"העמדתי פני מתה, ניסיתי לא לזוז ולא לבכות"
בפוסט פייסבוק שזכה בתוך שעות ללמעלה ממיליון לייקים, תיארה איזובל בת ה-22 את רגעי האימה בהם נהרגו עשרות אנשים באולם בטקלאן בפריז. "ציפיתי שבכל רגע מישהו יגיד שזה רק סיוט", כתבה הצעירה, שפרסמה גם את תמונת חולצתה המוכתמת בדם
"הם התחילו לירות ואנחנו האמנו בתמימות שזה חלק מהמופע", כך כתבה אמש (שבת) איזובל ברודר בת ה-22, שניצלה בסוף השבוע מהטבח באולם בטקלאן שבפריז.עוד כותרות ב-nrg:
- אדום-לבן-כחול: העולם מתעטף בדגל צרפת
- חמאס מנחם את צרפת, ומשווה את הטרור לצה"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אתה אף פעם לא חושב שזה יקרה לך. זה היה יום שישי בערב במופע רוק. האווירה הייתה שמחה וכולם רקדו וחייכו. ואז הגברים נכנסו והחלו לירות", כתבה ברודר בפוסט שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה - וצבר עד כה למעלה ממיליון לייקים וקרוב ל-400,000 שיתופים.
ברודר, שהעלתה לצד הפוסט גם תמונה של הגופיה שלבשה, שהייתה מוכתמת בדם, המשיכה וכתבה: "זו לא הייתה מתקפת טרור, זה היה טבח. עשרות אנשים נורו ממש מולי. בריכות של דם מילאו את הרצפה. בכי של גברים מבוגרים שהחזיקו את הגופות של בנות זוגם פילחו את המקום. העתיד נהרס, משפחות נותרו שבורות לב. בתוך רגע".
בהמשך הפוסט תיארה ברודר את הדרך שבה הצליחה להינצל מרגעי האימה. "המומה ולבדי, העמדתי פני מתה במשך למעלה משעה. שכבתי בין אנשים שיכלו לראות את אהוביהם שוכבים ללא זיע. עצרתי את הנשימה וניסיתי לא לזוז, לא לבכות - לא לתת לגברים האלו את הפחד שהם השתוקקו לראות. הייתי ברת מזל בצורה שלא תיאמן, בכך שהצלחתי לשרוד. אבל כל כך הרבה לא הצליחו.
"האנשים שהיו שם מאותן סיבות כמוני, כדי לבלות בשישי בערב, היו חפים מפשע. העולם הזה אכזרי. מעשים כמו זה אמורים להדגיש את השחיתות של בני האדם. התמונות של הגברים חגים מעלינו כמו נשרים ירדפו אותי לשארית חיי. הדרך שבה הם הקפידו לירות בכל האנשים באזור העמידה, שעמדתי במרכזו, בלי שום התחשבות בחיי אדם. זה לא הרגיש אמיתי. ציפיתי שבכל רגע מישהו יגיד שזה רק סיוט.
"עשרות אנשים נורו מולי, בריכות דם מילאו את הרצפה". הפוסט של ברודר:
you never think it will happen to you. It was just a friday night at a rock show. the atmosphere was so happy and...
Posted by Isobel Bowdery on Saturday, November 14, 2015
"אבל להיות ניצולה של הזוועה הזו נותן לי אפשרות להאיר על הגיבורים: האדם שהרגיע אותי וסיכן את חייו כדי לנסות ולכסות אותי בזמן שייבבתי, הזוג שמילות האהבה האחרונות שהחליפו ביניהם גרמו לי להאמין בטוב שבעולם, למשטרה שהצליחה לחלץ מאות אנשים, הזרים הגמורים שהרימו אותי מהדרך וניחמו אותי במשך 45 הדקות בהן האמנתי שהגבר שאהבתי נהרג, הגבר הפצוע שחשבתי בטעות שהוא הגבר שאני אוהבת - ואז כשהבנתי שהוא לא, החזיק אותי ואמר לי שהכל יהיה בסדר למרות שהוא עצמו היה לבד ומפוחד.
"האישה שפתחה את דלתה בפני הניצולים, החבר שהציע לי מקלט והלך לקנות לי בגדים חדשים כדי שלא אצטרך להמשיך ללבוש את החולצה המוכתמת בדם, כולכם, ששלחתם הודעות אכפתיות של תמיכה - אתם גורמים לי להאמין שלעולם יש פוטנציאל להיות מקום טוב יותר. אבל העיקר הם 80 האנשים שנרצחו בתוך האולם ההוא, שלא היו כל כך ברי מזל, שלא זכו להתעורר הבוקר - הם, והכאב שחבריהם ומשפחותיהם עוברים".
"אני כל כך מצטערת. אין שום דבר שירפא את הכאב. אני מרגישה שזכיתי להיות שם בזמן שנשמו את נשימותיהם האחרונות. האמנתי באמת ובתמים שאצטרף אליהם, ואני מבטיחה שהמחשבות האחרונות שלהם לא היו על החיות שעשו את זה. הם חשבו על האנשים שאהבו.
"כשהתבוססתי בדמם של זרים וחיכיתי לכדור שיסיים את חיי בני ה-22 שנים, דמיינתי כל פנים שאי פעם אהבתי ולחשתי "אני אוהבת אתכם" שוב ושוב. רגעי השיא של חיי השתקפו. קיוויתי שאלו שאני אוהבת ידעו בדיוק עד כמה, קיוויתי שהם ידעו שלא משנה מה יקרה לי, להמשיך להאמין בטוב שבבני האדם. לא לתת לאותם גברים לנצח.
"אמש חייהם של בני אדם רבים השתנו לנצח וזה תלוי בנו להיות אנשים טובים יותר", חתמה ברודר את הפוסט. "לחיות את החיים שהקרבנות התמימים של הטרגדיה הזו חלמו עליהם, אבל לעולם לא יזכו להגשים. נוחו על משכבכם בשלום, מלאכים. לעולם לא נשכח אתכם".
ה"דיילי מייל" הבריטי, שפרסם הבוקר (יום א') את הפוסט של ברודר, תיעד גם את דבריהם של ניצולים נוספים ששהו במקום הטבח. לדברי סילבן רבלנט, "הסתובבתי וראיתי שני בחורים עם קלצ'ניקוב. הם היו לבושים בצורה נורמלית - ג'ינס וסניקרס. בהתחלה חשבתי שהם יורים באוויר. אחר כך ראיתי אנשים נופלים".
פיליפ בן ה-35 סיפר לסוכנות הידיעות AFP כי אנשים ניסו להסוות את עצמם כשהבינו שהם נתונים במצור - אך הטלפונים הסלולריים הסגירו אותם, ונדמה היה שכל 15 שניות נשמעה עוד יריה. "הם ירו לתוך הקהל ואנשים ניסו להימלט. אבל התוקפים אמרו: 'אם תזוזו, נהרוג אתכם'".
"ראיתי שלושה תוקפים, שניים מהם בבירור", תיאר לואיק ווילס, אדם נוסף שהצליח להינצל מהטבח. "אחד מהם נראה כמו בחור צעיר עם זקן בן שלושה ימים. השני היה מגולח בקפידה והרכיב משקפיים ומעין כובע צהוב. הוא לבש גם מה שפירשתי כמו ז'קט עמיד בפני כדורים, אבל בסופו של דבר התברר שזה היה ז'קט שהתפוצץ".
אקו"ם