בשביל הנחש: כתב nrg במסלול המחבלים מפריז
העקבות שהשאירו המחבלים מזירות הטבח בפריז הובילו למולנבק שבבלגיה. התושבים המוסלמים במקום חוששים מפגיעה בהם, ומתנערים מטרור בשם הדת. בעקבות מסע המוות של דאעש באירופה
במבט מרחוק נראית מולנבק שבבריסל כמו עוד שכונה אירופית טיפוסית. מבנים ויקטוריאניים גבוהים ומרשימים, עצים המשילים עלי שלכת, ואווירה שקטה ופסטורלית. אבל ככל שנכנסים לתוך השכונה, ההבדלים מתחילים לצוץ. הארגזים על המדרכה, חנויות הבשר עם הכיתוב 'חלאל' בערבית, וגברים מזוקנים ונשים כסויות ראש הנראים בכל מקום. חנויות הבגדים המעוצבים בסגנון חושפני וצבעוני מתחלפות בשורה של סטנדים עמוסים בבגדים ארוכים בצבעי אפור וחום, שנועדו להרחיק כל יופי וייחוד.
עוד כותרות ב-nrg:
- מפקד הימ"מ הצרפתי: למדנו מהשיטות של ישראל
- שביתה או עומס כבד? עימות חריף בנתב''ג
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מסע ההרג בפריז, שבו נרצחו בסוף השבוע שעבר 130 בני אדם בשורה של פיגועי טרור מחרידים, יצא לדרכו דווקא בבריסל שבבלגיה. בזירת הפיגוע בפריז נמצא רכב ועליו תו חניה שנושא את שם השכונה, ומשם הובילה החקירה לבירת האיחוד האירופי. בהמשך נמצאה מכונית נוספת בעלת לוחית זיהוי בלגית, שנקשרה לפיגוע בשל חומרי נפץ שנמצאו בה.
ביום שני השבוע עוכב אחד המחבלים שנחשד כמפקד הלוגיסטי של שרשרת הפיגועים בפריז, סאלח עבד א־סאלם, לתשאול במעבר הגבול שבין צרפת לבלגיה, אולם הוא שוחרר מסיבה שאינה ברורה. שלושת אחיו נהרגו בפיגועים השונים, אך הוא הצליח להערים על המשטרה הצרפתית ולברוח חזרה לבלגיה.
פרבר מולנבק בבריסל נחשב לבירת הג'יהאד האירופי. במשך שנים הוא נכבש בהדרגתיות על ידי מהגרים, בעיקר ממרוקו. היום חיים בו כ־100 אלף מוסלמים. בשנים האחרונות הפך המקום לאקס־טריטוריה עבור משטרת בלגיה, וכר נוח למטיפים קיצוניים לגיוס צעירים למסלול הרצחני שכולל שירות תחת דאעש בסוריה, וחזרה לאירופה לביצוע פיגועים.
בבית הקפה הפינתי הסמוך לתחנת ה'מטרו' אני פוגש את מקבול אבו־נעים. אדם אנרגטי למדי, שחי לדבריו ארבעים שנה בשכונה, מאז ילדותו. הוא צוחק עם חבריו, כשבידו קפה שחור בחלב. אני שואל אותו מה השתנה כאן מאז אותם ימים.
"הרבה דברים השתנו", משיב מקבול, "בעצם אפשר לומר שהכול השתנה. חיינו עשרות שנים בשקט ולא הייתה שום בעיה, ואז הגיעו הקיצוניים והתחילו להשפיע על הילדים לעשות שטויות. אנשים מפחדים לדבר, אבל אני לא מפחד ואומר לך באופן ישיר - החיים שלנו היו שמחים ורגועים עד שהקיצוניים האלה, שלא מייצגים את האסלאם, ניצלו נערים מובטלים שאין להם מה לעשות והשפיעו עליהם. בהתחלה דיברו איתם על דת וחיזקו בהם את הגאווה המוסלמית, אבל במקביל עוררו בהם מחשבות נוראיות על בלגיה. זה שילוב של אבטלה ומחשבות אובדניות שמוביל למעשים משוגעים".
אישה מבוגרת עטוית חיג'אב אדום צועדת לצד בעלה ושומעת את השיחה שלנו. באופן חריג מאוד היא פונה אלינו ומבקשת להשמיע את דברה: "אנשים אומרים שהאסלאם טעה כשביצע את הפשעים האלו. זה לא נכון, האסלאם לא יכול לטעות". עצם העובדה שביקשה לדבר ולא ברחה מהעיתונאים מבטאת פתיחות יחסית, בניגוד להקצנה של הדור הצעיר שלא מעוניין אפילו ליצור דיאלוג. היא מבקשת להמשיך, אבל בעלה מסמן בידו מהצד. "אני מצטערת, קוראים לי, אני צריכה ללכת", היא מתנצלת.
אדם נוסף מתקרב ומצטרף לשיחה. "אני פה קרוב לשלושים שנה", הוא אומר במבטא מרוקאי. "אין ספק שהקהילה המרוקאית סובלת והמצב קשה. זה עצוב שנהרגו 130 איש, אבל אסור להאשים את כולם. זה הכול רק קיצוניים. אלה היו יכולים להיות גם קיצוניים יהודים או נוצרים".
בשולחן בית הקפה יושב מוסא ושותה תה מרוקאי ממותק עם נענע. הוא נשען לאחוריו ומבטל כל אמירה נגד המוסלמים. "יא אחי, לאסלאם אין כל קשר עם שאהידים. האסלאם היא דת של אחים, דת של אהבה". ובכל זאת, כמעט 130 אנשים בצרפת מתו בגלל שאהידים מוסלמים, אני אומר לו. הוא מסובב עוד את הכפית ועונה: "הדאעשיסטים האלו... האסלאם רחוק מהם. הם גורמים לאירופאים לשנוא את האסלאם ולהתייחס אליו כאל אויב".
השקט היחסי נקטע ברעש של סירנות וחריקות בלמים, במסגרת ניסיון נוסף לעצור את סאלח עבד א־סלאם. רחוב שלם נסגר ויחידות מיוחדות הוקפצו למקום. שורה של שוטרים, חלקם רעולי פנים וצמודים לכלבים, עומדים מול שורה של מצלמות ועיתונאים. תושבים כעוסים ממתינים לסיום המבצע כדי שיוכלו לחזור לביתם. "אני לא יודע מה כולם רוצים. הם לא מוסלמים, הם טרוריסטים", צועק לפתע אחד התושבים בפתאומיות. "זה לא משנה איפה הם גרים. הם היו יכולים להרוג גם אותי כשאני עובר ברחוב. הם מאמינים במוחמד עליו השלום? הם עושים מלחמה, הם הורגים את כולם".
הערבית המרוקאית מתחלפת בצרפתית, והדובר ממשיך: "זה לא נורמלי, זו פוליטיקה שעוזרת לפשע והורסת את העולם". האיש, צעיר בשנות העשרים לחייו, לא מבין מה גורם לצעירים כמותו להתאבד למען אללה. "אי אפשר להבין איך אנשים חושבים. זה ממש מוזר מבחינתי. זה מצב לא רגיל, לא הגיוני. למה שצעירים ירצו לתת את החיים שלהם. זה לא נורמלי, זה לא יכול להיות".
פשיטת המשטרה מתרחשת בסמוך למסגד הגדול של השכונה. אחד מתוך כעשרים, המפוזרים בין בתים רגילים למראה. רק קולות המואזין חושפים אותם בשעת התפילה. ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, איים השבוע לסגור "מסגדים קיצוניים מסוימים" בשכונת מולנבק.
"בוא תיכנס למסגד להתפלל איתנו", פונה אליי אדם מזוקן ששמע אותי מדבר ערבית בשיחה הקודמת. הוא תופס את ראשי ומחייך בחביבות מעוררת חשדנות, ואני נזכר בשיחה שהייתה לי במטוס עם יהודי ממוצא לובי שחי בבלגיה. "אתה יכול לבקר בזהירות בשכונה", הוא הדריך אותי, "אבל לעולם אל תיכנס למסגדים. הם בודקים כל עיתונאי לעומק ומחפשים שמישהו עם ריח יהודי ייפול לידיים שלהם. וכבר היו מקרים שאנשים נעלמו בבלגיה". אני מסרב בעדינות לאדון הנחמד כביכול, ומסתלק מהמקום במהירות.
ביציאה מהשכונה לכיוון מרכז בריסל, אני פוגש אדם נוסף שמציג עצמו כמוחמד. אני שואל אותו אם לדעתו קיימת סכנה שפיגוע דומה לאלה שבוצעו בפריז יתרחש על אדמת בלגיה, והוא עונה: "לצערי כן". הוא ממשיך ומספר על עצמו, "הגעתי כצעיר ממרוקו, למדתי צרפתית ופלמית ועשיתי הכול כדי להשתלב בחברה, אך ללא הצלחה. אני ממשיך להאמין באסלאם, ואני לא מוכן להשלים עם העובדה שמציגים תמיד את האסלאם כדבר רע וכדת שמייצגת את הטרור. אנחנו רוצים לחיות, לא למות כשאהידים".
מוחמד אינו היחיד שחושב כי התרחשות פיגוע בבריסל אפשרית בהחלט. החרדה מטרור מקומי הולכת וגוברת, ותחושת הביטחון האישי מעורערת. ובכל זאת, למרות הפחד, הצעירים הבלגים לא מוכנים לוותר על הבילוי הלילי. בברים הסמוכים לכיכר המרכזית של בריסל, 'הכיכר הגדולה', הצעירים רוקדים ושותים בירה בכוסות של חצי ליטר. צוותי אבטחה מקומיים בודקים היטב מי נכנס לאזור הברים, במטרה למנוע ממחבל פוטנציאלי לבצע את זממו.
"אני חושב שבריסל היא המקום הכי בטוח בעולם. לא ראיתי אף פעם כל־כך הרבה משטרה וכוחות ביטחון בסביבה", אומר בחור צעיר בכניסה לפאב 'דליריום' המפורסם, שעה אחרי חצות. חברו מחזק את דבריו: "אני מנסה לא לחשוב על הפחד, כי אני לא רוצה לחיות את חיי בצורה הזו. זה יכול לקרות לכל אחד בכל מקום. אנחנו חייבים להמשיך הלאה, אסור לתת לזה להשפיע עלינו".
למרות שמבצעי הפיגועים בפריז היו מוסלמים, בן שיחי סבור שיש להימנע מלהצביע על אשמים: "אני חושב שזו טעות להאשים את האסלאם. מי שעושה כך הוא טיפש. אי־אפשר לתת למיעוט קיצוני להכתים ציבור שלם. מה שקרה זה נורא, אבל אסור להפסיק את החיים. אם מפסיקים את החיים נותנים לטרור פרס. מדובר במלחמת האור נגד החושך".
נהגת מונית בשם סילבי אוספת אותנו מאזור מרכז העיר למלון. למרות השעה המאוחרת היא עוצרת במהירות, ולא שואלת שאלות כאשר שני גברים מסמנים לה בידם מתחת לפנס מעומעם. "אני עובדת בלילות כבר חמש שנים", היא מספרת לנו, "ואני מוכרחה להודות שאני מרגישה פחות ופחות בטוחה. אבל למרות הכול זאת העבודה שלי, ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיכנע לטרור. כמובן שנוקטים משנה זהירות. סוגרים את הדלת, עובדים רק בתחנות מסוימות ונוסעים עם מי שנראה נורמלי".
סילבי משוכנעת שבבריסל, בירת האיחוד האירופי, לא ייתכנו פיגועים. "אולי בפרברי העיר יכולים להיות אירועים אלימים, אבל פה - לא נראה לי. אם המוסלמים יעשו פיגוע פה הם לא יסתבכו רק עם צרפת אלא עם כל מדינות האיחוד. אתה מדבר על מלחמת עולם שלישית". היא מספרת שהרכבים שנשכרו על ידי חוליית המחבלים הגיעו מחברת השכרה הסמוכה לתחנת המוניות שבה היא עובדת.
למרות החיסיון המוטל על פרטי החקירה, ידוע כי כמה מכוניות ודירות מסתור ששימשו את המפגעים נתפסו על ידי כוחות הביטחון. כמעט מדי יום נוספים שמות חדשים לרשימת הטרוריסטים שלקחו חלק בתכנון וביצוע מסע ההרג בפריז. משטרת צרפת הודיעה עד כה על עשרים שותפים שונים בביצוע הפיגועים. שבעה מהם מתו בזירות הפיגועים השונות - שישה פוצצו את עצמם, ואחד נוסף נהרג כתוצאה מפעילות של הכוחות הצרפתיים. הרשימה כוללת פעילי דאעש סורים שהגיעו לאירופה במסווה של פליטים, אזרח צרפתי שלחם בתימן, ותושבים בלגים שהגיעו לפריז כדי להוציא לפועל את הפיגוע המתוכנן.
הם נעו במכוניות שכורות, באין מפריע, על האוטוסטרדה מבריסל לפריז. על אותו כביש מהיר הוצבו עתה מחסומי פתע של משטרת צרפת, ובמעבר הגבול עצמו הוצבו מחסומי בידוק. אף אחד לא רוצה לחזור על הטעות שאפשרה לסאלח עבד אל־סלאם להימלט מפריז לבלגיה לאחר הפיגוע. כל רכב שמעורר חשד אצל השוטרים נקרא לרדת לשוליים ולהיבדק. ניסיון לצלם את השוטרים בפעולה מוביל לבידוק מוקפד של הרכב וציוד הצילום, והבהרה נחרצת כי חל איסור לצלם פעילות משטרתית סמויה.
הנוכחות המשטרתית המוגברת מורגשת בבלגיה ובצרפת. פעילות של כוחות מיוחדים וסיורים משטרתיים מתבצעת כל הזמן. קולות הסירנה הפכו לרעש רקע נלווה בפריז ובבריסל. בצרפת כבר הודיעו על תוכנית לגיוס אלף שוטרים נוספים, ומדברים על שיתוף פעולה אירופי בלחימה בטרור האסלאמי ובשמירה על הגבולות.
על רקע המתיחות הגבוהה בצרפת, אנשים נכנסים לחרדה מכל אירוע. פעילות של המשטרה ללכידת רכב נוסף ששימש את המפגעים, בכיכר אלבר קאן ברובע ה־18, גרמה לבהלה ממשית. דוד ברגיג, יהודי תושב פריז שנכח במקום, חשב שמדובר בפיגוע נוסף: "שמעתי יריות ופיצוצים, והתחלתי כבר להיפרד בראש מאשתי ומהילדים.
סיכמתי את חיי ואמרתי לעצמי שאם רוצים לקחת אותי לשמיים, אני מוכן". בדיעבד הבין כי אלה היו קולות הנפץ של מערך החבלה הצרפתי. "אמרו לנו שבתוך המכונית היו חומרי נפץ וכלי נשק. זאת מציאות קשה מאוד שאנחנו לא רגילים אליה. ממש מפחיד. אנשים פה התחילו לבכות כשהם שמעו את רעש הפיצוצים. יש פה טראומה שהגורמים הרשמיים עוד לא חושבים איך לטפל בה, ואני לא יודע אם הם בכלל יודעים לטפל בה".
בשעה ארבע לפנות בוקר ביום רביעי התקיים מבצע חסר תקדים בשכונת סן־דני בפריז, במטרה לעצור את עבד אל־חמיד אבאוד, אזרח בלגי ממוצא מרוקאי, שנחשב ל'מוח' שמאחורי גל הפיגועים בבירת צרפת. "שמענו יריות וצעקות ממש ליד הבית שלנו", מספר לנו מוחמד מחדוד, תושב השכונה העובד כמאבטח באחד הבניינים בשכונה. "אחרי כמה דקות נכנסו אלינו כוחות לבניין וביקשו שנשכב על הרצפה ושלא נזוז, ואז היה פיצוץ חזק. נשארנו בבית, עד שאמרו לנו לברוח החוצה במהירות. אחר כך אנשי הביטחון אמרו לנו שמחבלת מתאבדת שלבשה חגורת נפץ התפוצצה על השוטרים".
על פי מקורות צרפתיים, בשכונה היו שבעה חשודים ששהו בשתי דירות מסתור. גורם המעורב בחקירת המבצע בסן־דני אמר כי המחבלת הייתה אמורה להתפוצץ עם החגורה במרכז העסקים של פריז. "אני לא זוכר שאי־פעם הייתה מחבלת מתאבדת בצרפת או בכלל באירופה", אומר מחדוד. "אנחנו לא רגילים לפעילות כזו. פתאום יש פה יחידות מיוחדות עם נשקים ורכבים מיוחדים. הטרור הגיע אלינו מבלגיה". מתחת לפני השטח נשמעת ביקורת על גורמי המודיעין הצרפתיים שחשבו שאותו אבאוד נמצא בכלל בסוריה, וכעת מתגלה שהוא על אדמת צרפת.
בכמה כלי תקשורת דווח כי אבאוד נהרג בפשיטה השבוע, אולם התובע הכללי ציין כי טרם ניתן לקבוע זאת בוודאות, וכי אבאוד איננו בין החשודים שנעצרו במבצע. מקור אכיפה בלגי מסר כי דגימות דנ"א מהדירה ישמשו את החוקרים המקומיים לקבוע אם אבאוד נהרג. עוד אמר המקור כי המחבלת המתאבדת היא בת דודתו של אבאוד.
"הבעיה שלנו היא עם הנוער הצעיר. הם לא לומדים ולא הולכים לאוניברסיטה, רק מעשנים, שותים ומוכרים סמים", אומר חסן עבדאללה, תושב השכונה שאחוז גדול ממנה מוסלמים. עבדאללה עובד מטעם העירייה כמתאם בין הרשויות לקהילה המוסלמית בסן־דני. "הנוער של היום שונה לחלוטין מאיתנו. אני הגעתי לפני יותר מארבעים שנה ממרוקו לצרפת. לא היה לי כלום. התחלתי לבנות את עצמי ואת המשפחה שלי. הצעירים של היום לא מנסים להזיז את החיים שלהם קדימה, וזה מוליד רק טרור. כמובן שגם החברה הצרפתית אשמה בחוסר ההשתלבות של המוסלמים. הצרפתים לא אוהבים אותנו. הם שונאים מוסלמים".
'כיכר הרפובליקה' בפריז הפכה בימים שלאחר הפיגועים לאתר הנצחה מאולתר: נרות זיכרון, תמונות ההרוגים וכתובות של תמיכה בצרפת. צוותי טלוויזיה רבים מכל העולם מסקרים מדי יום את האירועים השונים. הטראומה שעליה מדבר ברגיג גורמת לתחושת שונות אצל הפריזאים ביחס לטרור האסלאמי.
"יש בי כל־כך הרבה כעס כלפיהם", אומרת רומאן, תושבת פריז, "אני יודעת שאסור לעשות את זה ואפילו לומר את זה. אבל אם היה מולי טרוריסט הייתי רוצה שמישהו יוריד אותו, למרות שזה לא דבר הומניטרי". במה שנראה כניסיון להפיק רווח פוליטי מהאירועים הקשים, נתלו בכבישים המהירים שלטים הקוראים להצביע למפלגת הימין של מארין לה־פן, כשבתמונה הוצגה צעירה לובשת חיג'אב.
פיליפ, תושב העיר גם הוא, מהלך בחליפה ותיק בידו. הוא נראה בן דמותו של האירופאי הנאור, וגם הוא סבור שהדרך היחידה למנוע טרור היא יד קשה: "אם היה לי אקדח ביד והייתי רואה מחבל מתאבד שהולך לפוצץ את עצמו, אפילו ילד בן 13, הייתי יורה בו בעצמי. חייבים לעצור את הטרור".
מנגד, המוסלמים מדברים על קיפוח ועל חשש מפני פגיעה אישית. "אני צרפתי־מוסלמי תודה לאל", אומר חסן, נהג מונית ממוצא מרוקאי. "אני חי 25 שנים בצרפת, ואף פעם לא הייתה לי בעיה עם המשטרה. גם כשעצרו אותי, בדקו את המסמכים והכול היה בסדר. אין לנו בעיה עם המשטרה, היא עושה את העבודה שלה והיא לא תפגע בתושבים המוסלמים. בקשר לתושבים, היום התחושות קשות, אבל ככל שיעבור הזמן אנשים יירגעו והחיים ימשיכו במסלולם".
"הצרפתים לא מבדילים בין המוסלמים. מבחינתם כל מוסלמי הוא טרוריסט בפוטנציאל", אומר יוסוף, נהג מונית ממוצא אלג'יראי. "הם רואים אותי, מוסלמי עם זקן, וחושבים שאני קיצוני ושאני חבר בדאעש. הם לא חושבים על האפשרות שאני אדם כמוהם בדיוק. כמובן שהמצב בימים האחרונים בעקבות האירועים האלימים, משפיע על מצב המוסלמים במדינה".
יוסוף, יליד שכונת סן־דני, מדבר על מהפכה דמוגרפית. "בין אם ירצו או לא. יש היום שבעה מיליון מוסלמים בצרפת. 10 אחוזים מצרפת מוסלמים. בנוסף לאלו שנולדו מוסלמים, יש תופעה של נוצרים שהופכים בעזרת אללה למוסלמים. זה טוב מאוד. אסור לעם הצרפתי לחשוב שהאסלאם הוא טרור. האפליה הזו והמחשבה השלילית של הצרפתים כלפי המוסלמים היא בעיה שחייבים לפתור. מרבית האסירים בבתי הכלא בצרפת הם ממוצא מוסלמי. הצרפתים צריכים להכין את עצמם לאפשרות שיום אחד ראש הממשלה הצרפתי יהיה מוסלמי. לא היום, אבל בקרוב מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם