ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

היקבים ביו"ש לא פוחדים: סימון המוצרים יעזור לנו

בצל הסערה המדינית מול האיחוד האירופי, בשני עיתונים אמריקאיים גדולים פורסמו כתבות נרחבות על יקב פסגות באזור בנימין ועל יקב רקנאטי, שפיתח באוניברסיטת אריאל יין מזן ענבים מקומי

בצל סערת סימון המוצרים מיהודה ושומרון והתקדמות קמפיין החרם נגד פירות התעשייה הישראלית בכלל, אתמול (יום א') פרסמו שניים מהעיתונים החשובים בארה"ב ובעולם, "וושינגטון פוסט" ו"ניו-יורק טיימס", כתבות אוהדות ליקבים ישראליים שהיינות שלהם גדלים או מפותחים ב"שטחים הכבושים".

עוד כותרות ב-nrg:
- חבר הכנסת ינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת
- גיסו של נתניהו: הסכמתו לפתרון 2 המדינות - תעלול
- ביהמ"ש הרשיע את שני הקטינים ברצח אבו ח'דיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הכתבה ב"וושינגטון פוסט" התמקדה ביעקב ברג מיקב 'פסגות' - "מתנחל יהודי ויינן מהגדה המערבית", כהגדרת הכתבה – שסיפר כי הוא סבור שהחלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים מיהודה ושומרון, ובהם את יין ה'קברנה סוביניון' שלו, לא תפגע בכמות המכירות שלו. לדבריו, אולי יקרה אפילו ההפך.
 
החלטת האיחוד האירופי, כך נאמר בכתבה, לא הפחידה את ברג, ובימים האחרונים הוא הרחיב את העסק שלו והתקין מזקקת ויסקי חדשה ביקב, הממוקם "קילומטרים ספורים מפרברי רמאללה". בנוסף מתכנן בעל היקב לשגר לרשת חנות אינטרנטית, "ברכת ישראל", שבה תימכר סחורה מהיקב שלו ומעסקים סמוכים לאוונגליסטים תומכי ישראל בארה"ב.

"אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להילחם בהחלטה היא להראות שיש אנשים שאוהבים את ישראל, שקוראים את התנ"ך ויודעים שזו מולדתנו", אמר ברג, "אנו גאים במקום שבו אנו יושבים, ואם תרצו שנסמן את מוצרינו – נעשה זאת, וגם נספר לך את סיפורו של כל מוצר, של כל מפעל, איפה הוא ממוקם, איך הוא קם ומה הקשר שלו לארץ ישראל".

בעיתון האמריקאי ראיינו גם את עובדיו של ברג, שאמרו כי הם מוטרדים יותר מהמצב הביטחוני המידרדר מאשר מהאפשרות שיסמנו את מוצריו של מעסיקם. בה בעת, הם ציינו כי הם מבינים שאם בעלי היקב יאבד את הכנסתו – עבודתם, הכוללת תנאים טובים יותר ממרבית הפועלים הפלסטינים – עשויה להיות בסכנה.

"זה טוב לעבוד עם יהודים, ויש לנו תנאי העסקה טובים יותר כאן מאשר ברמאללה", הסביר אחד העובדים, "אני באמת מקווה שיהיה שלום יום אחד. אז נוכל להמשיך לעבוד במקום הזה ללא בעיות".

ב"ניו-יורק טיימס" התייחסו ליקב ישראלי אחר, שפעילותו דווקא לא מרוכזת ביהודה ושומרון אלא בעמק חפר, סמוך לחדרה. היין הפרטני של יקב "רקנטי" שעליו דיברה הכתבה, הראשון שהופק מזני ענבים ילידיים לאזור, לדבריה, גודל במיזם "פורץ דרך" של אוניברסיטת אריאל "בגדה המערבית הכבושה". במסגרת המיזם משתמשים החוקרים בבדיקות די-אן-אי בשביל לזהות ולייצר מחדש סוגי יינות עתיקים שנשתו בימיהם של דוד המלך וישו.

היין, "מראווי", יצא לשוק בחודש שעבר, ואלישיב דרורי, חוקר היינות מאריאל שעומד בראש המחקר, התבסס על ציטטות בתלמוד הבבלי בשביל לקבוע שסוג הענבים שממנו הופק גדל בארץ ישראל בסביבות שנת 220 לספירה.
 

לדברי דרורי, "כל הכתבים שלנו מלאים בענבים וביין – הרבה לפני שהצרפתים בכלל חשבו על ייצור יין, אנחנו ייצאנו אותו. יש לנו זהות עתיקה מאוד, ובשבילי בניית הזהות הזו מחדש היא חשובה מאוד. בשבילי", הוסיף החוקר, "זה עניין של גאווה לאומית".

בעיתון צוין כי גם המקרה זה הפך המחקר לנושא לוויכוחים ודיונים פוליטיים, ולכלי בידי אחד הצדדים כאן בארץ, הישראלים או הפלסטינים, להוכיח את צדקת טענותיו. הפעם, הסביר ה"הניו-יורק טיימס", בעלי יקב פלסטיני מבית לחם טען כי הוא משתמש בזן הענבים הזה מאז 2008 לייצור יינותיו.

היינן האחראי על הפקת ה"מראווי", עידו לווינזון, אמר כי המוצר שלו "נקי וטהור מכל השפעה פוליטית", והוסיף כי הענבים הללו "אינם ישראלים ואינם פלסטינים. הם שייכים לאזור הזה – וזה משהו יפהפה".

הכתבה חזרה לדרורי וליוותה אותו בביתו בגבעות, אף היא ביהודה ושומרון. בעזרת מענק של 750 אלף דולר מהקק"ל הצליחו המדען וחבריו לזהות 120 זנים ייחודיים של די-אן-אי ענבים שנבדלים מכל הזנים המיובאים לארץ. מתוכם חמישים זנים מבויתים, ו"עשרים יכולים להתאים להפקת יין".

במעבדתו הציג דרורי מדפי בקבוקי יין שיוצרו מזני ענבים ייחודיים, וציין כי יש להם "צבע טוב מאוד, איזון טוב מאוד של חומצה וסוכר, מרקם ומבנה". הוא הוסיף וסיכם: "זה זן ענבים טוב מאוד, אפילו בלי הסיפור שלו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...