
זו אינתיפאדה? 5 סיבות למה כן, 4 סיבות למה לא
האם גל הפיגועים האחרון הוא תחילתה של 'אינתיפאדה שלישית'? האינטרס הישראלי הוא להצהיר שלא, אך יש סיבות לראות בו מעגל הסלמה שיחריף: המניע הדתי וחולשת הרשות. מנגד, לישראל יש אחיזה בשטח, ולרשות אינטרס ברגיעה
זה קרה בדצמבר 1987. אלופי פיקוד המרכז היו בטוחים שגל המהומות שהתלקח ביהודה, שומרון ועזה, יחלוף במהירות. אלא שהמהומות נמשכו שנים וקיבלו את הכינוי 'אינתיפאדה'. גם כשפרצה האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, ההערכה הייתה שהשקט ישוב במהרה, כמו באירועי מנהרת הכותל ב־1996 וב'יום הנכבה' במאי באותה שנה. אלא שהאינתיפאדה השנייה ארכה יותר מארבע שנים, וגבתה למעלה מאלף קורבנות ישראלים.עוד כותרות ב-nrg:
- ח"כ זחאלקה ל-nrg: "מצפצפים על החלטות רה"מ"
- סיינפלד יתן מופע נוסף במהלך הביקור בישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעקבות ההיסטוריה הזו, אין פלא שהשאלה הגדולה השבוע במערכת הביטחון הייתה האם גל הפיגועים האחרון הוא תחילתה של אינתיפאדה שלישית. אף שכלפי חוץ האינטרס הישראלי הוא להצהיר ש"לא מדובר באינתיפאדה", בפועל מדברים על מצב חדש שאיש אינו יודע כיצד יתפתח. בניתוחים שמתקיימים במערכת הביטחון עולות כמה סיבות העשויות להצביע על גל טרור משמעותי שעלול להיות ממושך, ומנגד נימוקים שמצדיקים את הטענה שלמרות הכול, לא מדובר באינתיפאדה.

מניע דתי חזק. אחת הסיבות לכך שגל הפיגועים האחרון הוא חמור במיוחד ועלול להיות ממושך, היא המניע הדתי. בתקשורת הישראלית ממעטים לדבר על כך, אבל העולם הערבי סוער סביב שמועות שישראל פועלת לשינוי הסטטוס־ קוו בהר הבית.
כל ילד בשטחי הרשות ובירושלים יודע לטעון כי יש מלחמה על אל־אקצא. גל השמועות מוזן בהסתה מודעת של אבו־מאזן ואנשיו. שמועות כאלה כבר גרמו לשפיכות דמים בעבר: מאורעות תרפ“ט פרצו כאשר הערבים חששו מכך שהיהודים משנים את המצב בהר בחסות המנדט הבריטי, גם הטריגר לפרוץ האינתיפאדה השנייה היה ביקור אריאל שרון בהר הבית. בשבועות האחרונים מלהיטה רשת אל־ג‘זירה את הרחוב הפלסטיני סביב סוגיית הר הבית. כל עוד הנושא לא ירד מסדר היום הציבורי הפלסטיני, המצב יישאר מתוח.

סטטיסטיקה. גם כשמנסים לדלות מתוך נתוני הפיגועים רק ממצאים 'נוחים', אי אפשר להתעלם מעלייה של עשרות אחוזים בשבועות האחרונים בכמות האירועים האלימים ברחבי יהודה ושומרון, וגם בתחומי הקו הירוק. דווקא ברצועת עזה, ירי הרקטות האחרון לעבר אשדוד והנגב המערבי אינו מעיד על מגמה, משום ששם חמאס עסוק קודם כול במאבק מול קבוצות מקומיות המזדהות עם דאעש. ברחבי יהודה ושומרון, לעומת זאת, מנסה הארגון להלהיט את השטח ומעודד פיגועים.
התארגנויות ראשונות. בניתוחים שנערכו השבוע בצה"ל ובשב"כ התעוררה דאגה מכך שדפוס 'המפגע הבודד' שאפיין את החודשים האחרונים התחלף בכמה מקרים בחוליות מאורגנות שתכננו פיגוע יחד, והוציאו אותו לפועל במהירות רבה. הצד החיובי הוא שעל חוליות קל יותר 'לעלות' מודיעינית, לעומת מחבל בודד שאיש אינו יודע מה עובר לו בראש לפני שהוא נוטל ליד סכין או גרזן.
בשב“כ יש מי שסופר לפחות חמישים פיגועים שסוכלו בתקופה האחרונה. גם אם לא עולים על חוליה כלשהי מראש, זה קורה מהר למדי בדיעבד. כך פוענח בתוך כיממה הפיגוע שבו נרצחו איתם ונעמה הנקין ממזרח לשכם, ויצא לפועל המבצע שבו עצרו הימ“מ והיחידה המבצעית של השב“כ את אחד המחבלים שנפצע במהלך הפיגוע.
עצם העובדה שחלק מהפיגועים מבוצעים על ידי התארגנויות ולא על ידי מפגעים בודדים, יכולה להעיד על כך שיש מי שמלבה את האש, בעיקר חמאס, והגורם הזה יעשה הכול כדי שהיא לא תדעך. נקודה מדאיגה נוספת: בהפרות הסדר מעורבים גם ילדים רבים, שאינם זוכרים את אירועי האינתיפאדה השנייה ואינם מודעים למחיר הכבד ששילמו הפלסטינים בעקבותיה.
חולשת הרשות. אירועי הימים האחרונים מתרחשים גם על רקע החולשה היחסית של הרשות הפלסטינית. האווירה הציבורית יוצרת לחץ על שוטרים פלסטינים רבים שלא לפעול כ'משת"פים' של ישראל. האם הדבר גורם לאוזלת יד בשטח? במקרים מסוימים נראה שכן. גם אם לא, העובדה שרוב העצורים של המשטרה הפלסטינית ביהודה ושומרון משתחררים מהר מאוד, מעבירה מסר שהמלחמה בפיגועים לא נעשית במרץ רב מדי.
מעגל הסלמה. אי אפשר לנתק את אירועי השבועות האחרונים מפיגוע שריפת בני משפחת דוואבשה בכפר דומא. הפיגוע האיץ גל פיגועים ומעגל הסלמה שעלול להמשיך להידרדר. לכן, חלק גדול מהמאמץ של השב"כ בימים אלה נועד למנוע פיגועים שיבוצעו על ידי יהודים, ולא רק פיגועים פלסטיניים.
אחיזה בשטח. ההבדל המשמעותי ביותר בין אוקטובר 2015 לחודש אוקטובר השחור בפרוץ האינתיפאדה השנייה לפני 15 שנה, הוא שכוחות הביטחון פועלים כיום באופן חופשי בכל נקודה ברחבי יהודה ושומרון. כך, כניסת יחידת המסתערבים לבית החולים בשכם כדי ללכוד את המחבל שנפצע במהלך רצח הזוג הנקין, לא הצריכה חיפוי של טנקים ומטוסים. באינתיפאדה השנייה, לעומת זאת, לקח לצה"ל ולשב"כ זמן רב עד שהצליחו לחזור ולשלוט במרכזי הערים הפלסטיניות, בעקבות מבצע 'חומת מגן'. וגם אז, השליטה שהושגה הייתה חלקית בלבד.
האירועים האחרונים התלקחו אף שצה“ל והשב“כ פועלים באופן בלתי פוסק נגד חוליות טרור. בכל אחת מהשנים האחרונות נעצרו בין 2,000 ל־3,000 פלסטינים. 80 אחוזים מהם נשלחו על ידי בתי המשפט למאסר של כמה חודשים לפחות. בעקבות הפיגועים בימים האחרונים אף הואצה הפעילות, והשבוע בוצעו עשרות מעצרים בכל לילה. המעצרים נועדו גם כדי להשיג קצה חוט שיאפשר לעלות על התארגנויות הטרור החדשות.
סטטיסטיקה. בשורה התחתונה, הסטטיסטיקה אכן מאששת את הטענה כי לפחות בינתיים לא מדובר באינתיפאדה. למרות העלייה של עשרות האחוזים בכמות האירועים לאחרונה, עוד לא נרשמו התפרעויות המוניות של אלפי אנשים, כמו אלה שאפיינו את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ולא בוצעו פיגועי מטענים או התאבדות, שגרמו למרבית ההרוגים באינתיפאדה השנייה.
גם השבוע, רוב הפרות הסדר כללו רק כמה עשרות נערים לכל היותר. ההפגנות בתחומי הקו הירוק, כמו ההפגנה הגדולה ביפו השבוע, מאורגנות על ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ואינן משקפות רצון אמיתי של חלק ניכר באוכלוסייה הערבית להפר את השקט המאפיין את תחומי הקו הירוק למעלה מעשור.
האינטרס של הרשות. עוד סיבה לכך שאין להשוות בין האירועים האחרונים לאינתיפאדה הראשונה והשנייה, היא העובדה שהרשות הפלסטינית באמת איננה מעוניינת בגל פיגועים נרחב. אנשי הפת"ח ביהודה ושומרון חוששים יותר מכול מהשתלטות של חמאס על יהודה ושומרון, כפי שקרה כבר ברצועת עזה, וזו הסיבה העיקרית לכך שהם המשיכו לשתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים גם השבוע. האינטרס הזה הוא בראש ובראשונה שלהם.
במערכת הביטחון ניתחו לעומק את נאומיו האחרונים של אבו־מאזן, והקביעה היא שהוא אינו מעוניין באינתיפאדה שלישית ומנסה לבלום את ההתפרצות. להבדיל מערפאת שדיבר בזמנו באנגלית על השלום, ובשטח פעל כדי ללבות את האינתיפאדה השנייה.
'מצב חדש'.
אחרי ישיבת הקבינט המיוחדת, נפגשו ביום שלישי השבוע ראש הממשלה ושר הביטחון עם מפקדי צה"ל במפקדת יהודה ושומרון, ודיברו על מאבק נחוש בגל הטרור. בפועל, השר יעלון יהיה מוכן לתת כל הוראה שתביא ל'הכלה' של האירועים ולא להחרפת מעגל ההסלמה. בשטח הכוחות תוגברו, ובמפקדות מדברים על 'מצב חדש', גם אם אין מדובר באינתיפאדה.
הבעיה הגדולה מבחינת ישראל היא ש'המצב החדש' והפיגועים הבלתי פוסקים, פוגעים באופן חמור בתחושת הביטחון של הציבור הישראלי, בעיקר בירושלים, בלי שהפלסטינים משלמים מחיר בינלאומי כלשהו על שימוש באלימות. זה עלול להיות מצב רצוי מבחינתם לאורך זמן. גם בערי המרכז האווירה מתחילה להיות מתוחה, ואם המצב הביטחוני יימשך כפי שהוא, תורגש במוקדם או במאוחר פגיעה בתיירות. ככל שמתגברים הפיגועים, גובר הלחץ על הדרג המדיני לפעול.
מניתוח מכלול הנתונים עולה סיכוי לא קטן שגל האלימות אכן ידעך בקרוב, אבל יכול גם להיות שהמשך התסיסה סביב הר הבית, ובעיקר פיגוע רב נפגעים, פלסטיני או כזה שיבוצע על ידי יהודים, ישנו מן היסוד את המצב. במקרה כזה, איש כבר לא ישאל האם באמת פרצה האינתיפאדה השלישית.