אנטי-אנטישמים: לימודי היהדות כובשים את פולין
באקדמיה הפולנית נפתחו מגמות ללימודי יהדות, בתיכונים מציעים לימודי עברית, וזרם של צעירים מתרחק משנאה ולומד לקבל את האחר. "פולין היא בשום אופן לא מדינה אנטישמית", טוענים הצעירים
"אני קתולית", אומרת מגדה פוליקובסקה. "אני הולכת לכנסייה בכל יום ראשון ולוקחת חלק בפעילויות נוצריות. אין לי שורשים יהודיים, אבל תמיד הרגשתי קשר פנימי עמוק ליהדות. למה? אין לי מושג. אני חוגגת את כל החגים היהודיים, והחג האהוב עליי הוא ראש השנה. זהו אמנם חג בעל משמעות שמחה של שנה חדשה, אבל יש לו גם משמעות עמוקה יותר, של עבר, הווה ועתיד של החיים היהודיים. אני מרגישה מאושרת כשאני יכולה לעזור לתיירים יהודים בפולין".
עוד כותרות ב-nrg:
- כך מסרה ארה"ב את המזרח התיכון לידי רוסיה
- חמאס וג'יהאד חשפו את התרמית מאחורי נאום אבו מאזן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשמדברים עם פוליקובסקה על אהבתה ליהדות, קשה להחמיץ את הניצוץ בעיניה. פוליקובסקה, 24, היא רק אחת ממאות ואולי אלפי סטודנטים וסטודנטיות פולנים, מרביתם קתולים, שיפקדו החל מהחודש את ספסלי האוניברסיטאות באחת המגמות שזוכות לפופולריות רבה בשנים האחרונות – לימודי יהדות.
זה החל בשנת 2000. האוניברסיטה היגלונית בקרקוב, שנחשבת לאחת משתי האוניברסיטאות היוקרתיות בפולין ואחת העתיקות באירופה (היא נוסדה בשנת 1364), החליטה לפתוח מגמת לימודי יהדות כחלק מההתעוררות שחלה בחיים היהודיים בפולין, שכללה פסטיבלים יהודיים ואירועים נוספים.
למרבה ההפתעה, תוך זמן קצר הפכה המגמה למבוקשת במיוחד, ואוניברסיטאות רבות ברחבי פולין הלכו בעקבות האוניברסיטה היגלונית ופתחו מסלולים ללימודי יהדות. כיום אפשר למצוא מגמה כזו באוניברסיטאות רבות ברחבי פולין ובהן ורשה, לובלין, ורוצלב, פוזנן, טורון ועוד. סימן נוסף לפופולריות של לימודי היהדות אפשר למצוא גם בכמה בתי ספר תיכוניים בפולין, שמציעים לתלמידיהם את האפשרות ללמוד עברית כשפה שנייה.
הסיבות שהביאו את הצעירים הפולנים להתעניין ביהדות מגוונות. חלקם גילו את ההיסטוריה היהודית של עיר הולדתם, אחרים עשו זאת בעקבות האהבה לבן או בת זוג יהודים, וישנם גם כאלו שגילו לאחרונה כי יש להם שורשים יהודיים.
האהבה של מגדה פוליקובסקה ליהדות החלה במקרה. "נולדתי בעיר קרשניק במזרח פולין", היא מספרת. "כשהייתי בת 15 נסעתי עם אמי לחופשה בצפון פולין, ליד הים הבלטי. בבית ההארחה שבו שהינו התארגנה קבוצה לטיול בעיר סמוכה, וביקרנו שם במוזיאון לתולדות מחנות ההשמדה הגרמנים בפולין. כשהמדריך הסביר לנו על המחנות ועל מה שהתרחש שם, הייתי המומה. לאחר מכן ביקשתי מאמי להסביר לי עוד. ניסיתי להבין למה אנשים רצחו אחד את השני. אמי סיפרה לי שבלובלין, לא הרחק מעיר מגורינו, היה מחנה מיידנק.
"מיד כשחזרנו הביתה התחלתי לקרוא כל מידע אפשרי על השואה. הקדשתי לזה את כל שנות התיכון. הייתה לי מורה שהעריצה את התרבות היהודית בפולין. יחד ייסדנו קבוצה קטנה בבית הספר שנקראה 'שלום קרשניק‘. אז גם למדתי שקרשניק הייתה מרכז יהודי גדול עם קהילה שוקקת, שני בתי כנסת, מקווה, שלושה בתי קברות יהודיים ועוד. הייתי עצובה שכל זה נעלם, ואף אחד כבר לא יוכל להחזיר את העבר הזה“.
בשנת 2010 החליטה פוליקובסקה לעבור לקרקוב ולהירשם לאוניברסיטה. מהרגע הראשון היה לה ברור מה היא רוצה ללמוד. היא נרשמה ללימודי יהדות באוניברסיטה היגלונית, ובקיץ האחרון סיימה את התואר הראשון. בשנת הלימודים הקרובה היא תתחיל את לימודי התואר השני ביהדות, ובמקביל היא מתנדבת כבר מספר שנים במרכז התרבות היהודי בקרקוב, שנמצא במרכז הרובע היהודי 'קז‘ימייז'' בעיר.
"חייבים לזכור שלהיסטוריה היהודית יש קשר הדוק להיסטוריה של פולין“, היא אומרת. "מלבד לימודי היהדות, גם מרכז התרבות היהודית שבו אני מתנדבת הוא בשבילי יותר ממקום עבודה. זה המקום שבו אני מרגישה בטוחה ובנוח. בכל יום שישי אני מתנדבת לסייע בקבלת שבת ובארוחה. אני מתנדבת בפסטיבל היהודי המתקיים בקרקוב מדי קיץ, כותבת בעיתון של מרכז התרבות היהודי ומשתתפת בשיעורי ריקוד ישראלי“.
איך הגיבו בני משפחתך וחברים על העניין שגילית ביהדות?
"ההורים שלי תמכו בי. אמא שלי ביקרה בקרקוב לפני מספר חודשים, והשתתפה בטקס קבלת שבת וארוחת שבת. אבא שלי מאוד אוהב לבקר בפסטיבל היהודי מדי קיץ. היחידי שהביע התנגדות היה אחי, שאמר שזה לא יהיה טוב עבורי לעבוד עבור יהודים. אבל היום הוא שינה את דעתו, כי הוא רואה עד כמה אני מאושרת. הוא אפילו נהנה לקרוא את הכתבות שלי בעיתון של המרכז היהודי, ומדי פעם אנחנו מדברים על יהדות. גם החברים שלי הביעו תמיכה. לא כולם מבינים את ההחלטה שלי ללמוד יהדות, אבל הם קיבלו אותה בהבנה כי הם ראו שזו התשוקה שלי".
ורוניקה נובאק, חברתה של פוליקובסקה לספסל הלימודים באוניברסיטה היגלונית, היא נוצרית קתולית, "אפילו די אדוקה“, כדבריה. זו בדיוק הסיבה שבגללה היא החליטה ללמוד יהדות. "אי אפשר להבין את הנצרות בלי ללמוד ולהבין יהדות. זו אחת הדרכים שלי לחפש את אלוהים“, היא אומרת.
נובאק, בת 22 מקרקוב, החליטה להירשם ללימודי היהדות בעקבות העניין שלה בתנ“ך, בשפות זרות ובשואה. "כשנרשמתי ללימודים לא ידעתי כמעט כלום על היהדות ועל ההיסטוריה או התרבות שלה. זמן קצר לאחר מכן התגלה בפניי עולם חדש ומרתק - פולקלור, היסטוריה, מגילות ים המלח, קבלה ועוד. לאחר מכן התחלתי להשתתף באירועי דיאלוג דתיים כמו 'יום היהדות בכנסייה הקתולית‘ שמצוין מדי שנה בפולין, ליל סדר משותף ליהודים ונוצרים, קבלת שבת וארוחות שבת, ערב ראש השנה ועוד“.
אחת החוויות שנובאק לא תשכח לעולם, היא מספרת, הוא הביקור שלה בישראל באוגוסט האחרון. "הייתי באולפן עברית. בהתחלה חששתי מהמנטליות הים־תיכונית של הישראלים. עכשיו אני ממש מתגעגעת לאנשים מישראל, ומופתעת עד כמה אני רוצה לחזור לשם. התרגלתי אפילו למזג האוויר“.
בעיני ישראלים רבים פולין נחשבת עדיין למדינה אנטישמית. מה יש לך להגיד לאנשים שקוראים כעת את הכתבה?
"אני כל כך שמחה ששאלת את השאלה הזו. לדעתי מדובר בתפיסה שנובעת ממנטליות לקויה וחוסר ידע. השואה אירעה על אדמת פולין, אז עבור רבים זה סימן שהפולנים רצחו את היהודים וזו סיבה טובה לשנוא אותם. בשום אופן לא הייתי אומרת שפולין היא מדינה אנטישמית. יש כמובן כאלו ששונאים יהודים, אבל יש גם הרבה מאוד שמתעניינים ביהדות ורוצים לקדם אותה בפולין. קח לדוגמה את המוזיאון החדש שנפתח בוורשה לתולדות יהדות פולין. הוא מציג אלף שנים של היסטוריה יהודית עשירה בפולין, והרבה אנשים טוענים שיהודים ופולנים זה בעצם אותו דבר. לדעתי זה נכון“.
מדי שנה במהלך חופשת הקיץ מתקיים בכיכר המרכזית של קרקוב יריד לימודים ענק. במהלך היריד מציגות כל האוניברסיטאות בעיר את מגמות הלימוד בפני בוגרי התיכונים, המתלבטים לאיזו מגמה להירשם לשנת הלימודים האקדמית שבפתח.
בין הביתנים הרבים הפזורים בכיכר בולט במיוחד זה שבפתחו מוצב לוח ענק עם אותיות האל"ף־בי"ת, ובתוכו מתנגנת מוזיקה ישראלית. תלמידי מגמת היהדות באוניברסיטה היגלונית מחלקים עלונים ומנסים לשכנע את תלמידי התיכון עד כמה לימודי היהדות מרתקים ושונים. מדי פעם ניתן אף לראות קבוצת תלמידים עומדת על הבמה שהוקמה במרכז הכיכר ושרה את 'ירושלים של זהב' בעברית ואת 'יידישע מאמע' ביידיש שוטפת, משל היו שחקנים בתיאטרון היידישפיל הישראלי.
בניגוד למקרים רבים אחרים, משפחתה של אגניישקה ליטמן מעולם לא הסתירה ממנה את שורשיה היהודיים. ליטמן, בת 22, גדלה בעיר לובלין למשפחה קתולית, אולם הוריה סיפרו לה כבר בגיל צעיר כי יש לה גם שורשים יהודיים. למרות ההשתייכות לשתי הדתות, לליטמן לא היה ספק מהי הדת שהיא רוצה לאמץ.
"הייתי בת 11 כשנסעתי למחנה קיץ לילדים יהודים בהונגריה, שם התוודעתי לראשונה למסורת ולתרבות היהודית", היא מספרת. "אני עדיין זוכרת את השבת הראשונה שם, זו הייתה חוויה קסומה. לאחר מכן הרגשתי צורך ללמוד עוד ועוד על היהדות, ועד גיל 18 השתתפתי בהרבה מחנות קיץ ולמדתי המון. בהמשך רציתי ללמוד עברית ויידיש, כך שהבחירה במגמת יהדות באוניברסיטה הייתה ברורה". בגיל 18, מיד עם סיום התיכון, ביקרה ליטמן בישראל במסגרת פרויקט 'תגלית', ובשיחה בינינו היא מספרת בחיוך: "אני כל כך אוהבת את ישראל ורוצה לבקר בה שוב. במיוחד את בני המשפחה שלי שמתגוררים שם".
את האהבה שלה ליהדות לקחה ליטמן גם מעבר ללימודים אקדמיים. כיום היא מלמדת ריקודים ישראלים בלובלין, מבשלת מאכלים יהודיים שלמדה מסבתה היהודייה, חברה בארגון לקידום התרבות היהודית בלובלין, מארגנת אירועים לציון החגים היהודיים, ומנהלת פרויקט אישי שנועד ללמד ולקדם ספרות יהודית בלובלין, העיר שכונתה בעבר 'ירושלים של פולין'. אם תרצו, ליטמן היא שגרירה לא רשמית של ישראל בלובלין.
"מגיל צעיר אני מעורבת בחיים היהודיים ובקהילה היהודית כאן. תמיד שמחתי לחלוק את הידע שלי על היהדות עם מי שהתעניין. זה תמיד היה חלק ממני ולעולם לא אתבייש בכך. נכון שפעם או פעמיים שמעתי גם תגובות שליליות, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות ולא נתתי לזה להשפיע עליי", היא אומרת.
עפרה ריזנפלד, עיתונאית ישראלית בעבר, נשלחה לפולין כדי להכין כתבה לקראת ביקורו של האפיפיור הפולני המנוח יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000. אמה של ריזנפלד נולדה בוודוביצה, עיר הולדתו של האפיפיור, והשניים היו חברי ילדות. הביקור הזה שינה את חייה. החל משנת 2008 מתגוררת ריזנפלד בפוזנן, ומלמדת עברית באוניברסיטה המקומית.
"לאחר הביקור בפולין חשתי שהתעורר בי יצר הנדודים", מספרת ריזנפלד. "נרשמתי ללימודי הוראת עברית כשפה זרה באוניברסיטה העברית, וב־2006 התחלתי ללמד עברית בנאנסי שבצרפת. אחרי שנתיים הגעתי לפוזנן בפולין, ומאז אני כאן. למה פולין? הרגשתי צורך לשהות כאן, מתוך תחושת שליחות אישית. הוריי אמנם עלו לארץ לפני המלחמה, אבל ארבעת הסבים והסבתות שלי חיו בפולין ונרצחו בשואה“.
מדי שנה מלמדת ריזנפלד כשישים סטודנטים בקורס לעברית, הכולל גם לימודי יהדות והיסטוריה יהודית. מרביתם צעירים בשנות העשרים לחייהם. חלקם לומד לתואר ראשון, ואחרים ממשיכים גם לתואר שני. “בתחילה הייתי שואלת אותם מדוע החליטו ללמוד עברית. בדרך כלל הם לא יכלו להסביר, אבל הבנתי מהם כי זו הייתה משיכה ללימוד ההיסטוריה של ארצם", מספרת ריזנפלד. "התרבות היהודית היא חלק מהתרבות הפולנית, חלק שנקבר ומצבותיו נותצו.
"מאחת התלמידות שמעתי כי החליטה ללמוד עברית בעקבות קשר רומנטי עם בחור ישראלי. הסיפור המעניין הוא שבמהלך הלימודים התברר לה שגם היא יהודייה, דבר שהוסתר והוכחש על ידי משפחתה לאורך השנים. הייתה עוד סטודנטית אחת שהגיעה ממשפחה שהסתירה את יהדותה, וסטודנטית נוספת שידעה כי היא יהודייה. שתי סטודנטיות סיפרו לי כי התגיירו בגיור רפורמי. בנוסף, ישנם סטודנטים נוצרים קתולים שהעניין שלהם הוא בשפת התנ"ך".
גם אוניברסיטת ורשה, הנחשבת ליוקרתית ביותר בפולין, הבינה לאחרונה את הפוטנציאל והביקוש והחליטה לפתוח מגמת יהדות. מרלנה יאנוס, 24, מתחילה לפקוד עתה את ספסל הלימודים בוורשה. העניין שלה ביהדות החל בעקבות האהבה.
"לפני כשנה וחצי הכרתי את בן הזוג שלי, שהוא יהודי", היא מסבירה. "הוא סיפר לי על פורים ועל חגים יהודיים אחרים, וזה היה מרתק עבורי. אחרי שנכחתי פעם ראשונה בטקס הבדלה, ידעתי שאני רוצה ללמוד עוד על היהדות".
יאנוס היא קתולית, אבל בשיחה איתי היא מספרת כי הדרך שבה מציינים את החגים היהודיים מרתקת אותה. "אני מתעניינת בעיקר בהיסטוריה היהודית, כי היא חלק חשוב מההיסטוריה של פולין, ובחגים היהודיים. אצלנו בכנסייה הקתולית זה תמיד נראה אותו דבר, אבל היהודים לא חייבים ללכת לבית הכנסת כדי לציין את החגים, אלא להיות עם המשפחה והחברים. זה נהדר בעיניי".
היא מספרת שקיבלה תמיכה מהוריה ומחבריה הקרובים, אבל יש גם כאלו שלא מבינים מדוע היא רוצה ללמוד דווקא יהדות, ותוהים "מה תעשי עם הלימודים הללו בעתיד?". ויש גם מי שהתנגדו. "יש לי חברה אחת שהיא אנטישמית, וכשהיא שמעה שאני מתכוונת ללמוד יהדות היא כמעט בכתה. היא אמרה לי שכדאי לי לפרוש מהלימודים כבר עכשיו ולא לעשות זאת. אבל זו רק דעה אחת, מרבית האנשים תומכים בי".
לאחרונה הצטרפה יאנוס למועדון הספורט 'מכבי ורשה', שחידש את ימיו כקדם וחבריו לוקחים חלק במגוון פעילויות ספורט כשהם לבושים בחולצות ועליהן מגן דוד. "לאחרונה רצנו במרתון בוורשה עם החולצות עלינו, ורבים התעניינו ושאלו מה המשמעות של 'מכבי ורשה'?".
עבור מרלנה זו תהיה המגמה השנייה שהיא לומדת, לאחר שסיימה לאחרונה לימודי קולנוע. בעתיד, היא מספרת, היא מתכוונת לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלה. "אני רוצה לעשות סרטים תיעודיים על ישראל ועל ההיסטוריה והתרבות היהודית, ואשמח מאוד לעבוד במוזיאון יהודי או בכל מוסד יהודי אחר. אני חולמת גם לבקר בקרוב בישראל. עדיין לא הייתי שם, ושמעתי שזו ארץ מדהימה".
מיכאל בילביץ‘, פסיכולוג חברתי מהמרכז לחקר דעות קדומות בוורשה שמתמקד במחקרים בנושא השואה וההיסטוריה היהודית של פולין, מזהה שתי סיבות עיקריות לפריחה של מגמת היהדות באוניברסיטאות בפולין. “הסיבה העיקרית היא תחושת האובדן, לעומת ההומוגניות שהם רואים בחברה סביבם“, הוא אומר.
“צעירים רבים מנסים לחפש אחר הגיוון ההיסטורי שהיה בפולין. במחקר האחרון שערכנו גילינו שצעירים רבים שגילו את ההיסטוריה היהודית של עיר הולדתם, הפכו להיות לא רק פחות אנטישמיים, אלא יותר פתוחים גם לאוכלוסיות ומדינות אחרות. פתאום הם מצאו משהו מרגש בעיר שלהם. זה מוביל אותם לעניין גדול יותר בהיסטוריה היהודית, והם רוצים לגלות עוד.
"הסיבה השנייה היא אידיאולוגית. פולנים צעירים רבים רוצים להרחיק את עצמם מהחברה האנטישמית ומלאת הדעות הקדומות. סוציולוג פולני בשם אירנאוש קז‘מינסקי קבע את המושג ‘אנטי־אנטישמים‘, עבור אותם פולנים שמתנגדים לאנטישמיות בפולין. עבורם, להיות מוקסמים מהתרבות וההיסטוריה היהודית, מהיידיש וממוזיקת הכליזמר, זו הדרך להרחיק את עצמם מהאנטישמים ואלו המחזיקים בדעות קדומות“.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם