העימות הדמוקרטי: תשכחו מהמילה "ישראל"
המועמדים לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית הזכירו את המילה "ישראל" רק פעם אחת במהלך העימות. זוהי לא אנטישמיות: מצביעי המפלגה פשוט כבר לא מתעניינים בסכסוך עם הפלסטינים
דנמרק, מדינה אירופית קטנה ונטולת אויבים הוזכרה חמש פעמים במהלך העימות הראשון בין המתמודדים על מועמדות המפלגה הדמוקרטית האמריקאית לנשיאות ארה"ב, שנערך השבוע בלילה שבין שלישי לרביעי בלאס-וגאס ושודר ב-CNN. אם דנמרק הוזכרה חמש פעמים, אך טבעי היה שישראל – בעלת ברית אסטרטגית חשובה לארה"ב באחד האזורים הבעייתיים בעולם - תוזכר לפחות אותו מספר פעמים, המציאות הייתה אחרת.
עוד כותרות ב-nrg:
"אושר והתרגשות": סרן זיו שילון הפך לאבא
קרי: "הבנייה בהתנחלויות גרמה לגל האלימות"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שמה של מדינת היהודים הוזכר פעם אחת בלבד באירוע הפוליטי החשוב שנמשך למעלה משעתיים, ושעסק לא מעט בסוגיות חוץ. האזכור היחיד הושמע בדרך אגב, על ידי אחד משני המתמודדים החלשים ביותר בסקרים, ג'ים ווב, שתקף את עסקת הגרעין עם איראן. ארבעת המועמדים האחרים אפילו לא טרחו להתעמת עם ווב, והמשיכו לדון בנושאים כמו שינויי אקלים ומצב החסה בשטחים שבין ממפיס לפיניקס.
(צילום: רויטרס)
כמובן שחמשת המתמודדים בעימות לא פנו לקהל הישראלי אלא לאמריקאים, וברור היה שהנושאים המרכזיים בעימות יתמקדו בענייני פנים. כך כמובן גם צריך היה להיות. אין כאן רטינה פרובינציאלית על חוסר היחס לישראל. אלא שמבעד לנתונים היבשים המצביעים על אזכור בודד, ניתן לראות כיצד המפלגה הדמוקרטית משנה את פניה – תרתי משמע – באופן שצריך לעורר חשש בציבור הישראלי.
לצורך השוואה, בעימות הראשון שנערך בקרב המועמדים הרפובליקנים בחודש אוגוסט, הוזכרה ישראל לא פחות מ-16 פעמים, בהקשר חיוביים בלבד. אפילו בעימות השני של הרפובליקנים, שהוקדש לנושאי פנים, השם ישראל עלה שש פעמים.
המועמדים הדמוקרטים, לעומת זאת, מכירים את סקרי העומק של בוחרי המפלגה, רואים את השינוי והסחף, ומבינים שהאוכלוסיות ההולכות וגדלות של אפרו-אמריקאים והיספנים - שהם ורק הם יכולים להעניק ארבע שנים נוספות לדמוקרטים בבית הלבן – מתעניינות בנושא הישראלי הרבה פחות ממה שהורגלנו אליו בעבר.
אתוס "ציון החדשה" והברית עם מדינת היהודים, שמתבססים על הברית הישנה ועל הזדהות האוכלוסיה הפרוטסטנטיות הלבנה, קיים במידה פחותה בהרבה בקרב השחורים וההיספנים. זוהי לא שנאת ישראל חלילה, או משהו שאפילו מתקרב לעוינות האנטי-ציונית שהולכת ורוחשת באירופה. זוהי יותר אדישות, משיכת כתף שפירושה – יש לנו מספיק צרות בבית, או בלשון החבר'ה, "עזבו אותנו באמא שלכם".
מנגד, ובייחוד בימים טרופים אלו, יהיה מי שימצא נחמה בכך שהפלסטינים לא אוזכרו בעימות, אפילו בהערת אגב.
הטור המלא יתפרסם במוסף "יומן" של מקור ראשון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם