממשלתית 'רפאל'. כאן מועמד שר הביטחון ויו"ר 'רפאל' הוא ראש אגף המבצעים לשעבר, אלוף יואב הר־אבן, שמתמודד מול האלופים לשעבר אבי מזרחי ויאיר נוה.
אבל עם כל הכבוד לאנרגיה שנגזלת על ידי תהליכי מינויים אינסופיים, הרי שההתפתחויות הביטחוניות החשובות באמת מתרחשות בשטח. וליתר דיוק: בסוריה. קשה להפריז בחשיבות מהלכיו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ששלח השבוע לסוריה כוחות צבאיים, וממשיך למצב את עצמו כאיש החזק במזרח התיכון שאינו מפקיר לעולם בעלות ברית.
מאחורי הקלעים של המהלכים האחרונים ישנה תוכנית רוסית שנחשפה כבר לפני כמה חודשים, להביא לסיום מלחמת האזרחים בסוריה באמצעות חלוקתה לאזורי שליטה, כאשר כ־30 אחוז מהשטח, באזור טרטוס ולטקיה, יישארו בשליטת העדה העלווית של הנשיא הנוכחי אסד.
במוסקבה מתרכזים בנמלי הים באזור הזה, ופחות מוטרדים אם אסד עצמו יישאר בשליטה על חלק מהמדינה. השלטון ברוסיה לא יסכים להיכנע לדרישה האמריקנית לסלק את אסד מהשלטון, עד שהאינטרסים הרוסיים לא יובטחו. מי שתשלם את המחיר היא ישראל, שעלולה למצוא את עצמה תוך כמה חודשים עם שליטה דה־פקטו של איראן וחיזבאללה מעבר השני של גבולה ברמת הגולן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם