'ילדת הנפלם' ממלחמת וייאטנם תיפטר מהצלקות
43 שנים אחרי שתמונתה הפכה לסמל המלחמה, סוגרת קים פוק מעגל. הילדה שצולמה ממררת בבכי לאחר שנשרפה, עוברת כעת טיפול חדשני להסרת הצלקות שמכסות חלקים רבים מגופה. והצלם? גם הוא עדיין בתמונה
בתמונה שהפכה את פאו טי קים פוק לסמל החי של מלחמת וייאטנם, כוויותיה אינן נראות לעין - אלא רק יגונה בזמן שהיא רצה ביללות לכיוון המצלמה, זרועותיה מיטלטלות הרחק מגופה, עירומה לאחר שקרעה מעליה את בגדיה הבוערים. יותר מ-40 שנה לאחר מכן, פוק יכולה להסתיר את הצלקות מתחת לשרוולים ארוכים, אבל דמעה בודדת שמחליקה במורד פניה הקורנות מסגירה את הכאב שנאלצה לסבול מאז אותה הפצצת נפלם בשנת 1972.עוד כותרות ב-nrg:
גשם בשרון: תלמידיםניצלו בנס, התקשורת נותקה
בפריפריה זועמים על מפת הטבות המס: "אסון"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כעת יש לה סיכוי חדש להחלמה - תקווה שהיא חשבה בעבר שיכולה להתאפשר רק בחיים שלאחר המוות. "כל כך הרבה שנים חשבתי שלא יהיו לי צלקות וכאבים כשאגיע לגן עדן. אבל עכשיו - זה גן עדן עלי אדמות עבורי", סיפרה פוק עם הגעתה למיאמי, שם תיפגש עם רופאת עור המתמחה בטיפולי לייזר לנפגעי כוויות.

לקראת סוף החודש שעבר, פוק בת ה-52 החלה בסדרת טיפולי לייזר אצל הרופאה שלה, ד"ר ג'יל וויבל מהמכון לדרמטולוגיה ולייזר במיאמי. הטיפולים, לדברי ד"ר וויבל, יחליקו וירככו את רקמות הצלקת החיוורות והעבות המשתלשלות מזרועה השמאלית, מגיעות עד לצווארה של פוק ומכסות כמעט את כל גבה. מה שחשוב לפוק אף יותר, הוא שד"ר וויבל טוענת שהטיפולים יקלו גם על הכאבים העמוקים שמציקים לה מאז ועד היום.
מי שהתלווו אל פוק במסע הם בעלה, בוי הוי טואן, ואדם נוסף שנמצא בחייה של פוק מאז שהייתה בת 9: צלם העיתונות ניק אוט מלוס אנג'לס, שצילם את התמונה האייקונית במהלך עבודתו ב-AP.
"הוא ההתחלה והסוף", אומרת פוק על האדם אותו היא מכנה 'דוד אוט'. "הוא צילם את התמונה שלי ועכשיו הוא יהיה כאן איתי במסע החדש הזה, בפרק החדש".
היה זה אוט, כיום בן 65, שלכד בעדשתו את היגון של פוק ב-8 ליוני, 1972, לאחר שצבא וייאטנם הנחית בטעות פצצות נפלם על אזרחים בכפרה של פוק, טראנג באנג, שליד סייגון.
אוט נזכר בנערה הצורחת בוייאטנמית "חם מדי! חם מדי!"; הוא הכניס אותה לרכב של AP, שם היא כרעה על הרצפה כשעורה השרוף נא ומתקלף מגופה בזמן שהיא התייפחה: "אני חושבת שאני מתה, חם מדי. חם מדי, אני מתה". הוא לקח את פוק לבית החולים ורק אז חזר כדי להגיש את הצילומים שלו בסייגון, כולל הצילום של פוק לאחר השריפה, שזכה בסופו של דבר בפרס פוליצר.
פוק סבלה מכוויות חמורות על שליש מגופה. לדברי וויבל, באותה תקופה רוב האנשים שנפצעו באורח כזה בלמעלה מ-10% מגופם לא שרדו.
וויבל מסבירה כי נפלם נדבק כמו ג'לי, כך שלא הייתה דרך עבור קרבנות כמו פוק לברוח מהחום, כפי שהיו יכולים לעשות במקרה של שריפה רגילה. "האש הייתה דבוקה אליה במשך זמן רב מאוד", אומרת וויבל, ומסבירה כי החומר הרס את העור, דרך שכבת הקולגן, והותיר אותה עם צלקות בעובי של כמעט פי ארבעה לעומת עור רגיל.

למרות שהעבירה שנים ארוכות בביצוע תרגילים מכאיבים כדי לשמר את טווח התנועה שלה, זרועה השמאלית של פוק עדיין אינה מתרוממת לאותו גובה כמו זרועה הימנית, ורצונה ללמוד לנגן בפסנתר סוכל בעקבות נוקשות בידה השמאלית. משימות פשוטות כמו נשיאת ארנקה בצדה השמאלי, גם הן קשות מדי עבור פוק.
"בתור ילדה אהבתי לטפס על עצים כמו קוף", אומרת פוק, המספרת כי הייתה משתובבת ומשליכה על חבריה גויאבות שקטפה מהעץ. "אחרי שנשרפתי, לא טיפסתי עוד על עצים ומעולם לא שיחקתי יותר את אותם המשחקים עם חבריי. זה באמת קשה. הייתי באמת מוגבלת".
כאביה של פוק מתחזקים במיוחד בזמן עונת המעבר בקנדה, לשם עקרה עם בעלה בתחילת שנות ה-90. הסיבה לכאבים המוגברים קצות עצבים מצולקים שמחטיאים באופן אקראי את פעילותם. פוק ובעלה גרים מחוץ לטורונטו והם הורים לשני בנים, בני 21 ו-18.
לדברי פוק, אמונתה הנוצרית הביאה לה שלווה פיזית ונפשית "בעיצומה של שנאה, מרירות, כאב, אובדן וחוסר תקווה", כשנראה היה שלעולם לא תוכל להתגבר על הכאב. "אף ניתוח, אף תרופה, אף רופא לא יכול לעזור לרפא את הלב שלי. הדבר היחיד הוא נס, שאלוהים אוהב אותי. אני רק מקווה שיום אחד אהיה חופשיה מהכאבים", היא אומרת.
אוט מצדו מתייחס אל פוק כאל בתו, והיה מודאג כשבזמן שיחות הטלפון הקבועות שלו - היא הייתה מתארת את כאביה. כשהוא מטייל היום בוייאטנאם, הוא רואה כיצד המלחמה התמהמה שם - בבתי החולים, בילדים שנולדו עם מומים המיוחסים לאייג'נט אורנג' (קוטל צמחים ששימש למתקפות בזמן המלחמה) - ובאחרים כמו פוק, שנתפסה בהפצצות הנפלם. אם הכאב שלהם ממשיך, הוא תוהה, כמה תקווה יש לפוק עצמה?

לדברי אוט, הוא מודאג מהטיפולים. "43 שנים אחר כך, איך לייזר יטפל בזה? אני מקווה שהרופאה תוכל לעזור לה. היא בת למעלה מ-50. עבר הרבה זמן".
וויבל, מצדה, משתמשת כבר עשור בלייזר על מנת לרפא צלקות כתוצאה מכוויות. כל טיפול עולה בדרך כלל בין 1,500-2,000 דולר, אבל כשפוק פנתה אל וויבל לקבלת ייעוץ, הרופאה הציעה את שירותיה בחינם. חמה של וויבל שמע את ספוק נואמת בכנסייה לפני מספר שנים, ופנה אליה לאחר ששמע אותה מתארת את כאביה.
בטיפול הראשון במשרדה של וויבל, הודלק נר מבושם ששולח ניחוחות מנחמים לחדר הטיפולים, ובעלה של פוק אחז בידה בתפילה. פוק אמרה לוויבל כי הכאב שלה הוא "עשר מתוך עשר" - בדרגה הגרועה ביותר האפשרית.
סוג הלייזר בו נעשה שימוש על הצלקות של פוק פותח בתחילה ליישור קמטים מסביב לעיניים, אומרת וויבל. הרופאה צופה כי פוק תזדקק לעד שבעה טיפולים במהלך 8-9 החודשים הקרובים.
שבועות מספר לאחר שהחלה בטיפולים, חזרה פוק למנוחה בביתה שבקנדה. לדבריה, בזמן ההחלמה הצלקות האדימו וגירדו, אבל היא להוטה להמשיך בטיפולים. "אולי זה ייקח שנה", היא אומרת. "אבל אני ממש נרגשת - ואסירת תודה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg