100 אלף איש ברוסיה נחטפו והפכו לעבדים מודרניים
על פי הערכות של ארגוני זכויות אדם במדינה, כ-5,000 איש נלקחים בכל שנה, מסמכיהם מוחרמים וכופים עליהם עבודות פרך
אנדריי יריסוב הוא אזרח רוסי בשנות השלושים לחייו, שהתקשה לפרנס את משפחתו בעיר השדה שבה התגורר. לכן החליט יריסוב לצאת לבדו ברכבת למוסקבה בשביל למצוא עבודה, וכך לשלוח את הכסף שירוויח לאשתו ולארבעת ילדיו שנשארו בביתו.
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- ארה"ב תקצץ 80 מיליון דולר בסיוע לפלסטינים
- כעסו על הסיקור: יהודים תקפו עיתונאי בצרפת
- צפו: ככה ייעשה לאיש שמוחה נגד פוטין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מיד כשהגיע למוסקבה הרגיש יריסוב כי המזל האיר לו פנים - עוד בתחנת הרכבת ניגש אליו אדם שהציע לו עבודה כמאבטח במשרד בעיר. האיש ביקש מיריסוב לגשת לבית קפה הסמוך לתחנת הרכבת, לשתות משהו ולקבל פרטים נוספים על הצעת העבודה.
יריסוב כמובן הסכים להצעה, ישב עם האדם הזר ולגם מהמשקה שהוגש לו בבית הקפה. הדבר הבא שזכר היה שהתעורר באוטובוס מצחין לצד כמה אנשים נוספים שהגיעו למוסקבה בדיוק כמהו מהפרובינציות השונות במדינת הענק, בחיפוש אחר עבודה.
לאחר נסיעה ממושכת הביא אותם האוטובוס למפעל ענק לייצור חומרי בניין במחוז דגסטן, שבו הועסקו בתנאי עבדות. "אחרי שנרדמתי בתחנת הרכבת במוסקבה, כנראה לקחו ממני את כל המסמכים, כך שלא יכולתי להוכיח לאיש מי אני", שחזר יריסוב את החוויה המפוקפקת, "הביאו אותנו למפעל בלוקים שבו עבדנו משמונה בבוקר עד שמונה בערב, בלי ימי חופש כלל. אם אחד מאיתנו היה נפצע, לבעל הבית לא היה אכפת. הוא היה אומר לנו: 'זה שום דבר, תמשיכו לעבוד'. אם הפציעה הייתה באמת קשה, על סף סכנת חיים, היו מעמיסים את העובד הפצוע על רכב בשעות הלילה ומשליכים אותו בפתח הדלת של בית החולים המקומי".
מיותר לציין כי תנאי המחיה שמהם "נהנו" עובדי הפרך לא היו מלבלבים במיוחד. "גרנו בפחון שחולק לחדרים קטנים. היינו שם 23 פועלים שהועסקו במפעל", סיפר יריסוב. כשנשאל אם ניסה לברוח מהמפעל, השיב: "כמובן. הלכתי ברגל עד העיר הסמוכה, אבל מנהל המשמרת תפס אותי והחזיר אותי לעבודה. לזכותו ייאמר שהוא לא הרביץ לי".
סיפורו של יריסוב הוא רק דוגמה לתופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה בשוק העבודה הרוסי, ומכונה בקרב ארגוני זכויות האדם במדינה "עבדות תעסוקתית". מעסיקים שמחפשים כוח עבודה זול מנצלים אוכלוסייה חלשה שאינה מודעת לזכויותיה, ומשעבדים אותה לטובת עבודת פרך במפעלים שונים במדינה, הממוקמים לרוב במחוזות נידחים שבהם רמת אכיפת החוק נמוכה מאוד.
על פי נתוני ארגון '"לטרנטיבה" שפורסמו באחרונה בתחקיר של העיתון "נוביה גזטה", בכל שנה הופכים כ-5,000 מתושבי רוסיה ל"עבדים תעסוקתיים", וכיום מספרם עומד על כ-100 אלף איש. ההערכה היא כי מאות אלפי בני אדם נוספים המגיעים למוסקבה ממדינות חבר העמים הופכים לעבדים בדרך דומה, ושבסך הכול מספרם של ה"עבדים התעסוקתיים" במפעלים השונים ברחבי הפדרציה הרוסית עומד על כמיליון איש.
רשמית, רוסיה אינה מודה בקיומה של התופעה. כשאנשי "אלטרנטיבה" הגישו תלונה למשטרת דגסטן על כך שבמפעל בכפר קטן במחוז מוחזקים בכפייה פועלים מרוסיה, אוקראינה ובלרוס, בתגובה הרשמית שקיבלו אנשים הארגון נטען כי "ביקרנו במקום, והשימוש במילה 'עבדים' אינו נכון. אמנם לחלק מהאנשים לא היו מסמכים ולחלקם אכן לא שולם שכר, אך כולם הצהירו שהם נמצאים במפעל מרצונם".
כשאנשי "נוביה גזטה" פנו לבעלי אותו מפעל, מוגמדשפי מוגמדוב, והעלו בפניו את הטענות שלפיהן הוא מחזיק אנשים בתנאי עבדות, השיב להם מוגמדוב: "אני לא מחזיק איש בכפייה. איך אפשר לדבר על עבדות כשהמפעל נמצא ליד כביש ראשי? פגשתי את העובדים שלי ליד בית קולנוע בעיר סמוכה, הצעתי להם עבודה והם הסכימו. לקחתי להם את המסכמים כי הם שותים הרבה לשוכרה, וחששתי שהם יאבדו אותם. אני לא נותן להם כסף כי אני קונה להם בעצמי את כל מה שהם צריכים. הם נותנים לי רשימה של כל מה שהם צריכים, ואני קונה את כל צורכם".
אולג מלניקוב, רכז הפעילות של "אלטרנטיבה", סיכם את הפרשה העגומה: "האמת העצובה היא שכיום ברוסיה פונים בעלי מפעלים לציידי העבדים שפעילים בתחנות הרכבת במוסקבה, בשביל שאלו יגייסו להם עבדים. הציידים מצדם מבצעים את המשימה מהר מאוד". על השאלה עד כמה הבעיה מטרידה את הציבור הרוסי הוא השיב: "פתחנו במצבע גיוס תרומות, ותוך חודש גייסנו סכום של 1,730 רובל (שלושים דולר – א"נ) - זה המצב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם