לא מופתע מהטרור: האיש שמדווח אחרת מכלי התקשורת
"האינתיפאדה השקטה", שערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות הגדולים גילו רק לאחרונה, מעולם לא הייתה שקטה מבחינתו של בועז גולן. אתר 0404 שהוא מפעיל מספר כבר שנים על הטרור בכבישי יו"ש והגליל. מהפכת מידע של איש אחד
רק עשרים דקות חלפו מאז שהתיישבתי במשרד הקטן בביתו של בועז גולן, ותשומת הלב שלו עברה לדיווח על פיגוע דקירה נוסף: מחבלת נורתה לאחר שדקרה יהודי בעיר העתיקה בירושלים. גם לפני שהגיעה הידיעה הזו, המחשב הביתי שלו לא הפסיק לרגע להשמיע ציוצי הודעות מפייסבוק, והמכשיר הסלולארי רטט וצלצל ללא הרף עם עוד ועוד הודעות וואטסאפ. "וזה עוד ביום רגוע יחסית", העיד בחיוך גולן, העורך הראשי והבעלים של אתר החדשות האינטרנטי 0404.
עוד כותרות ב-nrg:
- חיילת נדקרה בתל אביב; פצוע קשה בפיגוע בקרית ארבע
- פורסם שם הרב החשוד בתקיפה מינית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ספק אם יש גולש פייסבוק ישראלי שלא נתקל בפוסטים של הדף בעל השם המוזר־מעט "חדשות 0404". מספר העוקבים שלו, נכון לשעת כתיבת השורות הללו, עומד על למעלה מ־330 אלף, ולאפליקציה החדשה שלו יש כחצי מיליון משתמשים. העדכונים המופיעים בו מגיעים מקצינים בכירים במשטרה לצד שוטרים בשטח ולוחמים, שמעבירים לגולן בזמן אמת מידע על כל אירוע שמתרחש. בשעה שאתרי החדשות הגדולים מוציאים מבזק על חשד לפיגוע בבירת ישראל, גולן כבר מדווח מה מצבו של הפצוע, כיצד הגיב לניסיון הרצח ומה מצבה של המחבלת שדקרה אותו. במקביל מגיעות אל תיבת הדואר בעמוד הפייסבוק של 0404 תמונות אמצעי לחימה שנתפסו לפני זמן קצר במחנה הפליטים שועפאט. אגב, על התפיסה הזו ועל אינספור אירועי טרור אחרים, רוב אזרחי ישראל לא שמעו וגם לא ישמעו במהדורות החדשות.
הוא בן 48, תושב קריית־אתא, אב לשלושה. הילדים הם בוגרי ישיבות ואולפנות, בעוד אביהם כלל אינו חובש כיפה, ועגיל מעטר את אוזנו. "כבר בשנת 2000 הקמתי אתר חדשות מקומי, שהיה בין הראשונים מסוגו בישראל", מספר גולן על ראשית הדרך. "סיקרתי את אזור חיוג 04 שבו אני גר, ומכאן נגזר השם. מכיוון שאי אפשר להשתמש בכתובת אינטרנט בשתי ספרות בלבד, קראתי לו 0404".
חדשות ארציות הוא התחיל לספק בסביבות נובמבר 2012, אז נערך מבצע עמוד ענן. "תמיד היו לי גם סיפורים ארציים מעניינים שהייתי נותן לחברים. החלטתי שבמקום להישאר תקוע בצפון, שלא מניב הרבה חומרים, אשמיע בציבור את המידע שאני נחשף אליו ושלא הופיע במקומות אחרים מסיבות לא ברורות. הרי זה לא חדש לדוגמה שזורקים אבנים בישראל, אבל אף אחד לא דיבר על זה לפנינו. ביהודה ושומרון מיידים אבנים על יהודים בדרך קבע, התושבים שם נוסעים ברכבים ממוגנים, אבל לא שומעים על זה בשום מקום. אם זה היה קורה בתל־אביב כל התקשורת הייתה נעמדת על הרגליים ומדווחת, אבל כשזה קורה ביו"ש היא נוהגת איפה ואיפה כלפי התושבים ומעדיפה להסתיר את הפיגועים. החלטתי שאת הדגל הזה אני מרים".
חשבת שהאתר שלך יגיע לכאלה סדרי גודל של גולשים?
"לא. פשוט רציתי כלי שבו אוכל להפיץ את החדשות האמיתיות שמתחת לרדאר, והאתר הפך לגדול ומשמעותי ברגע שאנשים התחילו להבין שיש כלי תקשורת שמספר מה באמת קורה. לאט־לאט אתה מבין שיש שכבה שלמה של אירועים שבכוונה מודעת לא מובאים לציבור. אנחנו דיווחנו הרבה לפני כולם על הטרור של יידוי האבנים בירושלים – בארמון־הנציב, בהר הזיתים, בדרך העופל, בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. אתה מגלה באיזשהו שלב שיש בישראל יהודים שחיים תחת טרור, צלבי קרס מרוססים על בתיהם כאילו הם בגרמניה הנאצית. כל זה קרה הרבה לפני רצח אבו־ח'דיר, אבל בדיעבד הציגו את האירועים הללו כתגובה לרצח. וכך גם קורה היום, עם הניסיון לספר שגל הטרור הנוכחי הוא תגובה לרצח של משפחת דוואבשה".
גם אם כלי התקשורת הממסדיים לא ממש אוהבים את גולן, הם כבר לא יכולים להתעלם ממנו. האיש שהתריע בשלוש השנים האחרונות שוב ושוב על גל הטרור בכבישים, כבר לא משמש כנביא בודד בשער. עוד לפני ההתפרצות האלימה של השבועיים האחרונים הוא הצליח להביא את כלל התקשורת להתמודד עם המידע המדאיג שזורם מהשטח. אם תרצו, מהפכה של איש אחד, שלא מתנצל ולא דופק חשבון.
אחת החשיפות המשמעותיות באתר של גולן הייתה דו"ח משטרתי שהצביע על ההיקף המדאיג של הפיגועים. "קצין בכיר הביא לי את המסמך היישר מתוכנת 'שירת הסירנה' של המשטרה. הוא הסביר לי שהוא רוצה שאחשוף בציבור את האירועים שלא מקבלים חשיפה בכלי תקשורת אחרים. לא האמנתי למה שראיתי. ידעתי שיש אירועי טרור ודיווחתי על רבים כאלה, אבל בערמות הנתונים שהוא שלח לי ראיתי סדר גודל של פי שניים ממה שדמיינתי: רחובות ירושלים מופגזים באבנים ובבקבוקי תבערה, רכבת ישראל חוטפת אבנים, יש כבישים אדומים שאלפי ישראלים נוסעים בהם וסופגים אבנים - כמו כביש עוקף חוסאן, שמגיע לביתר־עילית. מי שנוסע בו צריך ממש להגיד תודה שהוא יוצא ממנו חי. יש אירועים בכביש 1 הישן, ובכביש 443 שמוביל לירושלים. גם הלילה, בין שלישי לרביעי, זרקו בו אבנים.
"כשהתחלנו לנבור ולגעת בקטע הזה, התחלנו גם לעסוק בחיילי צה"ל ובלוחמי מג"ב, שלא זכו לקבל גיבוי בתקשורת הישראלית בימים של שגרה. הם היו ממש מנודים, הכותרות תמיד היו נגדם. החלטנו להעלות כל יום תמונות של חיילים ולהעביר את המסר שעם ישראל מחבק אותם. בכל שבוע אנחנו מחלקים אוכל לחיילים, נוסעים לבסיסים שונים, ואתה מרגיש את הצימאון מצד הצבא לקצת חיבוק. החיבוק הזה היה כל הזמן בלב של כולנו, אבל כלפי חוץ הפכו את החיילים לאויבי המדינה. גם בימין, שוטרי מג"ב ויס"מ מתויגים כ'מפני יהודים', ואף אחד לא יודע מה העבודה האמיתית שלהם, מה עושים המאבטחים בעיר העתיקה ובעיר דוד, איך הם ולוחמים אחרים מסכנים את החיים שלהם בכל יום".
החיבוק הזה הפך לפעמים לקמפיין חד־משמעי ונחרץ, למשל באירוע של "דוד הנחלאווי", החייל דוד אדמוב שתועד בסרטון כשהוא מאיים בנשק על צעירים ערבים ומקלל אותם. באתר 0404 הביעו תמיכה מוחלטת בחייל, ולא הפסיקו את המאבק התקשורתי למענו עד שצה"ל הקל את עונשו. "לא יכולנו להתעלם מהעליהום שהחייל הזה עבר", אומר גולן. "כחייל קרבי לשעבר, כשראיתי איך הוא מותקף, הבנתי את הסיטואציה. עומדים מולו שלושה ערבים שמתגרים בו, אחד מהם מחזיק בידו אגרופן, אז מה מצפים שהחייל יעשה? במדינה מתוקנת החייל הזה היה צריך לעצור אותם, ולא לתת להם ככה להציק לו.
"העלינו תמונה של חיילי גבעתי שמחזיקים שלט 'אנחנו עם דוד הנחלאווי', ובתוך דקות ספורות התמונה הזו גרפה אלפי לייקים. הבנתי שנכנסנו לתוך משהו שמתפרץ. בעקבות התמונה הזו עוד לוחמים שלחו לנו תמונות שלהם, וזה הפך למבול של ממש מכל היחידות, ואפילו מהסיירות המובחרות".
קרוב ל־20 אלף חיילים שיתפו ברשתות החברתיות את תמונותיהם כשהם אוחזים שלטים המביעים הזדהות עם החייל הסורר. הפנים פעמים רבות הוסתרו, אבל סמלי היחידות הובלטו. הוויראליות האדירה של הקמפיין לא הניבה בהתחלה התייחסות מצד הממסד הצבאי, ובצה"ל התעקשו שהחייל קיבל את העונש הראוי על תפקודו באירוע. רק לאחר כמה ימים, כשהתמונות והשיתופים של מבצע התמיכה בדוד הנחלאווי זרמו בהמוניהם, שינה דובר צה"ל את גרסתו וטען כי אדמוב נשפט ונענש בשל דברים שאמר למפקדו, ולא בגלל התגרה המתועדת.
"בעקבות האירוע הזה צה"ל שינה את הקוד האתי שלו, והוציא הנחיות לגבי השימוש ברשת החברתית - הוראות שהן קשקוש גמור ואף אחד לא שם עליהן", אומר גולן. להוכחת דבריו הוא חושף בפניי את תיבת הדואר הנכנס, העמוסה בין היתר בפניות של לוחמי צה"ל ושוטרים, ובסיפורים שהם מבקשים לחשוף בפני אזרחי ישראל.
בסופו של דבר, המחאות הללו עלולות גם לגרום לחיילים לפעול בניגוד להוראות מפקדיהם. אתה תומך בסירוב פקודה ממניעים אידאולוגיים?
"אני נגד כל סירוב פקודה. כשישבתי מול הטלוויזיה וראיתי את פינוי גוש קטיף, בכיתי בכי של יהודי שכואב על אחיו שמפונים מבתיהם - אבל גם ידעתי שאם הייתי משרת שם, הייתי מפנה, עם כאב ובכי וחיבוק. חייל צריך למלא פקודות, ואין מצב שאסרב פקודה גם אם אני חושב שהמפקד שלי טועה. הרי בהסתערות הבאה כל המחלקה תיפגע אם חייל אחד יחליט שהוא לא מסתער. בחיים לא אתן את ידי לסירובי פקודה, למרות שחיילים פנו אליי בנושאים כאלה".
אם לפני שנים רווחה בצה"ל הסיסמה "אותך לכרמלה" – אותו איום תמידי שיחס לא הולם כלפי חיילים יוביל לפנייה שלהם או של הוריהם אל הכתבת כרמלה מנשה - גולן רואה בעצמו את הכתובת העדכנית לפניות. "אני הראשון שיסייע לכל חייל ולכל מי שנותן מעצמו לעם ישראל. לפני חודש, למשל, עזרנו במסגרת 0404 לצייד בריהוט בית של חייל בודד. אני בעצמי הרמתי מקרר ומכונת כביסה לדירה שלו".
אתה יכול להחשיב את העבודה שלכם כעיתונאית, למרות העמדה הסובייקטיבית?
"אני עיתונאי מאז שנת 93', ואף אחד לא צריך ללמד אותי את העבודה. 0404 הוא כלי תקשורת מוכר, עם עיתונאים שמחזיקים בתעודות רשמיות מלשכת העיתונות הממשלתית. אין אצלנו ידיעה שעולה בלי בדיקת מקורות ובלי אימות ברמה גבוהה. אני מדבר עם כל מי שצריך כדי לוודא שהסיפור שאפרסם באתר הוא אמין. היתרון שלנו הוא שיש לנו מידע ראשוני מהשטח. עיתונאים אחרים מקבלים מידע מקבוצת וואטסאפ, ואני מהמקור שנמצא בזירה עצמה.
"לגבי האג'נדה שלי - אני לא מכיר עיתונאי אחד שלא מביע אג'נדה. זה לא אתר ימני, זה אתר הגיוני. ההיגיון שלי אומר שאם זרקו בקבוק תבערה על נהגת, הציבור צריך לדעת. אם אני מדווח על זריקת אבנים, זה אתר ימני? אם אני אומר שאני אוהב את חיילי צה"ל, אז אני אתר ימני? כשמישהו לוקח טוש ומצייר על קיר 'מוות לערבים' מותר לחדשות ערוץ 2 או לידיעות אחרונות להגיד שזה ביזיון, ואם אני אומר על אירוע תקיפה של חיילי צה"ל שהוא ביזיון - זה כבר אסור? שיקפצו לי. לא אסתתר מאחורי מילים יפות. אני ארשום את מה שאני מרגיש, אומר את דעתי שהיא גם דעת רוב העם. לכן 0404 מצליח לתקוע יתד".
הגישה הזו באה לידי ביטוי גם בבחירת הניסוח של הדיווחים ב־0404. "בעוד אחרים מכנים ערבים שחשודים בפשיעה פלילית או לאומנית בשם 'צעירים', אצלי ייכתב 'ערבי'. אני לא דופק חשבון לאף אחד אלא רק לאמת, ומי שמאמין בה מוזמן להצטרף".
את הניואנסים המילוליים המייחדים אותו מכלי תקשורת אחרים, אפשר היה לראות למשל בדיווח על אירוע הדקירה ביום רביעי בעיר העתיקה. אם באתרים הגדולים הכותרת הייתה "ערבייה נורתה לאחר שדקרה יהודי", אצל גולן נבחר הניסוח "יהודי נדקר, המחבלת נוטרלה ונורתה". "אני קודם כול יהודי", הוא מסביר, "ואם יהודי נדקר, זה מבחינתי לפני הכול. זו הפואנטה באירוע, זה העם שלי, ועליו אכתוב ראשון".
מדוע לא מתפרסמות באתר שלך כתבות על אירועים "ניטרליים" במגזר הערבי, כמו תאונות דרכים?
"נכון, כשהיה רימון שהתפוצץ בקניון באום־אל־פאחם מערכת החדשות שלנו לא דיווחה על זה, כי אותי זה לא מעניין. ביום שאראה בעיתונות הערבית בישראל התייחסות לאירועים של יהודים בתל־אביב, אכתוב גם על המגזר הערבי. אותי מעניין רק העם שלי. גם דרוזים ובדווים ונוצרים שמשרתים בצה"ל לצדנו - הם בני העם שלי. אני לא מפחד לומר את האמת, בניגוד לעיתונאים אחרים שבחוץ אומרים דבר אחד ובפנים, בתוך המערכות, אומרים אחרת. לצערי, בלא מעט כלי תקשורת יש אפילו יותר אהדה לערבים מאשר ליהודים, וזה הזוי. לי יש אהדה ליהודים, נקודה".
מה לגבי אירועים כמו הרצח בכפר־דומא? איזה מקום הוא יקבל אצלכם?
"עד עכשיו לא כתבתי מי ביצע את הרצח, כי אני לא יודע מי ביצע אותו ומה הייתה כוונתו. כשימצאו את הרוצחים, אכתוב על זה. כרגע אני לא קובע מי הצית את הבית, יהודים או פלסטינים".
ובאירוע כמו זה שהיה בשבוע שעבר, כשקצין צה"ל השמיד מצלמה של כתבים שהפריעו לו, אתה תנסה להגן עליו?
"אני מאמין קודם כול לחיילים שלנו, לפני שאני מאמין לאויבים שלנו. גם אם חיילי צה"ל שוגים ופועלים בשטח בצורה לא נכונה, בלעדיהם לא היינו יושבים פה אלא היינו זרוקים בלב ים. בשורה התחתונה הם שומרי ישראל, הם הילדים שלנו שמסכנים את חייהם יום־יום כדי שנוכל לחיות. בוודאי שאגן עליהם ואצא מגדרי כדי לשנות החלטות של העמדה לדין וכדי להגיע אל האמת. חייל צה"ל מבחינתי הוא קודש קודשים, ולאף אחד אסור להתקרב אליו. לכן צריך להחזיר את ההרתעה. להגן על חיילי צה"ל זה גם לתת להם כוח. אגרוף ברזל שיופנה כלפי האויב, ואני שמח להיות הבמה שלהם".
האהבה הזו, כאמור, אינה מושבת ריקם, והחיילים מצדם מזרימים לאתר שלו מידע ודיווחים. "כשחייל יוצר איתנו קשר אנחנו תמיד פונים אליו בשמו הפרטי עם מילה טובה ומפרגנת, ותמיד אומרים לו תודה על מה שהוא עושה למען המדינה. אנחנו מדברים אליו מעומק הלב".
גולן מקפיד להדגיש שכל ידיעה המתפרסמת אצלו מקבלת את כל אישורי הצנזורה הנדרשים, וכי הוא לא יעשה דבר שעלול לפגוע בגופי הביטחון הישראליים. על הקו שנחצה כאשר חייל פשוט הופך בן רגע לעיתונאי לכל דבר, הוא מעדיף לומר שכך היה מאז ומעולם.
כמי שמאמין כל כך בכוחות הביטחון הישראליים, למה אתה לא סומך על שיקול הדעת של דובר צה"ל לגבי מה שצריך או לא צריך לפרסם?
"לפעמים יש אינטרסים. כשפניתי לדובר אגד וביקשתי נתונים לגבי מספר האוטובוסים שנפגעו מאבנים, הוא סירב לתת לי אותם. גם בצה"ל ובמשטרה לא יחשפו את המידע הזה, אולי כדי שלא יחשבו שהם לא מטפלים בדברים. אחרי שבמשך חודשים ארוכים דיווחנו על יידויי אבנים לעבר הרכבת הקלה, הגיעה אלינו הקלטה של ראש עיריית ירושלים שצועק על אנשי הרכבת 'למה אתם מוציאים את זה לתקשורת'. זה היה מתוך רצון שלו להגן על ירושלים, אבל זה גם לעבוד בעיניים על התושבים. מאז אותה הקלטה שנחשפה, ראש העיר שינה את הגישה ב־180 מעלות, והבין שחייבים לפרסם את מה שקורה בירושלים".
בימים האחרונים כבר נאלצים בכלי התקשורת לדווח על האירועים השוטפים ביהודה ושומרון ובאזור ירושלים, אבל גולן אומר שהם שוב נותרו מאחור: לו יש בשורות על אינתיפאדה שכבר מזמן הגיעה לגליל ולנגב. "יש לא מעט פיגועים באזור הזה (הצפון והגליל - י"ק). רק לפני חודש וחצי דיווחנו על חיילים שנסעו ברכב באזור טמרה שליד עפולה, והותקפו באלות ובאבנים. בשלושת החודשים האחרונים היו באזור זרזיר חמישה אירועים של פיגועי אבנים שאנחנו דיווחנו עליהם, ובפועל אולי היו יותר. כך קורה גם ליד מגדל־העמק ונצרת, אבל זה מושתק. נהגים מדווחים לנו על ערבים שרודפים אחריהם. בכביש 6, ליד באקה־אל־גרבייה, כבר זרקו אבנים ויידו בקבוקי תבערה כמה פעמים. רכבות חטפו אבנים ליד זיכרון־יעקב, ליד חיפה ובדרך בין עכו לנהריה. העלינו תמונות שמתעדות את האירועים האלה. יש טרור בכל הארץ, יש שנאה שמתפרצת מתי שהם יכולים".
בד בבד זוכה גולן לחיבוק מסוים מהמיינסטרים התקשורתי: בערוצי הטלוויזיה והרדיו מזמינים אותו לדבר על אירועים ביטחוניים ולאומניים, על סמך המידע שבידיו. "בניגוד לכלי תקשורת אחרים שמתויגים כ'ימניים'", הוא מסביר, "ממני הרבה יותר קל לקחת מידע. הרי אי אפשר לומר שאני מתנחל, וגם לא יכולים לומר שאני דתי. כשלא יכולים לתייג אותך, האמת שלך יותר קלה לעיכול, ואין תירוצים שיכולים להסביר את הנתונים שאתה מוציא".
במערכות התקשורת יש כמובן גם מי שלא אוהבים את הפעילות של 0404, וטוענים כי הוא לא יותר מאשר קבוצת וואטסאפ גדולה או פורום אינטרנטי שלא מחויב לקודים העיתונאיים. "התקשורת הישראלית היא אחראית יותר, אמינה יותר ומדייקת בפרטים", טען באוזניי כתב טלוויזיה שעוקב אחר פעילות האתר. "מי שצופה במהדורת חדשות מבקש למצוא מידע מאוזן, מהימן ואחראי. אי אפשר לקרוא ל־0404 אתר חדשות, כי המידע שהוא מעביר לא תמיד מסונן או מדויק".
עיתונאי אחר אומר לי כי עמוד חדשות בפייסבוק, פופולרי ככל שיהיה, לא מסוגל בסופו של דבר להשפיע על סדר היום הלאומי, אם לא יקבל התייחסות מכלי התקשורת המסורתיים: "עם כל הכבוד לקמפיינים ש־0404 מוביל או הסיפורים שהוא מנסה לקדם, בלי התקשורת הגדולה לא היה לו סיכוי להגיע לידיעת הציבור. כמה מאות אלפי אוהדים או גולשים לא דומים למנויי עיתון שמשלמים על המידע, או לצופי חדשות בטלוויזיה שמתיישבים במיוחד כדי לצרוך את המידע ומאמינים בו".
"זה ממש לא נכון", אומר גולן בתגובה. "מחאת דוד הנחלאווי עשתה אצלנו את הרעש, גם אם היא קיבלה במה אצל אחרים. יש הרבה אירועים שטופלו רק אצלנו. החשיפה של המורה מחולון שהשתתף בהפגנה פלסטינית בנבי־סאלח, זו עבודה שלנו. ולא רק בתחומים ביטחוניים יש לנו חשיפות: פרסמתי את דבר המעצר של האנס מהקריות כשדובר המשטרה אפילו לא ידע על זה. כל ידיעה יכולה היום להתקדם ולצאת לציבור גם בלי שאתרים אחרים ימשיכו את העיסוק בנושא. היום אנחנו חזקים מספיק, ולא צריכים שאף אחד יצטט אותנו".
בעבר ספג גולן ביקורת על כך שבמקביל להפעלת האתר שלו, שעסק אז בחדשות מקומיות, עבד כדובר של רשות מקומית בקריות. היום הוא משמש כדובר של ארגון "איחוד הצלה" באזור הכרמל, וגם כאן יהיו שיטענו שהתפקיד הזה מספק לו מידע ראשוני על אירועים. "את העבודה ב'איחוד הצלה' אני עושה בהתנדבות, ולא רואה בזה בעיה. איפה שאני יכול להתנדב, בזמן הקצר שיש לי, אעשה זאת. לא נכון לטעון שזה מסייע לאתר, כי את ההודעות בשם הארגון על דברים שקורים באזור הכרמל אני מוציא לקבוצות הוואטסאפ השונות הרבה לפני שהן מופיעות אצלי. גם לא מעניין אותי אם מישהו יגיד אחרת. אותי מעניין רק מה אשתי והילדים חושבים עליי".
גם מבחן התוצאה מעניין את גולן הרבה יותר מאשר הביקורת שנשמעת מתוך התקשורת הישראלית. "רק בשבוע האחרון הצטרפו אלינו 13 אלף אוהדים חדשים, והיו לנו 3 מיליון קליקים של צפיות. 51 אלף תגובות נרשמו בתוך ארבעה ימים לפוסטים שלנו בפייסבוק. את האפליקציה שלנו הורידו קרוב לחצי מיליון איש, והיא עוברת מפה לאוזן בלי פרסומות. הציבור מאוד אוהב לקבל חומרים מהסוג הזה", אומר גולן, תוך שהוא מציג לעיניי את נתוני הגלישה בדף הפייסבוק שלו.
לדבריו הוא לא מכניס לדף תוכן ממומן, כמו זה שהביא בזמנו לסגירת העמוד "סטטוסים מצייצים". כדי ליצור הכנסות, הוא ושותפיו עובדים בימים אלו על בניית מערך פרסומות באתר האינטרנט. "לא קמנו למטרות ביזנס, ואת הפרסומות אנחנו מכניסים היום רק כדי לממן את המשך הפעלת האתר. יש לי שותף שהשקיע הרבה כסף, בעיקר בבניית האפליקציה ואחזקת העובדים, וברור שאנחנו צריכים לפתח מערך פרסומי ושיווקי כדי שנוכל לקיים את האתר ואת העבודה שלנו".
לא רק בדיווח על אירועים ביטחוניים רשם האתר 0404 לזכותו פריצת דרך: לדברי גולן, הפלטפורמה הזו הייתה הראשונה שיצרה את "טרנד המשמחים" בחתונות ריקות מאורחים. "זה התחיל כשפעם סיפרו לנו על זוג חרדים שלא הגיעו אנשים לאירוע שלהם. בתור יהודי שגר פה, כואב הלב לשמוע שביום המאושר בחיים שלהם לא היו אנשים שישמחו אותם וירקדו. חשבתי לעצמי, הרי לא עולה לי לפרסם סטטוס ולבקש עזרה במקרים כאלה. וזה סחף. באירוע הראשון שקראנו לציבור להגיע אליו, היו 500 איש. אחר כך באו גם 1,500, ואז 2,000. הכלה עמדה ובכתה מרוב התרגשות. מעולם לא ראיתי דבר כזה".
עם רצון כל כך גדול להשפיע על המדינה ולשנות, אתה חושב על כניסה לפוליטיקה?
"באמת יש רבים שקוראים לנו ללכת לפוליטיקה, וזה משהו שעובר בראש. מפלגה אחת כבר פנתה אליי בבחירות הקודמות, והייתה גם פגישה שקשורה בתחום הזה עם אנשים רציניים. להגיד שזה מה שאעשה בבחירות הבאות - אני לא יודע".
בישראל יש היום, לראשונה מזה שנים, ממשלה ימנית לחלוטין ללא כל סמן שמאלי. איזו בשורה חדשה אתה היית רוצה להביא, שלממשלה הזו אין?
"הממשלה היום היא פחדנית, מתעסקת כל הזמן ב'מה יגידו'. ביום שראש הממשלה ונפתלי בנט - שאותם אני מעריך מאוד - לא רק יגידו שהם לא מפחדים אלא גם יתנהגו בהתאם, אז יבוא השינוי. זה יקרה כשנפסיק לדפוק חשבון לארה"ב ולאירופה, ונפסיק לחשוש מאיזה טורקי שממילא רוצה לגמור אותנו. רק אז מדינת ישראל תיראה אחרת, ולא משנה מי ירכיב את הממשלה.
"יש לנו צבא מצוין ומשטרה מצוינת, וברגע שיתנו להם לעבוד, תראה שיהיה כאן טוב יותר. אנחנו צריכים לחיות על פי ערכים כמו 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו'. אני מעדיף להציל יהודי אחד, ושימותו מיליון מחבלים. כל עזה לא שווה יהודי או דרוזי שמשרת בצבא ופוגעים בו. יורים עלינו מעזה? דבר ראשון תכבוש מחדש את גוש קטיף. הציבור לא מטומטם, הוא מבין שיורים על הדרום מחורבות גוש קטיף. ואם יצעקו בעולם? ממילא צועקים, וימשיכו לצעוק".
ועד שתיכנס לפוליטיקה, איזו השפעה בשטח יכולה להיות לאתר כמו שלך?
"תראה איך היום 'המחנה הציוני' דורש מביבי שהוא ייכנס במחבלים. היית מאמין שהם ידרשו דבר כזה? לזה רצינו להוביל ב־0404, להוציא את המים מהברכה הזו. כולם מחרטטים אותנו, ואף אחד לא סיפר ולא הוציא מעולם את הדברים שאנחנו מפרסמים. במקום זה האשימו במציאות הביטחונית את רצח אבו־ח'דיר או רצח בני משפחת דוואבשה. זו בושה. לא דובר על כך שזרקו מאז מאות בקבוקי תבערה, והציתו כלי רכב על יושביהם כדי לרצוח יהודים. האירוע בכפר־דומא קיבל במאות אחוזים יותר התייחסות מאשר רצח בני הזוג הנקין, שכבר היום נעלם ונשכח. אנחנו קיימים כדי להזכיר שקודם חשובים לנו בני הזוג הנקין, ואנחנו לא מתייפייפים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם