ראשי » חדשות » צבא וביטחון

צה"ל 2015: אחד מכל שלושה לוחמים - דתי

בשנות ה-90 הנתון עמד על דתי אחד לכל 50 לוחמים. יש מי שמייחסים את השינוי לרצח רבין. "היה מי שאמר: 'נוכיח לכם שאנחנו נאמנים'"

נתונים מעניינים התפרסמו היום (ה') בגיליון מיוחד של העיתון הצבאי 'במחנה', במלאת שני עשורים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. לפיהם אירע שינוי דרמטי בקרב הציבור הדתי-לאומי בכל הקשור לשירות צבאי: בין היתר מספר הלוחמים הדתיים שסיימו את הכשרתם לקצונה הכפיל את עצמו פי שלושה, שאשר כיום 38 אחוזים מצוערי גדוד 'גפן' (חי"ר והיחידות המיוחדות בבה"ד 1) הם דתיים, לעומת שנת 1995, אז עמד המספר על 12 אחוזים.

נוכחות חובשי הכיפות התגברה בהדרגה בשורות הפיקוד על היחידות הלוחמות, בקצב שהואץ בייחוד בעשור האחרון. בשנת 2007 אחד מכל שישה צוערים קרביים היה דתי, הרי שהיום כבר עומד הנתון על אחד מכל שלושה.

עוד כותרות ב-nrg:
שיטפון בשלוש שעות: הצפות נרחבות בירושלים
ד'אור: "יוזמה מבורכת. לא מבין למה יעלון מתנגד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בנוסף הנתונים הראו כי כל לוחם שלישי הוא דתי, בעוד שבשנות התשעים רק אחד מכל 50 לוחמים היה דתי. מחקרים של פרופ' יגיל לוי, חוקר צבא וחברה מהאוניברסיטה הפתוחה, מלמדים כי לפני שני עשורים מספר הלוחמים הדתיים לא עלה על שני אחוזים מכלל הלוחמים, וכיום עומד על כ-35 אחוז.
 
עלייה של כמעט 250% נרשמה גם במספר החניכים במכינות הקדם צבאיות הדתיות: בשנה שלאחר רצח רבין מספר הלומדים במכינות עמד על כ-450 חניכים, בעשרים השנים האחרונות זינק המספר בכ-250 אחוז וכיום לפי נתוני איגוד המכינות הקדם צבאיות עומד על 1,550.

"אני חושב שבאופן טבעי גם אני הרגשתי צורך 'להתנער' מהדבר הזה", אמר תא"ל במיל' אביחי רונצקי, הרב הצבאי הראשי לשעבר בראיון לעיתון הצבאי. "ברור שלא הרגשתי שהמגזר שלנו אשם במשהו, אבל כן יזמתי יותר מפגשים עם חברי הילדות שלי מ'הריאלי' בחיפה. היה בי רצון להוכיח אחרת, לדבר, להסביר. הייתה בציבור שלנו תחושת מגננה, מה שאולי הביא את הבחורים שהגיעו לצבא באותן שנים לרצון להצטיינות יתר".

לדבריו, "אולי היה משהו בפנים שאמר: 'הנה, אנחנו נוכיח לכם, לחברה הכללית, שאנחנו לא רק נאמנים למדינה, אלא גם נותנים את הכול כמו שאנחנו יכולים'. יכול להיות שזו תחושה של 'אנחנו נצטיין על אפכם ועל חמתכם'. נצטיין בכל דבר בכלל, ובפרט בצבא, שהוא שיא הביטוי של הממלכתיות".
 
סגן הרמטכ"ל עד לאחרונה, אלוף במיל' יאיר נווה הוסיף כי "אולי אצל כל אחד היה רצון בתת-מודע להוכיח את עצמו למרות, כביכול, שהוא דתי. להיתפס כאחד שהוא לא 'שם', במחנה של יגאל עמיר. שהוא במחנה ה'נכון'. לתקן מעין תדמית שנוצרה – 'אני אגיע לצבא, ואני אראה שאני בחזית הציונות'. אבל זה היה תהליך תתֹ-הכרתי".

"בגלל שזה היה טראומתי, טבעי שלא דיברו על זה בשיחה כמו ראיון מפקד. לא יבוא חייל לראיון כזה ויגיד: 'שמע, לא נעים לי להגיד אבל הכרתי את יגאל עמיר. למדתי איתו בישיבה ואני רוצה להיות קצין כי אני רוצה להיות שונה'. אף אחד לא דיבר ככה. דיברו אז על השליחות, על הערכים, על הרצון להוביל. אולי זה מה שהשפיע".
 
נווה ששירת כקצין חי"ר וצנחנים ראשי בזמן הרצח והיה אחראי על ההכשרות בצה"ל ועל העלאת המוטיבציה לגיוס, הסתובב במכינות ודיבר עם אלפים. "הייתי עובר כמו להקה נודדת כדי להסביר למה אנחנו – החברה הציוניות-דתית – בדור הזה של כל ה'לי' וה'אני', אנחנו החברה שכרגע נדרשת להרים את האלונקה, למה? כי בנקודת הזמן הזאת אנחנו נמצאים בשעת כושר. ראינו פתאום פער גדול, שהלך ונוצר בגלל הקיבוצניקים. זו הייתה תקופה שבה לא היו מספיק מועמדים לבה"ד 1. הרבה אנשים רצו להיות ראש קטן, רק להשתחרר וללכת הביתה. נוצר מעין ואקום שאת המסר החברתי שלו ניסינו לנצל". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...