ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

מבלגיה לסוריה: "דאעש הפכו את האחיין שלי לרוצח"

בריאן דה־מילדר החליף את משפחתו האוהבת בארגון האסלאמי הקיצוני ביותר. בתמונתו האחרונה הוא מוטל על הקרקע, לאחר שחוסל בהפצצה רוסית. דודתו אינגריד מתנחמת בדבר אחד: "לפחות אנחנו יודעים שהוא לא יחזור לאירופה כדי לעשות פיגוע"

העשן הנפלט מארובתו של הבית הקטן מתמזג בעננים האפורים העוטפים אותו. אנחנו דופקים בדלת העץ הכבדה, ופותחת אותה אישה רזה כבת חמישים. החיוך שעל פניה מקבל, וה"שלום" שבפיה נאמר בעברית. "התנדבתי לפני הרבה שנים בקיבוץ בישראל", היא אומרת. "אתם מחזירים אותי אחורה בזמן, אני ממש מתרגשת".

עוד כותרות ב-nrg:
- מח"ט צנחנים: "ניצחון גל הטרור - שאלה מדינית"
- הנקמה על הפלת המטוס: מלחמת סחר נגד טורקיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מבלגיה לשדות הקטל של סוריה. סיפורו של דה-מילדר:
 

כשאנחנו נכנסים לסלון אינגריד דה־מילדר עוברת מארון למגירה במטבח הכפרי המעוטר באריחים צבעוניים. לבסוף היא מוצאת מה שחיפשה: תמונות של האחיין שלה, בריאן, בילדותו ובחופשה האחרונה בטורקיה, לפני שהתאסלם וברח לסוריה. "אילו זיכרונות מתוקים יש לי מהחופשה הזו", היא אומרת בעיניים נוצצות.

"היום התקופה ההיא נראית לי כמו חלום. היינו באיסטנבול והיו שם הרבה תיירים גרמנים. בריאן התלהב מכך שלמד כמה מילים בגרמנית, ובעיקר היה מאושר מהטיול. בילינו וצחקנו כמו משוגעים. בלילות היו לנו שיחות נפש ארוכות. הוא דיבר איתי על אמונה ודת, שאל על ישו ועל הנצרות. לא התייחסתי לשאלות שלו ברצינות ולא התאמצתי כל כך להשיב לו. בדיעבד אני חושבת שאולי אלו היו אותות מצוקה. אולי בזמן שהוא שאל על הנצרות הראש שלו כבר היה שטוף במחשבות על אסלאם. זמן קצר אחרי שחזרנו מהחופש הוא החליט להתאסלם, והפך לאדם שלא הכרתי".
 
היא מוזגת תה חם לכוסות ואנחנו מתיישבים סמוך לאח הבוערת. התמונות שמונחות מולנו על השולחן מציגות ילד שמח וחייכני, וגם בתמונה שלו מסוריה, שם הוא נראה לבוש במדי דאעש ואוחז בנשק, מתנוסס חיוך על פניו. "הוא היה ילד תמים, וזה כנראה בדיוק מה שמחפשים הארגונים הללו", אומרת דודתו. "הם מגייסים נערים אירופים כדי שיילחמו בסוריה ובעיראק, ועכשיו אנחנו רואים שהצעירים האלו חוזרים לכאן ומבצעים פיגועים בצרפת.

"הסיפור של בריאן הוא סיפורם של מאות אם לא אלפי ילדים באירופה. הגענו לזה בגלל שתיקה של שנים, בגלל הממשלה שמאפשרת לגורמי אסלאם קיצוני לפעול באופן גלוי, לקדם הקמת מדינה אסלאמית באירופה ולהפוך את הנערים שלנו למוסלמים. והכול בשם חופש הביטוי, כמובן".

בסיפורו של בריאן דה־מילדר נתקלתי לראשונה לפני שנתיים וחצי. אמו, רוזאנה רודריגז, סיפרה לי אז בשיחת טלפון על בנה שהתאסלם וברח לסוריה. "הם שכנעו את בריאן שלי שהדת שלהם טובה, שאללה הוא טוב. הבטיחו לו גן עדן, אבל בסופו של דבר לקחו אותו לגיהנום", היא אמרה אז. "אני רוצה לחבק אותו שוב, להרגיש אותו כאן לידי".

בשבוע שעבר, לקראת נסיעה לבלגיה בניסיון להתחקות אחר נתיב הטרור שהוביל לשרשרת הפיגועים בצרפת, יצרתי קשר עם דודתו של בריאן, אינגריד. היא סיפרה לי שבריאן מת לפני שבועות אחדים בהפגזות של הרוסים על א־רקה שבסוריה. אחרי כמה ימים התקשרתי אליה ממולנביק, שכונת הג'יהאד ליד בריסל. כוחות הביטחון הבלגיים ערכו באזור מבצע ללכידת המבוקש סלאח עבד אל־סלאם, ראש הנחש של חוליית הטרור שהכתה בפריז, אך המקומיים דיברו איתנו על אסלאם של אהבה וקירוב. "בואו אליי, אני אספר לכם קצת על השלום והאהבה שבאסלאם", אמרה אינגריד.
 

אז הגענו. אינגריד חיה בלוקסמבורג, סמוך לגבול הבלגי, והדרך מבריסל לביתה ארוכה ומפותלת. הנופים העירוניים של אירופה הקלאסית משתנים לאוטוסטרדות ומחלפי ענק, ואחר כך לאגמים קטנים שבצדם פרות מלחכות עשב. בתי כפר שעל אדני חלונותיהם צומחים פרחים בעציצים מפנים את מקומם ליערות ירוקים, וריח הגשם ממלא את האוויר הנקי.

170 קילומטרים, קרוב לשעתיים נסיעה מבריסל. עד לשם ברחה אינגריד כדי להרגיש שוב באירופה השלווה והשקטה, הרחק מהמוסלמים שהשתלטו על שכונות שלמות בבלגיה, וגם על מוחו של האחיין שגדל לצדה מאז שהיה קטן. "אמו של בריאן, רוזאנה, הגיעה לבלגיה מברזיל יחד עם בתה", היא מספרת לי במטבחה הכפרי. "אחי סטפן הכיר אותה בדיסקוטק. הם יצאו כמה שנים, התחתנו, והיא קיבלה אזרחות בלגית.

"חיינו בשכנות באנטוורפן, וזמן קצר אחרי החתונה נולד בריאן, ילד מתוק שאי אפשר להתעלם ממנו. כבר בגיל ארבע הוא גילה כישרון לכדורגל, וההורים שלו דרבנו אותו לפתח את היכולות שלו. בגיל 16 הוא שיחק בקבוצת כדורגל כקשר התקפי, עבר מגנים במהירות והראה שליטה פנומנלית בכדור. רבים התלהבו ממנו וחשבו שצפוי לו עתיד מזהיר. הוא כבר חיכה לסקאוטר הנכון שיחתים אותו באחת הקבוצות הגדולות בליגה הבלגית, אבל אז הכול נגמר. הקבוצה שלו נקלעה לקשיים כספיים, והודיעה שאין עוד אימונים ואין עוד משחקים".

בריאן, מספרת דודתו, נכנס לדיכאון עמוק. "החלום שלו נגנז, והריקנות התחילה לגרום לו נזק. פתאום זמן האימונים הפך להיות חסר תועלת. הוא הידרדר בלימודים ולא רצה לעשות כלום. ואז הגיעו חברים שלו מהקבוצה, צעירים ממוצא מרוקני, ושכנעו אותו לשחק בליגה אחרת, באולמות סגורים. הוא שמח. הצבע חזר לפנים שלו, והיה לו בשביל מה לקום בבוקר. גם אנחנו שמחנו, אבל לא ידענו שמשם הכול יידרדר.

"אחרי המשחקים והאימונים הוא היה ממשיך עם החברים לפעילויות חברתיות של ארגונים אסלאמיים, לשיחות במסגדים ולהרצאות של ארגון 'שריעה לבלגיה'. ניסינו לעצור אותו, ואפילו הייתה התעניינות מנציגה של חברת נייקי ששקלה להחתים אותו כדוגמן ביגוד, אבל בריאן כבר היה בתוך המערבולת הזו. מנהיג הארגון, פואד בלקאסם, לקח אותו כפרויקט אישי. הוא נצמד אליו, נתן לו את הכינוי 'קאסם אלברזילי', והשפיע עליו להתאסלם".

פואד בלקאסם, או בכינויו אבו־עמראן, הוא בן למשפחת מהגרים ממרוקו. הוא נולד בעיירה קטנה בין אנטוורפן לבריסל, וכבר בשנות העשרה המוקדמות שלו השתלב בשוק הסמים המקומי. בשנת 2008 נשפט לשלוש שנות מאסר, לאחר שהרשויות שמו ידן על משלוח סמים גדול שהוא היה אחראי להברחתו.

כשיצא מהכלא הפך בלקאסם למוסלמי סלפי קיצוני. הוא גילח את שערו, גידל זקן ארוך, והתחיל להסתובב בבתי הספר כדי לאסוף משם ילדי מהגרים מוסלמים. אלה למדו ממנו את רזי האסלאם הסלפי, נמשכו אחריו לקיצוניות דתית, וסייעו בידו להפיץ את תורתו. ההצלחה ההסברתית שלו משכה את תשומת לבו של ראש ארגון "תומכי השריעה" בלונדון, אבו־חמזה אל־מצרי, והוא בחר בו לייסד את סניף הארגון בבלגיה.
 

בגיל 32 בלבד כבר נחשב בלקאסם לאחד המטיפים האסלאמים המשפיעים ביותר באירופה. את מושבו הוא קבע בעיר אנטוורפן, ובה קיים הפגנות נוכחות שקטות, שקולן הלך וגבר. אנשיו, חברי קבוצת "שריעה לבלגיה", הפכו אלימים ופרובוקטיבים יותר ויותר, וגם הדרשות שלו הלכו והקצינו.

הוא הכריז שחל דין מוות על קהילת הלהט"ב, ובאתר האינטרנט של הארגון הטיף לפגוע בפוליטיקאים שדיברו נגד האסלאם. בסרטונים שהופצו ביוטיוב וברשתות החברתיות הביע בלקאסם תמיכה באוסאמה בן־לאדן, והודיע שאנטוורפן היא חלק ממדינת הח'ליפות האסלאמית. כלי תקשורת רבים בבלגיה הזמינו אותו לריאיונות ולוויכוחים עם המתנגדים לדעותיו, ובכך רק סיפקו לו במה להפצת תורת האסלאם הקיצוני.

בריאיון בערוץ הטלוויזיה האמריקני אן־בי־סי דיבר בלקאסם בגלוי על תוכניותיו לגבי עתידה של אירופה. "כל מוסלמי מאמין שדמוקרטיה היא הרוע והשריעה היא הטוב. יש מוסלמים שאומרים שאנחנו יכולים לנצל את הרוע של הדמוקרטיה כדי לשבור אותה מבפנים. אנחנו אומרים בבירור: לא. אנחנו לא יכולים לשבור את המערכת דרך המערכת. אתה חייב לשבור את הדמוקרטיה ולשים מעליה את השריעה (...) בקרוב מאוד נהיה הרוב ונשתלט על אירופה. אנחנו מאמינים שהאסלאם בסופו של דבר ישלוט בעולם", אמר באנגלית רהוטה, כשמדי פעם הוא שולח חיוך זחוח.

בלקאסם סירב לגנות את פיגועי 11 בספטמבר, וגלגל את האחריות אל ישראל. "אני לא יכול לגנות או להעליב את מבצעי פיגועי התאומים, כי הם בני הדת שלי. אבל אם אני יכול לתת עצה לאמריקנים, הייתי אומר להם שבמקום לעשות בכל שנה טקס גדול ולבכות על האסון, שיפתחו את האוזניים וישמעו את המוסלמים. אנחנו לא רוצים שיהיה עוד פיגוע דומה באמריקה או באירופה, אנחנו רוצים לחיות בשלום.

"על האמריקנים לשאול את עצמם למה הנערים הצעירים שביצעו את הפיגוע בניו־יורק ויתרו על החיים שלהם ויצאו למשימת התאבדות. שישמעו את ההתנגדות לחימוש ישראל בנשק מתקדם, את הטענות על פגיעה במוסלמים ללא סיבה בכל העולם. אולי כדי להימנע ממקרה דומה צריך להפסיק לתת מיליארדים לישראל.

"למה צריך לתמוך במדינה כמו ישראל? אנחנו רוצים למחוק את ישראל מהמפה, אנחנו שונאים את ישראל, לא מכירים בה ובדגל שלה. ישראל יכולה ללכת לעזאזל בעזרת אללה. נצעד לירושלים ונניף שם את דגל האסלאם והשריעה. אם נתניהו רוצה להמשיך להיות שם הוא יכול להישאר, אבל אני ממליץ לו לעזוב לארה"ב. אם אירופה רוצה לעזור ליהודים בגלל השואה, היא יכולה לתת להם חלק מגרמניה או מבלגיה. למה המוסלמים צריכים לשלם על הדברים שעשה היטלר? למה ישראל צריכה לכבוש את האדמה האסלאמית?"
  

כבר שנים שהמשטרה המקומית ושירותי המודיעין שמים עין על "שריעה לבלגיה". באופן מעורר חשד, דווקא כשארגון דאעש התגבש והתחזק בסוריה ובעיראק, הנוכחות המוחצנת של המוסלמים במרחב הבלגי הלכה והתמעטה. הסיבה לכך הייתה הפעילות שקידם בלקאסם תחת מעטה חשאיות. הוא שלח מאות צעירים אירופים למזרח התיכון כדי להילחם בשורות דאעש, אך גורמי המודיעין בבלגיה לא היו מודעים לתופעה.

מי שהצליחו להוציא את הרשויות מאדישותן היו בני משפחותיהם של הנערים הבלגים שהתאסלמו ונשלחו לסוריה. קמפיין שפתחו ברשתות החברתיות הסעיר את בלגיה, והוביל להעמדתו של בלקאסם לדין. בפברואר שעבר נידון מנהיג "שריעה לבלגיה" ל־12 שנות מאסר באשמת הקמת ארגון טרור ושליחת נערים למלחמה. יחד איתו נידונו למאסר עוד 46 חברים בארגון, אף שבפועל רק שבעה מהם שהו במדינה והחלו לרצות את עונשם. במקביל הוצא "שריעה לבלגיה" אל מחוץ לחוק.

"רוזאנה, אחי סטפן ואני היינו חלק מהמאבק נגד התנועה", מספרת אינגריד. "השתתפנו בכל הדיונים וראינו איך בלקאסם, עם הלשון החלקלקה שלו, משטה בשופטים ומשקר בלי למצמץ. הוא אמר שהוא לא הכיר את בריאן, אף שהופצו תמונות שמראות אותם יחד. בכל הדיונים הוא חייך, גם כשהשופט הקריא את גזר הדין. הוא יודע שאת רשת הטרור שטווה יהיה קשה לפרק".

אינגריד לא יכולה לעצור את כעסה. "איך נתנו לאיש הזה לצחוק במשך שנים על החוק בבלגיה? המטיפים הקיצונים מנצלים את הדמוקרטיה ואת החופש האירופי כדי לקדם את הטרור. הם לוקחים ילדים תמימים שלא יודעים כלום, והופכים אותם לרוצחים בשם דת של רצח".

האישה העדינה והשברירית משתנה מול עיניי. קולה מורם, דיבורה מואץ, ועיניה מאדימות. "בלקאסם לקח לנו את הילד המתוק, החם והאוהב, שתמיד חייך. בהשפעתו בריאן התחיל להתפלל חמש פעמים ביום, גזר את התלתלים וגידל זקן. הוא צעק עליי ועל אמא שלו שאנחנו פרוצות, שאנחנו צריכות להתלבש צנוע. הוא נמנע מלאכול בשר, כי אצלנו זה לא היה 'חלאל' (כשר לפי האסלאם – א"ג), אז קניתי לו במיוחד דגים. הוא נעשה קיצוני יותר ויותר. הצליחו לגרום לו לעזוב את הלימודים, החברים המשפחה, לזרוק את העתיד וללכת לשדה המוות הזה".

הדיבור השוטף נפסק. אינגריד שותה בלגימות ארוכות מהתה שהספיק להתקרר ומסדרת את העצים באח, בניסיון להירגע. אחר כך היא מתיישבת שוב על הכיסא, וממשיכה בסיפורה. "בריאן הלך והתרחק מהמשפחה. הרגשנו שהוא בורח לנו מהידיים. החלטנו לעזוב את אנטוורפן ולעבור לכפר, במחשבה ששם האנשים של בלקאסם לא ימצאו אותו, ונוכל להשפיע עליו לחזור להיות בריאן שלנו. אבל הם הגיעו עד אליו, ובאמצע הלילה הוא ברח מהבית. כולנו מאוכזבים מעצמנו שלא הצלחנו לעצור את זה, שלא שמרנו עליו טוב יותר. בליל הבריחה בריאן אמר לאחותו הקטנה שהוא הולך ולא יחזור עוד. היא לא הבינה מה היא שומעת, וחזרה לישון. עכשיו היא אוכלת את עצמה, למה לא קראה לנו כדי שנעצור אותו.

"בהתחלה לא הרגשנו בחסרונו, כי תמיד היו תקופות שהוא ישן אצל חברים, לא התקשר או סתם נעלם. אבל אחרי שבמשך כמה ימים לא שמענו ממנו, התחלנו לחפש. גילינו שהוא היה כמה ימים במסגד גדול ששימש את 'שריעה לבלגיה', ואחר כך נעלם. התחלתי לכתוב ולהתקשר לכל הגורמים הרלוונטיים, אבל זה לא עזר. ראש העיר של אנטוורפן לא ענה לי והתעלם מההודעות שהשארתי אצל המזכירה שלו. פניתי לחברי פרלמנט, למשרד הפנים, למשרד החוץ ואפילו לראש הממשלה. אף אחד לא התעניין, והתסכול שלנו היה גדול".
  

גורלו של בריאן נודע למשפחתו במקרה, דרך סרטון של דאעש שצולם בסוריה. "יום אחד אחותו הגדולה שולחת קישור, ואנחנו מזהים בסרטון את בריאן עומד במסדר יחד עם עוד שורה של צעירים, ומחזיק נשק. הוא ניסה לסדר את הנשק כמה פעמים, ונראה חסר ביטחון.

"שלחנו את הסרטון לגורמים רשמיים במדינה, ובסופו של דבר אחרי הרבה שיחות מישהו ממשרד ההגנה הבלגי יצר איתי קשר. הוא הגיע לכאן וסיפר לנו שבריאן קיים אימונים פה ביערות יחד עם כמה בלגים, ולאחר מכן הם יצאו לסוריה. כדי להרגיע אותנו הוא גם סיפר שבריאן היה תחת מעקב של כוחות המודיעין, ושהם ידעו כבר תקופה ארוכה שבלקאסם מתכוון לשלוח אותו לסוריה.

"בשלב הזה התעצבנו מאוד. צעקנו עליו: למה לא הודעתם לנו? לבריאן הייתה אזרחות ברזילאית. אמא שלו הייתה לוקחת אותו חזרה לברזיל, נועלת אותו בחדר ולא נותנת לו להיות בקשר עם ארגוני האסלאם. יכולנו להציל אותו. ועכשיו הוא מת".

אינגריד קמה ופונה שוב למטבח. היא מוציאה מסגרת עטופה בבד שחור, ואז מציגה לנו את התמונה: גופתו של בריאן מוטלת על הארץ, עיניו עצומות. "קיבלנו את התמונה הזאת מאשתו; מתברר שהוא הספיק להתחתן עם נערה ממוצא הולנדי שנשלחה לסוריה אחרי שהתאסלמה. יש להם ילדה קטנה, ואשתו בהיריון שני. היא נמצאת בקשר מדי פעם עם ההורים שלה, והם אלה שהכריחו אותה לספר לנו שבריאן מת ולשלוח לנו תמונה שלו.

"יצרתי קשר עם ההורים שלה. הם סיפרו לי שאנשי דאעש רוצים לחתן אותה עם ג'יהאדיסט אחר, אבל היא רוצה ללדת את הילד ולמות כשאהידית, כמו בריאן. איזה בן אנוש יכול לומר כזה דבר? יש לה תינוקת קטנה ועוד תינוק בבטן, והיא מתכננת למות בשם אללה".

תמונת הגופה מוחזרת לבד השחור. "קשה לומר את זה, אבל יש בי חלק ששמח שהוא מת", אומרת אינגריד. "אחרי שנים של חוסר ודאות, עכשיו לפחות אנחנו יודעים שזה נגמר. בריאן היה תמים, והארגון הרצחני הזה היה יכול לשכנע אותו להצטרף לחוליה שתבצע פיגוע באירופה. עכשיו לפחות יש לנו תמונה שמוכיחה שהוא לא יוכל לעשות יותר שום דבר רע לאף אחד".

בבית הצמוד לאינגריד גרה אמה בת ה־81, סבתו של בריאן. "אנחנו לא מספרים לה שהוא מת כי היא לא מרגישה טוב. אנחנו מפחדים שמצבה הרפואי יידרדר אם היא תגלה שלא תזכה לראות שוב את הנכד שהייתה קשורה אליו כל כך. היא עדיין חיה בתקווה שיום אחד הוא יפתח את הדלת. היא שומרת על אלבום התמונות המשפחתי כאילו זה היה בריאן עצמו, כל הזיכרונות שלה ממנו נמצאים שם".

בריאן מת בגיל 21 בסוריה, ולא חזר לאירופה. אחרים כן. הפיגועים בפריז, שבהם נרצחו יותר מ־130 בני אדם, היו קריאת השכמה לצרפת וליבשת כולה. הנשיא פרנסואה הולנד העלה את הכוננות במדינה והורה לשגר יחידות מיוחדות כדי לעצור חשודים במעורבות בטרור אסלאמי.

בשכונת סאן־דני שבפאתי פריז חוסל עבד אל־חמיד אבהוד, המוח מאחורי מתקפת הטרור, לא לפני שמחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה וגרמה לפציעתם של ארבעה מאנשי כוחות הביטחון. בדירה בשכונת מולנביק בבלגיה נמצאו חומרים כימים המשמשים לייצור מטעני נפץ, וברחובות בריסל החלו לנסוע נגמ"שים. בעיר הנובר שבסקסוניה תחתית בוטל משחק ידידות בין נבחרות גרמניה והולנד, מחשש למתקפת טרור.

העובדה שמפקדי החוליה שהכתה בפריז נולדו בבלגיה, נסעו לסוריה וחזרו לאירופה כדי לפגע לא מפתיעה את אינגריד. "אירופה משלמת עכשיו על היחס כלפי האוכלוסייה המוסלמית. בבלגיה יש לנו שלושה דורות של מוסלמים שתמיד זכו ליחס מועדף, ונשארו כמו תינוקות שצריך תמיד לעזור להם. התפיסה הייתה שצריך לעזור להם להשתלב בחברה, להיות קשובים לצרכים שלהם ולטפל בהם בכפפות של משי, גם כשהם מפגינים נגד המדינה. אנחנו רואים עכשיו את התוצאה של פינוק היתר של חברה שהדת שלה אוסרת עליה להתחבר לבני דת אחרת. הם לומדים בקוראן שצריך להרוג כופרים - בזמן שאנחנו, הכופרים, פותחים להם את הדלת ונותנים להם להיכנס.
 

"לפי החשד, חלק מהמחבלים נכנסו לאירופה בתור פליטים סורים. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שפתחה את הגבולות בפניהם, בגדה במדינה שלה ובאירופה כולה. אין גבולות באירופה ואין גבולות לטרור, ולכן הוא יכה בכל מקום שיוכל. אבל מכיוון שמרקל והגרמנים מרגישים אשמה על רצח היהודים בשואה, הם פותחים את הדלתות לסורים, שביניהם יש רוצחים שמאיימים על אירופה. למה אנחנו בבלגיה צרכים לקבל מיליון מוסלמים מסוריה ולהיכנס למציאות של טרור – רק בגלל ייסורי המצפון של הגרמנים? המשפחה שלי החביאה יהודים בתקופת השואה והצילה אותם, ואני עצמי התנדבתי לעבודה בקיבוץ בישראל".

כמעט כל חייה, מספרת אינגריד, היא גרה באנטוורפן בשכונה שמתגוררים בה יהודים רבים. "רבים מהילדים שלהם היו מגיעים אליי לחוגי אמנות שקיימתי. אני זוכרת שהתרשמתי מהם ונהניתי לעבוד איתם. הם תמיד היו מנומסים, שואלים ומבקשים כל דבר. בגיל שבע הם דיברו ארבע שפות וניגנו בכינור". מכיוון שרצתה לקנות בית גדול יותר היא עברה לשכונה אחרת, המאוכלסת במהגרים ממרוקו.

"באתי בלב פתוח, בלי דעות קדומות - וחטפתי הלם תרבות. ברחוב היו יורקים עליי כי אני לא מוסלמית. במהלך המשפט נגד 'שריעה לבלגיה', אנשים שאני לא מכירה שלחו לי אימיילים שבהם הם מאיימים לרצוח אותי אם אמשיך להילחם נגד הארגון. הפיצו תמונות שלי ברשתות החברתיות וביקשו מכל מי שרואה אותי שיפגע בי. יום אחד קמתי בבוקר וראיתי ששרטו את הרכב החדש שקניתי ועקרו את הפרחים מהגינה שלי. הלחץ כנראה השפיע על הבריאות שלי. התחלתי לפתח אלרגיות וקוצר נשימה, והרופא המליץ לי להתרחק מההמולה ולחפש חיים רגועים יותר. אז עזבתי את אנטוורפן לכפר ולטבע.
 
"המוסלמים מקבלים עזרה מהממשלה, אבל הם לא יכולים באמת לחנך את הילדים שלהם בדרך טובה. איך ההורים מצפים שהילד יצליח בלימודים אם הוא מסתובב ברחוב עד 12 בלילה? איזה עתיד הם צופים לו אם הוא נמצא כל כך הרבה זמן בחוץ, בשכונה לא טובה? אז בגיל 16 הילד מתחיל להשתמש בסמים, בגיל 18 הוא הופך לדילר ונוהג ברכב גדול, ובגיל 19 הוא כבר פושע.

"היחס של המשטרה כלפיהם הוא לא רציני. הם יודעים שאין חוק, ושבאזורים שלהם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. שכונת מולנביק היא פשוט בושה לבלגיה. נסה ללכת לתחנת המשטרה שם ולדווח שנער מרוקני בן 16 גנב לך את הארנק. הם יושיבו אותך עם ערמה של קלסרים שמלאים באלפי פרצופים של פושעים, ותוכל לבלות שם ימים שלמים בלי למצוא את הגנב. הטרור מתחיל ממקרים כאלה. כשיודעים שאין משטרה ואין עונש, ארגוני הטרור מזהים הזדמנות. לכן לא מפתיע שמהשכונה הזאת יצאו לא רק פושעים, אלא גם טרוריסטים שהשפיעו על כל אירופה".

מאז הפיגועים בפריז ניסו גורמים באירופה לקשר בין הטרור האסלאמי ובין הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אך אינגריד אינה מקבלת את החיבור הזה. "גם המוסלמים משתמשים בכיבוש הישראלי כתירוץ שימשוך עוד ועוד צעירים לכיוונם, אבל אין כל קשר בין הפעילות שלהם לבין ישראל או ההתנחלויות. מבחינתם זו רק עילה לבצע פיגועים בכל העולם ולהרוג חפים מפשע. אני באופן אישי מקווה שישראל תמיד תישאר חזקה. אני גם מתפללת שהיהודים לא יעזבו את אירופה. אני יודעת שהרבה מהיהודים בבלגיה, בצרפת ובמקומות נוספים באירופה רוצים לעזוב ולעלות לישראל, ויהיה ממש חבל אם הם ילכו, כי זה אומר שהרוע ניצח".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg