ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

זחאלקה: טרור? "מתנחל עבר ליד אבן מתעופפת"

הוא רוצה שיהודים יחיו בארץ ישראל, מאמין בסטטוס־קוו על הר הבית ומתנגד לאלימות. נשמע מבטיח? לא כשמגלים שלשיטתו אין זכות קיום למדינה יהודית ושהתקפות על מתנחלים אינן נחשבות בעיניו לאלימות. ריאיון עם ח"כ ג'מאל זחאלקה

ח"כ ג'מאל זחאלקה הוא דמות מתעתעת. רגע אחד אתה משוחח עם ד"ר ג'מאל, חבר מכובד בבית המחוקקים המייצג באורח לגיטימי אוכלוסייה גדולה, ידיד המספר לך עד כמה הוא מאוהב בשפת היידיש. רגע אחר כך אתה חש כי יושב מולך מיסטר זחאלקה, שליחו של האויב הפלסטיני, אותו אויב המבקש לדקור, לירות, לפוצץ לרסיסים ולגרש את היהודים מכל פיסת אדמה בארץ ישראל.

עוד כותרות ב-nrg:
- "הוצאה להורג"? המחבל בן ה-13 מטופל בהדסה
-  המצוד בגבעתיים: 2 חשודים הועברו לשב"כ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השניוּת הזו קיימת לא רק בתוכן דבריו של זחאלקה, אלא גם באופן דיבורו. הוא יכול לנהל שיחה ארוכה ונעימה, להפגין הומור רב – אך בתקופה האחרונה זכה לכותרות בעיקר בשל התפרצויות ותגרות מילוליות. זמן קצר לפני שהחל גל האלימות והטרור הנוכחי תועד זחאלקה כשהוא זועק "פושעים מטורפים" כלפי שוטרים בהר הבית, שולח אותם לעזאזל וצורח "זה שלנו! זה הבית שלי!". רק חודש לפני כן הפך ליקיר הימין בזכות נאום בוטה אחר, כאשר תקף מעל הדוכן את ח"כ סתיו שפיר וקבע שאנשי מפלגת העבודה הם "מהנדסי הגזענות והאפליה", הפוגעים בערבים יותר מהליכוד.
 
כשהוא מאבד עשתונות, רמת הדציבלים בקולו נוסקת במהירות, והשליטה על לשונו הופכת עבורו לבלתי אפשרית. כך היה גם בריאיון בתוכנית "ערב חדש" במרץ 2010, כאשר אמר ששר הביטחון דאז אהוד ברק "שומע מוזיקה קלאסית ורוצח ילדים". כשהמנחה דן מרגלית כינה אותו חצוף, הגיב זחאלקה בקריאות "אפס" ו"מפיסטו", וסולק מהאולפן בעודו צועק "זה שייח' מוניס כאן!" - בהתכוונו לכפר הערבי שעל חורבותיו הוקמה רמת־אביב.

לפני שאני ניגש לעסוק עם זחאלקה בעניינים שבמהות, מסקרן אותי לדעת האם הצעקות התכופות שלו מבטאות כעס אמיתי, כזה שבא מהבטן ומהלב, או שמא מדובר בגימיק של פוליטיקאי מנוסה, שורה בקורות החיים שתעזור לו לבסס את מקומו בצמרת המנהיגות הערבית המקומית. "מה אתה חושב?" מחזיר זחאלקה את הכדור למגרש שלי. נראה לי שאתה כועס באמת, אני אומר לו. "אתה צודק", הוא משיב, "אני לא יודע לשחק. ברחוב הערבי אומרים לי ששאר חברי הכנסת הערבים לא יודעים לכעוס כמוני, ומתנהגים כמו פקידים במשרד. אני שונה. אני בדרך כלל מדבר בנועם, כמו שאני מדבר אתך עכשיו...". "עד שמישהו מביא לך את הסעיף", אני משלים את המשפט, והוא מהנהן.

אתה הרי מגדיר את עצמך כאתאיסט. כאשר אתה זועק בהר הבית "זה שלנו!", האם אינך מזייף פונדמנטליזם דתי?
"ראשית, אני מעדיף את ההגדרה חילוני על פני אתאיסט. צריך להבין שאל־אקצה הוא מקום קדוש לא רק מהבחינה הדתית. מדובר בעניין לאומי ותרבותי בתפיסה הלאומית הפלסטינית, שהמרכיב הדתי הוא חלק ממנו. הנה, בהפגנה בנצרת השתתפו גם ערבים נוצרים. ירושלים חשובה לנו יותר מאשר פריז לצרפתים. יש ציבור מאמין גדול, שכולל את אבא ואמא שלי, ואני מכבד את רגשותיו".

יש גם ציבור יהודי מאמין, שהר הבית הוא חלק ממורשתו הדתית והלאומית. כמי שמתיימר להיות דמוקרט, היכן השמירה על עקרונות חופש הפולחן, ללא הבדל גזע, מין וגם דת?
"אני בעד חופש פולחן כאשר המאמינים מבינים שמסגד הוא מסגד, כנסייה היא כנסייה ובית כנסת הוא בית כנסת. כל דת צריכה להתמקד בבית התפילה שלה".

יהודים שבאים להר הבית לא נכנסים למסגדים, אלא עומדים ברחבה. למי זה מפריע?
"אתה טועה. אין מבנה שנקרא 'מסגד אל־אקצה'. יש בית תפילה, ויש מסגד - שכולל את כל השטח. אין לי בעיה שייכנסו תיירים תמימים בני כל הדתות. הוואקף מוכן אפילו להדריך אותם בהר. הבעיה שלי היא עם הכניסות הפרובוקטיביות - של אלה שמצהירים וכותבים בפייסבוק שצריך להקים שם בית כנסת, או הקיצוניים יותר, שמבקשים להרוס את המסגד ולהקים בית מקדש. הם פועלים בשיטת הסלאמי: בתחילה יתפללו, אחר כך יקימו בית כנסת וזה יביא להצתת מלחמת דת. החשש הגדול שלנו הוא שיחלקו את המסגד בין היהודים והערבים, כמו שעשו במערת המכפלה".

 

כשאתה שומע את אנשי התנועה האסלאמית מדברים על תוכניות ישראליות להרוס את המסגדים, לא ברור לך שמדובר בהסתה? זו לא קריאה לכל מוסלמי לצאת עם סכין או רובה כדי להגן על המסגד?
"איני רוצה להשתמש במילים הללו, אבל הפגיעה במסגד מציתה תבערה גדולה. מי שרוצה שהעניינים לא ייצאו מפרופורציות, צריך לכבד את המוסלמים. כל אחד יתפלל במקומו. התרבות הערבית אמונה על שמירה על המקומות המקודשים לכל הדתות. נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ זימן לקהיר את הרב עובדיה יוסף כדי שיאמר לו מה לעשות בבית קברות יהודי שנמצא על תוואי דרך ראשית. בסופו של דבר בנו שם גשר בעלות של 50 מיליון דולר כדי לא לפגוע בקברים. בביירות, כך סיפר לי מרצה לבנוני־יהודי שפגשתי בהרווארד, שיפצו את בית הכנסת הגדול בעזרת השכנים, אף שאין שם יותר מתשעה יהודים. אבל כאן יש קנאים שרוצים להבעיר את השטח, ואנחנו לא ניתן להם".

במהלך השיחה פניו של זחאלקה מחווירות מעט, והוא מוציא מתיקו ערכה לבדיקת רמת הסוכר בדם. אחרי שדקר את אצבעו ובחן את התוצאות, הוא מודיע שהוא סובל מירידה ברמת הסוכר, ועליו לאכול מיד משהו מתוק. לא בגלל השאלות שלך, הוא מרגיע אותי, אבל כן, מתח יכול להשפיע על רמת הסוכר. אחרי כל התפרצות מעל הדוכן, הוא אומר, רופא הכנסת רץ אליו ושואל למצבו.

הוא בן 60, נשוי ואב לחמש בנות, יליד כפר־קרע שבגליל התחתון, שם הוא מתגורר גם כיום. בתיכון למד בעירוני א' בחיפה, שהוקם כבית ספר יהודי־ערבי על פי חזונו של ראש העיר המיתולוגי אבא חושי. בגיל 17, עוד בהיותו תלמיד שם, נידון למאסר של שנתיים בשל חברות בארגון עוין.
 

"טענו שהשתייכתי לפת"ח", הוא מספר. "את בחינות הבגרות השלמתי בכלא, בזכות קצין החינוך, שעשה כל מאמץ לאפשר לי זאת. באותם ימים לא ניתנה לאסירים זכות ללמוד לבגרות, חוץ מאסירי הגדה, שיכלו לעבור את מבחני הגמר של משרד החינוך הירדני".

אחרי השחרור מהכלא החליט ללמוד רוקחות, לדבריו מכיוון שידע שעברו הביטחוני ומעורבותו הפוליטית יקשו עליו למצוא עבודה כשכיר. "למדתי אצל פרופ' רפאל משולם, חתן פרס ישראל שפענח את המבנה הכימי של הקנאביס. עבודת הגמר שלי עסקה בכימיה הרפואית של הקנאביס, ובמסגרתה אף התוודעתי למעמד של הצמח הזה במקורות היהודיים".

זחאלקה שמח לשתף בחוויותיו ובתובנותיו מהצלילה לעומקה של סוגיית החשיש ביהדות: "יש סברה שמקור השם קנאביס הוא ב'קנה בֹשֶֹם', אחד מסממני שמן המשחה שמשה צווה להכין. אין איסור הלכתי להשתמש בחשיש, אם כי ההלכה אינה אוהבת את זה", הוא פוסק. "גם הרמב"ם השתמש בשמן זרעי הקנאביס לריפוי דלקות אוזניים. באסלאם היה השימוש בצמח מותר, עד שפוסקי ההלכה קבעו שהוא עלול לפגוע בתפקודם של החיילים מול הצלבנים. המשתמשים דווקא טענו שהאסלאם אוסר רק על השכרות, ולא על הסוטול", צוחק זחאלקה.

הוא מגדיר את עצמו כ"מדען בפוטנציה", שהיצר הפוליטי גבר עליו. בשנותיו באוניברסיטה העברית היה פעיל בתנועת השמאל "קמפוס", יחד עם מוחמד בראכה ועיסאם מח'ול, לימים חברי כנסת מטעם חד"ש. מהצד השני בזירה הפוליטית האוניברסיטאית היו צחי הנגבי, ישראל כץ ודני נוה. "ההתנגשויות שהיו בינינו בתקופה הסטודנטיאלית בגבעת־רם חצו את הכביש והגיעו לכנסת", הוא אומר. "גם אביגדור ליברמן היה שם, וכבר אז הדבר היחיד שידע לעשות זה לקלל".

לדבריו, עולמו הפוליטי הושפע בעיקר מהתנועה הלאומית הפלסטינית. אז גם נוצר הקשר שלו עם עזמי בשארה – לימים מנהיג בל"ד, המפלגה שמטעמה מכהן זחאלקה בכנסת. בשארה עצמו עזב את הארץ בשנת 2007, לאחר שנחשד כי העביר מידע לחיזבאללה בימי מלחמת לבנון השנייה. "הוא השפיע עליי ביותר", מספר זחאלקה על ראשית דרכם המשותפת. "הייתי קומוניסט עשר שנים".

והיום?
"איך אמר ארתור קסטלר, 'מי שלא היה קומוניסט בגיל עשרים הוא חסר לב, מי שעדיין קומוניסט בגיל ארבעים הוא טיפש' (את המשפט הזה נהוג לייחס דווקא לג'ורג' ברנרד שו – מ"ט). אחרי הכלא עברתי תהליך מנוגד לרדיקליזציה שעובר כל סטודנט. אני עברתי תהליך של התמתנות".

זו התמתנות?!
"כן, העולם שלי בכלא היה רווי בהשפעתה של התנועה הלאומית הפלסטינית ובוויכוחים שבין הפת"ח לחזיתות העממיות. קראתי את כתבי מאו דזה טונג והושפעתי מהרעיונות הקומוניסטיים. בהמשך בשארה ואני עזבנו את הקומוניזם והלכנו לכיוון הלאומי. אם אני צריך לתייג את עצמי, אומר שאני בעל תפיסה לאומית, שמאלנית ודמוקרטית".

עד כמה בשארה מעורב היום, ממקום מושבו בקטר, בנעשה במפלגת בל"ד ובציבוריות הערבית הישראלית?
"הוא אינו מעורב ואין לו כל תפקיד ארגוני. אנחנו קרובים בתפיסת העולם ומקיימים קשר מפעם לפעם, אבל היום הוא עסוק במכון המחקר שלו, 'דוחא אינסטיטיוט', שנחשב לחשוב ביותר בעולם הערבי. זו שגיאה להתייחס לבשארה כאל מרגל. הוא אינטלקטואל חשוב".

כך אתה מגדיר אותו, אחרי שהוא נמלט מכאן בעקבות החשדות בריגול?
"הוא לא ברח. הוא נחקר והגיע למסקנה שלא יקבל כאן משפט צדק. אנחנו משוכנעים שרצו לחסל אותו פוליטית בגלל השפעתו בציבור הערבי, והוא לא רצה להקריב את ראשו".

אתה באמת חושב שהוא לא היה זוכה למשפט צדק? הרי מערכת המשפט היא שאפשרה לו להתמודד לכנסת, אחרי שוועדת הבחירות המרכזית פסלה שוב ושוב אותו ואת הרשימה שלכם.
"נכון, בית המשפט שפוי יותר מהפוליטיקאים בוועדת הבחירות, אבל כשזה מגיע לתחומים הביטחוניים - הוא תמיד מקבל את עמדת השב"כ או המערכת הביטחונית. שולמית אלוני אמרה פעם שכל אזרח, אם השב"כ יצותת לו במשך שנתיים, יוכלו בקלות להכניסו לכלא".

אנחנו חוזרים אל נושא הר הבית, שמשמש כתירוץ להתפרצות האלימה הנוכחית. רבים מאשימים את הח"כים של הרשימה המשותפת כי הם מתסיסים ומלהיטים את הרוחות, במקום להרגיע אותן. זחאלקה מצדו אומר כי הטענות הערביות בעניין ההר הן פשוט נכונות. "מאז ימי הצלבנים לא סגרו את המסגד בפני מוסלמים", הוא מכריז.

אבל זה חלק מהשקר; סוגרים רק כאשר יש התפרעויות. אם לא יזרקו שם אבנים, לא יירו זיקוקים ולא יתפרעו – לא יסגרו.
"ראיתי במו עיניי את המחזה המחריד, כיצד מאפשרים ליהודים לקיים ביקורים פרובוקטיביים ומעקמים את כל העולם כדי לאפשר להם להיכנס. צריך לקיים את הסטטוס־קוו".
 

וכשזחאלקה מזכיר את הסטטוס־קוו, הוא לא מתכוון לעקרונות שהתווה משה דיין אחרי מלחמת ששת הימים. נקודת הייחוס שלו היא ימי השלטון העות'מאני, שבהם הותר ליהודים להתפלל רק במרחק מסוים מהכותל המערבי, או מסקנות ועדת שו הבריטית לאחר מאורעות תרפ"ט, שהובילו להכרזה על מדיניות "הספר הלבן" ולהטלת הגבלות אחרות על תפילת יהודים בכותל.

מה אתה מצפה? שנחזור לימי המנדט או השלטון הטורקי?
"אני מראה לך איך הסטטוס־קוו הזה נפרם. דיין הבטיח לוואקף שישראל תשמור על הסטטוס־קוו. מבחינת השייח' סעד אל־דין אל־עלמי, ראש הוואקף ב־67', הסטטוס־קוו הוא מה שהיה בתקופת הבריטים. אבל חרף הבטחות דיין, הרסו מבנים של הוואקף ליד הכותל המערבי ועוד כמה מסגדים, הקימו מבנים וקראו לזה סטטוס־קוו.

"הבט, נושא תפילת היהודים בהר הבית כמעט ולא עלה בשנות השבעים והשמונים, כיוון שהיה איסור הלכתי לעלות להר. בהמשך, בגלל ההקצנה בשורות המפד"ל, החלה נהירה לשם מסיבות לאומניות. אין רב מתון שיאמר לך שמותר לעלות להר הבית, רק רבנים קיצונים".

אתה דואג לשמירת ההלכה היהודית?
"לא, אני רק רוצה להבין את היהודים. מי שמציל את המצב הם הרבנים האוסרים על עלייה להר הבית. הם אלה שמונעים אסון. ישעיהו ליבוביץ' אמר בזמנו שהר הבית הוא מקום לעבודת האל, ואם יש בהר אנשים המבצעים את עבודת האל לשיטתם - זה מספיק. והוא לא היה רפורמי, אלא יהודי אורתודוכסי למהדרין, שהתייחס לכל הפולחן בכותל כאל עבודת אלילים.

"מעולם לא היה מבול כזה של כניסות להר הבית כמו היום. גרשון סלומון, מ'נאמני הר הבית', היה מגיע פעם בשנה עם שבעה מפגינים. גם כשהוא עשה גיוס המוני - היו לו תשעה. הוא היה בא, עושה קצת רעש והולך. בשנים האחרונות החלה כניסה המונית להר, וכשהמוסלמים מחו, באה המשטרה והוציאה את המוסלמים".

האם מה שאנו רואים היום זו אינתיפאדה?
"אני מקווה שכן. אני מעוניין באינתיפאדה בלתי חמושה, כמו האינתיפאדה הראשונה".

כולל זריקת אבנים? ירי אל מכוניות נוסעות? דקירות סכין?
"לא אתן לפלסטינים עצות כיצד לנהל את המאבק".

אתה מתחמק מתשובה. בקבוקי תבערה ואבנים הם נשק לגיטימי?
"אינני מתחמק. אומר לך מה שאני אומר לנוער שלנו בנצרת..."
 

באיזו שפה?
"בערבית, בערבית. אני אומר שהמאבק שלנו הוא פוליטי, ציבורי, גלוי ולגיטימי. לא אלים. זו הבחירה האסטרטגית. אני נגד אלימות. אבל צריך לזכור, מאבק בלתי אלים אינו מאבק פציפיסטי, נחנחי. אני בעד לחסום כביש ולשכב ברחוב. עשינו זאת לא פעם. צריך להפגין יום־יום, לפנות לעולם כולו, אבל גם להבין שהבחירה שלנו, ערביי ישראל, היא להיאבק במסגרת פעילותנו הפוליטית כאזרחים ישראלים".

אני מציין שאיסרא עבד, שביום שישי שעבר נטלה סכין ויצאה לדקור אזרחים חפים מפשע בעפולה, מתגוררת בנצרת, לא בג'נין. גם עלא ראיד זיוד, המחבל שפצע ארבעה אנשים בגן־שמואל, הגיע מאום־אל־פאחם. מספרם של הערבים הישראלים המעורבים בפיגועים רק הולך וגדל, אני אומר לזחאלקה, אינך חושב שלך ולחבריך יש אחריות כלשהי למצב? "אני אישית מתנגד לחצייה של קווים אדומים", הוא משיב. "את הזעם צריך לנתב למאבק פוליטי נטול אלימות. ב־99.9 אחוז אנחנו מצליחים, אבל יש אנשים שמגיבים לא נכון למצב. אין מאחוריהם כוח מאורגן או יד מכוונת. יכול להיות שהייאוש אוחז בהם בגלל חוסר התוחלת שבפעילות הפוליטית, אבל זה צריך להוות חומר למחשבה לממשלה, שמבקשת להוציא את התנועה האסלאמית של השייח' ראאד סלאח מחוץ לחוק ולדכא את הפעילות המאורגנת. זו תהיה נקמנות טיפשית, שרק תוסיף ותבעיר את השטח".

בינתיים מי שמבעיר את השטח זה ראאד סלאח, בדברי השקר וההסתה שלו.
"אנחנו מנהלים מאבק ציבורי לא אלים", חוזר זחאלקה על המנטרה. "לעומת זאת, בגדה המערבית אין לפלסטינים זכות להפגין ולבטא את עצמם. הם חיים תחת כיבוש. גם בירושלים הכול אסור".

חמאס הוא ארגון טרור בעיניך?
"הוא אינו ארגון טרור. אני מתנגד לאידיאולוגיה ולפוליטיקה שלו, אבל הוא שחקן לגיטימי בזירה המדינית. הוא צריך להיות חלק מאש"ף, שאיתו מנהלים משא ומתן".

אני שואל את זחאלקה לדעתו על דבריה של חברתו לסיעה, חנין זועבי, שאמרה כי "כיום יש פעילות של יחידים בלבד, ונחוצה תמיכה עממית כדי להפוך זאת לאינתיפאדה אמיתית". זועבי גם קראה להמוני פלסטינים לעלות להר הבית "כדי לעמוד מול מזימה ישראלית להתרת דמם של תושבי מזרח ירושלים", ובהזדמנות אחרת הכריזה שהגברת ההתנגדות תביא לקץ הכיבוש. "אני חותם על דבריה", מצהיר זחאלקה.

זו הסתה לאלימות.
"מדוע? צריך להבין את דבריה בערבית. היא התכוונה למאבק עממי לא אלים. גם אני קורא לעם הפלסטיני להתנגד לאלימות של הכיבוש".

כיצד? על ידי זריקת בקבוקי תבערה על ילדים שנוסעים באוטו?
"העם הפלסטיני יעשה מה שהוא רוצה בתנאים שלו. אני לא מנהל את המאבק שם".

האם זריקת אבן שיכולה לפגוע בנהג, לגרום לו לסטות מהכביש ולהביא למותם של כל נוסעי הרכב, נכללת מבחינתך בהגדרה של מאבק בלתי אלים?
"אינני רוצה שיזרקו אבנים. הבעיה שלי אינה האבן: אני לא רוצה שמכוניות של מתנחלים יסתובבו שם. שיסתובבו בתל־אביב!"

אבל הם שם. מותר להרוג אותם?
"אז מה לעשות, הם בדיוק עוברים ליד האבן שמתעופפת לה. מה יש להם לעשות שם? מעבר לזה, הישראלים מתנהגים בטירוף דעת כשמדברים על האבן כאילו היא נשק אסטרטגי".

כבר ראינו שאבן הורגת.
"יכול להיות שזה קרה פעם, אבל בטירוף הזה, להגדיר אבן כהתחמשות זה בומרנג: אם אתה אומר שאין הבדל בין נשק לאבן, אתה למעשה קורא לאנשים להשתמש בנשק. לפי אמנת ג'נבה, עם הנמצא תחת כיבוש רשאי להתנגד בשיטות הנראות לו. והעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש".
 

אמנת ג'נבה מרשה לירות באזרחים וילדים?
"אני מתנגד לכך, ואומר זאת כבר שנים בכל שפה ובכל מקום. אני מתנגד לפגיעה באזרחים חפים מפשע".

מדוע לא שמענו אם כך מילות גינוי מפי דובר כלשהו של הרשימה המשותפת אחרי רצח הזוג הנקין - לפחות כמו אלו שנשמעו מכל גורם ישראלי־יהודי רשמי אחרי הרצח בדומא?
"הצביעות חוגגת כאן. ריבלין, נתניהו, הרצוג ולבני - כולם מגנים את הרצח בדומא, אבל מהללים את הריגתם של 2,000 פלסטינים בעזה על ידי הצבא. בישראל אסור לאזרחים לקחת את החוק לידיים: מי שהורג זה הצבא, ואת הפלסטינים מותר להרוג, למחוק אותם מעל פני האדמה. לא ראיתי מנהיג ישראלי אחד שמגנה את אותו טייס ישראלי מתורבת, זה שמשחרר בלחיצת כפתור קטנה פצצה שהורגת מאה איש, מרגיש חבטה קטנה בכנפיים, ואחר כך חוזר הביתה, קורא את קפקא, שומע בטהובן ומוצרט, ורואה את עצמו כבן תרבות. איזו צביעות!"

אתה לא רציני. אתה יודע שצה"ל נמנע מלפגוע בטרוריסטים שמסתתרים מאחורי נשים וילדים – והם עושים זאת בניגוד לאמנת ג'נבה שאתה מתהדר בה. עוד לא קם הפלסטיני שיהיו לו אמות מידה מוסריות כאלה.
זחאלקה מסרב להתרשם. "אנחנו לא במצב סימטרי. מי שאחראי להריגתם של יהודים ופלסטינים זו ממשלת ישראל, שמונעת הסדר של שלום".

ממשלת ישראל? מה עם אבו־מאזן שסירב לכל הצעה, כולל ויתורי אולמרט, מתווה קרי וכן הלאה?
"בחייך, אבו־מאזן עשה את כל הוויתורים שבעולם".

כשאני מבקש מזחאלקה דוגמה לוויתור אחד שאבו־מאזן עשה כלפינו, הוא מעדיף להפליג בשבחו של יו"ר הרשות הפלסטינית כמנהיג המתון ביותר, שלא יהיה עוד מתון ממנו. "אבו־מאזן הוא המנהיג הפלסטיני האחרון שאיתו תוכלו לעשות הסדר. הוא מכריז יום ולילה שהוא נגד אלימות, מתנגד לאינתיפאדה ונלחם בטרור".

ובמקביל מסית, מזהיר שהיהודים "מטנפים את הר הבית ברגליהם", ומעביר סכומי עתק למשפחות מחבלים לפי מפתח של מספר היהודים שהרג יקירן.
"זר לא יבין זאת. בוא אספר לך סיפור: יאסר ערפאת תפס יום אחד בלשכתו משת"פ שעבד עם המוסד. הוחלט להקפיא את משכורתו, אבל ערפאת סירב לחתום באומרו כי המשפחה אינה אשמה".
 

אבל אבו־מאזן לא פועל רק מתוך רחמים על המשפחה. הוא מכנה את המחבלים "גיבורים" וקורא כיכרות על שמם.
"מי שנאבק בכיבוש הוא גיבור".

צעיר ערבי שישמע את הדברים של אבו־מאזן, ירצה לקחת סכין ולתקוע אותו ביהודי הראשון הנקרה בדרכו. זו בטח לא דרך להגיע לפשרה.
"הפלסטינים כבר עשו את הוויתור ההיסטורי שלהם כאשר הכריזו שהם מוכנים לבנות מדינה על 22 אחוזים משטח פלסטין ההיסטורית. ישראל אומרת שזה לא מספיק, ושיש לחתוך את האחוזים האלה לכל מיני כיוונים - פה עזה, פה חצי גדה, שם נוכחות ישראלית. זו אינה בדיוק העצמאות שהפלסטינים מייחלים לה. אני מציע שנלך לפי החלטות האו"ם".

ב־48' הערבים לא הלכו לפי החלטות האו"ם, כשחשבו שיוכלו להשיג יותר בכוח הנשק.
זחאלקה שולח את ידו לעבר שעון חול דקורטיבי שמונח על המדף, והופך אותו. "אתה רואה את זה? שעון החול אוזל. בעוד שלוש שנים, אם לא תהיה מדינה פלסטינית, נגמר הסיפור", הוא מכריז בדרמטיות.

כי מה יקרה אז?
"הפלסטינים כבר לא ירצו מדינה עצמאית, אלא מדינה אחת מהירדן לים".

ואם זה לא יקרה?
"בסופו של דבר אני מאמין שהעולם יכפה פתרון. אם הטירוף של ממשלת ישראל והגורמים הקיצוניים יימשך, תהיה שפיכות דמים כזו שהעולם לא יוכל לעמוד מנגד. אני מעוניין למנוע אותה, בכוחי הדל או בכוחם של אנשים כמוני".

אני מתקשה להבין את מה שאתה מכנה "המאבק הלאומי" של ערביי ישראל, אני אומר לזחאלקה. גם אם אין שוויון מלא, מצבכם טוב לאין ערוך ממצבו של כל ערבי בטווח אלפי קילומטרים מכאן. אתם נהנים מחופש ביטוי, מחינוך ברמה גבוהה, מזכויות אזרח ומכל מה שדמוקרטיה נאורה יכולה להעניק. ובכל זאת, רבים מכם מזדהים עם אויביה של המדינה, אף שאין ערבי־ישראלי אחד שהיה מוכן להתחלף עם אזרח בסוריה, בלבנון, במצרים או בעיראק.
"בעבר  לגור ברמאללה היה שדרוג לא נורמאלי", אומר זחאלקה, "עד שישראל הפכה את החיים שם לגיהנום, ואיני חושב שמישהו ירצה ללכת במו רגליו לגיהנום. אתה לא מצפה מאדם שילך למקום אחר למות ברעב, כשיש לו כאן אוכל ועבודה. אבל הבעיה של הציבור הערבי בארץ היא שחתכו אותו לחתיכות. השיטה הישראלית בנויה על סגרגציה, הפרדה. חלק מעמנו בירושלים, חלק בגדה, חלק בעזה, חלק בישראל ואחרים בחו"ל – כשהרבה מאלה אינם יכולים אפילו להינשא זה לזה. כך מתממשת למעשה השליטה שלכם".

אז מדוע כשליברמן מציע לצרף את ערי המשולש למדינה הפלסטינית העתידית, אתם מתקוממים וקוראים לו "גזען"? הרי כך בני עמך יוכלו להתאחד.
"ליברמן מבקש רק להחליש את הציבור הערבי בארץ. אנחנו איננו רוצים להיות חלשים".

כמי שמודאג מהפרדה ומפיצול של המגזר, זחאלקה מתפאר בהיותו זה שהצליח, לפני בחירות 2015, לאחד את כל המפלגות הערביות. לא רק אימת אחוז החסימה עמדה ביסוד הקמת הרשימה המשותפת, הוא אומר; גם הרצון להציב כוח פרלמנטרי מרכזי הצליח להושיב יחד אתאיסטים עם מוסלמים אדוקים, וקומוניסטים־סוציאליסטים עם לאומנים־קפיטליסטים. "אכן, מחוץ לפרלמנט אין לרשימה המשותפת זכות קיום. ברוב הנושאים העולים לדיון בכנסת, יש לנו אג'נדה אחת ואנחנו מאוחדים מול הממשלה. בשאלות הדתיות והחברתיות האחרות נעסוק בבית".
המחלוקת הפנימית בציבור הערבי קיבלה ביטוי השבוע כאשר ראש הרשימה, ח"כ איימן עודה, עמד בנצרת והתראיין לערוץ 2 על מאורעות הימים האחרונים. ראש עיריית נצרת עלי סלאם, שעבר שם באמצע הריאיון, זעם עליו וצעק "תעוף מהעיר! עשיתם תהלוכה אחרי תהלוכה, ואחרי שהלכתם השארתם את הצעירים להשתולל ולשרוף, וכל התיירים ברחו!"

"אני מצטער על דבריו של סאלם", אומר לנו זחאלקה. "הוא מונַע מחשבונות פוליטיים. במקום להפנות את זעמו לממשלה, שמקפחת את נצרת ולא מאפשרת לה למצות את הפוטנציאל שלה כעיר תיירותית משגשגת, הוא מוציא את הכעס עלינו".

כמה שבועות לפני שהחיכוכים בהר הבית הפכו לטרור סכינאי, כבש זחאלקה בסערה את הרשתות החברתיות בזכות נאום בכנסת סביב אחת ההצבעות על מתווה הגז. היה זה לאחר שסתיו שפיר מהמחנה הציוני פנתה ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה לחקור האם הרשימה המשותפת קיבלה הבטחות כספיות מנתניהו, תמורת תמיכה או הימנעות בהצבעה בסוגיית הגז. הח"כ האימפולסיבי עלה לדוכן כדי להכחיש את הדברים, ואז התפוצץ. הוא השמיע התקפה אישית חריפה על שפיר - "מאז שאת בכנסת שלום לא אמרת לי, גזענית!" – ועבר לכתב אישום כנגד תנועת העבודה לדורותיה. חברי הכנסת מהימין עמדו מהצד בחיוכים רחבים, ונהנו מההצגה הכי טובה בעיר.
שיחקת לידיים של הבית היהודי והליכוד.

"לפעמים אתה צועק ולא מבינים אותך", מתלונן זחאלקה.

זו הייתה התקפה מתוכננת?
"לא, בחיי. זה ממש יצא לי מהבטן. אבל אני לא אוהב אנשים רציונלים מדי, שמדברים כמו רובוטים. ככה החיים משעממים".
 

מה כל כך הרגיז אותך בצעד של שפיר? זה לא דבר לגיטימי בפוליטיקה?
"הכעיס אותי שהיא שלחה מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בלי לברר קודם איתנו אם הסיפור נכון. לא כמו איתן כבל, שהרים טלפון, בירר, שמע שזה לא נכון וירד מהעניין".

גם עכשיו, כשהוא רגוע, זחאלקה אינו חוזר בו מעצם הדברים שהשמיע בנאום ההוא. "אנחנו, הערבים, סבלנו כל כך הרבה דווקא מהגזענות של אנשי תנועת העבודה", הוא אומר. "הם אלה שלקחו את האדמות שלנו, הם אלה שביצעו את טבח כפר־קאסם, את יום האדמה, את אוקטובר 2000. דווקא 'חירות' הייתה זו שהתנגדה לממשל הצבאי. סתיו שפיר גרועה יותר מנתניהו, שאמר שהערבים נוהרים לקלפיות, כיוון שהיא בעצם אומרת שניתן לקנות אותנו בכסף. כעסתי על ההתנשאות של שפיר, שתמיד מדברת מלמעלה. שוואייה שוואיה, אתה לוקח את האדמות שלי, בונה עליהן את הקיבוץ ואת הסוציאליזם שלך, ומשתין עליי מלמעלה. יש גבול לכל תעלול. לכן יצאתי עליה. עשיתי את החשבון ההיסטורי שיש לנו עם מפלגת העבודה, שהוא קשה בהרבה מהחשבון שלנו עם הימין. כשאנשי השמאל כבשו את הכפרים הם לא צעקו 'מוות לערבים', אבל הם כן עשו לנו את המוות.

"שלא תבין אותי לא נכון. אני נגד הימין אפילו יותר. אבל אנשי מפלגת העבודה באים ללמד אותנו? אני מסתכל על הקיבוצים ברקאי ורגבים שנמצאים ליד הכפר שלי, כפר־קרע. הם קמו על חורבות יישוב ערבי. מבחינה מוסרית זה יותר גרוע מההתנחלויות, שקמו ליד היישובים הערביים".

צעקת על שפיר "תחזירו לנו את האדמות שהפקעתם". זה אומר שגם חזרה לגבולות 67' לא תספק אותך?
"עם כל מה שאמרתי, אני קורא לפינוי התנחלויות ולא לפינוי קיבוצים. הוויכוח היום הוא פוליטי, ולא שאלה של שיפוט מוסרי. היום צריך ללכת לפשרה של מדינה פלסטינית, ולסלק את כל מה שמפריע לפתרון הזה, דהיינו ההתנחלויות. החשבון כעת צריך להיות עם העתיד ולא עם העבר".

אתה מאמין שניתן היום להוציא 400 אלף איש מבתיהם?
"כן. אני משוכנע שאם יהיה פתרון, תשעים אחוזים מהם יעזבו מרצון. הרי רובם לא יושבים שם מאידיאולוגיה".

יש לך חברים בהתנחלויות?
"לא, וגם לא יהיו. שום איש מהימין לא יהיה חבר שלי ברמה האישית".

ביקרת פעם בהתנחלות?
"לא. לא אבוא גם אם יזמינו אותי. בואי לשם יעניק להם לגיטימציה פוליטית. אני לא צריך לבוא להתנחלויות כדי לדעת מה קורה בהן, והאנשים שם לא מעניינים אותי. הם יכולים להיות אנשים טובים או רעים. אותי מעניין מה הם עושים לסביבתם".

מה הם עושים לסביבה? בגוש עציון ובאזור התעשייה ברקן הרבה מאוד פלסטינים עובדים ומתפרנסים בזכות המתנחלים.
"זה כורח המציאות, בגלל שהפלסטינים חיים במצב בלתי אפשרי. זה מזכיר את עבודת הילדים בהודו".

אם הארגונים הפועלים להחרמת ישראל יצליחו במשימתם, עשרות אלפי פלסטינים ירעבו ללחם.
"אני תומך בחרם, הוא לגיטימי לחלוטין. זה הפתרון היחיד שיפעיל לחץ אפקטיבי על ממשלת ישראל, ויכריח אותה לשבת לשולחן הדיונים גם אם תבעט ותבכה. וגם אם הפועלים הפלסטינים ייאלצו לשלם מחיר, זה שווה. אתה יודע למה נתניהו מנצח בבחירות? לא כי הוא קוסם. הוא מנצח מכיוון שהוא מראה לכולם שניתן לקיים גם כיבוש וגם שגשוג כלכלי. ברגע שאזרחי ישראל ייפגעו בכיס, הם יפסיקו להצביע עבורו".

ההנחה שלך, שכל מה שמעניין את היהודים זה הכסף שלהם, נשמעת אנטישמית.
"חלילה, אינני אנטישמי. כל האנשים בעולם שונאים להיפגע בכיסם. אתה רוצה הוכחה שאיני אנטישמי? בבקשה - אתה יודע שאני מאוהב בשפת היידיש? איזה קסם יש בשפה הזו, היא מלאת הומור. לא כמו העברית הישראלית הכוחנית. אני מאזין לענת עצמון ואביה שרים ביידיש, ומתמוגג. קראתי את 'מוטל בן פייסי החזן' של שלום עליכם. זו שפה של קשי יום".

לא מפתיע, אני אומר לו. אתה אוהב את היהודי כשהוא בגלות. זחאלקה צוחק.
אתה יכול להבין את הגישה האומרת שבהסכמי אוסלו הלכנו לוויתורים אדירים, ומכיוון שבתמורה קיבלנו אוטובוסים מתפוצצים, אנחנו לא רוצים לחזור לזה?
"חמאס התחיל לטבוח ביהודים כתגובה לטבח גולדשטיין. עד אז הייתה התנגדות, אך לא ביצעו פיגועים. היו להם אפילו פסקי הלכה שאסור לפגע".
 

אתה קצת משכתב את ההיסטוריה. פיגועים היו אפילו לפני קום המדינה.
"ברור שבהיסטוריה היו מאבקים אלימים, קורבנות, אנשים נפגעו. צריך ליצור מצב שימנע זאת בעתיד".
אבל הישראלי מפחד שאם ניתן לרשות הפלסטינית את מבוקשה, יבוא חמאס ויעשה בגדה מה שעשה בעזה - יזרוק את אנשי פת"ח מהחלונות ויקים גם שם חמאסטן טרוריסטית. אנחנו לא רוצים את זה במרחק יריקה מנתב"ג.

"תמיד יש בעיה עם הפחד הישראלי. לא מגיעים להסדר כי מפחדים, ובתקופה שיש שקט ולא מפחדים - לא מגיעים להסדר בגלל היהירות. זו נדנדה בלתי פוסקת".

האם אתה מאמין לנתניהו כשהוא מכריז על רצונו בפתרון שתי המדינות?
"ביבי הוא אדם רציני עם משנה סדורה, אבל קיצוני הרבה יותר ממה שהוא מצטייר. לא, אינני מאמין לו".

מה דעתך על תרומתו של הנשיא אובמה לתהליך המדיני?
"אכזבה גדולה. אובמה לא עשה כלום במזרח התיכון, לא שיפר את האווירה, וגם לא מנע אסלאמופוביה בעולם. עשה חצי עבודה. ציפיתי לעידן חדש, ולא ראינו".

לפני שבועיים נסע זחאלקה לביקור בטורקיה, ונפגש שם עם הנשיא ארדואן. החיבוקים שהוחלפו בפגישה הזו הרגיזו כמה מחברי הרשימה המשותפת, מכיוון שארדואן שותף למאבק נגד בשאר אסד, בו הם מצדדים. "רצינו לערב את ארדואן במאבק למניעת פגיעה בהר הבית, על רקע הידיעות על התחממות היחסים בין טורקיה לישראל", מסביר זחאלקה את מהלכיו. "ישבנו איתו שלוש שעות אבל לא קיבלנו ממנו תשובות, וכנראה יש דברים בגו".

ובזירה הסורית - האם אסד הוא הפתרון או הבעיה?
"דעאש הוא אויב האסלאם והאנושות. המעצמות, יחד עם מדינות ערב ואפילו איראן, צריכות לחבר את הגורמים המתונים באופוזיציה הסורית עם המתונים בשלטון, ולזרוק את הקצוות".
 

אפשר לשתף פעולה עם איראן במאבק נגד הפונדמנטליזם, כשהיא בעצמה מאיימת לחסל את מדינת ישראל?
"אלה איומים לצורכי פנים. אחמדינג'אד בנה על זה קריירה. מה שחשוב הוא שכל עוד יש לישראל פצצה, יהיו פצצות אחרות באזור. לא רק איראן - גם לטורקיה, מצרים או סעודיה. הפתרון צריך להיות מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני".

ומה צריך להיות הפתרון כאן אצלנו? מה המטרה מבחינתכם?
"לשים קץ לסבל ולניצול".

תרגם לי זאת לשפת המעשה.
"אנחנו מעוניינים במדינה פלסטינית ברצועה ובגדה שבירתה ירושלים, פתרון לפליטים על פי החלטות האו"ם, קידום יוזמת השלום הערבית וקץ לאלימות".

אם לא מוותרים על עקרון השיבה, תהיה לפלסטינים מדינה וחצי פלוס עזה, וליהודים חצי מדינה או פחות.
"אתה שבוי בתפיסת עולם של מדינה יהודית. האמת היא שהחזון שלי רחב הרבה יותר: המדינה הפלסטינית היא שלב ביניים. אני רוצה ששני העמים יחיו יחד במדינה אחת, דו־לאומית, אם ירצו בכך. אני יודע שיש אנשים בימין שזו גם הפנטזיה שלהם. אני חושב שצריכה להיות מדינה אחת לכל האזרחים, עם זכויות מלאות והגדרה עצמית לכולם. המדינה לא שייכת ליהודים או לערבים, אלא לכל אזרחיה".

ליהודים לא מגיעה מדינה?
"מגיעות להם זכויות פוליטיות".

אני מדבר על מדינה משלהם, כמו שלערבים יש יותר מעשרים. מקום שבו יוכלו לממש את שאיפותיהם הלאומיות.
"זה יכול להיעשות במסגרת המדינה, אבל לא שהמדינה תהיה בבעלותם. הודו היא מדינה הינדית? היא מדינה חילונית נייטרלית שבה חיים הינדים, סיקים, מוסלמים ואחרים. יש מדינות שיש להן אתוס טריטוריאלי. כאן אין אתוס כזה. אתה רוצה אתוס ישראלי? אין דבר כזה".

הייתי מציע לך לקרוא פרקים בתנ"ך ואפילו בקוראן שמדברים על ההבטחה של ארץ ישראל לעם ישראל, אבל נזכרתי שאני משוחח עם אתאיסט.
"אלה שהקימו את המדינה עשו זאת בגלל פסוקי התנ"ך? הם הרי לא האמינו באלוהים, היו אתאיסטים גמורים. הגישה של בן־גוריון ושמיר ורפול הייתה 'אין אלוהים, אבל הוא הבטיח לנו את הארץ'. מה שעשתה הציונות הוא מתן ממד לאומי לרגשות דתיים. הציונות אינה רק אויבם הגדול של הערבים, היא גם אויב היהדות. היא מציינת בסיפוק את הריסתן של קהילות יהודיות עתיקות ומפוארות כמו זו שבבבל, משום שהיא סבורה שמקומם של כל היהודים בארץ ישראל".

לשם כך הלכו אבותינו במדבר ארבעים שנה - כדי להגיע לארץ המובטחת.
"זו תפיסה משיחית. מה לפלאחים הערבים שגרו כאן מאות שנים, ולבעיות היהודים באירופה?"

היית מעדיף שלא יהיו כאן יהודים בכלל? שתקום כאן מדינה יודנריין?
"איני מעלה זאת אפילו בדמיוני. זה חלום אפוקליפטי וזוועתי. הייתי רוצה מדינה שכולם יוכלו לחיות בה ביחד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...