קצר מוחלט: אובמה לא יכול להיכנס לראש של פוטין
הבדלים אישיים ותרבותיים מפרידים בין מנהיגי שתי המעצמות העולמיות הגדולות. נראה שברק אובמה פשוט לא מבין את עמיתו מרוסיה
הנשיא ג'ורג' ו. בוש הסתכל לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין בעיניים בתקרית מפורסמת משנת 2001, במאמץ להביט לתוך נשמתו. כעת, כך נראה, הנשיא ברק אובמה מנסה להיכנס לתוך ראשו של פוטין. אלא שהן בוש והן אובמה לא הצליחו לפענח את המנהיג הרוסי.
עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- דקירות בלב לונדון: "זה בשביל סוריה"
- לא נשארים חייבים: נכים צוחקים על דונלד טראמפ
- יותר מהאפיפיור: האמריקאים אוהבים את נתניהו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הסתכלתי בעיניו של אותו אדם. מצאתי אותו ראוי לאמון וישר", אמר בוש דברים שעליהם התחרט מאוחר יותר, "הצלחתי לקבל תחושה של נשמתו". אובמה מצדו כלל לא מוטרד מנשמתו של פוטין, אבל כמו בוש, הדתי יותר, ייתכן שהוא מקרין על פוטין מגוון תכונות שהיה שואף לנכס לעצמו. אי אפשר לומר שהנשיא האמריקני הנוכחי אינו אלא רציונלי. כל העת שוקל אובמה את האינטרסים שלו ומחשב את סיכוייו, כשהוא מודע עמוקות לניסיון העבר. לעתים קרובות הוא מצפה שאחרים ינהגו באופן דומה.
אבל כאשר מדיניות חוץ המבוססת על ציפיות כאלה נתקלת במנהיגים המונעים מסכסוכים שבטיים, חששות מהמלחמה הקרה, נאמנויות אסטרטגיות בנות שנות דור ושאיפות להשפעה גדולה יותר, התוצאה היא צרות. עד כה נראה שהאסטרטגיה המבוססת על היגיון וחישוב רציונלי עשויה שוב להיכשל.
אובמה ניסה לפנות לפוטין על בסיס זה, ובאופן שיטתי הוא נגע בכל מרכיב שבו. בתחילה הוא ציטט מההיסטוריה הקרובה. "אני חושב שמר פוטין מבין שכשאפגניסטן עדיין טרייה בזיכרון, מבחינתו פשוט להיקלע לסכסוך אזרחי משתק וחסר הכרעה בסוריה אינו התוצאה שהוא מחפש", אמר אובמה בפריז ביום שלישי, במסיבת עיתונאים שחתמה יומיים של משא ומתן על סוגיית האקלים.
ראה גם שהנשיא האמריקני ביקש לפרוט על האינטרס העצמי של רוסיה באמצעות האזכור של הטרור. "אני סבור שכתוצאה מכך שדאעש נטל אחריות על הפלת המטוס של הרוסים, ישנה מודעות גוברת מצדו של הנשיא פוטין שדאעש מהווה איום גדול יותר לו מאשר כל דבר אחר באזור", אמר אובמה בחודש שעבר, "בשלב זה השאלה היא אם הרוסים יכולים לבצע את ההתאמות האסטרטגיות שיאפשרו להם להפוך לשותפים יעילים איתנו ועם 65 מדינות נוספות" בקמפיין נגד ארגון המדינה האסלאמית.
או אז זימן אובמה את המעשיות צלולת המבט, באומרו כי הקריאה להדחת נשיא סוריה בשאר אסד היא עמדה מעשית, ולא אידיאליסטית. "ללא קשר לאופן שבו אתה חש לגבי מר אסד – ואני מחשיב אדם שהרג מאות אלפים מבני עמו שלו כלא לגיטימי – אבל ללא קשר למשוואה המוסרית, כעניין מעשי זה בלתי אפשרי שמר אסד יאחד בחזרה את המדינה ויביא את כל הצדדים לממשלה כוללת", אמר אובמה ביום שלישי.
אובמה השתמש לשווא באמצעים דומים בניסיונו לשכנע את פוטין לסגת ממזרח אוקראינה: מדוע להפריע לאוקראינה, אם משמעות הדבר תהיה עיצומים מערביים? מדוע להזדעק מההתקרבות של אוקראינה לאיחוד האירופי, אם לאחר המלחמה הקרה היה האיחוד נחוש להתקרב גם לרוסיה?
החושים של אובמה לגבי האינטרסים של ארה"ב מעוצבים במידה רבה בעקבות ביש המזל של בוש בעיראק, ובמידה פחותה יותר באפגניסטן. ב־2008 הבטיח אובמה בקמפיין הבחירות שלו שיסיים את שתי המלחמות, והקושי לסגת רק הגביר את חששו הקיצוני להיתקע בביצה פוטנציאלית נוספת - ובייחוד בסוריה, שבה אין בעלי ברית שעשויים למשוך את עינו. נראה שפוטין אינו חש דבר דומה, וזה מתסכל את אובמה.
"אני לא מצפה שנראה פנייה של 180 מעלות באסטרטגיה שלהם בשבועות הקרובים", אמר אובמה ביום שלישי, בהתייחסו לרוסים, "במשך שנים הם השקיעו רבות בהשארת אסד בשלטון. נוכחותם שם צפויה לתמוך בו ולדחוף אותו למעלה, ולכן ייקח זמן עד שהם ישנו את דעתם בסוגיה זו".
האם פוטין חושב בדרך לא הגיונית? המזרח התיכון משמש כבר זמן רב כבית קברות לתוכניות שלום ומדיניות חוץ המבוססות על אינטרסים רציונליים וחישובים, והרבה פחות על אידיאלים. ואולי פוטין מבצע את החישובים ההגיוניים מבחינתו – רק לא את אלה שתואמים לחישוביו של אובמה. הוא השקיע יחסית מעט בתמיכה באסד, ומיד זכה מחדש במקום ליד השולחן שלצדו יושבים אובמה ומנהיגים עולמיים אחרים שדחו אותו בשל אוקראינה. אולי הוא ינסה למנף את שיתוף הפעולה האפשרי שלו בסוריה להקלת העיצומים שהוטלו עליו בשל אוקראינה, אפילו שהוא עדיין נאחז בקרים ובחלקים המזרחיים של אוקראינה.
בה בעת, באיחוד האירופי, שאוקראינה ביקשה בקנאות כה גדולה להידבק אליו, דבקו כתמים. הוא שוסע בשל משבר הפליטים, וטולטל בגלל הטרור.
ומה לגבי אובמה? כאשר נבחר לתפקידו הוא נתפס כאדם של אידיאלים גבוהים ורטוריקה מרקיעת שחקים, כשפנה לפנים הטובים ביותר שבנו. בנאום הזכייה שלו בפרס נובל הוא אמר: "בתוך אמריקה יש מתח ארוך שנים בין אלו שמתארים את עצמם כאידיאליסטים וכריאליסטים – מתח שרומז על בחירה חותכת בין הרדיפה הצרה אחר האינטרסים ובין הקמפיין ללא קץ לכפות את ערכינו מסביב לעולם. אני דוחה את האפשרויות הללו".
אבל מדיניות החוץ שלו הייתה מושרשת יותר באינטרסים האמריקניים, שהוגדרו באופן צר. מבקרים רבים של אובמה אמרו כי גמגם ביחסו עם פוטין. חלק כינו את התנהלותו בקשרים שבין השניים "יהירות", בעוד שאחרים ציינו כי הוא נאיבי. דיפלומט אחד אמר שכאשר הכריז אובמה שלא יילחם בקרב שליחים נגד פוטין, הוא העניק למנהיג הרוסי "אישור גורף" לתקוף את בנות הברית של ארה"ב בסוריה.
עם זאת, ייתכן שלא מדובר בנאיביות או ביהירות. אולי זה הבדל תרבותי ואישי. שני הנשיאים משדרים חוסר חיבה הדדי, ויש להם מעט במשותף. פוטין מתאמן בג'ודו, אובמה משחק גולף – אבל שניהם יורים לאותה מלכודת חול טובעני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם