שומרת על היהדות: קהילת השבתאים בטורקיה
ההליכה בשבת אל הנהר, הטקסים הסודיים בדירות המסתור והחגיגות בתשעה באב. צאצאי כת ה'דונמה' השבתאית, שהתאסלמה בעקבות משיח השקר מאיזמיר והמשיכה לשמר מנהגים יהודיים, הולכים ונטמעים בחברה הטורקית. אבל יש ביניהם גם מי שמבקשים לחזור לחיק היהדות
כאשר פלורי היה ילד בקוסובו, הוא שם לב שהוא שונה מעט מיתר חבריו לכיתה. אמו, שנולדה למשפחה שהיגרה מטורקיה, התנהגה כלפי חוץ כמו כולם, אך בתוך הבית היא קיימה מנהגים שונים. בכל יום שישי היא הדליקה נרות, בישלה דג ודאגה שכל בני המשפחה יתרחצו. בשבת בבוקר היא הלכה לשפת הנהר, שם עמדה והמתינה ל'משיח' שיחזור.
עוד כותרות ב-nrg:
- כך מסרה ארה"ב את המזרח התיכון לידי רוסיה
- חמאס וג'יהאד חשפו את התרמית מאחורי נאום אבו מאזן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בירור קצר שערך פלורי העלה כי הוא בן למשפחה של צאצאי יהודים שבתאים, שהאמינו במשיח השקר שבתי צבי. פלורי החל לחקור את הנושא לאחר מות אמו לפני כמה שנים, ומאז הוא מתקרב ליהדות. "יש לי בת זוג ואנחנו רוצים מאוד להינשא בחתונה יהודית", הוא אומר, ומבין שהדבר כרוך בכך שהוא יצטרך ככל הנראה לעבור גיור. "יש לנו ילד בן שנתיים וחצי, ליאור, ואנחנו רוצים לחנך אותו על פי ערכי היהדות".
סיפורו של פלורי אינו חריג: ככל הנראה חיים היום, בעיקר בטורקיה, כמה אלפי צאצאי יהודים שבתאים. גם אם רובם כבר לא מקפידים על אורח החיים הייחודי של הקבוצה, הכולל מוטיבים יהודיים מובהקים, הם בהחלט גדלו בבית כזה וזוכרים את ההוויה המחתרתית. רבים מהם מתבוללים בחברה הטורקית הכללית, כך שמספרם הולך וקטן, אבל יש בהם גם כאלה המבקשים לחזור באופן מלא ליהדות.
עדות מרתקת לקיומה של כת ה'דונמה' ('מומר' בטורקית), כפי שהם מכונים, מצויה בידיעה שפרסמה ב־1932 סוכנות הידיעות היהודית־אמריקנית הוותיקה JTA. “באיסטנבול ישנה קהילת ‘דונמה‘ של 15 אלף חברים, המאמינים במשיח השקר שבתי צבי“.
על פי הידיעה, למרות חזותם המוסלמית של בני ה‘דונמה‘, הם מתאספים בדירות סתר וקוראים כתבים יהודיים, ומקיימים בביתם מנהגים יהודיים. עוד מוזכר כי “לגברים יש שני שמות, האחד דתי, שהם שומרים בסוד, והשני טורקי. הם מאמינים כי המשיח יופיע ביום שבת, ועל כן שולחים אישה וילדיה לחוף הים כדי לראות אם ישנה ספינה באופק. הרבנים של הדונמה מכירים היטב את התנ“ך, ויודעים את הזוהר כמעט בעל פה“.
שבתי צבי היה הדמות המשיחית הבולטת והמשפיעה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, אחרי ישו. במשך תקופה קצרה בשנת 1665 הוא סחף אחריו קהילות יהודיות רבות, שהאמינו כי הוא עתיד לגאול בקרוב את עם ישראל ולהשיבו לארצו. בעקבות התאסלמותו של שבתי צבי, לאחר שהסולטן העות'מאני איים עליו במוות אם לא יעשה זאת, נטשו מרבית המאמינים את המשיח שהכזיב. קבוצה קטנה של מאמינים אדוקים התאסלמה יחד עם שבתי צבי, תוך פיתוח תורות קבליות שונות על התפקיד המיסטי של המשיח המתקיים דווקא באמצעות התאסלמותו וירידתו אל 'הקליפות'.
מיכאל פרוינד, מייסד ארגון 'שבי ישראל', נמצא בקשר עם כמה מאותם צאצאי שבתאים, לצד שבטים יהודיים אבודים אחרים. הוא מתאר את אורח חייהם של בני ה'דונמה' כמורכב ביותר. "אף שכלפי חוץ הם קיימו את חוקי האסלאם, הם שמרו על מנהגים מיסטיים שונים מאלה של שכניהם המוסלמים", הוא אומר. "רבים מהם משמרים עד היום מנהגים כמו חגים יהודיים, לימוד זוהר ואמירה של פרקי תהילים מדי יום. הם שומרים על '18 הדיברות' שהועברו להם מדור לדור, ובין אותן 'הלכות' נאסר עליהם להתחתן עם אנשים מחוץ לקבוצה".
במשך שנים רבות חיו בני ה'דונמה' בעיר היוונית סלוניקי, עד שהוגלו לטורקיה בשנת 1923 כחלק מחילופי האוכלוסיות בין המדינות. "זה הציל אותם מהגורל של יהודי יוון, שרובם נרצחו בידי הנאצים", אומר פרוינד. "אף על פי שחלפו יותר מ־300 שנה מאז המרת הדת, המוסלמים בטורקיה עדיין מסתכלים עליהם בחשד. התקשורת המקומית מאשימה אותם לעתים שהם חלק מקונספירציה ציונית בינלאומית. לא פלא שהם החליטו לרדת למחתרת, הם מנהלים חיים כפולים כדי לשרוד".
לפני כמה שנים ביקר פרוינד באיסטנבול, וביקש להכיר את בני הדור הצעיר של ה'דונמה'. אחד מהם, בשם אורי, ביקש שלא לציין את שמו המלא מחשש לביטחונו. הוא הסכים להיפגש עם פרוינד בשל רצונו לחזור לחיק היהדות.
"פגשתי אותו בלובי של מלון קטן, והוא היה נראה בלחץ גדול", מתאר פרוינד. "הוא כל הזמן הסתכל סביב, וחשש שמישהו שמכיר אותו יראה אותו יושב עם יהודי חובש כיפה מישראל. הוא אמר לי 'נמאס לי להתחבא, נמאס לי להתנהג בצורה לא אמיתית. אני רוצה לחזור לעמי ולהיות יהודי'. הופתעתי מרמת הידע שלו במושגים קבליים, ואני לא מתייחס לקבלה מהסוג שמדונה ואנשי הוליווד לומדים, אלא לדבר האמיתי".
אורי לקח את פרוינד לסיבוב בעיר, והראה לו את בית הקברות של אנשי ה'דונמה', השונה מאוד מזה המוסלמי. מאז חזר אורי ליהדות אורתודוקסית בארה"ב, בסיועו של פרוינד. כשהצענו לראיין אותו, ביקש אורי שנשלח את השאלות לכתובת המייל של פרוינד, כדי לשמור בסוד על זהותו.
הכינוי 'דונמה' נחשב מילת גנאי, וחברי הקבוצה מכנים עצמם 'מאמינים' (בלדינו 'לוס מאמינימס'). במענה לשאלתנו הראשונה ניסה אורי להסביר את העולם שבו גדל: "המאמינים מתייחסים לעצמם כאל בני ישראל, ואל היהודים כ'כופרים'. כשהיהודים היו במצרים הם לא היו העבדים היחידים שם, אף שהם היו הרוב. העבדים האחרים שהיו שם עזבו איתם את מצרים, והמאמינים סבורים כי בעקבות ההשפעה הרעה שלהם התרחש חטא העגל. המאמינים הם ממשיכיהם של משה ואהרן ובני שבט לוי, שהם היהודים האמיתיים".
בני ה'דונמה' חוגגים בתשעה באב, נוהג שהחל כבר בימיו של שבתי צבי, בעקבות האמונה שהמשיח כבר הגיע. בפורים, מספר אורי, ישנם מנהגים מיוחדים: "המאמינים מניחים צלחת ריקה על השולחן ומשאירים חדר עם מיטה פנויה למקרה שהוא יחזור, שכן פורים הוא יום שבו נסים מתרחשים. פעם בשנה ישנו יום מיוחד בשם 'שבת קודש', שאמור לחפות על כל יתר השבתות שאנחנו לא יכולים לשמור כיוון שאנחנו נראים כמוסלמים. במקביל, אנחנו שומרים על לוח השנה העברי כמו שהוא".
הם לומדים קבלה ומאמינים בכוחה המעשי. "נאמר לי שרבנים שבתאים יכולים להזיז שולחנות וכיסאות באוויר", מספר אורי. "כדי להשתתף בתפילה, גבר חייב להתחתן עם אישה מהמאמינים, ואסור להתגרש. גברים ונשים משתתפים בתפילות יחד. כל הטקסים מתרחשים בדירות מיוחדות שמיקומן נשמר בסוד, ושם מתקיימים גם שיעורי דת והיסטוריה לבני הנוער של הקבוצה".
חסידיו של שבתי צבי, טוען אורי, לא האמינו שהוא באמת התאסלם. הם סבורים כי הוא נהג כלפי חוץ כאילו התאסלם, אבל בסתר המשיך לשמור על יהדותו. "ההסבר של השבתאים להתאסלמות הוא 'ירידה לצורך עלייה'.
"יש לנו חוקים שונים, כמו למשל שאי אפשר להפוך ל'מאמין' אלא צריך להיוולד כזה, ומשני הצדדים. אם שואלים אותך מדוע אתה לא צם או מתפלל יחד עם שאר המוסלמים, יש להשיב 'אני אדם חילוני, שהולך על פי אתא־תורכ' (מייסד הרפובליקה הטורקית ונשיאה הראשון, צ"ק)".
"כפי שאתה רואה", אומר אורי, "אין לנו קשר היסטורי עם המוסלמים או עם הטורקים, ומצד שני סביר להניח שאבות אבותיי בנו פירמידה יחד עם אבות אבותיך במצרים. לכן קשה לי להגדיר את עצמי כמוסלמי או כטורקי. אין לנו שום דבר במשותף".
לפני כמה שנים ביקר אורי בקברו של הרבי מלובביץ' בניו־יורק, והופתע לגלות כי חלק מחסידי חב"ד ממתינים ליום שבו האדמו"ר יקום מקברו. "כל כך הרבה שנים אחרי מותו של שבתי צבי עדיין ישנם יהודים שמאמינים כי מצאו את המשיח, זה הזוי".
לשאלתי כיצד הגיבו היהודים בטורקיה להתעניינות שלו ביהדות, משיב אורי: "קיבלו אותי בצורה טובה מאוד, הרגשתי ממש בבית. כשמישהו מהמאמינים מתחתן עם יהודי, חלק מהאנשים אצלנו מתייחסים לכך כאילו הוא חזר לשורשים, אבל עבור רבנים שבתאים זה כאילו שכיבית את הנשמה שלך בזה שהתחתנת עם מישהו מבחוץ. רבים מהמאמינים באיסטנבול עושים עסקים עם יהודים, והרבה מהיהודים מתייחסים לשבתאים כאל קרובי משפחה רחוקים".
כיצד מתייחסים המאמינים למדינת ישראל שקמה אחרי אלפיים שנות גלות?
"לרוב השבתאים אין ציפיות מישראל. הם אף מתייחסים אליה כאל כפירה, לא כממלכת אלוקים. לדעתי הם קרובים מאוד לנטורי קרתא באמונה הזו. חזרה לישראל או ליהדות היא בלתי אפשרית עבורם. יש כאלה ששמחים על כך שבן מאמינים מתחתן עם יהודי או יהודייה, אבל הם מפחדים לומר זאת. כשהתחתנתי עם אשתי, שהיא יהודייה, ההורים שלי אמרו לי שאני אוגלה ואהפוך למנודה. אולי בזמנו זה היה סוג של איום, כיום ממש לא אכפת לי. שום דבר לא השתנה בחיי, ואני עדיין בקשר עם רבים מהם. הם סקרנים לדעת מה עשיתי עד כה, אבל אין להם אומץ".
האם יש סיכוי שתעלה לישראל בעתיד?
"אני מקווה שכן, תקווה היא הדבר היחיד שיש לנו. ארגון 'שבי ישראל' עזר לי לחזור לעם היהודי. אני שמח להיות יהודי באופן רשמי, וגאה במי שאני. אני לא מתבייש במורשת השבתאית שלי, אבל גם אין לי רצון להעביר אותה לבני. אנחנו הדור האחרון שנשאר. אף שבארה"ב וכנראה גם בישראל אני נחשב יהודי אחרי שעברתי גיור אורתודוקסי, בטורקיה לא רואים בי יהודי.
"ישנה שאלה שמציקה לי מאוד", מסיים אורי. "אם חס ושלום אמות היום, היכן יקברו אותי באיסטנבול? לא בבית עלמין יהודי, וגם לא בזה של המאמינים. אולי רק במוסלמי. זה מפחיד אותי יותר מהמוות".
פרופ' מרק דיוויד באר, המתגורר כיום בבריטניה, חקר ביסודיות את ה'דונמה' ואף חי לשם כך כמה שנים בטורקיה. בשנת 2010 הוא הוציא לאור את הספר המחקרי הראשון העוסק בכת הייחודית, בשם 'The Dönme: Jewish Converts, Muslim Revolutionaries, and Secular Turks (‘הדונמה: מומרים יהודים, מהפכניים מוסלמים וטורקים חילונים‘), שחשף את אורח החיים ואת האידיאולוגיה הסודית של ה‘דונמה‘.
“שתי קבוצות מתעניינות בדונמה - יהודים ואנטישמים“, אומר פרופ‘ באר בשיחה עם ‘מקור ראשון‘. “במהלך השנים היו קבוצות שונות של דונמה. היו דמויות מרכזיות בפוליטיקה הטורקית שבאו מרקע משפחתי של הדונמה. על המוסלמים שתמכו בסולטן עבדול חמיד השני אמרו שהם מבני ה‘דונמה‘ ושהם אתאיסטים ויהודים, כי הוא הגן על היהודים. המוסלמים מאשימים את הדונמה בכך שהפילו את המשטר המוסלמי, ויש שמועות שאתא־תורכ היה מהדונמה. אפילו ארדואן, הנשיא הטורקי הנוכחי, קשר את ה‘דונמה‘ בכמה התבטאויות לקונספירציה אנטי־טורקית.
לפעמים התיאוריות הללו מתחילות מגרעין קטן של אמת. שר הפיננסים האחרון של הסולטן היה יהודי, והוא סייע להפיל את הסולטן. הרי מבחינת האנטישמים היהודים שולטים על העולם, ויש להם תוכנית איך לנהל כל מדינה.
“לקח לי 13 שנה לכתוב את הספר“, מספר פרופ‘ באר על התהליך הייחודי של המחקר. “ביליתי הרבה זמן בבית הקברות באיסטנבול. הייתי מסתובב שם שעות. זה היה קצת מפחיד, אבל כשראיתי משפחה מתקרבת לקבר בחלקת ה‘דונמה‘ הייתי עוקב אחריהם. אני קורא טורקית עות‘מאנית, והייתי עומד לידם בזמן שהיו מתפללים ומציג את עצמי ואומר להם: ‘אני יכול לקרוא מה שכתוב על הקבר‘. הם התקשו להאמין, קראתי והם אמרו לי שקראתי נכון. הם הבינו שאני שימושי עבורם, ואז המשפחות אמרו ‘יש לנו תמונות ותעודות, אולי תקרא לנו‘. כך הכרתי אותם ולמדתי על התרבות שלהם.
“אני לא יודע אם הם עדיין מנהלים את התפילות כמו שהם עשו עד שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. בשנות החמישים הם התחילו להתחתן בנישואי תערובת עם יהודים ועם מוסלמים. רבים מהם היגרו לארה“ב, לישראל או לאירופה“.
השניות והמחתרתיות היו חלק בלתי נפרד מחייהם של בני ה‘דונמה‘. “הם היו צמים ברמדאן, אבל שוברים את הצום מוקדם כדי שלא ייחשב שהם צמו באמת. כמה חוקרים ישראלים פרסמו את התפילות של אנשי הדונמה בלדינו, והן מרתקות. במבט חפוז זה נראה כמו משהו יהודי, אבל יש שם כל מיני הופעות של השם ‘שבתי צבי‘ – ושילוב של אמונות שאין ליהודים. הם תמיד היו בדיאלוג עם היהדות ועם האסלאם. הם עזבו את היהדות, אבל תמיד נשארו איתה.
“היו להם חגים משלהם, כמו יום ההולדת של שבתי צבי או ברית המילה שלו. יש להם חג באביב, שבו הם אוכלים ארוחה שיש בה כל ההיצע של החיות שיהודים ומוסלמים לא אוכלים. הם גם מערבבים בכוונה חלב ובשר. זה חלק מהתפיסה השבתאית של תיקונים מיסטיים באמצעות ביצוע חטאים. הייתי שם בתשעה באב, הם היו שמחים מאוד. הייתה ממש מסיבה עם ממתקים שונים“.
לדברי באר, הקהילה היהודית לא ששה ליצור קשר עם ה‘דונמה‘. “הם לא רוצים שום קשר איתם. בעיקר הם לא רוצים שיגידו שהם מגיירים מוסלמים אף שזה חוקי, והרי ה‘דונמה‘ מזוהים כמוסלמים כלפי חוץ. אם מדינת ישראל תכיר בהם כיהודים בצורה פומבית זה יהיה אסון, זה יכול ממש לפגוע בהם. הם רוצים לחיות את חייהם בשקט“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם