ארה"ב התעקשה, פולארד ישב 30 שנה
בתחילה הכחישה ממשלת ישראל כי הפעילה את פולארד, אחר כך ביקשה לחון אותו מטעמים הומניטריים – ורק אחר כך ביקשה בפומבי לשחררו. בינתיים בוושינגטון, נשיא אחר נשיא סירב "ללכת לקראת ישראל", בעוד זעמו של פולארד על נטישתו הולך וגובר
חמישה נשיאים אמריקאים, שבעה ראשי ממשלה ישראלים – ואינספור אכזבות: לשחרורו המשמח של המרגל היהודי-אמריקאי יונתן פולארד קדמו שלושה עשורים כואבים ומתסכלים שבהם ניסו מדינת ישראל, בני משפחתו וגם בכירים אמריקאים להביא לשחרורו, אך ללא הצלחה. פרשת הריגול פגעה מאוד ביחסים בין בעלות הברית, והיא הובילה בהמשך לפירוק הלשכה לקשרי מידע – אותו גוף שהפעיל את הסוכן פולארד.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פולארד נעצר ב-21 בנובמבר 1985, כשנשיא ארצות הברית הוא רונלד רייגן הרפובליקאי, וראש הממשלה הוא שמעון פרס מ"המערך". בשנים הראשונות נמנעה מדינת ישראל מלפעול למען שחרורו של עובד חיל הים האמריקאי שריגל לטובתה והושאר מחוץ לשגרירות ישראל בוושינגטון בניסיון להימלט מה-FBI, ואף הכחישה כי הוא ריגל מטעמה.
(צילום: רויטרס)
ניצני הפעילות למען שחרור פולארד הייתה בכנסת ב-1989, אז ביקשו חברי הכנסת לנצל את חילופי הגברי בבית הלבן, בין רייגן לג'ורג' בוש האב, ואישרו החלטה שקראה להעניק חנינה לפולארד ולרעייתו מסיבות הומניטריות. ראש הממשלה הראשון שנטל את הטיפול בנושא לידיו היה יצחק רבין: ב-1995 הוא פנה לנשיא ביל קלינטון בנושא, אולם האחרון דחה את הרעיון בעקבות התנגדותם המוצהרת של שבעה שרי הגנה אמריקאים, של ראשי המודיעין, וכן של שרת החוץ באותם ימים, מדלן אולברייט.
קלינטון סירב שוב לבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכרך את הבקשה בהסכמות שלקראת "ועידת וואי" עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בעקבות איום מצד ראש ה-CIA ג'ורג' טנט שיתפטר אם השחרור יאושר.
בשנים הבאות פעלו עורכי דינו של פולארד כדי שמדינת ישראל תכיר רשמית ופומבית באחריות להפעלתו של הסוכן היהודי-אמריקאי. בעקבות פניותיהם לבג"ץ, ב-1996 העניק שר הפנים חיים רמון אזרחות ישראלית לפולארד. נקודת המפנה הייתה ב-1998, כשראש הממשלה נתניהו החליט להפוך את הפעילות לשחרור פולארד לגלויה. באותה שנה הודיע היועץ המשפטי לממשלה רשמית כי ישראל הפעילה את פולארד כסוכן וכי היא נושאת באחריות המלאה לכך.
התגברות המאמצים לשחרורו של פולארד הובילה בשנים שאחר כך לביקורי פוליטיקאים ופקידי ממשלה בכלאו. בין המבקרים היו השרים לימור לבנת, אלי ישי, יעקב נאמן, מיכאל איתן, יולי אדלשטיין, היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, ראש המוסד אפרים הלוי, מזכיר הממשלה דני נוה ובכירים במשרד החוץ.
הניסיונות לשדל את הממשל בוושינגטון לקצוב את עונשו הכבד של פולארד – עונש חסר תקדים לאדם שהורשע בריגול עבור מדינה ידידותית – נמשכו גם בשנות ה-2000. ב-2005, שבמהלכה דחה בית המשפט הפדרלי לערעורים את עתירתו של פולארד, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה שקראה למחליפו של קלינטון, גורג' וו. בוש, לשחרר את המרגל. "הכנסת מכירה בג'ונתן פולארד כאסיר ציון, ומבקשת מארצות הברית לשחרר אותו בשל המוסר האנושי", נכתב בעצומה, שאותה בחר ראש הממשלה אריאל שרון שלא להעביר לבוש בפגישה שקיימו השניים. ב-2006, אגב, נדחתה עתירתו של פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון, משום שארצות הברית אינה מדינת אויב.
ביוני 2005, בריאיון ל"מעריב", מתח פולארד ביקורת חריפה על שרון "הדיקטטור", שלדבריו "תמך בחזרתו רק בארון". פולארד הגדיר את ישראל "הקולוניה האמריקנית" ו"הדיסנילנד המעוות" והאשים כי הכול בה מותר, כולל "זריקתו של סוכן אל תוך האסלה והורדתו עם המים". פולארד, שחזר בשנות התשעים בתשובה, כינה באותו ריאיון את תוכנית ההתנתקות שעמדה לצאת אל הפועל "תוכנית שטנית".
בספטמבר 2005 העלה שרון את הנושא בפגישה עם בוש. "בכל פעם אני מעלה את הסוגיה הכאובה הזו", אמר ראש הממשלה לנשיא האמריקאי. "אמרת שאתה רוצה לעזור לי. זו הדרך הכי טובה לעזור לי ולעם ישראל. פולארד יושב כבר 20 שנה". בוש מצדו השיב: "אני באמת רוצה לעזור לכם", אך הודה: "היו לי כמה רעיונות, אבל אני חייב להודות שדווקא הרעיון הזה הוא לא אחד מהם".
ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה שבה צוינה התנגדותם של בכירי מודיעין אמריקאים לשחרור פולארד. ואולם, כשנה אחר כך, בספטמבר 2010, חתמו 39 חברי קונגרס דמוקרטים על מכתב לנשיא הנוכחי ברק אובמה. אלה קראו לנשיא האמריקאי הטרי לשחרר את פולארד ונימקו שהעונש שנגזר עליו אינו מידתי.
למכתב צורפו מכתבים של ראשי המודיעין שתמכו בשחרור וכן של ארגונים יהודיים בולטים. מהלך זה זכה לתמיכתו המפתיעה של עוזרו של קספר ויינברגר, שר ההגנה בתקופת מעצרו של פולארד. מזכר שהגיש ויינברגר לבית המשפט כמה ימים לפני גזר הדין החמיר מאוד את עונשו של פולארד. העוזר ייחס לבוס לשעבר חוסר אהדה מובהק לישראל. בעקבות כל אלה הגישו עורכי דינו של פולארד בקשה לקציבת עונשו.
כמה חודשים אחר כך שיגרה הרעיה אסתר פולארד מכתב לנשיא אובמה. "אני מבקשת לפנות אליך באופן האישי והעמוק ביותר שאני מסוגלת להעלות מעמקי נשמתי", היא כתבה, "אנא, קבל את פנייתי, פנייתה של אישה המחכה לבעלה שנים רבות, ושכעת חיי בעלה פשוט תלויים לו מנגד. אנא, עשה צעד של חמלה, צעד של הגינות, צעד שיוכיח לכולם שערכי הצדק והחופש לכל וערכי זכויות האדם, שאתה מנושאי דגלם, חיים, קיימים ופועלים. אנא, שלח את בעלי הביתה, וה' יברך אותך ואת אמריקה כולה".
בינתיים בישראל, מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס חיבר חוות דעת שנגעה לפעולות שנקטה ממשלות ישראל השונות לשחרור פולארד. רוב הדוח נותר חסוי, אולם המבקר קבע כי בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט ניסו לקדם את השחרור, אולם הממשלים בוושינגטון התנגדו נחרצות. לינדנשטראוס ביקר את ההליך המשפטי נגד פולארד ואת התערבותו של שר ההגנה ויינברגר.
בינואר 2011, כהונתו השנייה של נתניהו, הוא החליט לפנות באופן רשמי לאובמה בבקשה לחנינה, וזאת על רקע מחאה ציבורית גוברת לשחרורו של פולארד החולה אחרי שנים כה רבות. מעל בימת הכנסת סיפר נתניהו על פגישתו עם פולארד בשנת 2002. "ציפיתי למצוא אדם מריר, כועס, נטוש מתוסכל, אבל מה שמצאתי היה אדם נבון, אפילו מבריק, אדם רגוע, מפוכח, שדיבר בשיקול דעת ושומר על איפוק מרבי", תיאר נתניהו את הפגישה. "ראיתי לפני יהודי חם, גאה, ציוני אמיתי. אין לי ספק שחוסנו הפנימי ותכונות יוצאות דופן הם שאפשרו לו להחזיק מעמד בחצי היובל שהוא יושב שם כלוא".
נתניהו הודה במעמד זה כי "ממשלות ישראל, כנסות ישראל, אנחנו – כולנו ניסינו וניסינו וניסינו, ולא הצלחנו. הבענו חרטה על פעולתנו. ישראל תמשיך לדבוק בהצהרתה שמעשים כאלה לא יהיו שוב לעולם. לתת חנינה למר פולארד, לאור העובדה שהוא נמצא כבר 25 שנה בכלא – אני חושב שזה ראוי בהחלט", הוא סיכם.
קריאתו של נתניהו זכתה לתמיכתם של בכירים נוספים בארצות הברית: התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית מייקל מוקאסי, שר החוץ בזמן מעצרו של פולארד ג'ורג' שולץ ושרי חוץ נוספים, בהם הנרי קיסינג'ר, אוהד ישראל מובהק. הביעו את תמיכתם בשחרור גם ראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני, חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל ואף הסנאטור הרפובליקאי הבכיר ג'ון מקיין, שבעבר התנגד לשחרור.
על אף הפעולות, הקריאות והמכתבים, הבית הלבן נותר איתן בעמדתו. ביוני אותה שנה גסס מוריס, אביו של פולארד. ממשלת ישראל ביקשה רשמית מהבית הלבן לאפשר למרגל לשהות לצד אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בהלווייתו, אולם הבקשה לא נענתה. כחודשיים אחר כך הצטרף סגן נשיא ארצות הברית בתקופת ג'ורג' בוש האב, דן קוויל, לקריאות לשחרור.
בספטמבר 2011 דיווח ה"ניו יורק טיימס" כי בפגישה עם רבנים בפלורידה, גילה סגן הנשיא ג'ו ביידן כי אובמה שקל לשחרר את פולארד, אך ביידן אמר לו כי "על גופתו המתה" שפולארד ישוחרר טרם זמנו, וכי אם הדבר היה תלוי בסגן, "פולארד היה נשאר בכלא לנצח". ביידן הכחיש כי אמר את הדברים. העיסוק בסוגיה היה בכותרות גם בשלהי אותה שנה, לקראת הבחירות לנשיאות. המועמדים הרפובליקאים מיט רומני – שהפסיד לאובמה – ועמיתו ניוט גינגריץ' אמרו אז כי יסכימו לשקול לחון את פולארד.
באפריל 2012 אושפז פולארד בעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי, ובעקבות זאת הגיש נשיא המדינה הקודם שמעון פרס לאובמה בקשה מיוחדת לשחררו מטעמים הומניטריים. עשרות אלפי ישראלים קראו לפרס לנצל את המעמד שבו העניק לו אובמה את מדליית החירות היוקרתית כדי לקרוא לשחרר את פולארד.
כשנה אחר כך, במרץ 2013, התקיים ביקורו ההיסטורי של אובמה בארץ, ועיסוק בנושא גבר סביבו. כ-200 אלף בני אדם חתמו על עצומה אינטרנטית שקראה לאובמה לקצוב את עונשו של פולארד, אך גם זה לא עזר. באותה שנה בא לישראל תת שר ההגנה לשעבר לורנס קורב, והוא אמר שהעונש שנגזר על פולארד מוגזם. הוא אף פרסם מאמר שבו כינה את הפרשה "פעוטה", ובו אישר כי המידע שהעביר פולארד נגע לסכנות שנשקפו לישראל ממדינות ערב.
באפריל 2014 פורסמו דיווחים והשערות שלפיהם מנסה ממשלת ישראל לקשור את שחרור פולארד כתנאי לשחרור מחבלים במסגרת המשא ומתן עם הפלסטינים. פולארד עצמו הביע התנגדות לכך שישחררו אותו תמורת שחרור רוצחים.
נראה כי ככל שעברו השנים, התגברו אכזבתו וכעסו של פולארד על ממשלות ישראל, על שלא עשו די למענו. לפני ארבע שנים בדיוק הוא האשים בטור ל"מעריב" כי ממשלת ישראל נוהגת בשקרנות ובאכזריות, וכי היא "מעולם לא החמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות". הוא תהה: "איך אפשר שממשלה אחר ממשלה, במשך 20 שנה, יגעה נחרצות שנה אחר שנה, ולא הצליחה לקדם את עניין שחרורי אפילו בסנטימטר אחד? לא קיימת בעולם שלומיאליות כזאת בלי כוונה". הוא יצא גם נגד התקשורת בישראל, ש"המשיכה להתייחס לנושא שחרורי כאילו ממשלת ישראל עושה לי טובה, בזה שהיא, כביכול, משתדלת להשיג את שחרורי, וכי עליי להסתפק בהצהרות יפות ללא מעשים".
באוגוסט 2013, בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט", הוא אמר כי ישראל "מחזיקה בשיא עולם על בגידה באלו שהיו נאמנים לה" ולא חסך בביקורת כשהוסיף כי היא המדינה "היחידה בעולם שאי פעם שיתפה פעולה מרצון בתביעה נגד סוכן המודיעין שלה, מסרבת לתת לו מקלט, מכחישה כי הכירה אותו, ומאפשרת לו להירקב במשך עשרות שנים בכלא".
לעומת זאת, בשנותיו בכלא הביע פולארד את תודתו לתומכיו בכלל ולאזרחי ישראל בפרט, על מכתבים, עצומות והפגנות למענו, ועל כך שלא שכחו מעצם קיומו. "אני תמיד מתפלא שאנשים בישראל עדיין זוכרים אותי ושאכפת להם ממני, שהם רוצים אותי בבית", הוא אמר בריאיון ל"מעריב" בנובמבר 2010. "המכתבים הם החמצן שלי. במכתבים הללו אנשים חולקים עמי לפעמים סיפורים אישיים", הוא שיתף, "חלק מהסיפורים פשוט מדהימים. אני תמיד נפעם מהאומץ והכוח של העם הזה. אני מרגיש מבורך להיות חלק ממנו".
בהתאם לתנאי שחרורו, פולארד לא יוכל לעזוב את ארצות הברית בחמש השנים הקרובות. עם זאת, יש להניח כי אם וכאשר הוא יזכה לבוא לישראל, רבים מאזרחיה ירעיפו עליו את אותה אהבה ותמיכה שבגינה הוא חש אסיר תודה לאורך השנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם