אחרי 64 שנים: מספר ימי החופשה לשכירים יעלה?
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה מ'כולנו', להעלאת מספר ימי החופשה המגיעים לשכירים בשנה ביומיים: "הגיע הזמן להתאים את עצמנו למספר ימי החופשה במדינות ה-OECD"
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה מ'כולנו' להגדלת מספר המינימום של ימי חופשה לשכירים. לפי ההצעה שאושרה, מספר ימי החופשה יגדל מ-10 ימים ל-12 ימים. זה התיקון הראשון להגדלת ימי החופשה שאושר מאז נחקק "חוק חופשה שנתית" בשנת 1951.עוד כותרות ב-nrg:
- מתחת לחגורה: התגובה של הנציג הישראלי לבכיר חמאס
- "תקפנו השיירה של מנהיג דאעש, גורלו לא ידוע"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חוק חופשה שנתית קובע שלעובד מגיעים שבועיים ימי חופש בשנה עד לשנה החמישית במקום העבודה. לאחר השנה החמישית עולה מספר ימי החופשה באופן הדרגתי עד שמגיע ל28 ימים לאחר 14 שנה. לדברי יוזמת החוק, החוק התאים לתקופה שבה עובדים עבדו אצל מעסיק אחד במשך עשרות שנים, וכך לאחר מספר שנות עבודה הגיעו לכמות סבירה של ימי חופשה. הורים לילדים בגילאי בית הספר היו כבר לאחר כעשור במקום העבודה, והיו להם ימי חופש לקחת עם הילדים.

לדברי ח"כ עזריה "המציאות כיום היא אחרת כי שוק התעסוקה השתנה. ילידי שנות ה-70 וה-80 אינם נשארים אצל אותו מעסיק יותר מ-3 עד 4 שנים, וכך נשארים עם אותם שבועיים חופש למשך שנים רבות". בשאר מדינות ה-OECD עדכנו את מספר המינימום של ימי החופשה לשלושה וארבעה שבועות, בהתאם לשינויים בשוק התעסוקה.

"אישור החוק הוא צעד משמעותי ראשון להתאמת שוק התעסוקה של היום לרוח החוק שנחקק ב-1951 ולא עודכן מאז", אמרה ח"כ עזריה, "כלכלנים רואים קשר ישיר בין רווחת עובד לבין פריון, לכן הגדלת ימי החופשה תטיב עם המשק כולו".
"בדקתי במדינות ה-OECD וראיתי ששם העלו את המינימום של ימי החופשה משבועיים עבודה לשלושה שבועות כבר בתחילת שנות ה-70. בישראל לא נגעו במספר ימי החופש לעובדים 64 שנה, והגיע הזמן להתאים את עצמנו למספר ימי החופשה ב-OECD. לעובדים במשק היום מגיע לקבל את אותם תנאים שהחוק נתן להוריהם וההתאמה הזו מתבקשת".
דקלה אבוטבול יו"ר התאגדות העסקים הקטנים בישראל, בתגובה לאישור הצעת החוק להגדלת מספר ימי החופשה: "הצעת החוק להגדלת מספר ימי החופשה של העובדים היא מבורכת אבל היא אינה מתקיימת בוואקום - כאשר מעלים הצעה כזו, יש עוד שלל פרמטרים שחייבים לקחת בחשבון. המציאות בשוק העובדה הישראלי השתנתה והצעת החוק מנסה להדביק את השינויים שנוצרו עם השנים, לרבות העובדה, שעובדים רבים מחליפים מקומות עבודה, בתדירות הנמוכה מחמש שנים, כך שהם אינם מצליחים להגיע למכסת ימי חופשה העולה על עשרה ימים (שבועיים כולל שישי ושבת).
"צריך לזכור שבין השינויים שחלו עם השנים בשוק העבודה, ניתן למנות עלייה במספר העסקים הקטנים, כך שהם מהווים 90% מן המגזר העסקי וחלק גדול מהם עסוק במלחמת הישרדות מתמדת, במציאות לא פשוטה בלשון המעטה. הטלת תשלום ימי חופשה נוספים על בעלי העסקים הללו, תוסיף עוד נטל לזה המוטל עליהם ממילא ורבים מהם יתקשו לעמוד בו, המשמעות עבור חלק מבעלי העסקים הקטנים עשויה להיות פיטורי עובדים, לנוכח היעדר יכולת לממן את ימי החופשה. לכן, הצעת החוק, מיטיבה ומבורכת ככל שתהיה, אינה יכולה להתעלם מההיבט הזה".