אל"מ וינטר מגלה: התרגיל המבריק שעשינו לחמאס
אחרי יותר משנה של שתיקה, מתייחס אל"מ עופר וינטר לסערות שנקשרו בשמו בצוק איתן. בריאיון מיוחד הוא מספר על תרגיל ההטעיה שביצעו חייליו מול חמאס, ומסביר את המשפט שגרם לסערה
כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים עקב לימודיו השנה במכללה לביטחון לאומי, הגיע אל"מ עופר וינטר במוצאי השבת האחרונה לבית המדרש של ישיבת אמי"ת כפר־גנים בפתח־תקווה, לשיחה המרכזית בליל הושענא רבה. הקהל גדש את האולם עד אפס מקום, ולא מעטים עמדו בכניסות וביציאות כדי לשמוע את המח"ט הפורש של חטיבת גבעתי, שנקלע לכמה סערות ציבוריות בתקופת מבצע 'צוק איתן' ולאחריו.
עוד כותרות ב-nrg:
- הטרור בירושלים נמשך: 'פוחדים לעבוד ברכבת הקלה'
- זחאלקה ל-nrg: "מצפצפים על החלטות נתניהו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
וינטר, שעם החולצה הלבנה והציציות בחוץ נראה כמו עוד אחד מהקהל, הרגיש בבית. הקהל אמנם היה מגוון גילאית, אך כלל כמעט אך ורק חובשי כיפות סרוגות. וינטר פתח את דבריו בכך שהוא בחר לשתוק בשנה האחרונה לאחר שכמעט כל אמירה שלו קיבלה פרסום ונופחה בתקשורת. מיד אחר כך, במשך כמעט שעה, הוא התייחס לשלל הנושאים שבהם הוא וחטיבתו היו מעורבים, ושחלקם גרמו לאותם פרסומים תקשורתיים.
"איך אדם יודע שהוא חזר בתשובה?" פתח וינטר בהתבוננות על מצב האומה, "כשמזמנים לו את אותה סיטואציה והוא עומד בה ולא חוזר על הטעות. בתקופת בית שני, יוסף בן מתתיהו מתאר שיהודים הרגו יהודים יותר משהרומאים הרגו יהודים. הייתה תבואה שהספיקה לשנים, אבל הכתות בעם היהודי הרגו אלה את אלה בלילות. אצלנו זה לא ככה, יש דברים שאנחנו לא עושים. הגדולה של בגין בסיפור 'אלטלנה' מדהימה. אחרי שמטביעים את הספינה שלו הוא אומר 'לא תהיה מלחמת אחים'. קו אדום, לא הורגים אחד את השני.
"אין עלינו איום קיומי, אז יש לנו זמן לברר מי אנחנו. למה דווקא ארץ ישראל, האם צריך את כל ארץ ישראל. הסיפור לא קל, יש מחלוקות והתקוטטות, אבל הדבר הכי חשוב בעיניי כמי שבא מבית מדרשו של הרב אלי סדן, הוא לזכור שרק ביחד ננצח. וכשיש מחלוקות, אחד הדברים שיש לי תמיד בראש הוא מתקופת העקירה של גוש קטיף. הייתי מג"ד ונקראתי לדיון עם ראש אכ"א בשאלה אם יהיה סירוב פקודה. אמרתי 'לא יהיה'. אולי בודדים, אבל לא יהיה מצב של שבירת כלים".
לאחר מכן עבר וינטר לדבר בפרוטרוט על מה שהתרחש בתקופת מבצע 'צוק איתן'. כזכור, שמו עלה לכותרות לאחר שאיגרת שכתב ללוחמיו בגבעתי ובה ציטוטים מהמקורות, הקימה עליו גורמי שמאל שטענו כי הוא משיחי, וכי סגנון כזה לא ראוי להישמע מפי מפקד בכיר בצה"ל.
"אני לא מפקד שגם מניח תפילין והולך עם ציצית", אמר וינטר למאזיניו, "אני חי באמונה. כשאני מגיע למלחמה הזו (צוק איתן, א"ש) אני יודע שמטרידים אותי דברים שלא מעניינים מפקדים אחרים. מישהו שם לב לתאריך העברי, מתי התחיל המבצע? י"ח בתמוז – כניסת הכוחות הקרקעיים. אני מנהל שיח עם הקב"ה, יותר נכון מונולוג, כי הוא אף פעם לא ענה לי. אבל הרגשתי שאני מנהל שיח עם ריבונו של עולם מתוקף האחריות שיש לי לנצח ולהחזיר את חייליי הביתה.
"ימי בין המצרים הם ימים קשים. 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים'. אם יש זמן לא לעשות מלחמה, זה הימים האלה. כשיש לי שיח וקצת זמן פנוי אני מדבר עם הקב"ה ואומר לו: 'תגיד, לאן אתה לוקח אותנו?' מלחמת לבנון השנייה, שכולנו יצאנו ממנה עם שריטות ותחושה קשה של הפסד, התחילה בי"ז בתמוז. ואני אומר: 'תגיד, אתה מכניס אותנו עוד פעם לאותה סיטואציה? בוא תתחיל את זה קצת יותר מוקדם'. לא, מתחילים בדיוק בבין המצרים. אז אני הוזה? חולם? לא, אני אדם מאמין".
בנקודה זו הגיע וינטר למכתב המפורסם שכתב לחייליו ועורר סערה ציבורית: "וכשאני כותב מכתב לחיילים שלי שמדבר על רוח לחימה ותפילה עמוקה לבורא עולם, מה אני מבקש? הצלחתי לנתק את עצמי ולהגיד: 'תשמע, אני מסכן את עצמי בשביל הבנים שלך'. אני מצליח להגיד לריבונו של עולם: 'אני עושה משהו גדול ממני, אני שליח ציבור ולא עושה את זה בשביל עצמי'. כל אחד כזה יש לו זכות לבקש עזרה עם אצבע אלוקים. אני לא צריך יותר מאצבע. אז אני מדבר על רוח לחימה ומשתמש במה שדוד המלך אמר. וכשאני מזכיר את עשרת הרוגי מלכות ומזכיר את הביטוי שהאויב 'מחרף מגדף ומנאץ שמך', אז אמרו שיש פה 'ג'יהאד יהודי'. אין דבר כזה ג'יהאד יהודי. מי שמכיר את היהדות יודע. ג'יהאד היא מלחמת דת, להרוג את כל הלא מאמינים. באסלאם יש שני עולמות, ואחד מהם הוא עולם עתידי שבו כולם מוסלמים. ביהדות לעומת זאת אין מיסיון, ואין שום כוונה לגייר את כולם. אז אין ג'יהאד יהודי, אבל יש מלחמה עם אמונה".
בעקבות המכתב לחייליו, נטען כאמור נגד וינטר כי הוא 'משיחי'. בשיחה הפומבית בליל הושענא רבה וינטר לא מסתייג מהביטוי, ואף בוחר להזדהות עמו: "אני לומד במכללה לביטחון לאומי", סיפר. "פנה אלי מישהו שלומד איתי ושאל אם אני משיחי. אמרתי לו: אתה יודע מה? נראה לי שאני משיחי. ההורים שלי היו, סבתא וסבא שלי היו. אם היו אומרים להם אז שבעוד מאתיים שנה תהיה מדינת ישראל עם צבא, הם היו מאמינים או לא? ברור שהיו מאמינים, ולא רק זה, אלא שהיו מקווים שהדבר ייקח פחות זמן. אני מקווה שכל מי שקורא בסידור מאמין במה שהוא קורא: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח', 'ובנה ירושלים'. מאז הלימודים באור עציון, בסוף התפילה אני מגלגל את התפילין ושר 'אני מאמין בביאת המשיח'. אז אני משיחי או לא? אני חושב שכן. אבל זו מלכודת. רגע, אתה משיחיסט? כמו כהניסט, כמו פשיסט? לא. ביחד ננצח. יש קווים אדומים. צריך לעשות את זה יחד, עם המון אהבה. נגיע. אני יודע לאן אני רוצה להגיע, אני מאמין במה שאני קורא".
את הפרק הזה של דבריו סיים וינטר, כהשלמה לנושא תאריך פרוץ המבצע שבו פתח, בהתייחסות לתאריך סיום 'צוק איתן': "מתי הסתיימה המלחמה? אחרוני הכוחות שלי יצאו מעזה בתשעה באב. זכיתי להגיע הביתה ל'איכה' בתשעה באב, אחרי שביקרתי בבתי החיילים שאיבדנו. הגעתי מאושר ושמח כי הייתה לי תחושה של ניצחון, ושאלתי את עצמי אם מותר לי לשמוח בתשעה באב. שאלתי את אשתי, אבל היא בטח שמחה כי חזרתי הביתה. הרגשתי תחושה של אחדות מופלאה".
אל"מ עופר וינטר סיים את תפקידו כמח"ט גבעתי לפני כארבעה חודשים. בימים אלה הוא נמצא בשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי, שבסופה יועלה לדרגת תת־אלוף וימונה לתפקיד ראש מטה פיקוד המרכז. לווינטר חשוב להבהיר כי בראש ובראשונה הוא איש צבא שפועל בפרגמטיות ובשום שכל, ושאחת המטרות הנעלות העומדות לנגד עיניו – שנייה רק לניצחון בקרב – היא להחזיר את חייליו בריאים ושלמים.
"אני מאמין מאוד גדול, אבל לא סומך על שום נס", הצהיר בשיחה. "כתוב בפרשת עקב 'ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. לא כתוב שאסור לומר את זה. ברור שהטנקים והחיילים היו שם, בקרב. אבל 'וזכרת את השם אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל'".
"הסיפור בעזה לא היה איום קיומי על מדינת ישראל", אמר וינטר. "חמאס לא חשב שהוא יוכל לכבוש את ישראל. מקסימום לעשות נזק, להרוג אנשים. אבל הייתה הרבה הפחדה. חמאס למד טוב טוב את עם ישראל ומה מפחיד אותנו: חיילים הרוגים, הבנים שלנו. מטענים, טילים על ישראל, חיילים חטופים. הרי היה לנו חייל חטוף אחד וכל המדינה נרעשה. אני חושב שלקחנו ברצינות את ההפחדות, ואפילו נבהלנו. אני לא אומר את זה בזלזול. נדרשתי כמח"ט ללכת להציג תוכניות לאלוף הפיקוד, לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה. הייתה לי הרגשה שאנחנו עושים את זה כדי לחזק את הדרג מעלינו ולומר שאנחנו מסוגלים להתמודד עם האיום. הייתה תחושה שאנחנו מאמינים לאויב שאומר 'כאן תהיה קבורתכם', 'תבואו ונשחט אתכם'. חמאס התכונן היטב למשחק הזה".
כאן התייחס וינטר לסערה נוספת שעורר, כאשר במהלך המלחמה אמר לכמה עיתונאים שנכנסו עמו לרצועה: "אם רק ישחררו לנו את ההנד־ברקס נגיע עד הים". היו מי שפירשו את האמירה הזו כביקורת על הדרג המדיני. בשיחה בפתח־תקווה מבהיר וינטר כי לא הייתה לו כוונה כזו: "חלק מהמלחמה זה תקשורת. המלחמה הייתה בסלון של הרבה אנשים, ונתנו לי פקודה להכניס שלושה כתבים לשטח, להראות להם מה אנחנו עושים. רציתי להעביר דרכם מסר לחמאס, ואמרתי שאם יורידו לנו את ההנד־ברקס, אנחנו לא נראה אותם.
"שלחו לי מהר מסר מבכיר מאוד – 'תגידו לעופר שיירגע כי הוא מוציא את כל הדרג הבכיר חלשים'. אמרתי להם: אפילו לא חשבתי להעביר ביקורת על הדרג מעליי אלא לחמאס, שידעו שלא הם אלה שעוצרים אותנו אלא הדרג מעלינו, ושאם ישחררו לנו ניתן להם סטירה חזקה. אני לא יודע מי בדיוק חשש, אבל כנראה שכשאתה זורק אבן לציבור, מי שזה פוגע בו צועק 'איי'. אתה לא מתכוון לפגוע אבל פגעת, ולא הייתה לי כוונה כזו".
במהלך השיחה חשף וינטר עמדה מפתיעה שלו כלפי גורמים בכירים בכל הקשור למלחמה במנהרות חמאס: "כמה חודשים לפני המלחמה עשינו תרגיל גדול שמדמה לחימה בעזה, והתבקשתי להציג תחקיר על המנהרות. גיליתי דברים מעניינים, כמו למשל שמלמדים את חיילי צה"ל עקום - או לפוצץ את הפירים, או להיכנס ולהילחם במנהרות כמו ביעד מבוצר. אמרתי בפורום מכובד מאוד: 'חיילי גבעתי לא ייכנסו למנהרות'. אם תכניס את היד למאורת הנחש, ברור שתקבל הכשה. אנחנו לא מפחדים, אבל גם לא מטומטמים. הצעתי רעיונות אחרים, פיתחנו מכשירים מסוימים, ובסוף המלחמה זכינו בפרס מז"י ומפא"ת על יוזמה ויצירתיות בפיתוח אמצעים לטיפול במנהרות בשיתוף רפא"ל. ואכן, הגענו למלחמה עם אמצעים שעזרו לנו להתמודד עם האיום הזה".
מח"ט גבעתי לשעבר חזר והדגיש בשיחה את היותו איש צבא פרגמטי לחלוטין, לצד היותו איש מאמין: "זה שאני מאמין לא אומר שאני מאמין בנסים", אמר. "אני ריאלי, וחשוב לי שאנשים שלי יתעסקו בעיקר. שבע שנים חמאס נערך בעזה, והעריך שנגיע ממקומות שהוא תכנן שנגיע מהם. מול מבצעי עבר ופשיטות מעזה, חמאס ניתח מאיפה נגיע. זיהינו את זה, והמסקנה שלי הייתה שלא נכון שנתקוף בחזית.
"הסברתי לראש הממשלה שיש שני סוגי בעלי חיים ארסיים בישראל - נחשים שתוקפים קדימה, ועקרב שתוקף מהזנב. תנסה לתפוס עקרב בראש - תקבל עקיצה. אמרתי: 'חמאס נערך בכיוון מסוים, וכדי לנטרל אותו כדאי לתקוף מאחור. זו נקודת התורפה שלו'. ואכן, שמנו כוח הטעיה בחזית, מאיפה שהוא חשב שנגיע, ובמשך לילה שלם ביצענו תמרון של שני גדודים וחצי. בבוקר, כשחמאס התעורר, הם גילו שאנחנו מאחוריהם, בגב שלהם. ובאמת, כמעט לא נתקלנו בהתנגדות. האויב השאיר את הנשק וברח, למעט כיסים וקרבות מאסף. אחד השבויים אמר בחקירה: 'נערכנו במשך שנים שתגיעו מכאן, איך הגעתם מאחור?'
"צריך לזהות את מה שיש, ועם זה לעבוד. כל השאר זה פנטזיות. לצערי היו יחידות שפעלו טיפה שונה. אני לא בא לשבח את גבעתי, אבל המלחמה הייתה יותר פשוטה במקומות האלה בגלל שצריך לדעת מה לעשות הכי טוב עם מה שיש. זה לא נס".
"אני שונא ומתעב את המלחמה", אמר וינטר לקראת סיום דבריו לקהל הרב באולם, שרבים ממנו היו בני נוער שעומדים להתגייס בשנים הקרובות לצה"ל. "ככה העם שלנו, שונאי מלחמות. הנוער לפעמים שש אלי קרב להרוג מחבלים, אבל אחרי שאתה נלחם ולידך נהרגים ונפצעים פקודים, ואתה פוגע לפעמים בבלתי מעורבים - זה דבר מגעיל ונורא. הלוואי שלא נצטרך להילחם.
"הכלל הוא שנעשה הכול כדי להחזיר את החיילים, ומזה נגזר איך אנחנו נלחמים. אנשים חושבים 'האם אלך לחקירה אחרי המלחמה?' את האמת, אותי זה לא מעניין. אני שליח ציבור, מרגיש כשליח ציבור, ושמח שעושה את המשימה. מעניין אותי לנצח, להגן על עם ישראל ולהחזיר את חייליי הביתה. כל השאר פחות מעניין. אני פועל ברמה המוסרית הכי גבוהה. החוק הוא המינימום הנדרש".
בסוף שיחתו הקדיש וינטר כמה דקות לקשריו עם העולם החרדי. לדבריו, חודשים לפני המלחמה הוא עסק ברעיון להקים בגבעתי גדוד חרדי. "אבל חרדי ממש", הטעים וינטר. "יש שינוי בנוער החרדי. נפגשתי עם ראש ישיבת פוניבז' ואחרים. בשורה התחתונה הבנתי שהם לא יעזרו לי בגיוס, ומצאנו דרכים אחרות. הנוער באמת רוצה שינוי. יש לנו כיום מאתיים חיילים חרדים בגבעתי. יש לנו חסיד בעלז שהולך לרֶבּה, מקבל ברכה והוא בוגר קורס מ"כים. במהלך המלחמה המשכתי לשוחח איתם, והרגשתי חיבור אדיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם