ראשי » חדשות » דעות

כך ישראל תעצור את גל טרור

ההיסוס הישראלי, בתוספת ההסתה הפלסטינית, מובילים להתמשכות גל הטרור. את המגמה הזו יש להפסיק במהירות, בכוחנות ובהחלטיות

פעם מספיק היה לכתוב את המילים "זה ייגמר ברצח" כדי להתעורר לפעולה. כיום, גם לאחר שמעשי הרצח כבר התרחשו, הרשויות עדיין מנמנמות. בשבוע האחרון אירעו מידי יום בממוצע שלשה פיגועים אך ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל עדיין מפטירים כאשתקד. פה ושם תוגברו כוחות. בגזרות מסוימות נערכו מעצרים. אבל, ישראל של נתניהו, יעלון ואייזנקוט מגיבה ככלל, זהיר, יחסי ומדוד.
 
בדפוס זהה לזה שראינו ב"צוק איתן", במקום להסתער על האויב בחמת זעם, להפתיע אותו ולהכות בו בעוצמה משתקת, צה"ל של יעלון, שוקל, בודק ובוחן, עובד מהראש ולא מהבטן. התגובה המושכלת הזו אולי נכונה בעת שגרה, אך לא מרשימה את האויב בימי מלחמה כאלה. הראיה היא שהפיגועים נמשכים ונמשכים כאילו ישראל חסרת אונים, כאילו אין לה חרב בנדן, כאילו צה"ל הענק והמתוחכם לא יכול לאויב הפרימיטיבי.

האם הם שם למעלה לא הפנימו שאנשים מתים ונפצעים? האם אינם מבינים שמחר אלה עלולים להיות השכנים שלי או הילדים שלהם? האם ייתכן ש-50 מיליארד שקל ומאות אלפי אנשים לא מספיקים, לפחות להפחית, את מספר המתקפות, אם לא למנוע אותן לגמרי? למה לא רואים אצל ההנהגה הביטחונית את אותו קצף על השפתיים שהוציא מהם הקרב על תקציב הביטחון? יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, הסכינים נשלפות והמכוניות דורסות, וקברניטי המדינה עוסקים בעניינים שבשגרה. הכיצד?

עוד כותרות ב-nrg:
• דאעש הצליח להבריח נשק להשמדה המונית לאירופה
• נפצעתי למען המדינה, ונותנים לי להרגיש גנב/ טור אישי
• הכתבות הכי שוות - בעמוד הפייסבוק שלנו

ורק אל תגידו לי שאין מה לעשות. הרי ראינו שהצעדים שנקטה המשטרה בירושלים היו אפקטיביים בהרבה מאלה של צה"ל ביו"ש. השר לבטחון הפנים ארדן אולי אינו ביטחוניסט, אבל להתעצבן הוא יודע. הנחישות והכוחנות שהקרין שיפרו פלאים את המצב בבירה. העיקרון שיושם בירושלים, הוא זה שלא הוחל עדיין ביו"ש ולכן לא מביא לשיפור המצב שם: גביית מחיר. מפגעים שיוצאים כיום מירושלים, יודעים שמשפחתם תסבול והכפר כולו ישלם מחיר. זה לא היה מצב בתחילת הדרך, אז המפגעים חשבו שמלבד חייהם, אין להם מה להפסיד. תגובת ישראל, הסגר, המעצרים, הכניסה פנימה, הרס הבתים, אכיפת החוק, הבהירו להם שאחרי מותם אחרים ישלמו את המחיר. והתוצאה הייתה שהמתקפות בירושלים הלכו ופחתו.

כך צריך לנהוג גם ביו"ש. רק אם המחבל הפוטנציאלי יידע שסביבתו תסבול קשות בגלל הפשע שהוא עומד לבצע - כביכול למענה - הוא יימנע מראש מלבצע את זממו. סבל כזה פירושו החרמת אדמות, הרס הבית, גירוש לעזה, שלילת חופש תנועה, ביטול אשרות עבודה ואולי גם עוצר על הכפר. אולי לא כל כך יפה לנהוג כך, אבל רצח יהודים, חיילים ואזרחים, הוא מעשה יפה עוד פחות. אגב, אלמלא הייתי יודע שלהצעה כזו אין סיכוי, הייתי מעלה את הרעיון של בניית מאחז יהודי באישור ממשלתי, ליד כל כפר ממנו יצא רוצח. זו השפה של שכינינו ובה יש לדבר.

מאז תחילת העימות צה"ל סבור שיש להימנע מצעדי ענישה קולקטיביים כדי שלא למשוך פנימה את מי שמרחיקים עצמם מהטרור. היה היגיון בטענה הזו אם בתוך שבועות אחדים השקט היה שב על כנו ופיגועי הסכינאות והדריסה היו דועכים. אלא שזה לא המצב. האוכלוסייה הפלסטינית מפרשת את התגובה הישראלית המעודנת כאור ירוק להמשך מעשי הרצח. ההיסוס הישראלי, בתוספת ההסתה הפלסטינית, מובילים להתמשכות ההתקפות ולהתגברותן, ואת המגמה הזו יש להפסיק במהירות, בכוחנות ובהחלטיות. כי כל עוד התגובה הישראלית מדודה, חיינו ימשיכו לדמם.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא