קמפיין קרוב ללב: ככה לא מקרבים
כשאתם "מקרבים אותנו" אנחנו מתרחקים מכם. יש ביהדות יסודות מופלאים של חוכמה, של סובלנות, של הומניזם, של קהילה - לא בכוח. אסור להכריח, אסור לרמוז, אסור להתנשא
נהיה קצת לא נעים להיות חילוני כאן. לא התאוששנו מפרויקט "Keeping it together" ובשבועיים האחרונים בכל שלט חוצות מנסים לשכנע אותך שקידוש זה חלק אינטרלי משגרת השבוע (ראשון עבודה, שלישי חברים, רביעי חדר כושר, חמישי מכבי, שישי קידוש?) אז עכשיו גם מגיע הקמפיין של ארגון "קרוב ללב" שרתם את יריב אופנהיימר לתפקיד החילוני התמוה, שהרי חילוני הוא בהכרח מסומם אוכל שרצים שילדיו תקועים מול מסכים.
אז כמו החבדניקי"ם שמשדלים להניח תפילין, או מחלקים סוכריות לילדים שחוזרים אחרי פסוקים, או כמו הנחנחים שפולשים למרחב הציבורי בשמחה רבה ובדציבלים רבים לא פחות, נמצאו הצדיקים שיסבירו לחילוני התורן, המסומן, חסר ההשכלה עד כמה חייו יהיו טובים יותר אם יקיים מצווה אחת או שתיים.
שחררו. את השבת האחרונה בילינו עם עוד כשלושים זוגות, דתיים וחילונים בצפת. מפגש מרגש של קציני הגדוד שלי במילואים, באווירה חופשית, כאשר מי שרוצה הולך לבית הכנסת, מי שרוצה שולף את הנייד בשבת בבוקר ומצלם, מקדשים יחד, מי שרוצה קם, מי שרוצה חובש כיפה, ומדברים בחוץ על החיים ועל הילדים ועל הזוגיות. והעולם לא חרב, ולא ירדה בת קול מהשמיים, כי כולנו בסוף שווים - אנשים.
כי ככה מתקרבים. כשעושים דברים ביחד, חווים חוויות יומיומיות. כשהבן שלי הולך לגן שבו יש גם ילדים דתיים הוא מתקרב ואני מתקרב - לאנשים. כשאנחנו מצווים לעשות משהו שאנחנו לא מאמינים בו, אנחנו מתרחקים מאנשים, ובטח מהדת.
כדי "לקרב" צריך להתקרב. להבין שדת היא שאלה של בחירה, של אמונה, היא לעולם אינה אוטומטית, היא לא שאלה של אדם ואלוהיו, או אפילו אדם ועמו, היא קודם כל שאלה של אדם בתוך עצמו. וכאן אסור להכריח, אסור לרמוז, אסור להתנשא.
כי השירות המשותף בצבא, חינוך משותף, אפילו השמירה על כך שלא יהיו שכונות בעלות צביון דתי בלבד - כל אלו יקרבו אותנו האחד לשני. גם אם במקום לעשות קידוש בשישי בערב אחרי בית הכנסת אנחנו מזמינים משלוח ממסעדה ומשחקים משחקי קופסה עם הילדים, או נוסעים לאכול עם חברים וחוזרים אחר כך הביתה.
כשאתם "מקרבים אותנו" אנחנו מתרחקים מכם. יש ביהדות יסודות מופלאים של חוכמה, של סובלנות, של הומניזם, של קהילה. לא בכוח.
ובהערת שוליים קטנה, שאולי לא תמצא חן בעיני רוב הקוראים, אבל יש לאומרה מבלי להתבייש- העובדה שאין כאן הפרדת דת ומדינה, אפילו לא הפרדת צבא ודת, גורמת לחלק גדול מהחילונים להציב קו ברור בינינו ובין הדת ולערי גם בין חילונים לדתיים. כל עוד הסטטוס קוו נמשך, כל עוד אין הכררה אמיתית בזרמים המתקדמים ביהדות, כל עוד החלוקה הזו בין "דתיים" ו"חילונים" נתמכת במדיניות ממשלתית, כל עוד אין תנועה דתית הומניסטית חזקה- לא נצליח להתקרב באמת. אז יאללה- תעשו שבת בבית, אבל ניפגש בגינה בראשון?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם