"עד שפולארד לא ינחת בארץ, המאבק לא יסתיים"
מאחורי פעילות השחרור עמד ועד פעולה שניהל מאבק פומבי וחשאי. מאז היוודע תאריך השחרור הורידו במטה פרופיל, וגם בימים אלו הם ממעטים לדבר. אשר מבצרי, אחד הפעילים המרכזיים, מסביר בריאיון מיוחד: "עד שפולארד לא ינחת בארץ, המאבק לא יסתיים"
הדבר הבולט ביותר בהופעתו הסגפנית משהו של אשר מבצרי, הוא צמיד כחול הענוד על ידו השמאלית. הצמיד משמש כבר שנים כסמל המאבק לשחרור יהונתן פולארד מהכלא, והשאלה המתבקשת שאנו מפנים לאחד האנשים שהובילו את המאבק הזה, היא מדוע איננו מסיר אותו עכשיו, כמעט שבוע לאחר שפולארד שוחרר ונראה מסתובב חופשי ברחובות ניו־יורק.
עוד כותרות ב-nrg:
- רוטנר: לא אמרתי שח"כ מגל הטריד אותי מינית
- גרסת הניצב החשוד: "מדובר בסיכול ממוקד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אמנם התקדמנו בכך שיהונתן יצא מהכלא", משיב מבצרי, "אבל מבחינת ההרגשה שלנו ושל משפחתו הוא עוד לא שוחרר, כי זה רק חלקית".
מבצרי מתייחס להגבלות החמורות שבהן נתון פולארד מאז שוחרר מכלאו לפני שבוע בדיוק. פולארד חייב להתייצב מדי יום לרישום בתחנת המשטרה, הוא נתון לפיקוחו של אזיק אלקטרוני, נאסר עליו לגלוש באינטרנט או להתראיין לתקשורת, וגם טיפולים רפואיים כרוכים באישור מראש.
אבל ההגבלה שמפריעה יותר מכול למבצרי ולחבריו במטה המאבק לשחרור פולארד היא האיסור לצאת מגבולות ארה"ב למשך חמש שנים, שמונע ממנו לעלות לישראל. "הצמידים האלו באו לבטא את האחריות שלנו כלפיו, ועד שלא נראה אותו איתנו כאן בארץ, לא נסיר אותם", מבטיח מבצרי.
אנשים רבים התגייסו למען יהונתן פולארד בשלושים השנים הארוכות שבהן ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו, אבל רק מעטים היו כה מחויבים, מתמידים ונחרצים כמו אשר מבצרי, חבר הוועד למען פולארד. במהלך הריאיון הוא מתעקש להצטנע ולגמד את חלקו במאבק המתיש ומבקש גם שתמונתו שלו לא תלווה את הכתבה, אולם גורמים המעורים בנושא יודעים לספר כי כשמו כן הוא - מבצר של נאמנות, תמיכה ודחיפה אינסופית למען האיש שמעולם לא פגש ושאיתו מעולם לא דיבר. אני שואל אותו על תחושותיו בשעות ובימים שלאחר השחרור.
"מצד אחד", הוא מתאר, "אני מודה לקב"ה על כך שיהונתן שרד שלושים שנים קשות, מתוכן שבע השנים הראשונות בצינוק. אסור לשכוח שבמהלך התקופה הזו הוא היה מאושפז שבע פעמים ועבר ניתוחים. רופאים שראו את תיקו הרפואי אומרים שהעובדה שהוא יצא מהכלא בחיים היא נס. גם משפחת פולארד מודה מקרב לב לכל אלפי האנשים שפעלו, תמכו, כתבו מכתבים והתפללו לשחרורו. אבל יחד עם זאת קיימת תחושה מאוד קשה שהצדק לא נעשה. הוא היה צריך להשתחרר מזמן. לא רק אני אומר זאת, אלא גם שורה של בכירים אמריקאים, לא יהודים ולא דתיים, שמכירים את העניין על בוריו".
מבצרי שולט בתיק פולארד כאילו היה אחד מעורכי דינו. הוא זורק שמות של ראשי CIA ובכירים ב־FBI, מגולל פרשיות ריגול עלומות מימי ברית המועצות כאילו הן מתרחשות היום, וניכר כי הנושא בוער בו.
"אין תקדים בהיסטוריה האמריקאית למישהו שעשה משהו דומה לפולארד וישב שלושים שנה", הוא אומר בפסקנות.
"העונש המקובל הוא חמש שנים. ישנו אחד, סטיב לאלו, שריגל למען יוון וקיבל 14 שנה, והבא אחריו הוא פולארד עם עונש בלתי־מידתי בעליל. אפילו מרגלים למדינות אויב כמו ברית המועצות קיבלו ברוב המקרים עונש מופחת משל פולארד. ולא רק זה, אלא שעד שהוא סוף־סוף משתחרר, מוטלות עליו הגבלות שמשפטנים בכירים בארה"ב מגדירים כדרקוניות. הוא צריך להתאשפז באופן דחוף מאוד, וגם לכך הוא צריך אישורים שונים".
בעקבות ההגבלות הללו ואחרות, כמו עוצר לילה ומעקב אחרי רשתות מחשבים שאיתן הוא בא במגע, הודיע השבוע בית השקעות שקיבל את פולארד לעבודה כי הוא מבטל את החוזה עמו. עורכי דינו של פולארד, שלדברי מבצרי פועלים בהתנדבות, עומדים להגיש בימים הקרובים עתירה לבית המשפט שבה יטענו כי הגבלות אלה אינן סבירות. "כל המידע שהוא יודע מלפני שלושים שנה התיישן ואין לו משמעות היום", אומר מבצרי. "שנית, ההתנהגות שלו בכלא הייתה למופת ואין כל חשש שהוא ינסה להדליף. אין בו שום סכנה לחברה".
מהו המסר של משפחת פולארד לאחר השחרור?
"היה לנו קשר בימים האחרונים עם משפחת פולארד, ויש להם שתי בקשות עיקריות. האחת היא להמשיך להתפלל את אותה תפילה שחיבר הרב מרדכי אליהו לרפואתו ולהצלתו של יהונתן, והשנייה היא לכתוב אליו לכתובת מייל מיוחדת שנפתחה לצורך העניין. המכתבים יודפסו ויעברו אליו".
איך משפחתו מתארת אותו לאחר השחרור?
"אחרי שלושים שנה, מפליא שהוא בחיים ושפוי. הוא מדבר בהיגיון, אך מצד שני יש בו כאב גדול וסבל, וכמובן מצב רפואי שמצריך טיפול דחוף. כולנו ראינו אותו בתמונות עומד על הרגליים, אבל האמת היא שיש לו הרבה בעיות רפואיות פנימיות".
מבצרי, 58, הוא מעקורי גוש קטיף, שם שימש בתפקידי חינוך שונים. כיום הוא מתגורר בשומריה, ועובד ב'מכון התורה והארץ' שבניצן.
מה גורם לרב בישראל שמעולם לא פגש את יהונתן פולארד, לפתח מחויבות כזו למענו?
"זו שאלה טובה לא רק לגביי, אלא לעוד הרבה אנשים שעסקו בשחרורו. אנחנו תלמידיהם של הרב מרדכי אליהו זצ"ל וייבדל לחיים ארוכים הרב אבינר. הם עוררו אותנו לכך, למרות שבהחלט לא רק רבנים עסקו בנושא. אבל לדעתי השאלה היא הפוכה, למה לא התעוררנו הרבה יותר מוקדם".
אציע לך תשובה שתהיה קצת פרובוקטיבית. אנשים לא התעוררו יותר מוקדם, ורוב אזרחי המדינה לא התעוררו בכלל, כי מבחינתם מדובר באזרח אמריקאי שריגל תמורת בצע כסף ובגד במדינתו.
"זה בדיוק מראה את חוסר המידע המשווע בנושא. פולארד מעולם לא חשב להיות מרגל, וכסף לא עניין אותו. הוא בא ממשפחה יהודית ציונית שגדלה על ערכים של צדק, אחריות ומוסר, עם זיקה עמוקה לעם ישראל. תורה הוא אמנם לא למד כנער, אבל הנקודה היהודית תמיד הייתה שם. כבחור צעיר הוא שמע על שבעים מבני משפחתו שנרצחו בשואה, ושאל את עצמו מה עשו יהודי ארה"ב בשעה שמיליוני יהודים נרצחו. התשובה המצערת הייתה - לא הרבה. העובדה הזו ישבה לו כל הזמן בראש.
"כאנליסט בצי האמריקאי - וכולם מודים שהוא היה אחד הטובים ביותר - הגיע אליו מידע על סכנות שאורבות לישראל מצד מדינות ערב. כצעד ראשון הוא פנה לממונים עליו וביקש להעביר את המידע בצינורות המקובלים. חשוב לזכור שזמן קצר קודם לכן נחתם הסכם לשיתוף מידע מודיעיני בין ארה"ב לישראל, ומידע כמו שהשיג פולארד היה חייב לעבור לידיים ישראליות.
"הממונים עליו החליטו על דעת עצמם לקבור את החומר ולמעשה הטילו אמברגו מודיעיני על ישראל, כאמור בניגוד למדיניות הרשמית של ארה"ב. פולארד ניסה במשך כמה חודשים להעביר את המידע למעלה, ללא הצלחה. רק לאחר מכן, מתוך תחושה מצפונית כלפי ישראל, הוא יצר קשר עם אביאם סלע שמצדו קיבל אישור מהגורמים הבכירים ביותר כאן, והחל בהעברת המידע לישראל".
אתה אומר שכסף לא עניין אותו. אבל הוא קיבל כסף ממדינת ישראל, ולא מעט.
"הוא לא רצה לקבל כסף כי הוא פעל באופן מצפוני. לחצו עליו לקבל כסף. אמרו לו שגם חייל קרבי מקבל משכורת. וגם אז, הוא קיבל 2,000־2,500 דולר בחודש. זה היה לכיסוי הוצאות בלבד".
זה נשמע סכום לא פעוט בשביל כיסוי הוצאות. אפילו את צילומי המסמכים הוא ביצע שלא על חשבונו.
"במסגרת העברת המידע לישראל היו לו הוצאות כספיות לא קטנות. אם ישראל הייתה משלמת לו לפי טיב החומר, הוא היה מקבל מיליונים".
כצפוי, מבצרי מגן על פולארד בלהט רב. לכל שאלה יש לו תשובה מוכנה הכוללת שמות, תאריכים ועדויות שקשה להתווכח איתם למי שאינו סניגור מטעם התביעה. בשלב מסוים אני מעמת אותו עם מידע שמופיע כמעט בכל כתבה או טור שפורסמו על פולארד במהלך השנים, מידע ששומט לכאורה את הקרקע מתחת לסיפור הציוני היפה המתאר את החרדה לעתיד מדינת ישראל, זה שבגינו התגייסו אנשים רבים למען שחרורו של המרגל היהודי. על פי המידע הזה, פולארד הציע את שירותיו לחמש מדינות לפני שהגיע לישראל, וכולן דחו אותו. בין המדינות שסירבו לכאורה לקבל את המידע המודיעיני מוזכרות דרום־אפריקה, תאילנד ואוסטרליה.
מבצרי מוכן היטב גם לשאלה הזו: "בצבא קראנו לזה כרפ"ס - כלל ראשון פה סגור. הייתי מציע לכולם לאמץ את הכלל הזה בנושא של פולארד. כל האנשים הללו שמפיצים מידע מהסוג הזה, כולם העתיקו מגורמים שרצו להשמיץ את פולארד. אף אחד מהם לא בדק את העובדות, פשוט חוזרים על אותן טענות. זה הכול שטויות במיץ עגבניות, ללא שחר. כשעושים זאת לאדם רגיל הוא יכול להתמודד עם זה בתביעת דיבה נניח, למרות שגם אז קשה מאוד להחזיר את שמך הטוב לאחר שמלכלכים אותו ברכילות מרושעת. אבל כל שכן אדם שכלוא ואסור לו לדבר עם התקשורת, איך הוא יכול להתגונן מול השקרים הללו?"
מאיפה אם כן הגיעו הסיפורים הללו?
"כשפולארד שאל את מפעיליו מה יהיה כשיעלו עליו, הם נתנו לו את התשובה הישראלית הרגילה: 'יהיה בסדר'. כמובן שלא היה בסדר. הוא פעל בתמימות ובנאמנות, ומתוך תחושה של הצלת חיים. כשנעצר לחקירה, הוא הזהיר את מפעיליו טלפונית במילת קוד כפי שהורו לו. בימי המעצר הראשונים הוא מסר גרסאות שכולם יודעים היום שהן היו שקריות".
למי יש אינטרס להשחיר כך את פניו של פולארד?
"היו בעלי אינטרסים שונים בתקופות שונות. על חלקם עוד אי־אפשר לדבר, אבל קח לדוגמא את המרגלים אולדריץ' איימס ורוברט הנסן. בזמן שפולארד נעצר, חוסלו בברית המועצות כחמישים סוכנים אמריקאים. החלו שמועות שפולארד הוא שהעביר את רשימת הסוכנים לישראל והיא העבירה אותה לרוסים, ואף שלא התכוון לכך הוא גרם נזק אדיר לארה"ב.
"לאחר כמה שנים, איימס והנסן נתפסו. שניהם היו בכירים מאוד ב־CIA וב־FBI בהתאמה, והתברר שבמשך שנים רבות הם ריגלו עבור בריה"מ תמורת בצע כסף. לשני אלה, שהיו חשופים לכל החומר ועמדו בצמתי קבלת ההחלטות במשך כל זמן משפטו של פולארד, היה כמובן אינטרס להאשים אותו ובכך להסיט את האש מהם ולאפשר להם להמשיך לרגל.
"ויש גם הצד הרוסי. הייתה מחלקה שלמה בקג"ב שתפקידה היה להגן על איימס ולשמור אותו כסוכן. הוא הרי היה עבורם תרנגולת שהטילה ביצי זהב. גם הם עסקו באופן אינטנסיבי בהשחרת פניו של פולארד כחלק מאסטרטגיית ההגנה שלהם על שני המרגלים האלה.
"הנה שתי עובדות חשובות: הקטגור הגדול ביותר של פולארד, שר ההגנה קספר ויינברגר, לא כתב מילה אחת על פולארד בספר הזיכרונות שלו. כששאלו אותו למה, הוא אמר 'חשבנו שזה משהו גדול, והתברר שזה היה מינורי'. ואם למישהו עוד היה ספק, הרי שלפני כמה שנים פורסם הדו"ח הסודי של ה־CIA על פולארד, וממנו התברר כי כל מה שהוא העביר היה קשור אך ורק לאיומים שריחפו על ישראל מצד מדינות ערב, מידע שכאמור היה צריך להגיע לישראל לפי ההסכמים".
פולארד של אשר מבצרי הוא דמות של סבל טרגי. לא היה כאן בצע כסף, לא היו מדינות אחרות וגם לא בגידה בארה"ב, שהרי בית המשפט האמריקאי עצמו האשים את פולארד רק בהעברת מידע ולא בבגידה. מה כן היה שם? אציונות, תמימות ועוול נוראי שנעשה לאיש שביקש למנוע ממדינת היהודים שואה שנייה.
אני שואל את מבצרי אם הוא וחבריו למטה המאבק לא עשו לפולארד אידיאליזציה מוגזמת. "השאלה הזו מובנת", הוא משיב, "ומוכיחה עד כמה אנחנו יכולים להיות מושפעים מהשמצות בתקשורת. צריך לחשוב בהיגיון. שלושה ראשי CIA תמכו בשנים האחרונות בשחרורו. האנשים האלה חשופים לכל המידע. הם יודעים שמה שהוטח בו היה השמצות. אף אחד לא טוען שהוא צדיק. הוא הודה והביע חרטה, אבל עונש של מאסר עולם הוא לא סביר בקנה מידה אמריקאי".
יכול להיות שהזיהוי של המאבק לשחרור פולארד בעיקר עם מגזר אחד בציבוריות הישראלית, הציונות הדתית, לא הועיל לאפשרות של שחרורו המוקדם?
"אני לא חושב שזה נכון. זה היה אחד המאבקים שבעיניי חצה גבולות פוליטיים וחברתיים. בשדולה לשחרור פולארד בכנסת היו חברים מכל גווני הקשת הפוליטית. אפי להב, שבשנים האחרונות היה יו"ר מטה המאבק, הוא חילוני, ושתי ההצגות בקאמרי על פולארד נצפו על ידי חילונים רבים. יכול להיות שבתחום החינוכי, שבו אני מצוי, היה קצת צבע מגזרי. מבחינת מערכת החינוך הדתית־לאומית פולארד היה דוגמה חיה לערבות הדדית בעם ישראל, ואולי מהבחינה הזו היה רושם שדתיים מתעסקים בכך יותר. בכל מקרה, בשנים האחרונות עיקר המאבק התרחש בכלל בארה"ב מול גורמי המשפט שם, ופחות בישראל".
אתה מתכוון לנסוע לבקר אותו?
"אין לי תכנון כזה בתקופה הקרובה. גם אם פולארד היה בריא, כרגע אנחנו צריכים לתת לו פרטיות ולא להתערב בחייו, ודאי במצבו הרפואי ובמאבק המשפטי שעדיין נמשך. למעשה שתי משימות חשובות עומדות לפנינו כעת: לכתוב אליו מכתבים ולחזקו, ולהמשיך להתפלל לרפואתו ולשחרורו המלא".
מכתבים ליהונתן פולארד ניתן לשלוח לדוא"ל: letters4pollard@gmail.com
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם